המנהג שעונים הרבה אמן בימים נוראים בקדיש תתקבל והיום תאמצנו וכו'.
אמנם מרן ביחוה דעת (ח"ג סימן ט) הוכיח מהראשונים שאין חיוב לענות אמן על כל בקשה אלא רק בסוף. וכ"כ בילקוט יוסף ימים נוראים (תקפב, כו עמ' רמ) שאין זה חיוב.
אמנם אם שמים לב לפעמים החומרא הזו באה לידי קולא.
כשהחזן מנגן את המילים הוא מאריך בסוף המילה ויוצא שעונים אמן לפני שהוא סיים לומר את המילה. ובש"ע (קכד, ח) נפסק שזה אמן חטופה.
ועוד דבר, שהחזן שומע את האמן מפי הציבור ומתחיל לומר את הבקשה הבאה, ולפעמים אין מספיק זמן לומר אמן במלואו (כשיעור אל מלך נאמן). וכתב המשנה ברורה (קכד ס"ק לז) שעל רוב הצבור מחויב להמתין בכל התפלה שלא להתחיל בברכה שלאחריה עד שיענו אמן וכן בקדיש שלא להתחיל יתברך עד שיענו הרוב איש"ר וכן כל כה"ג ובעו"ה הרבה אנשים נכשלין בזה כשמתפללין לפני העמוד שחוטפין להתחיל ברכה שלאחריה תיכף אחר סיום ברכה שלפניה ואין ממתינין בינתיים כלל ועיין בש"ת שהביא שזה מעכב אף דיעבד שאסור שוב לענות אמן עליה מכיון שהתחיל ברכה אחרת. וכן פסק בילקו"י קכד, ט.
אמנם מרן ביחוה דעת (ח"ג סימן ט) הוכיח מהראשונים שאין חיוב לענות אמן על כל בקשה אלא רק בסוף. וכ"כ בילקוט יוסף ימים נוראים (תקפב, כו עמ' רמ) שאין זה חיוב.
אמנם אם שמים לב לפעמים החומרא הזו באה לידי קולא.
כשהחזן מנגן את המילים הוא מאריך בסוף המילה ויוצא שעונים אמן לפני שהוא סיים לומר את המילה. ובש"ע (קכד, ח) נפסק שזה אמן חטופה.
ועוד דבר, שהחזן שומע את האמן מפי הציבור ומתחיל לומר את הבקשה הבאה, ולפעמים אין מספיק זמן לומר אמן במלואו (כשיעור אל מלך נאמן). וכתב המשנה ברורה (קכד ס"ק לז) שעל רוב הצבור מחויב להמתין בכל התפלה שלא להתחיל בברכה שלאחריה עד שיענו אמן וכן בקדיש שלא להתחיל יתברך עד שיענו הרוב איש"ר וכן כל כה"ג ובעו"ה הרבה אנשים נכשלין בזה כשמתפללין לפני העמוד שחוטפין להתחיל ברכה שלאחריה תיכף אחר סיום ברכה שלפניה ואין ממתינין בינתיים כלל ועיין בש"ת שהביא שזה מעכב אף דיעבד שאסור שוב לענות אמן עליה מכיון שהתחיל ברכה אחרת. וכן פסק בילקו"י קכד, ט.
