ע"ה ס"ט
Well-known member
הוא לא כתב לא לברך, הוא כתב שראוי לא לאוכלה בתוך הסעודה, אך אם אוכלה מברך.
ברור. רק לפי האמת שצריך לחוש לרשב"א אני אומר שלא צריך לברך כמו שהוא כתב שאם נחוש לרשב"א אז אין לברך
נכון
ע"ה ס"ט
Well-known member
בילקו"י ברכות הנדפ"מ כרך א' עמ' תתנ"א כתב: "אם אוכל עוגה 162 גרם, ושותה מים באמצע, לא יברך על המים מחמת הסעודה".
זה פשוט כבר מהגליון ביב"א הנד"מ. אבל למש"כ כבר מכזית (4 גרם) זו בעיה.
להלן תשובה של הרה"ג שלום מנחם
מח"ס שאלת שלום ג"ח ועוד לו בכתובים:
לכבוד מזכה הרבים תהילתו בקהל חסידים הרה"ג רבי גלעד בן ברוך נר"ו
מח"ס שאלת שלום ג"ח ועוד לו בכתובים:
לכבוד מזכה הרבים תהילתו בקהל חסידים הרה"ג רבי גלעד בן ברוך נר"ו
בדבר שאלתך כו"כ פעמים מבני קהילתך בדבר אדם שאוכל בסוכה תבשיל מחמשת מיני דגן כגון כוסכוס פסטה וכדומה וקובע עליו או שקובע על פת הבאה בכיסנין האם רשאי לשתות מחוץ לסוכה.
תשובה: מרן בסימן תרלט ס"ב פסק דתבשיל העשוי מחמת מיני דגן אם קובע עליו חשוב קבע וצריך סוכה אך לא זכר מרן מה הדין לגבי ברכת לישב בסוכה ובסתמא היינו עם ברכה וראה בס"ח דנהגו שאין לברך לישב בסוכה אלא בשעת אכילה ובפשטות כל אכילה שחייבת בסוכה (ולא דקדק לומר סעודה וי"ל, וראה בכה"ח אות מב'), וכן הסכמת הרבה אחרונים שיש לברך לישב בסוכה אם קבע על תבשיל העשוי מחמת מיני דגן והיינו כשיעור ד' ביצים (ובפשטות אף אם אוכל רק ג' ביצים יברך חדא דדעת מרן כהרמב"ם דשיעור פרס הוי ג' ביצים וכמ"ש בסימן שסח' ובסימן תריב' ואף דחיישינן לסב"ל מ"מ הרי מדינא דגמרא צריך לברך בכל עת שנכנס לסוכה ותו איכא כו"כ רבוותא דס"ל דקביעות על כל דבר של מאכל בעינן לברך והראוני דבחזו"ע הלכות סוכה עלה קלו' דעשה ס"ס בצירוף סברת הגינת ורדים ודעימיה שיותר מכביצה כבר חייב בסוכה בברכה, ואכמ"ל) וכן המנהג פשוט אצל הרוב (למעט ההולכים בשיטת הבא"ח דס"ל דרק על פת גמורה יש לברך שקובע עליה סעודה ראה שם בחזו"ע עלה קלו' ואכמ"ל) וכיון דאין דרכי להאריך טרחא ראה בכה"ח אות מב' ובמשנ"ב ס"ק טו' ובשאר ספרי המלקטים.
ולענין פת הבאה בכיסנין נקטינן למעשה דאין לאכול יותר מכביצה מחוץ לסוכה ובקובע עליה בשיעור ד' ביצים מברך לישב בסוכה (ולפמש"כ לעיל סגי בג' ביצים) דבין כה מברך ברכת המוציא והוי כסעודת פת לכל דבר וכמ"ש בסימן קסח' ס"ו, (וע"ע בשאלת שלום ח"א סימן יב').
והנה דעת מרן בסימן תרלט ס"ב דבשתיית משקין אפילו יין אין צריך סוכה ולא מיבעיא מים אלא שהנמנע אף ממים ה"ז משובח לחוש לדעת הרמב"ם, ויש לדון האם שרוצה לשתות בעת הסעודה גרירי המשקין אחר הסעודה ואין לצאת מהסוכה או שכיון ששתייה מצד עצמה אין לה חשיבות של קבע רשאי לשתות מחוץ לסוכה אף דנמצא באמצע סעודה.
וראה להדרכ"מ ס"ק ד' דהבי"ד האו"ז דהסתפק בשתיית יין ודבש ושכר עם פירות או בלא פירות אי בעי סוכה ושם זכר דאיירי בלא אכל לחם ולפתן עיי"ש, ומדבריו משמע דמ"מ שנמצא בסעודה אסור לשתות יין ושאר משקין (שאין עיקרן מים) חוץ לסוכה, והרב משנ"ב ציין בשערו ס"ק כט' דלפ"ז אפשר דמים בתוך הסעודה אין כדאי לשתות חוץ לסוכה וסיים בצ"ע (ומה שכתב לבאר בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סימן שה' דהמשנ"ב הסתפק בשותה לעכל ולא להנות והיינו אחר האכילה אך בשתייה תוך הסעודה ודאי שחייב בסוכה דחוק הרבה למעיין ואין צריך להאריך בזה), אלא שכבר זכרו כמה אחרונים את דברי המאירי בסוכה כו' ע"א (ד"ה 'אמר המאירי') וז"ל 'דיש אומרים דכל שתיה בלא אכילת דבר המחויב לסוכה עראי היא ועם אכילה היא נגררת אחר אכילה אם האכילה קבע אף היא קבע ואם אין האכילה קבע אף היא אינה קבע וכ"נ מלשון גדולי הרבנים (הוא ניהו רש"י, עיין שם הגדולים) שכתבו בכדטעים בר בי רב ועייל לכלה שטועם מלא פיו ושותה כמו שכתבנו ולדעת זה מיהא לא היה צריך להזכיר במשנתנו שתיה כלל שהרי בכלל האכילה היא ושמא אשגר לישן הוא', וכ"מ מהר"ן בסוכה שם ד"ה 'אוכלין' שכתב 'ודקאמר שותין ארעי כי קאמר דאם שותה פעם אחת עם אכילת ארעי אינה נחשבת קבע והכי משמע מדלא בעינן בגמרא כמה שתיית ארעי'.
ואף שהיה לדון בהאי עניינא מ"מ הסכמת הפוסקים דאם נמצא בסעודת קבע שאין לו לשתות מחוץ לסוכה ראה באור לציון ח"ד עלה קפג' ובחזו"ע סוכה עלה קמה' (רק מה שכתב שהכי ס"ל המשנ"ב ונמשך אחריו גם בספר הליכות מועד על סוכה עמוד שעה' כמו שהראוני זכרנו לעיל דבשער הציון הסתפק ובלשונו כתב בדרך אפשר וסיים בצ"ע, ותו לשון שעה"צ ד'אינו כדאי' לשתות חוץ לסוכה ולא בלשון איסור, והיה לדון ולפלפל בדב"ק ואכמ"ל דהכי מקובלנו כיום לנהוג), וכן בספרי האמרונים היוצאים ביד רמ"א ראה בספר הלכות חג בחג על סוכה ח"ב עלה כג' והלאה ובהערה 15 ובספרי המלקטים על משנ"ב למיניהם.
ועתה בסיעתא דשמיא נבוא לבאר בפשוט תחילה, וכיון דקיי"ל דאם אדם אוכל קביעות סעודה בפת הבאה בכיסנין שמברך ברכת המוציא וברכת המזון וכמ"ש בסימן קסח' ס"ו (וראה באחרונים) ופשוט דחייב לישב בסוכה והרי זה ככל סעודה של פת רגילה א"כ בזה פשיטא לן דכמו דאין לשתות מחוץ לסוכה שנמצא בסעודה של פת הוא הדין היכא שאוכל פת הבאה בכיסנין בשיעור של קביעות סעודה (היינו ג' או ד' ביצים), והדברים פשוטים לענ"ד.
ולענין היכא דאוכל תבשיל העשוי מחמת מיני דגן וקובע עליו סעודה בשיעור הנצרך (היינו ד' ביצים ולעיקר הדין סגי אף בג' וכמ"ש) אחר ההתבוננות הרבה נראה דלא שנא ואף שיש לחלק בין פת הבאה בכיסנין דהוי כפת גמורה היכא שקובע עליה סעודה בשיעור הנצרך (ומה גם שפת הבאה בכיסנין הרי יש כמה דיעות בכך ומרן הביא שלוש שיטות ויש אומרים דלסברת הני רבוותא סברת החולקים הוי פת אלא שי"א דלא פליגי וכ"א דיבר במקומו ראה במאמר מרדכי שם ס"ק יד' ואכמ"ל) לתבשיל העשוי מחמת מיני דגן דאין לו חשיבות של סעודה והראיה שאינו פוטר את השתיה, ואף דאיכא סברת העמק יהושע ח"ב סימן יא' ודעימיה דקביעות הסעודה פוטרת את המים ולא ברכת המוציא מלבד דלמעשה נקטינן שיש לברך בכה"ג ולא אמרינן דהמים בסיבת התבשיל הם באים והוא חידוש רק בסעודה ומה גם דגם בכה"ג איכא פלוגתא בראשונים ראה בסימן קעד ס"ז ובב"י שם וע"ע בשו"ת שמש ומגן ח"א סימן זך', למעיין נראה דגם לסברתו של הרב עמק יהושע בנד"ד שאני שאין ענין הברכה שייך לענין קביעות ישיבת סוכה, שמה שצריך לברך על השתיה בעת שאוכל תבשיל מחמת מיני דגן אף שקובע עליו שאינו נפטר מדין עיקר פוטר טפל אך לגבי ישיבת סוכה כיון דאכילתו קבע א"כ כל דבר שכעת אוכל או שותה חשיב קבע, (וראה בפסחים עלה קה' וכ"ה לענין תרומה דשבת קובעת וגבי שבת איכא מ"ד דקובעת אף לאכילה וכל דבר חשיב קידוש במקום סעודה לענין שבת אמנם אינו נפסק להלכה ותו גם גבי סוכות י"א דסגי לאכול יותר מכביצה פהב"כ ויכול לברך לישב סוכה ראה במשנ"ב ס"ק טו', וי"ל).
וראיה לזה מדברי המאירי שהבאנו לעיל, ולמעיין יראה הדק היטב שכוונת המאירי לאו משום שהשתייה טפילה לסעודה ובטלה אחריה שאין אכילה בלא שתייה והוא נפ"מ דדוקא בסעודת פת דהמים בסיבת הפת הם באים ולכן גם אסור לאכול חוץ לסוכה בסעודה, אלא בדיקדוק דבריו מבואר היטב דאף שאין קשר בין האכילה לשתייה אך אוכל דבר שחייב בסוכה גם השתייה נחשבת קבע עצם זה שנגררת אחר האכילה ולא שבטילה לאכילה אלא משום שאוכל וחייב בסוכה כבר דינו שאסור לאכול חוץ לסוכה ושתייה בכלל זה ששתייה ואכילה מעשה אחד הן, (ולפ"ז מה דהסתפק הרב חוט שני בהלכות ברכות עלה קסט' אם אכילת פירות שאין נפטרים בברכת המוציא מותר לאכול חוץ לסוכה פשיטא שאין לאכול כיון שכעת נמצא בסעודה וכל האוכל והשותה חשיב קבע, והבן).
ואף שמדברי האחרונים דדיברו בענין זה איירי היכא דנמצא דבסעודת קבע של פת מ"מ למעיין לא שנא (וע"ע להגצ"פ פראנק בספר מקראי קודש סימן לא' עלה קמב' הערה 9 בהבנת דברי המאירי), זאת ועוד ידועים הדברים דאם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצא אחרים חולקים עליו אין צריך לפסוק כדבריהם שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמעי הוי הדרי בהו ויש הסוברים דבכל גוונא אין שומעים לאחרונים נגד גדולי הראשונים ראה ביו"ד בסימן רמב' בקיצור הנהגת הוראת או"ה להש"ך ס"ק ח' ונזכר כבר בחו"מ סימן כה' ס"ב על המפה משם המהרי"ק עיי"ש, וכ"ש הכא שעד לפני זמן זמנים לא היו מפורסמים דברי המאירי עד שזכינו שיצאו לאור ואינו נסתר משאר דברי רבותינו הראשונים ומה גם דנקטו הפוסקים כדבריו, וא"כ מדקדוק דבריו נפקא לן גדר ברור טפי שאין תלוי באכילת פת אלא בקביעות דבר המחייב סוכה.
ולגבי גבי פת הבאה בכיסנין שאוכל יותר מכביצה ופחות מקביעות של ג' ביצים חייב בסוכה כמו שנהגו אך אינו מברך לישב בסוכה ובכה"ג יש לדון דמחד גיסא אינו מברך לישב בסוכה מספק ואינה קביעות גמורה ומאידך גיסא אסור לאכול חוץ לסוכה יותר מכביצה פת הבאה בכיסנין ולפי גדרי המאירי כיון דבכה"ג חייב בסוכה אמרינן שהשתייה תגרר אחריה ומה דאין מברכים משום דקיי"ל ספק ברכות להקל מ"מ הוא מטעם דברכות דאינם מעכבות, והדעת נוטה דכיון דאינו רשאי לאכול יותר מביצה של פת הבאה בכיסנין חוץ לסוכה תגרר השתיה בתריה ואין לשתות חוץ לסוכה אפילו מים בכה"ג ובפרט דגם לרבוותא דס"ל דאין לברך לישב בסוכה יש מהם דס"ל דמ"מ לישב בסוכה חייב, (אמנם המיקל לא הפסיד כיון דאיכא סברת החיד"א בחיים שאל ח"א סימן עא' ודעימיה (הבי"ד בכה"ח אות לג') דאין אכילת פת הבאה בכיסנין יותר מביצה חשיב כפת והוי ארעי עד שיקבע סעודתו עליה ואף שכתב שיש לחוש לסברת הרמב"ם לשבת בסוכה מ"מ למעיין בדבריו עיקר הוא דאף סוכה לא בעינן, ואיכא נמי סברת הרב ווי העמודים סו"ס קכג' דמצי לשתות חוץ לסוכה באמצע הסעודה וגם הרב משנ"ב מספקא ליה, ומן הראוי להמנע למי שיוכל כי עיקר נראה כמ"ש והכי הוא המנהג.
ונפקא לן מי שאוכל בסוכתו דבר העשוי מחמת מיני דגן בשיעור של קביעות סעודה (והיינו ג' ביצים לכל הפחות) הן פת הבאה בכיסנין הן תבשיל העשוי מחמת מיני דגן כל מה שאוכל ושותה צריך להיות בסוכה אף שמצד עצמו חשיב אכילת ארעי ומותר לאוכלו או לשתותו בפני עצמו מחוץ לסוכה בכה"ג שאוכל דבר המחייבו סוכה שאר אכילתו או שתייתו נגררת ובכל דבר חייב בסוכה, ולפ"ז ה"ה דאוכל פת הבאה בכיסנין יותר מכביצה כיון שצריך לאכול בסוכה ואף שהמיקל לא הפסיד הדין והדעת נוטים שצריך לאכול בסוכה.
ומה שאמר מר דכל ההוראות אצלכם בבית המדרש הם לפי פאר הדור בעל החזו"ע, הנה הרב חזו"ע לא כתב ע"ז להדיא ורק דיבר היכא דאוכל פת גמורה ונמצא בסעודת קבע ובדב"ק סמך על רוב האחרונים דס"ל דאין לשתות מחוץ לסוכה בכה"ג , מ"מ אף שאיני כדאי לירד לסוף דעתו ומן הנכון לשאול תלמידיו המובהקים אך כיון דאיכא לן המאירי שכתב להדיא הגדר דכל דבר שחייב בסוכה אם אוכל ושותה דבר נוסף שנגרר אחריו א"כ לא שנא ומסתמא יודה בזה בעל החזו"ע, ולמען זכות הרבים השתדלנו לברר דעת בנו ממשיך דרכו ושמעתי מהגר"ש שרגא שהורה מרן הראשון לציון דה"ה דאסור לשתות מחוץ לסוכה אף היכא דקובע על תבשיל העשוי מחמת מיני דגן, ותהילות לאל הוא כדברינו.
תבנא לדינא אדם האוכל פת הבאה בכיסנין או תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן בשיעור של ג' ביצים אוסר לאכול ולשתות שום דבר חוץ לסוכה אף לכשעצמו חשיב ארעי, והיכא דאוכל יותר מביצה פהב"כ נראה עיקר שגם בזה לא ישתה חוץ לסוכה (ומ"מ קיל טפי והנכון להמנע).
תשובה: מרן בסימן תרלט ס"ב פסק דתבשיל העשוי מחמת מיני דגן אם קובע עליו חשוב קבע וצריך סוכה אך לא זכר מרן מה הדין לגבי ברכת לישב בסוכה ובסתמא היינו עם ברכה וראה בס"ח דנהגו שאין לברך לישב בסוכה אלא בשעת אכילה ובפשטות כל אכילה שחייבת בסוכה (ולא דקדק לומר סעודה וי"ל, וראה בכה"ח אות מב'), וכן הסכמת הרבה אחרונים שיש לברך לישב בסוכה אם קבע על תבשיל העשוי מחמת מיני דגן והיינו כשיעור ד' ביצים (ובפשטות אף אם אוכל רק ג' ביצים יברך חדא דדעת מרן כהרמב"ם דשיעור פרס הוי ג' ביצים וכמ"ש בסימן שסח' ובסימן תריב' ואף דחיישינן לסב"ל מ"מ הרי מדינא דגמרא צריך לברך בכל עת שנכנס לסוכה ותו איכא כו"כ רבוותא דס"ל דקביעות על כל דבר של מאכל בעינן לברך והראוני דבחזו"ע הלכות סוכה עלה קלו' דעשה ס"ס בצירוף סברת הגינת ורדים ודעימיה שיותר מכביצה כבר חייב בסוכה בברכה, ואכמ"ל) וכן המנהג פשוט אצל הרוב (למעט ההולכים בשיטת הבא"ח דס"ל דרק על פת גמורה יש לברך שקובע עליה סעודה ראה שם בחזו"ע עלה קלו' ואכמ"ל) וכיון דאין דרכי להאריך טרחא ראה בכה"ח אות מב' ובמשנ"ב ס"ק טו' ובשאר ספרי המלקטים.
ולענין פת הבאה בכיסנין נקטינן למעשה דאין לאכול יותר מכביצה מחוץ לסוכה ובקובע עליה בשיעור ד' ביצים מברך לישב בסוכה (ולפמש"כ לעיל סגי בג' ביצים) דבין כה מברך ברכת המוציא והוי כסעודת פת לכל דבר וכמ"ש בסימן קסח' ס"ו, (וע"ע בשאלת שלום ח"א סימן יב').
והנה דעת מרן בסימן תרלט ס"ב דבשתיית משקין אפילו יין אין צריך סוכה ולא מיבעיא מים אלא שהנמנע אף ממים ה"ז משובח לחוש לדעת הרמב"ם, ויש לדון האם שרוצה לשתות בעת הסעודה גרירי המשקין אחר הסעודה ואין לצאת מהסוכה או שכיון ששתייה מצד עצמה אין לה חשיבות של קבע רשאי לשתות מחוץ לסוכה אף דנמצא באמצע סעודה.
וראה להדרכ"מ ס"ק ד' דהבי"ד האו"ז דהסתפק בשתיית יין ודבש ושכר עם פירות או בלא פירות אי בעי סוכה ושם זכר דאיירי בלא אכל לחם ולפתן עיי"ש, ומדבריו משמע דמ"מ שנמצא בסעודה אסור לשתות יין ושאר משקין (שאין עיקרן מים) חוץ לסוכה, והרב משנ"ב ציין בשערו ס"ק כט' דלפ"ז אפשר דמים בתוך הסעודה אין כדאי לשתות חוץ לסוכה וסיים בצ"ע (ומה שכתב לבאר בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סימן שה' דהמשנ"ב הסתפק בשותה לעכל ולא להנות והיינו אחר האכילה אך בשתייה תוך הסעודה ודאי שחייב בסוכה דחוק הרבה למעיין ואין צריך להאריך בזה), אלא שכבר זכרו כמה אחרונים את דברי המאירי בסוכה כו' ע"א (ד"ה 'אמר המאירי') וז"ל 'דיש אומרים דכל שתיה בלא אכילת דבר המחויב לסוכה עראי היא ועם אכילה היא נגררת אחר אכילה אם האכילה קבע אף היא קבע ואם אין האכילה קבע אף היא אינה קבע וכ"נ מלשון גדולי הרבנים (הוא ניהו רש"י, עיין שם הגדולים) שכתבו בכדטעים בר בי רב ועייל לכלה שטועם מלא פיו ושותה כמו שכתבנו ולדעת זה מיהא לא היה צריך להזכיר במשנתנו שתיה כלל שהרי בכלל האכילה היא ושמא אשגר לישן הוא', וכ"מ מהר"ן בסוכה שם ד"ה 'אוכלין' שכתב 'ודקאמר שותין ארעי כי קאמר דאם שותה פעם אחת עם אכילת ארעי אינה נחשבת קבע והכי משמע מדלא בעינן בגמרא כמה שתיית ארעי'.
ואף שהיה לדון בהאי עניינא מ"מ הסכמת הפוסקים דאם נמצא בסעודת קבע שאין לו לשתות מחוץ לסוכה ראה באור לציון ח"ד עלה קפג' ובחזו"ע סוכה עלה קמה' (רק מה שכתב שהכי ס"ל המשנ"ב ונמשך אחריו גם בספר הליכות מועד על סוכה עמוד שעה' כמו שהראוני זכרנו לעיל דבשער הציון הסתפק ובלשונו כתב בדרך אפשר וסיים בצ"ע, ותו לשון שעה"צ ד'אינו כדאי' לשתות חוץ לסוכה ולא בלשון איסור, והיה לדון ולפלפל בדב"ק ואכמ"ל דהכי מקובלנו כיום לנהוג), וכן בספרי האמרונים היוצאים ביד רמ"א ראה בספר הלכות חג בחג על סוכה ח"ב עלה כג' והלאה ובהערה 15 ובספרי המלקטים על משנ"ב למיניהם.
ועתה בסיעתא דשמיא נבוא לבאר בפשוט תחילה, וכיון דקיי"ל דאם אדם אוכל קביעות סעודה בפת הבאה בכיסנין שמברך ברכת המוציא וברכת המזון וכמ"ש בסימן קסח' ס"ו (וראה באחרונים) ופשוט דחייב לישב בסוכה והרי זה ככל סעודה של פת רגילה א"כ בזה פשיטא לן דכמו דאין לשתות מחוץ לסוכה שנמצא בסעודה של פת הוא הדין היכא שאוכל פת הבאה בכיסנין בשיעור של קביעות סעודה (היינו ג' או ד' ביצים), והדברים פשוטים לענ"ד.
ולענין היכא דאוכל תבשיל העשוי מחמת מיני דגן וקובע עליו סעודה בשיעור הנצרך (היינו ד' ביצים ולעיקר הדין סגי אף בג' וכמ"ש) אחר ההתבוננות הרבה נראה דלא שנא ואף שיש לחלק בין פת הבאה בכיסנין דהוי כפת גמורה היכא שקובע עליה סעודה בשיעור הנצרך (ומה גם שפת הבאה בכיסנין הרי יש כמה דיעות בכך ומרן הביא שלוש שיטות ויש אומרים דלסברת הני רבוותא סברת החולקים הוי פת אלא שי"א דלא פליגי וכ"א דיבר במקומו ראה במאמר מרדכי שם ס"ק יד' ואכמ"ל) לתבשיל העשוי מחמת מיני דגן דאין לו חשיבות של סעודה והראיה שאינו פוטר את השתיה, ואף דאיכא סברת העמק יהושע ח"ב סימן יא' ודעימיה דקביעות הסעודה פוטרת את המים ולא ברכת המוציא מלבד דלמעשה נקטינן שיש לברך בכה"ג ולא אמרינן דהמים בסיבת התבשיל הם באים והוא חידוש רק בסעודה ומה גם דגם בכה"ג איכא פלוגתא בראשונים ראה בסימן קעד ס"ז ובב"י שם וע"ע בשו"ת שמש ומגן ח"א סימן זך', למעיין נראה דגם לסברתו של הרב עמק יהושע בנד"ד שאני שאין ענין הברכה שייך לענין קביעות ישיבת סוכה, שמה שצריך לברך על השתיה בעת שאוכל תבשיל מחמת מיני דגן אף שקובע עליו שאינו נפטר מדין עיקר פוטר טפל אך לגבי ישיבת סוכה כיון דאכילתו קבע א"כ כל דבר שכעת אוכל או שותה חשיב קבע, (וראה בפסחים עלה קה' וכ"ה לענין תרומה דשבת קובעת וגבי שבת איכא מ"ד דקובעת אף לאכילה וכל דבר חשיב קידוש במקום סעודה לענין שבת אמנם אינו נפסק להלכה ותו גם גבי סוכות י"א דסגי לאכול יותר מכביצה פהב"כ ויכול לברך לישב סוכה ראה במשנ"ב ס"ק טו', וי"ל).
וראיה לזה מדברי המאירי שהבאנו לעיל, ולמעיין יראה הדק היטב שכוונת המאירי לאו משום שהשתייה טפילה לסעודה ובטלה אחריה שאין אכילה בלא שתייה והוא נפ"מ דדוקא בסעודת פת דהמים בסיבת הפת הם באים ולכן גם אסור לאכול חוץ לסוכה בסעודה, אלא בדיקדוק דבריו מבואר היטב דאף שאין קשר בין האכילה לשתייה אך אוכל דבר שחייב בסוכה גם השתייה נחשבת קבע עצם זה שנגררת אחר האכילה ולא שבטילה לאכילה אלא משום שאוכל וחייב בסוכה כבר דינו שאסור לאכול חוץ לסוכה ושתייה בכלל זה ששתייה ואכילה מעשה אחד הן, (ולפ"ז מה דהסתפק הרב חוט שני בהלכות ברכות עלה קסט' אם אכילת פירות שאין נפטרים בברכת המוציא מותר לאכול חוץ לסוכה פשיטא שאין לאכול כיון שכעת נמצא בסעודה וכל האוכל והשותה חשיב קבע, והבן).
ואף שמדברי האחרונים דדיברו בענין זה איירי היכא דנמצא דבסעודת קבע של פת מ"מ למעיין לא שנא (וע"ע להגצ"פ פראנק בספר מקראי קודש סימן לא' עלה קמב' הערה 9 בהבנת דברי המאירי), זאת ועוד ידועים הדברים דאם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצא אחרים חולקים עליו אין צריך לפסוק כדבריהם שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמעי הוי הדרי בהו ויש הסוברים דבכל גוונא אין שומעים לאחרונים נגד גדולי הראשונים ראה ביו"ד בסימן רמב' בקיצור הנהגת הוראת או"ה להש"ך ס"ק ח' ונזכר כבר בחו"מ סימן כה' ס"ב על המפה משם המהרי"ק עיי"ש, וכ"ש הכא שעד לפני זמן זמנים לא היו מפורסמים דברי המאירי עד שזכינו שיצאו לאור ואינו נסתר משאר דברי רבותינו הראשונים ומה גם דנקטו הפוסקים כדבריו, וא"כ מדקדוק דבריו נפקא לן גדר ברור טפי שאין תלוי באכילת פת אלא בקביעות דבר המחייב סוכה.
ולגבי גבי פת הבאה בכיסנין שאוכל יותר מכביצה ופחות מקביעות של ג' ביצים חייב בסוכה כמו שנהגו אך אינו מברך לישב בסוכה ובכה"ג יש לדון דמחד גיסא אינו מברך לישב בסוכה מספק ואינה קביעות גמורה ומאידך גיסא אסור לאכול חוץ לסוכה יותר מכביצה פת הבאה בכיסנין ולפי גדרי המאירי כיון דבכה"ג חייב בסוכה אמרינן שהשתייה תגרר אחריה ומה דאין מברכים משום דקיי"ל ספק ברכות להקל מ"מ הוא מטעם דברכות דאינם מעכבות, והדעת נוטה דכיון דאינו רשאי לאכול יותר מביצה של פת הבאה בכיסנין חוץ לסוכה תגרר השתיה בתריה ואין לשתות חוץ לסוכה אפילו מים בכה"ג ובפרט דגם לרבוותא דס"ל דאין לברך לישב בסוכה יש מהם דס"ל דמ"מ לישב בסוכה חייב, (אמנם המיקל לא הפסיד כיון דאיכא סברת החיד"א בחיים שאל ח"א סימן עא' ודעימיה (הבי"ד בכה"ח אות לג') דאין אכילת פת הבאה בכיסנין יותר מביצה חשיב כפת והוי ארעי עד שיקבע סעודתו עליה ואף שכתב שיש לחוש לסברת הרמב"ם לשבת בסוכה מ"מ למעיין בדבריו עיקר הוא דאף סוכה לא בעינן, ואיכא נמי סברת הרב ווי העמודים סו"ס קכג' דמצי לשתות חוץ לסוכה באמצע הסעודה וגם הרב משנ"ב מספקא ליה, ומן הראוי להמנע למי שיוכל כי עיקר נראה כמ"ש והכי הוא המנהג.
ונפקא לן מי שאוכל בסוכתו דבר העשוי מחמת מיני דגן בשיעור של קביעות סעודה (והיינו ג' ביצים לכל הפחות) הן פת הבאה בכיסנין הן תבשיל העשוי מחמת מיני דגן כל מה שאוכל ושותה צריך להיות בסוכה אף שמצד עצמו חשיב אכילת ארעי ומותר לאוכלו או לשתותו בפני עצמו מחוץ לסוכה בכה"ג שאוכל דבר המחייבו סוכה שאר אכילתו או שתייתו נגררת ובכל דבר חייב בסוכה, ולפ"ז ה"ה דאוכל פת הבאה בכיסנין יותר מכביצה כיון שצריך לאכול בסוכה ואף שהמיקל לא הפסיד הדין והדעת נוטים שצריך לאכול בסוכה.
ומה שאמר מר דכל ההוראות אצלכם בבית המדרש הם לפי פאר הדור בעל החזו"ע, הנה הרב חזו"ע לא כתב ע"ז להדיא ורק דיבר היכא דאוכל פת גמורה ונמצא בסעודת קבע ובדב"ק סמך על רוב האחרונים דס"ל דאין לשתות מחוץ לסוכה בכה"ג , מ"מ אף שאיני כדאי לירד לסוף דעתו ומן הנכון לשאול תלמידיו המובהקים אך כיון דאיכא לן המאירי שכתב להדיא הגדר דכל דבר שחייב בסוכה אם אוכל ושותה דבר נוסף שנגרר אחריו א"כ לא שנא ומסתמא יודה בזה בעל החזו"ע, ולמען זכות הרבים השתדלנו לברר דעת בנו ממשיך דרכו ושמעתי מהגר"ש שרגא שהורה מרן הראשון לציון דה"ה דאסור לשתות מחוץ לסוכה אף היכא דקובע על תבשיל העשוי מחמת מיני דגן, ותהילות לאל הוא כדברינו.
תבנא לדינא אדם האוכל פת הבאה בכיסנין או תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן בשיעור של ג' ביצים אוסר לאכול ולשתות שום דבר חוץ לסוכה אף לכשעצמו חשיב ארעי, והיכא דאוכל יותר מביצה פהב"כ נראה עיקר שגם בזה לא ישתה חוץ לסוכה (ומ"מ קיל טפי והנכון להמנע).
זה מה שיש להשיב על אתר בברכת יגדיל תורה ויאדיר
ע"ה השלו"ם ס"ט.
ע"ה השלו"ם ס"ט.
???
נושאים דומים בפורום
