יכול להיות שחלק מהדברים שכתבתי כבר קדמוני אחרים, לא בדקתי
שאלה 2 – עיין כאן בס"ד
3 – פשוט שלמנהג הספרדים לא מבטאים את ה-י' שאינה מנוקדת, שרק אשכנזים אומרים איין, אלקיינו, וכו'. ע"י' באם למקרא שצרפתי
5 – בעוד יוסף חי פרשת מקץ אות ח' כתוב שיאמר ג' פעמים גם בקרבנות.
6 – ימשמש בתפילין ביוצר הליכות עולם פרשת שמות אות א'. לגבי קדושה ביוצר אם ימשמש בתפילין לדעת הבא"ח שמות, ב ימשמש. ולדעת הכה"ח נט, כה לא ימשמש בדוקא ע"ש טעמו. והרב ארחות ציון פ"י עמ' שלב בשם אביו הגאון זצ"ל סבר למשמש בסוף הקדושה, ע"ש.
לגבי מהרה ע' בילקו"י פורים עמ' תקסט שקיים המנהג לומר מהר מהרה.
10 – ראה בחזון עובדיה (חנוכה עמ' שג) שהביא רבים מהאחרונים שכתבו שקודשת כתר של ראש חודש יאמר 'ועמך' ורק הבא"ח כתב לומר גם בר"ח עם עמך.
11 – בילקוי נוסחאות התפילה כתב שנכון לומר חוס ורחם.
12 – לגבי וקבצנו מהרה לא מצאתי שכתבו על זה. מה שראיתי שכמעט כל הראשונים לא היתה נוסחתם מהרה, רק באובדרהם. ובחסד לאלפים (ס' קיד, טו). ובעוד יוסף חי (פרשת בשלח, י) כתבו שכן יש לנהוג.
13 – בילקו"י שם כתב שנכון להוסיף ציפינו.
15 – בעניין פתח גנובה מנהג הספרדים לומר את היוד אחר צירי וכן ו' אחר חולם. ע' בסידור עוד יוסף חי שצרפתי מש"כ בזה.
16 – בילקו"י שם כתב שיש לומר צדקה.
17 – לא הבנתי מה הכוונה רק לכוון לא לכוון? לפי האר"י יש להוסיף את הפסוק יהיו כמוץ, והחסד לאלפים ובא"ח (בשלח, כג) הוסיפו לומר קבל רנת.
18 – נוסח ברכת התורה לבסוף ע' כאן
19 – בילקו"י ס' קלב, יג כתב דעבד כמר עבד וכו'.
20 – לפי הרב עוד יוסף חי (מצורף) י"ל בושת. ולפי הרב מאזוז בקונט' לאוקמי גרסא י"ל ובוש. והביא שכ"כ התשב"ץ. ע' במה שצרפתי.
21 – בש"ע ס' קד סעיף ז' מבואר שיש לכוין גם לקדיש. אך יש בעיה, שכל זה דוקא כשהחזן יודע לכוין, אך אינו יודע אין למה לעצור ולהקשיב לו (כש"כ בעוד יוסף חי (פר' משפטים אות ו) וכן מבואר ביביע אומר ח"ו סימן טז וילקו"י קד, ב) וכמדומה שאין השלחי צבור מודעים שיש לכוין גם בקדיש.
שאלה 2 – עיין כאן בס"ד
3 – פשוט שלמנהג הספרדים לא מבטאים את ה-י' שאינה מנוקדת, שרק אשכנזים אומרים איין, אלקיינו, וכו'. ע"י' באם למקרא שצרפתי
5 – בעוד יוסף חי פרשת מקץ אות ח' כתוב שיאמר ג' פעמים גם בקרבנות.
6 – ימשמש בתפילין ביוצר הליכות עולם פרשת שמות אות א'. לגבי קדושה ביוצר אם ימשמש בתפילין לדעת הבא"ח שמות, ב ימשמש. ולדעת הכה"ח נט, כה לא ימשמש בדוקא ע"ש טעמו. והרב ארחות ציון פ"י עמ' שלב בשם אביו הגאון זצ"ל סבר למשמש בסוף הקדושה, ע"ש.
לגבי מהרה ע' בילקו"י פורים עמ' תקסט שקיים המנהג לומר מהר מהרה.
10 – ראה בחזון עובדיה (חנוכה עמ' שג) שהביא רבים מהאחרונים שכתבו שקודשת כתר של ראש חודש יאמר 'ועמך' ורק הבא"ח כתב לומר גם בר"ח עם עמך.
11 – בילקוי נוסחאות התפילה כתב שנכון לומר חוס ורחם.
12 – לגבי וקבצנו מהרה לא מצאתי שכתבו על זה. מה שראיתי שכמעט כל הראשונים לא היתה נוסחתם מהרה, רק באובדרהם. ובחסד לאלפים (ס' קיד, טו). ובעוד יוסף חי (פרשת בשלח, י) כתבו שכן יש לנהוג.
13 – בילקו"י שם כתב שנכון להוסיף ציפינו.
15 – בעניין פתח גנובה מנהג הספרדים לומר את היוד אחר צירי וכן ו' אחר חולם. ע' בסידור עוד יוסף חי שצרפתי מש"כ בזה.
16 – בילקו"י שם כתב שיש לומר צדקה.
17 – לא הבנתי מה הכוונה רק לכוון לא לכוון? לפי האר"י יש להוסיף את הפסוק יהיו כמוץ, והחסד לאלפים ובא"ח (בשלח, כג) הוסיפו לומר קבל רנת.
18 – נוסח ברכת התורה לבסוף ע' כאן
19 – בילקו"י ס' קלב, יג כתב דעבד כמר עבד וכו'.
20 – לפי הרב עוד יוסף חי (מצורף) י"ל בושת. ולפי הרב מאזוז בקונט' לאוקמי גרסא י"ל ובוש. והביא שכ"כ התשב"ץ. ע' במה שצרפתי.
21 – בש"ע ס' קד סעיף ז' מבואר שיש לכוין גם לקדיש. אך יש בעיה, שכל זה דוקא כשהחזן יודע לכוין, אך אינו יודע אין למה לעצור ולהקשיב לו (כש"כ בעוד יוסף חי (פר' משפטים אות ו) וכן מבואר ביביע אומר ח"ו סימן טז וילקו"י קד, ב) וכמדומה שאין השלחי צבור מודעים שיש לכוין גם בקדיש.
תודה על התשובות הנפלאות!
בנוגע ל 17, השאלה אם צריך לחשוב את הפסוק רק בראש או יש ממש לומר בקול. אבל נראה שכבודו כבר ענה לי על השאלה
במאמר פיו
Active member
מי אמר את המספר הזה?
מעניין.
אור לציון זכרון הדסה, הזמן המועט הוא 7 דק'
גם מרן הראש"ל שליט"א מזכיר כן בשיעוריו.
מתוך עלון "בית מרן" ויגש תש"פ:
וכן בעלון של פרשת "כי תצא" תשפ"א:
וכן בעלון של פרשת "שמות" תשפ"ג:
גלעד יצחקוב
Member
הרב דוד יוסף כותב בארחות מרן עמ' ערד שמרן ברוב השנים היה מתפלל בחמש שש דקות
וכשהיה מתפלל ביחיד (כגון במטוס או שהיה חולה) היה מאריך הרבה יותר ואמר לו שבבית הכנסת הוא משתדל לקצר מפני טורח ציבור הממתינים לו
לפי זה יוצא, שאם רוצים ללמוד ממעשה רב, כשאנו מתפללים ולא גורמים לטורח ציבור יש להאריך הרבה
אבל האמת שזה תלוי לפי האדם המקום והזמן וזה משתנה אפילו מתפילה אחת לשניה
וגם אף פעם לא זכיתי להבין את ההוראה הזו ללמוד מהגדולים בנד"ד, הרי זה מאוד משתנה לפי אופי האדם, יש אחד שנהנה יותר ומרגיש מחובר יותר לתפילה כשמאריך ויש להיפך, יש שמכוון לאט ויש מהר וכו'
א"כ למה ללמוד מאחרים
אולי זה בא ללמד שבמקום צורך אפשר להסתפק גם בחמש-שש דקות, או אולי שגם במקום קושי יש להתפלל לכה"פ כחמש-שש דקות.
גלעד יצחקוב
Member
התכונתי להגיד שגם מרן היה מאריך מתי שהיה יכול
זה שלא צריך להאריך
זה שלא צריך להאריך
גלעד יצחקוב
Member
גם כותב שם שטוב להאריך בתפילה
הרב "עוד יוסף חי"...
חשבתי שאתה מתכוין על הגרי"ח זצ"ל...
וכשפתחתי ראיתי שהבאתי מדברי המו"ל סידור עוי"ח....
עכ"פ אני זוכר שראיתי למרן זצ"ל בענף עץ אבות בביאורים למטה, שהעתיק פעמיים "ובוש".
לכאורה הפשטות שכן גרס בתפלתו, דאל"כ מהיכן בא לכתוב כן בכתי"ק?
ומהנדפס במשנה למעלה אין ראיה כמובן, כי לא יצא מתחת יד"ק, אם עבר הגהתו בכלל...
אשמח לחוות דעת הרבנים שליט"א
תודה
נשמח לראות את דבריו
מישהו יוכל לעזור?
תעשה מה שכתוב בסידור או מה שתחפוץ. אין בזה דינים ברורים, הכל זה אותו עיקרון. הרי אתה יכול להוסיף גם ברשות הכהנים וברשות בעה"ב וברשות אבי וכו', העיקרון מובן. תלוי מי נמצא איתך בשולחן וממי אתה נוטל רשות...
לי יש, איזה עמוד זה יוצא בספר?
