• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

אם יש חיוב לקרוע

בס"ד אדר ב' תשפ"ב

הלכות והנהגות לרגל הסתלקותו של מרן שר התורה
ר' חיים קנייבסקי זצוק"ל
-----------------
מאת הרב גדעון בן משה שליט"א

* יעשו קריעה בשעת ההספדים. וגם שמיעה דרך הטלפון והרדיו וכד' מועיל.
כיון שתלוי בהרגשת הצער.
(נשים וקטנים נהגו להקל שלא לקרוע. ואין למחות בידם).
* ומי שמרגיש צער גדול ויגון יברך גם 'דיין האמת' בשם ומלכות.
ורשאי לברך ביום הקבורה ולא לאחר מכן. (יביע אומר. ב, יו''ד כג).
* הקריעה כמו על אביו ואמו. בצד שמאל משפת הבגד למעלה עד שיגלה את ליבו.
ולאורך הבגד ולא לרוחב. (חזו''ע אבלות. א, רל).
* למנהג הספרדים קורע רק החולצה. אבל לא החליפה. סוודר. ט''ק וגופיה. (חזו''ע שם).
* רשאי להחליף החולצה לחולצה אחרת זולה יותר.
* לאחר הקבורה. יחלוץ מנעליו וישב זמן מה באבילות. דמקצת היום ככולו. (חזו''ע א, קכ).
* בני חו''ל דינם כבני ארץ ישראל.
ועיין בכל זה בשו''ת ברכת יהודה (ברכה ח''ה סימן כה. כח כט).

ובילע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים. אמן.
 
הלכה כמקל באבל לא נאמר על קריעה
כל מה שהרמב״ן כותב כן, הוא לתרץ מאי דבגמרא אמרינן אבלות לחוד קריעה לחוד, לומר שבקריעה גופיה אין הלכה כיחיד במקום רבים [ועיין בחזו״ע אבלות ח״א עמ׳ רכ], אבל באבלות גופיה, כלומר על מי מתאבלים, כן אמרינן כן, ואי פסקינן שלא מתאבלים עליו לא קורעים עליו ג״כ דהא הא תליא בהא. ה״ה הכא שאין דין אבילות על גדול הדור, אלא שמשום כבוד ת״ח יש עניין באבילות, אך אין דין אבלות ממש על האדם. משא״כ כשרבו נפטר הוא אבל ממש ולכן חייב קריעה.
 
במקום לפטפט פטפוטי סרר וזלזול בגדולי ישראל, מי יותר גדול ממי, ה' ירחם, רק מראה איפה הראש שלכם נמצא. כדאי מאוד שתעיינו בדברי הפוסקים, אם יש איתכם מקום לחלוק אחר העיון כדבעי, לחיי. אבל לכתוב זלזול ברב כזה או אחר, ודי למבין, זה ודאי איסור תורה.
 
ב"ה
איני יודע. יש לשאול את הראש"ל שליט"א שאלה זו.
אני כתבתי רק את מה שנשמע מדברי הראשל שליטא. את השאלות יש להפנות אליו
יש כאן ריח חוצפה!
נא למחוק הודעות אלו!!!

(אני דן לכף זכות, זה נדבק מהעסק במחקר, ושאני מינות דמשכא...
אבל כף זכות על העסק במחקר כשמנוגד למסורת, אחר כל התראות מאורי דורנו מרן זצ"ל ומרן הראש"ל שליט"א, לזה לא מצאתי).
 
ב"ה
שלום וברכה,
אשמח אם מו"ר @הרב שמעון ללוש שליט"א יחוה דעתו על הנושא
ישר כח על הבירור,
לענ"ד ההסבר בהוראת מרן שליט"א לגבי קריעה (שמי שאינו חש כרבו מובהק אינו מחוייב לפום דינא בקריעה),
היינו לפי המנהג שביארו האחרונים כנגד הש"ע בדין קריעה על אדם כשר ועל חכם, שלא נוהגים בהם, והוא על אותה דרך, שאם מדובר ברבו גופיה, בזה יש לקרוע, שהוא לו אבל וצער אישי, ובזה המנהג לקרוע, אבל אם הוא מחמת צער כללי, כאדם כשר דעלמא וכן חכם דעלמא, והוא הדין יש לומר לגבי גדול הדור שאינו רבו גופיה, וזה מתאים למה שהעיד חכם שלום שליט"א על המנהג, שמסתמא עדותו ממה שראה אצל זקני הדור הקודם.
ולכן אף שיש לשר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל בודאי דין של אחד מגדולי הדור, והוא דין של רב מובהק ככל חכם מופלג בדורו, אולם לענין חיוב קריעה מן הדין שפיר דמי להסתמך על המנהג נגד הש"ע גם בכשר וחכם. אולם בודאי מצוה מיהא איכא, כמו שיש מצוה במי שקורע כיום על אדם כשר וכן על חכם דעלמא כדינא דגמרא ופסק הש"ע, והטעם בזה, לפי שהמנהג הוא להתיר שלא לקרוע, אבל לא לבטל את המצוה של הקריעה.

ואתי שפיר שמרן זצ"ל לא כתב בדין קריעה גם על מופלג בדורו רק על רבו, ואילו בחליצת מנעל ואבלות פורתא ובשר ויין דאנינות כתב גם לגבי מופלג בדורו אף שאינו רבו. ואף שאין זה מוכרח בביאור דבריו זצ"ל, אבל אתי שפיר עם הוראת מרן הראש"ל ועדות חכם שלום שליט"א

ולגבי ברכת דיין האמת, כפי שביארו כאן אינה משיוכת לדין קריעה כלל, והיא לכל היותר בכלל שמועות רעות, אולם כפי הנראה מדברי הפוסקים ובפרט מרן זצ"ל לכל אורך החזו"ע ברכות, שברכות אלו התלויות בתחושת צער או שמחה, דהיינו דיין האמת על שמועות רעות, שהחיינו והטוב והמטיב על בשורות טובות, אין נוהגים בהם בדורות האחרונים אלא על דבר ברור ומוגדר המבואר ביסודות הלכות אלו, וגם באלו לא בכולם אלא בדבר שיש בו הנאת הגוף כאכילת פרי חדש ולבישת בגד חדש, (ועי' מ"ש הגאון הרב בר שלום שליט"א בסדר החופה בהערות לגבי שהחיינו על הטלית בשם מרן זצ"ל), וזה מה שאמר לי בזמנו מרן שליט"א לגבי הדיון בהטוב והמטיב או שהחיינו על החיסונים. וה"נ אם מרגיש אנינות וצער במיוחד, בזה המברך אין מזניחין אותו, שאינו לבטלה, אלא שאין המנהג כן. אבל אם לגודל ה'הפתעה' של הפטירה, שעדין לא עבר שיעור עיכול, וקשה להגיע לצער גדול שעדין לא נתפס שכך עזב אותנו, לענ"ד מי שאינו קרובו, לדידן אין לברך כלל ועיקר, והוא חשש גדול של ברכה לבטלה.

ביקרא דאורייתא,
ויה"ר שהי"ת יגדור פרצותינו ויחיש גאולתנו השלימה אמן
 
קשה לומר חילוק בין דיני אנינות ואבלות מקצת היום, לבין דיני קריעה, דממה נפשך לחלק ביניהם, וכי קריעה הוא לא חלק ממנהגי אבלות? ויתרה מזו, בחזו"ע לא היה צריך לכתוב שיש לקרוע על גדול הדור כי כבר כתב (כדברי הרמ"א שמנהג כמותו) שחכם שיודעים ממנו הלכה נחשב כרבו. ואם על חכם כזה קורעים כ"ש על גדול הדור. (שגם מסתמא הרבה שמעו או קראו הלכה ממנו). גם בילקו"י אבלות פ"ט סעיף טו בכותרת של ההערה כתב שאין קורעים על חכם אלא על גדול הדור.

ועוד המנהג שהביאו האחרונים בס' רכג (הב"ח, מג"א ט"ז כה"ח ועוד) שלא מברכים דיין האמת על שאר מתים, כבר העירו שהמנהג לא נכון. וכולם כתבו שעל ת"ח חייב לברך. וכן והט"ז הסכים עם המנהג שרק על שאר אנשים נוהגים כן, אך על חכם חייב לברך. ולא מצאתי מי שיאמר בפרוש שלא לברך על ת"ח וכ"ש גדול הדור שכל יראי ה' מצטערים כששומעים על פטירתו. והפרישה (ס' ריח, ד) כתב שכל ההלכות מס' רכב והלאה נוהגים לא לברך בשם ומלכות ע"פ הראב"ד. וידוע שדעת הרב שאין לחוש לזה ויש לברך ברכות השבת בשם ומלכות (יחוה דעת ח"ב ס' כז חזו"ע ברכות עת' תסב)

כך מצאתי שהרב נקי שליט"א הבין כן בפשיטות כאן (אות ה')
 
נערך לאחרונה:
ולכן אף שיש לשר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל בודאי דין של אחד מגדולי הדור, והוא דין של רב מובהק ככל חכם מופלג בדורו, אולם לענין חיוב קריעה מן הדין שפיר דמי להסתמך על המנהג נגד הש"ע גם בכשר וחכם.
מפורש בספר מעיין אומר שמרן זיע"א הורה שאפילו אשה 'חייבת' בקריעה על גדול הדור.
1648031413409.png

גם בספר ילקוט יוסף כתב דגדול הדור חשיב כרבו המובהק 'לכל מילי', והביא גם את דברי מהרי"ל
1648031850699.png
 
יותר מדוייק ל@ישראל שאמר כן משמו.
כבודו יכול לשאול את מרן,
אגב הייתי אצלו גם אחר ההלויה וחזר על הדברים שוב.
וגם עוד כמה ת"ח העידו שכן הורה להם בבית ההוראה של קו ההלכה.
וגם חכם שלום הכהן אמר לשומעי לקחו שלא יקרעו.
 
ב"ה
זה מה שהורה לרב ללוש להורות בקו הלכה וכנ"ל
ליתר דיוק זה מה שנשלח לכל רבני קו ההלכה בהודעה מאת הרב ירון אשכנזי, בדרישה מהרבנים להשיב כולם בהוראה אחידה זו, ששאל למרן שליט"א ע"מ שנדע מה להורות לשואלים הרבים, וכך השיבו מרן שליט"א, שהמרגיש כרבו מובהק חייב לקרוב, ומי שאינו מרגיש כרבו מובהק אין לו בזה חיוב הלכתי.
עכ"פ כעת צ"ע.
דא"כ על מי כתב מרן בחזו"ע דין זה, רק על עצמו?
לגבי קריעה לא כתב כי אם על רבו, ולגבי אנינות וחליצת מנעל מקצת היום כתב גם על גדול הדור שאינו רבו, ומהטעמים שביארתי בעניותי לעיל. ואף שלפ"ז יש לנו ללמוד גם על קריעה על גדול הדור שאינו רבו דחשיב רבו כמבואר גבי אנינות וחליצת מנעל, אבל דעת מרן שליט"א אינו כן, וכנראה מהטעמים שכתבו הפוסקים על המנהג שלא קורעים על אדם כשר ועל חכם נגד דינא דגמרא וש"ע.
קשה לומר חילוק בין דיני אנינות ואבלות מקצת היום, לבין דיני קריעה, דממה נפשך לחלק ביניהם, וכי קריעה הוא לא חלק ממנהגי אבלות? ויתרה מזו, בחזו"ע לא היה צריך לכתוב שיש לקרוע על גדול הדור כי כבר כתב (כדברי הרמ"א שמנהג כמותו) שחכם שיודעים ממנו הלכה נחשב כרבו. ואם על חכם כזה קורעים כ"ש על גדול הדור. (שגם מסתמא הרבה שמעו או קראו הלכה ממנו). גם בילקו"י אבלות פ"ט סעיף טו בכותרת של ההערה כתב שאין קורעים על חכם אלא על גדול הדור.
הפוסקים בסי' שמ (הובאו בחזו"ע בדין קריעה על חכם) פירשו שיחתם מדוע יש לחלק בדין קריעה דווקא, בין קרובים ממש לשאר אותם שצריכים לקרוע עליהם, שבאלו המנהג כהלכה לקרוע ובאלו המנהג נגד דינא דגמרא ואין קורעים, עי' עליהם.
ולגבי קריעה בחזו"ע על חכם שיודעים משמועותיו, פשט הדברים כדברי כבודו, וכך הייתי מפרש אם לא מניעים נוספים שמטילים לי בזה ספק, (א. הוראת מרן שליט"א, ב. המנהג שהזכיר חכם שלום שכנראה ראה בד בבד עם מרן זצ"ל אצל הזקנים מהדור הקודם, כשנפטרו גדולי הדור אשכנזים או ספרדים). אלא שמחמת המניעים הנ"ל אנו משתדלים ליישב דברי חכמים, שלכאורה עדין מקום יש בראש לבאר בדעתם, שלא כתבו הרמ"א ומרן זצ"ל ש"כולם" חייבים לקרוע על חכם שיודעים משמועותיו, אלא שהמנהג שלא לקרוע על חכם אא"כ הוא רבו או שיודעים משמועותיו דחשיב כרבו, כלומר שזה שיודע מחיבוריו ופסקיו ומרגיש קשר לשמועותיו ופסקיו, בזה קאמר שקורע עליו אע"פ שאינו רבו, דסו"ס ע"י שיודע משמועותיו חשיב כרבו.
ובאמת יתכן שבתקופות הקדומות גדולי הדור שהיו ידועים במקומות המרוחקים מהם ממילא היו נודעים חיבוריהם פסקיהם ושמועותיהם בהשפעה משמעותית על כלל ישראל, בלא חלוקה לחוגים, וממילא נחשבים כרבותיהם של כל מי ששמעו שמעם, משא"כ בדורותינו שנחלקו העם לשתי מחנות אשכנזים וספרדים דוגמת בית שמאי ובית הלל שנכללו כל חכמי ישראל תחת אותה מחלוקת עד שנעשה כשתי תורות (לשון הרמב"ן חולין מג: לגבי מחלוקת בית שמאי ובית הלל), שבזה הגם שיודעים מחיבוריו ושמועותיו וכדומה אולם מרגישים פחות שייכות מלהקרא תלמידיו לענייני הלכה והנהגה, וגם לא יונקים ממנו את הדרך ההלכתית, שהרי זו "שיטה" אחרת, כך הנהיגה ההשגחה, שיהיו כמה מסלולים בעם ישראל עד יבא גואל ותהיה תורה אחת ומשפט אחד. כ"ז ליישב מעט המנהג והתייחסות חכמי דורנו אשר הם הם רבותינו ומאורי דורנו אנו אשר מהם אנו יונקים ומימיהם אנו שותים.

[ובפרט עלינו לזכור שהוראת מרן שליט"א אינה מכוונת רק לציבור מסויים, אלא לכל יושבי תבל על כלל מגווניהם, ולכן כבר מתחילת הוראת מרן שליט"א בזה נתתי אל לבי והרציתי הדברים באזני ידידיי, שהרי כשיוצאת הוראה מפיו אינה לחרדים מאלעד ב"ב וירושלים בלבד, אלא לכל תושבי הארץ והתפוצות, רחוקים וקרובים כאחד, חרדים מתחזקים ושומרי מסורת, (ובפרט כשמנחה את רבני קו ההלכה שאליהם פונים מגוון רחב ביותר של עמך בית ישראל ומהמרוחקים שבהם שמסגנון השאלות והשיח תדע את אשר לפניך), ולכן כשמציגים דעת תורה הלכתית בפני מי שאינו מרגיש בכלל שייך, כגון תושבים מראשון לציון או דימונה או בת ים או אילת וכו' וכו', שברובם אינם חרדים, לכאורה אינם מרגישים ואינם מבינים כ"כ על מה ולמה, לכן לאור האמור בענין מנהג הקריעה על אדם כשר ועל חכם, שנתבטל אף שהוא נגד דינא דגמרא והש"ע, הוא הדין בנ"ד שקשה הדבר לחייבם הלכתית, ולכן בחילוק שעשה מרן שליט"א בהנחייתו ההלכתית בזה יצא ידי חובת כל המגזרים והרבדים, בתורה אחת ומשפט אחד].

ומעתה נמצינו למדים שאין בזה שום נ"מ למעשה, שהרי אותם שאינם מרגישים שייכות עד כדי כך יש להם על מי שיסמוכו, מאורי דורנו אשר מפיהם אנו חיים, שראו כך להורות ולהנהיג, ואילו החרדים רובם ככולם בלאו הכי כשידברו איתם על חשיבות הקריעה בכה"ג יעשו זאת מרצון בלי שיהיה חיוב הלכתי, כך שאין נ"מ בכל זה אלא להגדיל תורה.

בברכה רבה, בשורות טובות,
ושבת שלום ומבורך
 
כדאי לעיין בחיד"א סימן תעב אות ו או"ח שכתב שמופלג בחכמה אינו גדול הדור ואעפ"כ שו"ע ביו"ד סימן רמג שמופלג בחכמה כמו רבו מובהק נחשב, ולפי זה גם אם הגר"ח אינו הכי גדול עדיין יש לו חכם מופלג לכאורה, ויש לציין שהרבה חכמים נעלם מהם חיד"T וכן החזו"ע זצוקל
והש"ך סק"ב סימן רמג יו"ד כתב אחרת שמופלג בחכמה הוא נחשב דרגה אחת מעל כל החכמים אולם כאמור החיד"א חולר איתו ובני ספרד קיבלו הוראות החיד"א עליהם כנודע
 
ואעפ"כ שו"ע ביו"ד סימן רמג
אני עדיין לא מבין מדוע ממשיכים להביא ראיות מהסימנים הללו, שם מדובר לעניין כבוד ת״ח.
ואדרבה בשו״ע סי׳רמב משמע שדווקא על רבו ממש עושה ענייני אבלות, דהתם כל הסימן מדבר על רבו ממש ולא גדול הדור, והתם בסעיף כה כותב שמתאבל על רבו, היינו כי על רבו כפי שהאריך לומר @הרב שמעון ללוש יש דין אבלות פרטית על האדם עצמו ולא ציבורית.
אם כן פשוט לי שלדעת השו״ע יש חילוק בין רבו ממש לגדול הדור.

ואשמח @פלוני אם היית כותב בלי שגיאות מקלדת, זה מקשה מאד על ההבנה בדבריך.
 
חזור
חלק עליון