ב"ה
זה מה שהורה לרב ללוש להורות בקו הלכה וכנ"ל
ליתר דיוק זה מה שנשלח לכל רבני קו ההלכה בהודעה מאת הרב ירון אשכנזי, בדרישה מהרבנים להשיב כולם בהוראה אחידה זו, ששאל למרן שליט"א ע"מ שנדע מה להורות לשואלים הרבים, וכך השיבו מרן שליט"א, שהמרגיש כרבו מובהק חייב לקרוב, ומי שאינו מרגיש כרבו מובהק אין לו בזה חיוב הלכתי.
עכ"פ כעת צ"ע.
דא"כ על מי כתב מרן בחזו"ע דין זה, רק על עצמו?
לגבי קריעה לא כתב כי אם על רבו, ולגבי אנינות וחליצת מנעל מקצת היום כתב גם על גדול הדור שאינו רבו, ומהטעמים שביארתי בעניותי לעיל. ואף שלפ"ז יש לנו ללמוד גם על קריעה על גדול הדור שאינו רבו דחשיב רבו כמבואר גבי אנינות וחליצת מנעל, אבל דעת מרן שליט"א אינו כן, וכנראה מהטעמים שכתבו הפוסקים על המנהג שלא קורעים על אדם כשר ועל חכם נגד דינא דגמרא וש"ע.
קשה לומר חילוק בין דיני אנינות ואבלות מקצת היום, לבין דיני קריעה, דממה נפשך לחלק ביניהם, וכי קריעה הוא לא חלק ממנהגי אבלות? ויתרה מזו, בחזו"ע לא היה צריך לכתוב שיש לקרוע על גדול הדור כי כבר כתב (כדברי הרמ"א שמנהג כמותו) שחכם שיודעים ממנו הלכה נחשב כרבו. ואם על חכם כזה קורעים כ"ש על גדול הדור. (שגם מסתמא הרבה שמעו או קראו הלכה ממנו). גם בילקו"י אבלות פ"ט סעיף טו בכותרת של ההערה כתב שאין קורעים על חכם אלא על גדול הדור.
הפוסקים בסי' שמ (הובאו בחזו"ע בדין קריעה על חכם) פירשו שיחתם מדוע יש לחלק בדין קריעה דווקא, בין קרובים ממש לשאר אותם שצריכים לקרוע עליהם, שבאלו המנהג כהלכה לקרוע ובאלו המנהג נגד דינא דגמרא ואין קורעים, עי' עליהם.
ולגבי קריעה בחזו"ע על חכם שיודעים משמועותיו, פשט הדברים כדברי כבודו, וכך הייתי מפרש אם לא מניעים נוספים שמטילים לי בזה ספק, (א. הוראת מרן שליט"א, ב. המנהג שהזכיר חכם שלום שכנראה ראה בד בבד עם מרן זצ"ל אצל הזקנים מהדור הקודם, כשנפטרו גדולי הדור אשכנזים או ספרדים). אלא שמחמת המניעים הנ"ל אנו משתדלים ליישב דברי חכמים, שלכאורה עדין מקום יש בראש לבאר בדעתם, שלא כתבו הרמ"א ומרן זצ"ל ש"כולם" חייבים לקרוע על חכם שיודעים משמועותיו, אלא שהמנהג שלא לקרוע על חכם אא"כ הוא רבו או שיודעים משמועותיו דחשיב כרבו, כלומר שזה שיודע מחיבוריו ופסקיו ומרגיש קשר לשמועותיו ופסקיו, בזה קאמר שקורע עליו אע"פ שאינו רבו, דסו"ס ע"י שיודע משמועותיו חשיב כרבו.
ובאמת יתכן שבתקופות הקדומות גדולי הדור שהיו ידועים במקומות המרוחקים מהם ממילא היו נודעים חיבוריהם פסקיהם ושמועותיהם בהשפעה משמעותית על כלל ישראל, בלא חלוקה לחוגים, וממילא נחשבים כרבותיהם של כל מי ששמעו שמעם, משא"כ בדורותינו שנחלקו העם לשתי מחנות אשכנזים וספרדים דוגמת בית שמאי ובית הלל שנכללו כל חכמי ישראל תחת אותה מחלוקת עד שנעשה כשתי תורות (לשון הרמב"ן חולין מג: לגבי מחלוקת בית שמאי ובית הלל), שבזה הגם שיודעים מחיבוריו ושמועותיו וכדומה אולם מרגישים פחות שייכות מלהקרא תלמידיו לענייני הלכה והנהגה, וגם לא יונקים ממנו את הדרך ההלכתית, שהרי זו "שיטה" אחרת, כך הנהיגה ההשגחה, שיהיו כמה מסלולים בעם ישראל עד יבא גואל ותהיה תורה אחת ומשפט אחד. כ"ז ליישב מעט המנהג והתייחסות חכמי דורנו אשר הם הם רבותינו ומאורי דורנו אנו אשר מהם אנו יונקים ומימיהם אנו שותים.
[ובפרט עלינו לזכור שהוראת מרן שליט"א אינה מכוונת רק לציבור מסויים, אלא לכל יושבי תבל על כלל מגווניהם, ולכן כבר מתחילת הוראת מרן שליט"א בזה נתתי אל לבי והרציתי הדברים באזני ידידיי, שהרי כשיוצאת הוראה מפיו אינה לחרדים מאלעד ב"ב וירושלים בלבד, אלא לכל תושבי הארץ והתפוצות, רחוקים וקרובים כאחד, חרדים מתחזקים ושומרי מסורת, (ובפרט כשמנחה את רבני קו ההלכה שאליהם פונים מגוון רחב ביותר של עמך בית ישראל ומהמרוחקים שבהם שמסגנון השאלות והשיח תדע את אשר לפניך), ולכן כשמציגים דעת תורה הלכתית בפני מי שאינו מרגיש בכלל שייך, כגון תושבים מראשון לציון או דימונה או בת ים או אילת וכו' וכו', שברובם אינם חרדים, לכאורה אינם מרגישים ואינם מבינים כ"כ על מה ולמה, לכן לאור האמור בענין מנהג הקריעה על אדם כשר ועל חכם, שנתבטל אף שהוא נגד דינא דגמרא והש"ע, הוא הדין בנ"ד שקשה הדבר לחייבם הלכתית, ולכן בחילוק שעשה מרן שליט"א בהנחייתו ההלכתית בזה יצא ידי חובת כל המגזרים והרבדים, בתורה אחת ומשפט אחד].
ומעתה נמצינו למדים שאין בזה שום נ"מ למעשה, שהרי אותם שאינם מרגישים שייכות עד כדי כך יש להם על מי שיסמוכו, מאורי דורנו אשר מפיהם אנו חיים, שראו כך להורות ולהנהיג, ואילו החרדים רובם ככולם בלאו הכי כשידברו איתם על חשיבות הקריעה בכה"ג יעשו זאת מרצון בלי שיהיה חיוב הלכתי, כך שאין נ"מ בכל זה אלא להגדיל תורה.
בברכה רבה, בשורות טובות,
ושבת שלום ומבורך