שאלוני אתמול וזה מה שיצא לי אשמח לתגובות מהת"ח יישר כח.
שאלה: נער שנעשה באותו יום בר מצוה והגיע להתפלל תפלת מנחה אם אומרים תחנון.
תשובה: עי' שו"ת יבי"א ח"ד סי' יד שכתב שהמנהג כיום שאין אומרים וידוי ונפ"א ביום שיש בר מצוה, ושכ"כ הרה"ג מהר"א בן שמעון בס' נהר מצרים (ד"ו ע"א) שמנהג עיה"ק ירושת"ו ומצרים יע"א שאין נופלים על פניהם ביום שיש בר מצוה. וכן נוהגים ג"כ בערים רבות בחו"ל. ומנהגם של ישראל תורה הוא. וסמך לדבר מפני שדומה לחתן דכתיב ביה כחתן יכהן פאר, ותפילין נקראו פאר כדכתיב פארך חבוש עליך, והרי הוא כחתן וכו'. ע"ש. והגם שהרב החסיד מהר"י אלפייה ז"ל בס' שיח יצחק ח"א (דמ"א ע"ב) הביא עדות מפי השמועה, שלא נהגו כן בזמן הגאון הראש"ל יש"א ברכה ז"ל, מ"מ גם הוא הביא שיש נוהגים שלא לומר וידוי ונפ"א, וכתב שיש להם ע"מ שיסמוכו, והביא דברי הזוהר חדש (ד"י ע"ג) רשב"י זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבה דעבד להו וכו' והוה קא בדח טובא, אמרו ליה מאי בדיחותא דמר בהאי יומא משאר יומין, אמר להו דיומא דין נחתא נשמתא קדישא עילאה לר' אלעזר ברי וכו'. (ומבואר שם דאיירי ביום מלאת י"ג שנה ויום א'.) ע"ש. וסיים, ולכן בודאי שראוי להשתתף בשמחה של תוספת הארה וקדושה בכניסת הנער למצות, ולזה אין לומר תחנון ונפ"א. עכת"ד. גם בשו"ת משפטי עוזיאל (חאו"ח מה"ת ס"ס יא) כ', שבדורות האחרונים הנהיגו שלא לומר וידוי ונפ"א לכבוד הבר מצוה, כדי לחבב מצות תפילין הרפויה בידינו, ולהציל עי"ז את בני ישראל מכלל קרקפתא דלא מנח תפלין. ע"ש. וכ"כ בשו"ת מים חיים משאש (חאו"ח סי' כב) שנתפשט המנהג בכל המקומות שלא לומר תחנון לכבוד בר מצוה, כמו לכבוד חתן ובעל ברית. ע"ש.
ועפ"י הנ"ל נמצא שיש ג' טעמים לזה: א- שדומה לחתן. ב- לכבוד הנשמה הקדושה שנכנסת לבר מצוה. ג- כדי לחבב על נערי ישראל מצות התפילין. ולכאו' עפ"י טעם א-ב משמע שגם שנמצא הבר מצוה בתפלת מנחה אין לומר וידוי ונפל"א כמו חתן. אך לטעם ג' משמע שרק מניח תפילין. אולם נ' שגם לטעם א שנקרא חתן הוא רק שיש עליו תפילין כמבואר לעיל, וא"כ לטעם א' וג' נ' שיש לומר וידוי ונפל"א במנחה. וגם בילקו"י ח"א שהוציא מרן זצ"ל בעמ' שמט כ' וז"ל: פשט המנהג בארץ ישראל ובכמה מקומות שכשיש בבית הכנסת נער בר מצוה 'שמניח תפילין ביום שמלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד' דהיינו כיום לידתו שלא לומר וידוי ונפילת אפים ותחנונים כשם שאין אומרים וידוי ונפילת אפים כשיש שם חתן ונתנו סמך לדבר שהבר מצוה דומה לחתן שנאמר כחתן יכהן פאר ותפילין נקראו פאר שנאמר פארך חבוש עליך וכדאיתא בברכות יא וש"נ ומנהג זה נכון וישר ויש להם על מה שיסמוכו. עכ"ל. ומשמע שהעיקר הוא מטעם שמניח תפילין. ולפ"ז י"ל למעשה שנכון יותר לומר וידוי ונפל"א במנחה. ושו"ר שכ"ה בהדיא בס' נהר מצרים הנ"ל (הל' נפל"א ג) שמיירי רק בשחרית. וכ"כ ר' יעקב עדס בשו"ת חדות יעקב (או"ח סי' כה) שרק בשחרית יש מנהג שלא לומר וידוי. והבו דלא לוסיף עליה. וגם מנהג בני אשכנז לומר תחנון גם כשיש בר מצוה בשחרית. ועוד הנה מצאתי בהליכות שלמה (עמ' קלז ס"ט) שמתפללים מנחה באולם בזמן סעודת בר מצוה אין אומרים תחנון. ע"כ. ומשמע דוקא בזמן השמחה ממש בסעודה, אך שמגיע סתם להתפלל בביהכ"נ תפלת מנחה יש לומר תחנון (והגם שדבריו לבני אשכנז מ"מ חיזוק יש בזה). ומיהו אם יש מנהג בביהכ"נ שלא לומר בכה"ג גם במנחה הנח להם לישראל כי וידוי רשות כידוע. ומכל הנ"ל יוצא עוד שבר מצוה שמגיע לביהכ"נ בשחרית המנהג שאין אומרים תחנון הוא אף ביום שאין עולים לתורה כי השמחה היא על הנחת התפילין ולא על העליה לתורה.
שאלה: נער שנעשה באותו יום בר מצוה והגיע להתפלל תפלת מנחה אם אומרים תחנון.
תשובה: עי' שו"ת יבי"א ח"ד סי' יד שכתב שהמנהג כיום שאין אומרים וידוי ונפ"א ביום שיש בר מצוה, ושכ"כ הרה"ג מהר"א בן שמעון בס' נהר מצרים (ד"ו ע"א) שמנהג עיה"ק ירושת"ו ומצרים יע"א שאין נופלים על פניהם ביום שיש בר מצוה. וכן נוהגים ג"כ בערים רבות בחו"ל. ומנהגם של ישראל תורה הוא. וסמך לדבר מפני שדומה לחתן דכתיב ביה כחתן יכהן פאר, ותפילין נקראו פאר כדכתיב פארך חבוש עליך, והרי הוא כחתן וכו'. ע"ש. והגם שהרב החסיד מהר"י אלפייה ז"ל בס' שיח יצחק ח"א (דמ"א ע"ב) הביא עדות מפי השמועה, שלא נהגו כן בזמן הגאון הראש"ל יש"א ברכה ז"ל, מ"מ גם הוא הביא שיש נוהגים שלא לומר וידוי ונפ"א, וכתב שיש להם ע"מ שיסמוכו, והביא דברי הזוהר חדש (ד"י ע"ג) רשב"י זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבה דעבד להו וכו' והוה קא בדח טובא, אמרו ליה מאי בדיחותא דמר בהאי יומא משאר יומין, אמר להו דיומא דין נחתא נשמתא קדישא עילאה לר' אלעזר ברי וכו'. (ומבואר שם דאיירי ביום מלאת י"ג שנה ויום א'.) ע"ש. וסיים, ולכן בודאי שראוי להשתתף בשמחה של תוספת הארה וקדושה בכניסת הנער למצות, ולזה אין לומר תחנון ונפ"א. עכת"ד. גם בשו"ת משפטי עוזיאל (חאו"ח מה"ת ס"ס יא) כ', שבדורות האחרונים הנהיגו שלא לומר וידוי ונפ"א לכבוד הבר מצוה, כדי לחבב מצות תפילין הרפויה בידינו, ולהציל עי"ז את בני ישראל מכלל קרקפתא דלא מנח תפלין. ע"ש. וכ"כ בשו"ת מים חיים משאש (חאו"ח סי' כב) שנתפשט המנהג בכל המקומות שלא לומר תחנון לכבוד בר מצוה, כמו לכבוד חתן ובעל ברית. ע"ש.
ועפ"י הנ"ל נמצא שיש ג' טעמים לזה: א- שדומה לחתן. ב- לכבוד הנשמה הקדושה שנכנסת לבר מצוה. ג- כדי לחבב על נערי ישראל מצות התפילין. ולכאו' עפ"י טעם א-ב משמע שגם שנמצא הבר מצוה בתפלת מנחה אין לומר וידוי ונפל"א כמו חתן. אך לטעם ג' משמע שרק מניח תפילין. אולם נ' שגם לטעם א שנקרא חתן הוא רק שיש עליו תפילין כמבואר לעיל, וא"כ לטעם א' וג' נ' שיש לומר וידוי ונפל"א במנחה. וגם בילקו"י ח"א שהוציא מרן זצ"ל בעמ' שמט כ' וז"ל: פשט המנהג בארץ ישראל ובכמה מקומות שכשיש בבית הכנסת נער בר מצוה 'שמניח תפילין ביום שמלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד' דהיינו כיום לידתו שלא לומר וידוי ונפילת אפים ותחנונים כשם שאין אומרים וידוי ונפילת אפים כשיש שם חתן ונתנו סמך לדבר שהבר מצוה דומה לחתן שנאמר כחתן יכהן פאר ותפילין נקראו פאר שנאמר פארך חבוש עליך וכדאיתא בברכות יא וש"נ ומנהג זה נכון וישר ויש להם על מה שיסמוכו. עכ"ל. ומשמע שהעיקר הוא מטעם שמניח תפילין. ולפ"ז י"ל למעשה שנכון יותר לומר וידוי ונפל"א במנחה. ושו"ר שכ"ה בהדיא בס' נהר מצרים הנ"ל (הל' נפל"א ג) שמיירי רק בשחרית. וכ"כ ר' יעקב עדס בשו"ת חדות יעקב (או"ח סי' כה) שרק בשחרית יש מנהג שלא לומר וידוי. והבו דלא לוסיף עליה. וגם מנהג בני אשכנז לומר תחנון גם כשיש בר מצוה בשחרית. ועוד הנה מצאתי בהליכות שלמה (עמ' קלז ס"ט) שמתפללים מנחה באולם בזמן סעודת בר מצוה אין אומרים תחנון. ע"כ. ומשמע דוקא בזמן השמחה ממש בסעודה, אך שמגיע סתם להתפלל בביהכ"נ תפלת מנחה יש לומר תחנון (והגם שדבריו לבני אשכנז מ"מ חיזוק יש בזה). ומיהו אם יש מנהג בביהכ"נ שלא לומר בכה"ג גם במנחה הנח להם לישראל כי וידוי רשות כידוע. ומכל הנ"ל יוצא עוד שבר מצוה שמגיע לביהכ"נ בשחרית המנהג שאין אומרים תחנון הוא אף ביום שאין עולים לתורה כי השמחה היא על הנחת התפילין ולא על העליה לתורה.
נערך לאחרונה:
