אם שכח לברך ברכות התורה וברך אהבת עולם פסק בש"ע סימן מז סעיף ח שיש להסתפק אי סגי בקורא ק"ש סמוך לה מיד בלי הפסק.
וביחוה דעת (חלק ד סימן ה) כתב נראה שכיון שהמנהג לסיים באשרי יושבי ביתך וכו', ומזמור של יום, ופטום הקטורת, ותנא דבי אליהו, נחשב כשונה לאלתר, ואינו צריך לחזור ולברך ברכות התורה כל היום כולו, שכבר נפטר בברכת אהבת עולם.
נשאלת השאלה, וכי לפי מרן הש"ע לא היו אומרים אשרי או פיטום הקטורת? הרי בב"י סימן קלב ובש"ע שם סעיף ב'. וכן בסימן כה סעיף יג' מוכח שכן היו אומרים ובא לציון ומסתמא גם אשרי
ובס' קלג מבואר הרבה פרטים בפיטום הקטורת. ואעפ"כ פסק מרן שיש להסתפק בק"ש אם מועיל, ולא כתב בפשטות שיוצאים יד"ח באשרי וכד'?
ועוד, שבביאור הלכה (ד"ה אם למד) כתב בשם האור זרוע שכל עניני תפלה אינם נחשבים להפסק בין אהבת עולם ללימוד. מוכח שאינם לימוד
ועוד, שבב"י שם ביאר את הצד מדוע יש להסתפק שק"ש אינו מועיל - דק"ש ותפלה לא חשיבי לימוד לענין זה דדברי תחנונים ותפלה לחוד ודברי תלמוד תורה לחוד וק"ש כדברי תפילות הוא. עכ"ל. ולכאורה ה"ה לשאר התפילה שגם הם דברי תפילות ותחנונים ולא לימוד?
וביחוה דעת (חלק ד סימן ה) כתב נראה שכיון שהמנהג לסיים באשרי יושבי ביתך וכו', ומזמור של יום, ופטום הקטורת, ותנא דבי אליהו, נחשב כשונה לאלתר, ואינו צריך לחזור ולברך ברכות התורה כל היום כולו, שכבר נפטר בברכת אהבת עולם.
נשאלת השאלה, וכי לפי מרן הש"ע לא היו אומרים אשרי או פיטום הקטורת? הרי בב"י סימן קלב ובש"ע שם סעיף ב'. וכן בסימן כה סעיף יג' מוכח שכן היו אומרים ובא לציון ומסתמא גם אשרי
ובס' קלג מבואר הרבה פרטים בפיטום הקטורת. ואעפ"כ פסק מרן שיש להסתפק בק"ש אם מועיל, ולא כתב בפשטות שיוצאים יד"ח באשרי וכד'?
ועוד, שבביאור הלכה (ד"ה אם למד) כתב בשם האור זרוע שכל עניני תפלה אינם נחשבים להפסק בין אהבת עולם ללימוד. מוכח שאינם לימוד
ועוד, שבב"י שם ביאר את הצד מדוע יש להסתפק שק"ש אינו מועיל - דק"ש ותפלה לא חשיבי לימוד לענין זה דדברי תחנונים ותפלה לחוד ודברי תלמוד תורה לחוד וק"ש כדברי תפילות הוא. עכ"ל. ולכאורה ה"ה לשאר התפילה שגם הם דברי תפילות ותחנונים ולא לימוד?