אל ימהר כבודו לחרוץ את דינם של המכונים ולהוציא דבתם רעה, עד כי פעם אחת כבודו יפקח על מכו'ן לשבת'ך, בבחינת ואל תדון את חברך עד שתגיע לשבח המגי'ה לכתבי'ם. ומינה תדון ותבין בס"ד.
תראה, מצד התמורה שאוצר החכמה נותן, אכן זה לא משקף את ההשקעה של המו"ל שהשקיע, זה ברור לכולם, כי לא שייך שאוצה"ח ישלם כפי שהמחבר השקיע. אלא היא תמורה סמלית בלבד, למכונים גדולים התמורה יכולה להיות גדולה מאד (כמובן עדיין זה לא משקף את ההשקעה שהמכון הוציא על הספרים, וכאמור), ולאדם פרטי שההדיר ספר או כמה ספרים בודדים, הדבר תלוי על איזה ספרים מדובר, ככל שהספר נצרך ומבוקש מאד, כך התמורה יותר גדולה.
ואעפ"כ אם זה סדרת ספרים וכד', אין למכון כ"כ הפסד, כי בביהכנ"ס וכוללים המעוניינים בזה יקנו זאת בכל אופן, ואילו אדם פרטי, ממה נפשך, אם הוא מתחבר ממש לספר יקנה את זה בלא"ה, ואם לאו, אז גם אם זה לא יהיה באוצה"ח הוא לא יקנה את זה, כי אין מקום כ"כ בבית, וכמו שכתב לנכון יושב אוהלים לעיל. (וכן אם סוג הספרים הם על סדר השו"ע וכד' הנצרך לצידו תדיר, לא שייך ללומדו על הסדר מתוך המחשב, ויקנה אותו אם צריך לו).
ואדם פרטי שמוציא ספר בד"כ אין כוונתו לשם ריוח [כי היום אין קונים כ"כ מרוב הספרים היוצאים מידי יום ביומו], אלא להפיץ את החידושים שלו וכד', ואין לך זיכוי הרבים יותר גדול מזה שחידושיו יהיו באוצה"ח [צא וחשוב כאילו אתה מדפיס את הספר בעוד עשרות אלפי עותקים בלי לשלם על זה, וזה לא כמו סתם ספר הנמצא בספריה ספק יקראו בו ספק לא, אלא גם מי שלא מכיר את הספר, יכול להגיע אליו הספר שלך ע"י חיפוש וכד'].
ודע עוד, ששמעתי מכמה אנשים שקנו ספרים, שראו את הספרים הללו באוצה"ח אצל החבר וכד'. [ושמעתי כן גם ממכונים חשובים].
וכמובן אין דברי אלא בגדר המלצה בעלמא.