ב"ה
אם כוונתם למה שכבודו הבין, אז כבר הביאו להם לעיל שדעת הפוסקים כהט"ז בזה, וז"ל:
ומצאתי בדברי הט"ז סי צ"ח ס"ק יא ומדבריו שם נראה להקל אף בשאר איסורין ק"ו בב"ח שכתב להדיא להתיר. מיהו בחדושי הגרשוני שם כתב לחלק בין בלוע איסור בהיתר דכיון שההיתר נ"ט הרי שאין האיסור אוסר אבל כשהאיסור בעצמו עביד לטעמא הרי זה אוסר, וחולק על הט"ז הנ"ל, מיהו לענין בב"ח לא נראה שחולק, שהרי ברגע שיש ס' אין טעם, ומה שמרגישים טעם באבקת מרק לענ"ד אינו מהבשר עצמו אלא מהתבלינים שמחזקים את טעם הבשר וכמו שמצוי אבקת מרק בטעם בשר שהיא פרווה.
וראיתי בגליון מהרש"א סימן פ"ז סע' י"א שציין להקדמת הפמ"ג תערובות ח"ג סוף פרק א' שכתב דהמנ"י אוסר התערובת מדרבנן, ובמש"ז על אתר ביאר דבריו והביא קושיית המנ"י ותירוצו, ואף שלדעת המנ"י יש לאסור מדבריהם, הט"ז ס"ל דבכה"ג לא גזרו חז"ל בב"ח שהרי כל אחד היתר באפי נפשיה, ועוד, וכתב שהבל"י הביא דברי חידושי הגרשוני שאסר והוא עצמו פסק להתיר. וכן נראה הסכמת האחרונים מהם הכנה"ג ערוה"ש חו"ד ועוד הובאו דבריהם בכף החיים שם אות עו'. וכפי הנראה חדושי הגרשוני יחיד בדבר זה. וגם המנ"י שאסר לא החליט כן אלא כתב שראוי לאסרו מדרבנן. א"כ יחידים הם כלפי כל הפסוקים הנ"ל ונראה שהדין נוטה להתיר
אולם מלשונם: בפשטות מלתא דעביד לטעמא זה לא ענין טכני שמחמת חריפותו הוא ניכר ביותר משישים, אלא שמחמת נתינתו לטעם יש בו חשיבות, ע"כ. משמע לי שכוונתם לאסור מלתא דעבידא לטעמא אפילו אינו ניכר, שסו"ס בעצם עירובו במאכל למטרת טעם יש לו חשיבות שלא שייך בה ביטול. ואה"נ אם טעיתי בהבנת דבריהם, אין כאן השגה.
גם מה ששיערו שמא יש 'תמציות' בשר שנותנים באבקה בשביל טעם בשר, יש לברר תמציות אלו (אם אכן ישנם באבקה), מה טיבן, שמא בהם עצמם יש רק תערובת בשר עוף ולא עשויות כולן מבשר עוף. אבל גם אם אכן עשויות כולן מבשר, כיון שמעורב באבקה עוד דברים בשביל שביחד יהיו עבידי לטעמא, יתכן דדמי להט"ז כאמור ויש להקל, אלא שיש לדחות כאמור, דשמא הט"ז קאמר דווקא בשומן דלא חשיב עביד לטעמא כ"כ רק עביד למתוקי בעלמא, משא"כ אבקת מרק בכלליות, שבודאי נעשית כולה לטעמא, כתבלין וכל דבר חריף, א"כ אם אכן יש בתרכובת שלה 5 אחוז 'תמציות' בשר עוף, שעשויות נטו מבשר עוף מרוכז וכדומה, וכששותה מהמרק אכן מרגיש את טעם הבשר עוף עצמו, יתכן מאד שנחשב מלתא דעבידא לטעמא כדין כל האבקת מרק, ויהיה אסור אף לדעת הט"ז.
[אא"כ נדון בזה מצד זו"ז גורם, דומיא דמעמיד דאפילו באלף לא בטיל מדרבנן, אבל בזו"ז גורם שרי, והכ"נ דמלתא דעבידא לטעמא דלדעת הש"ך (יו"ד סי' צח ס"ק כט) בשם האיסור והיתר הארוך, מדרבנן הוא דלא בטיל, א"כ אפשר דדווקא שכל הדבר העשוי לטעם עשוי מהאיסור, אבל אם זו"ז גורם אינו אוסר].
ולמעשה נראה דכל שלא יתברר שהחמש אחוז בשר שבאבקה, הם תמציות מבשר עוף נטו, בלי תערובת כלל, והם נותנים טעם במרק להדיא, מן הדין אין להחמיר בדבר, שכלל גדול בידינו אחזוקי איסורא לא מחזקינן. ורק אם יתברר כנ"ל אזי יש לדון ככל האמור.
אולם כאמור בתכנית אור השבת, דכ"ז הוא לפי שורת ההלכה, אבל למעשה היות והאבקת מרק עוף נקראת על שם הבשר עוף שבה, ושמה מעיד עליה מרק עוף, לכן לא אריך לנהוג בזה היתר לכתחילה, ורק כשנקלע למציאות כזו יוכל לנהוג כפי שורת הדין להתירא. והנלע"ד כתבתי.
בברכה רבה
