• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

אמן על ברכה שנח' בה הפוס' ומברכים אות מדין סב"ל במקום מנהג לא אמרי'.

הנה מודע'ת כל הארץ דמרן רבינו הגדול זיע"א ס"ל שאין לספרדי לענות אמן אחר ברכת ההלל הקצר של אשכנזי, וכמו שכתב ביבי"א ח"א סי' כט, וביחו"ד ח"ד סי' לא, ובחזו"ע חנוכה עמ' רצו, שכיון שברכה זו לא נפקא מידי מחלוקת, אין לענות אמן על ברכתה, וכמש"כ הרמב"ם בתשו'. ואף בדבר שמורין לברך כ' הפמ"ג להסתפק האם יענה אמן, והתשב"ץ כ' ליישב המנהג לקדש בביהכנ"ס ועכ"ז ס"ל שאין לענות אמן. ע"ש.
וכבר נשתפכו הרבה דיות על פסקו זה מכמה טעמי, ועי' למורנו הראש"ל שליט"א בכמה דוכתי שהאריך בזה, וע"ע לבנו הגרע"י שליט"א בקובץ משנ"י גליון ד' סי' לו אות ח, ולהגר"א בחבוט בגליון ז סי' כו, שהרחיבו בזה מטעמי אחריני.
והעירוני דהיוצא מדברי מרן זיע"א אלו שבכל ברכה שיש בה מח' ואנו מברכים מחמת הכלל דסב"ל במקום מנהג לא אמרי', א"כ מחמת הספק אין לענות אמן על ברכה זו.
ועי' עין יצחק ח"ב עמ' תעז שהביא יג דוגמאות לסב"ל במקום מנהג שאנו מברכים, וגם כמדומה נוהגים לענות אמן באין פוצה פה ומצפצף.
וע"ש עמ' תקא עוד כמה דוגמאות לברכה ע"פ ס"ס, ובעמ' תקב שמותר לענות עמן ע"פ ס"ס.
ומצוה ליישב.
 
וע"ע לבנו הגרע"י שליט"א בקובץ משנ"י גליון ד' סי' לו אות ח, ולהגר"א בחבוט בגליון ז סי' כו, שהרחיבו בזה מטעמי אחריני.
האם יש למישהו מחו"ר הפורום את המאמרים הנ"ל?
אשמח אם יוכל לפרסמם, יש לי מכך תועלת גדולה.
יישר כח.
 
והעירוני דהיוצא מדברי מרן זיע"א אלו שבכל ברכה שיש בה מח' ואנו מברכים מחמת הכלל דסב"ל במקום מנהג לא אמרי', א"כ מחמת הספק אין לענות אמן על ברכת זו.
לפו"ר התשובה טמונה ביסוד הזה שהנחת.
נא לבאר מהיכן בדיוק למדת כן מדברי מרן זצ"ל.
[ויש לזכור שמרן זצ"ל מיירי בגופים מחולקים, כלומר הספרדים לא מברכים והאשכנזים כן. ואולי יש להרחיב זה, כי ממנו תוצאות חיים. ואני אמרתי בחפזי...].
 
לאשכנזי בוודאי אין בעיה לענות אמן על ברכה על ההלל של אשכנזי.
אתה רוצה 'לחדש' שמי שלא סובר את הכלל שבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל, ולכן הוא כן אומר סב"ל ולא מברך, שהוא לא יוכל לענות אמן על מה שאנחנו מברכים בגלל המנהג. אה"נ.
 
נערך לאחרונה:
לפו"ר התשובה טמונה ביסוד הזה שהנחת.
נא לבאר מהיכן בדיוק למדת כן מדברי מרן זצ"ל.
[ויש לזכור שמרן זצ"ל מיירי בגופים מחולקים, כלומר הספרדים לא מברכים והאשכנזים כן. ואולי יש להרחיב זה, כי ממנו תוצאות חיים. ואני אמרתי בחפזי...].
אולי תואיל להרחיב לי לפי איזה יסוד שכתבתי מיושב, ואיך?
 
לאשכנזי בוודאי אין בעיה לענות אמן על ברכה של אשכנזי.
אתה רוצה 'לחדש' שמי שלא סובר את הכלל שבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל, ולכן הוא כן אומר סב"ל ולא מברך, שהוא לא יוכל לענות אמן על מה שאנחנו מברכים בגלל המנהג. אה"נ.
תעיין בפמ"ג שהביא מרן זיע"א, לגבי אמן על ברכת תפילין של ראש, ותופתע...
וגם מהתשב"ץ שהביא שם מרן זיע"א מוכח לא כך.
 
והעירוני דהיוצא מדברי מרן זיע"א אלו שבכל ברכה שיש בה מח' ואנו מברכים מחמת הכלל דסב"ל במקום מנהג לא אמרי', א"כ מחמת הספק אין לענות אמן על ברכה זו.
לפו"ר התשובה טמונה ביסוד הזה שהנחת.

אולי תואיל להרחיב לי לפי איזה יסוד שכתבתי מיושב, ואיך?
התכוונתי שהיסוד שכתבת אינו ברור כ"כ...
וממילא אין התחלה לקושיא...

אך כיון שאיני יכול כעת להתעמק וללמוד את כל תשובות מרן הרב זצ"ל בנושא, ותשובות בניו אחריו יבלח"א (שציינת) - אשמח אם כת"ר יבאר ויכריח את היסוד שהנחת...
 
התכוונתי שהיסוד שכתבת אינו ברור כ"כ...
וממילא אין התחלה לקושיא...

אך כיון שאיני יכול כעת להתעמק וללמוד את כל תשובות מרן הרב זצ"ל בנושא, ותשובות בניו אחריו יבלח"א (שציינת) - אשמח אם כת"ר יבאר ויכריח את היסוד שהנחת...
שאלתי על איזה יסוד אתה מדבר?
 
שאלתי על איזה יסוד אתה מדבר?
כמדומני שכוונתו לזה
דיוצא מדברי מרן זיע"א אלו שבכל ברכה שיש בה מח' ואנו מברכים מחמת הכלל דסב"ל במקום מנהג לא אמרי', א"כ מחמת הספק אין לענות אמן על ברכה זו.
וכוונת הרב @בני בני דודאי אחר שלא אומרים סב''ל נגד מנהג יהיה אפשר וחובה לענת אמן, ורק הכא דלדידן אין מברכים והמנהג הוא לאשכנזים אז פסק מרן זי''ע את מה שפסק.
 
כמדומני שכוונתו לזה
דיוצא מדברי מרן זיע"א אלו שבכל ברכה שיש בה מח' ואנו מברכים מחמת הכלל דסב"ל במקום מנהג לא אמרי', א"כ מחמת הספק אין לענות אמן על ברכה זו.
וכוונת הרב @בני בני דודאי אחר שלא אומרים סב''ל נגד מנהג יהיה אפשר וחובה לענת אמן, ורק הכא דלדידן אין מברכים והמנהג הוא לאשכנזים אז פסק מרן זי''ע את מה שפסק.
על זה כבר עניתי, שמקורו של מרן זיע"א הוא מהפמ"ג והתשב"ץ שדיברו על מנהגם לברך, ועכ"ז כתבו שלא לענות אמן.
 
על זה כבר עניתי, שמקורו של מרן זיע"א הוא מהפמ"ג והתשב"ץ שדיברו על מנהגם לברך, ועכ"ז כתבו שלא לענות אמן.
עיינתי כעת בשו"ת יחווה דעת חלק ד (סוף סימן לא), ועיקר טעמו ע"פ הרמב"ם בתשובה שאסור לברך מספק, וגם יש להזהר שלא לענות אמן על ברכה כזאת, וכל העונה אמן אחר ברכה לבטלה או ברכה שמסופק חיובה הרי הוא עתיד ליתן את הדין. ע"כ. ומכיון שאנו חוששים לפסק רש"י והרמב"ם, ומרן השלחן ערוך, שלא לברך על קריאת ההלל בראש חודש, הרי ברכה זו מסופק חיובה, ואין לענות אמן אחריה. עכ"ל.

ושוב נסתייע ג"כ מדברי הרשב"ץ שהזכרת, שכתב בשו"ת יכין ובועז (סימן קי"ח), שהרשב"ץ והרשב"ש לא היו עונים אמן אחר ברכת הקידוש שאומר השליח צבור בבית הכנסת בליל שבת. ואף על פי שפוסקים רבים קיימו מנהג זה, ובכללם הרשב"ץ עצמו. ע"כ.
אבל נראה דהרשב"ץ מיירי בכלל דבטל הטעם לא בטלה התקנה. ולא מייתי עלה מטעם דסב"ל במקום מנהג.

ולגבי דברי הפמ"ג - המעיין שם יראה שלפני כן הביא מהא"ר דהעיקר כר"ת [לברך שתים] ולרווחא אומרים בשכמל"ו. וכ"כ המחצית השקל. וכן מבואר בדרכי משה שם. ועל כרחך הוא, דמי זה אמר ותהי לברך לכתחילה על דעת לומר בשכמל"ו.
ומינה נמי לענין עניית אמן, דמי שמברך ודאי יכול לענות אמן. ועיקר ספיקו של הפמ"ג צע"ג. ויש לחפש בפוסקים מה ביארו בזה.
ועכ"פ לדאתן עלה כיון שכתבו הפוסקים שהעיקר לברך שתים, א"כ אינו ענין לכלל דלא אמרינן סב"ל במקום מנהג.

ובזה ביארתי כוונתי שהיסוד שבנה כת"ר בדעת מרן זצ"ל, אינו מוכרח כלל.
ודברי מרן זצ"ל ברורים, וניחא קושיית כת"ר.

ולענ"ד הוא מוכרח, שהרי לא מצינו למרן זצ"ל בשום מקום שכתב שאע"פ שמברכים במקום מנהג (ול"א סב"ל), מ"מ לא יענו אמן...
רק כתב שהספרדים לא יענו אחר האשכנזים, [ולזה כיוונתי שהגופים מחולקים].
ושתיקת מרן זצ"ל בזה, מלמדת דעתו הקדושה.

כנלע"ד.
ואשמח לחוות דעת כת"ר ושאר החכמים.
 
ושוב נסתייע ג"כ מדברי הרשב"ץ שהזכרת, שכתב בשו"ת יכין ובועז (סימן קי"ח), שהרשב"ץ והרשב"ש לא היו עונים אמן אחר ברכת הקידוש שאומר השליח צבור בבית הכנסת בליל שבת. ואף על פי שפוסקים רבים קיימו מנהג זה, ובכללם הרשב"ץ עצמו. ע"כ.
אבל נראה דהרשב"ץ מיירי בכלל דבטל הטעם לא בטלה התקנה. ולא מייתי עלה מטעם דסב"ל במקום מנהג.
עכ"פ חזינן מדבריו שאף מי שהוא עצמו מברך, וסובר שאפשר או צריך לברך, אין לו לענות אמן.
ולגבי דברי הפמ"ג - המעיין שם יראה שלפני כן הביא מהא"ר דהעיקר כר"ת [לברך שתים] ולרווחא אומרים בשכמל"ו. וכ"כ המחצית השקל. וכן מבואר בדרכי משה שם. ועל כרחך הוא, דמי זה אמר ותהי לברך לכתחילה על דעת לומר בשכמל"ו.
ומינה נמי לענין עניית אמן, דמי שמברך ודאי יכול לענות אמן. ועיקר ספיקו של הפמ"ג צע"ג. ויש לחפש בפוסקים מה ביארו בזה.
ועכ"פ לדאתן עלה כיון שכתבו הפוסקים שהעיקר לברך שתים, א"כ אינו ענין לכלל דלא אמרינן סב"ל במקום מנהג.
אבל מרן זיע"א הביאו, ולא הצריך עיון על ספיקו. ואדרבה נראה קצת שחושש לו שאף אשכנזי יברך בלחש בכדי לא להכניס את חבירו לספק זה, ואם בירך בקול לא יענה חבירו אמן אלא בהרהור. ע"ש.
לענ"ד הוא מוכרח, שהרי לא מצינו למרן זצ"ל בשום מקום שכתב שאע"פ שמברכים במקום מנהג (ול"א סב"ל), מ"מ לא יענו אמן...
רק כתב שהספרדים לא יענו אחר האשכנזים, [ולזה כיוונתי שהגופים מחולקים].
ושתיקת מרן זצ"ל בזה, מלמדת דעתו הקדושה.
איני בטוח שמרן זיע"א שתק בזה, שהרי אחר שהביא ד' הפמ"ג כ' ביחו"ד שם "ונראה שבכל כיוצא בזה יענה אמן בלבו".
 
ובהיותי בזה חזות קשות הוגד לי, במה שראיתי בס' הליכות ברכות (מלכא, סי' קצו הע' ז) שכ' להוכיח שמותר לענות אמן על ברכת אשכנזי, ממש"כ הברכ"י (שם ס"ק ד) שמי שנוהג איסור בפת גויים מותר לענות אמן על מי שנוהג היתר באכילת פת גויים. וכ' ע"ז "וזו ראיה עצומה שבן ספרד צריך לענות אמן על ברכת הלל בר"ח ששומע מבן אשכנז".
ולא די שאינה ראיה עצומה, אינה ראיה כלל, דהתם אינו איסור לכו"ע, אלא רק "נוהג" בו איסור מחמת עצמו. וודאי שאף לא עצו אינו חפצא דאיסורא, ואין צד שהוא ברכה לבטלה.
ועי' לשון השו"ע ביו"ד (סי' קיב סעי' יג, טו-טז) "מי שהוא נזהר מפת של גוים", הרי שתלה הדבר באדם. ותול"מ.
 
ובהיותי בזה חזות קשות הוגד לי, במה שראיתי בס' הליכות ברכות (מלכא, סי' קצו הע' ז) שכ' להוכיח שמותר לענות אמן על ברכת אשכנזי, ממש"כ הברכ"י (שם ס"ק ד) שמי שנוהג איסור בפת גויים מותר לענות אמן על מי שנוהג היתר באכילת פת גויים. וכ' ע"ז "וזו ראיה עצומה שבן ספרד צריך לענות אמן על ברכת הלל בר"ח ששומע מבן אשכנז".
ולא די שאינה ראיה עצומה, אינה ראיה כלל, דהתם אינו איסור לכו"ע, אלא רק "נוהג" בו איסור מחמת עצמו. וודאי שאף לא עצו אינו חפצא דאיסורא, ואין צד שהוא ברכה לבטלה.
ועי' לשון השו"ע ביו"ד (סי' קיב סעי' יג, טו-טז) "מי שהוא נזהר מפת של גוים", הרי שתלה הדבר באדם. ותול"מ.
אני בכלל לא מבין את הראיה, הרי גם לשיטתי שאוסר לאכול פת עכו"ם, בוודאי שמי שאוכל מברך.
וגם אם זה היה איסור גמור, הרי השו"ע פסק (סי' ר"ד סעיף ט') שגם מי שאוכל דבר של איסור מברך עליו תחילה בסוף. (ונידון בשיעור השבועי האחרון - מוצ"ש בא תשפ"ד).
אמנם אנחנו חוששים לסב"ל, ולכן לא נברך בעצמנו, אבל בוודאי שלא נזנח את מי שיברך כדעת השו"ע, ונוכל לענות אחריו אמן.
וק"ו כאן שזה לא איסור גמור.
וא"כ, מה הצד שכשמישהו שאוכל את זה מברך אני לא אענה אמן?!
 
חזור
חלק עליון