בדעת המהר"ם אלשקר להיתר הוצאת שיער מקדימה.

[אברהם העברי]

בס"ד
אני מחפש צילום מלא של הסימן שבו מהר"ם אלשקר מתיר לכאורה לנשים להוציא ברה"ר שיער מקדימה עד 2 אצבעות.
אני לא מונח בנושא כלל, אבל היום נחשפתי לנידון הלכתי מה באמת כוונת מהר"ם אלשקר שם, וקיבלתי עדות בשם מרן זצ"ל שלפיה אין היתר לגלות שערות מקדימה אלא רק בצדעיים.., וגם נטען שבמהר"ם לא מוכח כלל שמותר להוציא את השיער ברה"ר אלא לכאורה הוא מדבר על קריאת שמע בפניה כשהיא בביתה.
אשמח לבירור הנושא כאן בצורה מכובדת, מטרתי אינה לקנטר ח"ו אלא תורה היא וללמוד אני צריך.
והנה כמה תגובות ששלחו לי, ואשמח לביאור עניני מה הפשט כאן עם הוכחות ברורות.
תגובה ראשונה

ספר המהר"ם אלשקר לא היה נפוץ, והיה רב אחד שהבין דבריו לרה"ר, והעתיק את עיקר דבריו, הפוסקים אחריו שראו זאת, - כאמור, לא ראו את המהר"ם אלשקר בפנים - והבינו מיד שהוא מדבר על שער היוצא חוץ לצמתה, כיון שודאי הוא לא יתיר שער לנוי ברה"ר...
יש ראיה שגם למ"ב לא היה את המהר"ם אלשקר, ולכן הבין שמדבר על שער היוצא חוץ לצמתה
אח"כ הגיע ספרו לפוסקים בדורות מאוחרים יותר, וכבר הורגלו ללמוד בו שמדבר על רה"ר ולא שמו לב לטעות.
אמנם, לא אלמן ישראל, כבר זיהו רבים את הטעות וביניהם הצ"צ ועוד, וצווחו על כך ככרוכיא, אלא שאין שומע להם מלבד מי שיש בו ירא"ש טהורה.

תגובה נוספת שקיבלתי

מעשה שהיה כך היה, שמעתי את העדות מ - הרב אוריאל אברמוב, בן של תהילה אברמוב המפורסמת.
תהילה אברמוב הוציאה ספר בענין חשיבות הצניעות, והיא שמה בהתחלה את התקנון של משמר התורה, והיא רצתה שהתקנון הזה יחייב את כל המגזרים בעם ישראל, ולכן הם פנו לרב עובדיה שיחתום גם הוא על התקנון, אז הוא חתם וכתב שתי שינויים - א. אסור פאה מכל וכל. ב. מותר להוציא ב' אצבעות של שערות כפי שכתב המהר"ם אלשקר. (יש לו את זה עד היום בכתב ידו של הרב עובדיה), ואז אותו אוריאל אברמוב שהוא זה שנכנס לרב עובדיה, ישב ללמוד את המהר"ם אלשקר, וחזר לרב עובדיה, ואמר לו שלא כתוב שם אלא שיער הצדעים ולא מקדימה, אז הרב אמר לו - וודאי! לזה התכוונתי! ולכן כתבתי - כמו שכתב המהר"ם אלשקר, אז הוא אמר לו שזה לא מובן לעם, אז הרב אמר לו תוסיף בשמי שזה רק בצדעים ולא מקדימה!
עד כאן המעשה, מי שרוצה לשמוע את זה מאותו אוריאל אברמוב, ולראות את כתב ידו של הרב - אני יכול לתת לו את המספר טלפון שלו.

כמובן שזה לא עונה על זה - שהגם שזה שיער הצדעיים אבל לא מדובר על רה"ר, אבל לפחות יש פה עדות שהרב עובדיה לא התכוון כמו שכתב בנו בילקוט יוסף.

 

[אברהם העברי]

אולי הרבנים הרב @יהודה בן דוד - משנת יוסף ו @הרב אליהו כהן - מעדני המלך או הרב @יצחק משען והרב @מורשת מרן יוכלו לעזור בבירור העניין עם מרן הראשל"צ שליט"א?
יש"כ.

 

[אברהם העברי]

כעת שלחו לי במייל את לשון המהר"ם אלשקר סימן לה.

תלמסאן שאלה שאלת ממני הידיד אם יש לחוש לאלו הנשים שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו לפי מה ששמענו מי שהורה ואמר כי שקר נחלו אמותינו הנוהגות לגלותו כי הוא איסור גמור ובפי' אמרו ז"ל שער באשה ערוה ולכן ראוי להוכיחן ולהזהירן שלא לגלותו.
תשובה איברא דאין בית מיחוש לאותו שער כלל כיון שנהגו לגלותו ואפילו לק"ש. וההיא דשער באשה ערוה לא מיירי אלא בשער שדרך האשה לכסותו דומיא דטפח והכי איתה בגמרא אמ"ר יצחק טפח באשה ערוה פי' טפח שדרכה לכסות ואקשינן למאי אילימא לאסתכולי בה כלומר דאם אשת איש היא ומתכוין ליהנות אפילו באצבע קטנה שאין דרכו להיות מכוסה אסור להסתכל וכו' ומשני לא צריכא לאשתו ולק"ש פירוש דאם טפח מגולה בה לא יקרא ק"ש כנגדה. ואמרינן נמי התם אמר רב חסדא שוק באשה ערוה. אמר שמואל קול באשה ערוה אמר רב ששת שער באשה ערוה. ואיכא מאן דמפרש דכל הני נמי לענין ק"ש אמרינן להו. וכן פירש רבינו האיי גאון ז"ל. ואיכא מאן דמפרש דלא איירי לענין ק"ש אלא טפח דוקא והיכא דאיתמר איתמר. ונראה כי זה דעת הרמב"ם ז"ל מדלא אסר באשתו לק"ש אלא טפח דוקא והני אחריני אסר להו לגבי אשת איש בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה. אבל רש"י ז"ל אף על גב דקא מוקים להו באשת איש כתב דהוא הדין נמי באשתו לק"ש דדבר ערוה באשת איש אסור באשתו לק"ש. והריא"ף ז"ל השמיט כל זה מענין ק"ש ואפילו ההיא דטפח דאוקמוה בהדיא בק"ש. וכתב עליו הראב"ד ז"ל דאפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהם משום ערוה סבור הרב ז"ל דכ"ש טפח ושוק ושער וקול ע"כ. אשתכח השתא דלדברי כולם אין באותו שער שום חשש איסור כלל דמאן דמוקים להו באשת איש אנן לאו באשת איש עסיקינן ומאן דמוקים לה באשתו לא נאסר אלא לק"ש ודבר שדרכו להיות מכוסה דמקפיד עליה ואתי לידי הרהור. אבל דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס ביה מותר ואפי' לק"ש כדפרישית וכן כתבו המפרשים ז"ל וכן כתב רבי' אבי"ה ז"ל כל אלו שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאי' רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגילוי השער לא חיישינן דליכא הרהור ע"כ. וכן הסכים בעל המרדכי והרא"ש ז"ל והכל כפי המנהגות והמקומו'. וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בברכות זה לשונו והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו לק"ש פי' הראב"ד ז"ל דאיפשר במקום צנוע שבה ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק מקום צנוע וערוה הוא אפי' לגבי בעלה אף על פי שאינו מקום צנוע באיש. אבל פניה ידיה ורגליה וקול דברה שאינו זמר ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד ובאשה אחרת אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה ובשערה ע"כ. וכן נמי כתב בעל אורחות חיים אבל פניה ידיה ורגליה ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן. וכן שמעתי שכתב בעל המכתם ואין זה צריך לפנים דלדברי כולם אין בו צד איסור כלל אדרבה שהתירוהו בפירוש ואפילו לק"ש והעידו שנהגו לגלותו ובודאי כי כן היו נוהגות בנות ישראל בימי חכמי המשנה והתלמוד ז"ל ואיפש' דאפילו בעודן על אדמתן בזמן שבית המקדש קיים כדאיתא בהדיא בפרק חזקת הבתים דאמרינן התם עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט. מאי היא רב אמר בת צדעא שנ' אם אשכחך ירושלם וגומ' ופירש בעל הערוך ז"ל דכתיב בתשובות כשהאשה קולעת שערה משיירת ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחתה כנגד צדעתה ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט וטחה אותו שער ואינה קולעת אותו אלא מטילה כנגד פניה זה עושה בת עניים. אבל עשירה שורקתו בבשמים ובשמן טוב כדי שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיה כאבלות ויתיפו ע"כ. וזה המנהג בעצמו הוא מנהג הנשים היום שהאשה קולעת כל שערה ומשיירת שער הצדעים יורד על פניה והוא הנקרא בלשון חכמים בת צידעא כמו שנתבאר ונוהגות גם כן לשרוק אותו בבשמים ושמן הטוב כעשירות של אותו הזמן אף על גב דלא חזי למיעבד הכי זכר לחרבן הבית כדאיתא התם. וכל מה שתמצא בספר הזוהר מקפיד על גלוי שער האשה איפשר דבשער שדרכה לכסותו משתעי דבגמר' סתמא נמי קאמר ואמרינן דלא איתמר אלא במה שדרכה לכסות ולק"ש. ואם יש דבר אחר אנן אתלמודא ואמנהגא סמכינן. ובואו ונצווח על אלו האוסרים אותו שער לאשה בתוך ביתה מההיא דשער באשה ערוה בבלי דעת באי זה שער אמרו ולמאי הילכתא איתמ' בגמ' ואלא מעתה לפי דרכם שער גבות עיניה נמי היה להם לאסור דשער קרייה רחמנא נמי דכתיב יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו וגומ' וכל שכן פניה ידיה ורגליה דהוה להו נמי למיסרן ומאי שנא אותו שער ואי משום דדרכן להיות מגולין האי נמי דרכו להיות מגולה. ואי לא איירו אלא באשת איש ובמסתכל ומתכוין ליהנות אטו באשת איש וברשיעי עסקינן ובבירור אמרו זכרונו לברכה דאפלו באצבע קטנה אסור להסתכל ואפילו בבגדי צבעונין שלה נמי אסור וכל שכן בשערה דת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה באשת איש ואפילו מכוערת. ולא בבגדי צבע של אשה וכו' ואמר רב יהודה אמר שמואל ואפי' שטוחין ומונחין על גבי הכותל. אמר רב פפא ובמכיר את בעליהן אלא שדברי אלו בטלין הם דלית בהו מששא כלל. וכמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא דקאמר לה להאי מילתא דכיון שנהגו לגלותו מימי עולם ומשנים קדמוניות ברוב תפוצות הגולה שתחת יד ישמעאל ואין בידו למחות איך עלה בלבו לאוסרו ואף אם היה אסור דאפילו באיסורא דאוריתא אמרינן הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין כדאסיקנ' בביצה פרק המביא. וכדאיתא שם בהלכות הרי"ף זכרונו לברכה. ואף על גב דבשבת ריש פרק שואל בכולהו נוסחי דווקני אוקימנא דבדרבנן אמרינן הנח להם לישראל וכו' ובדאוריתא אין מניחין וקשו תרויהו אהדדי כבר אמרו רבותינו ז"ל דההיא דפרק המביא דמסקי' דאפילו בדאוריתא שבקי' להו דוקא במידי שהוא דבר תורה מהלכה למשה או מדרשא ואיסורו אינו ברור וניכר שהוא מדאורית' דהא מאי דאיתא התם דאוריתא היינו תוספת יום הכפורים דילפינן לה מערב עד ערב תשבתו שבתכם ואין לו זמן קבוע וניכר לאיסורו וכשהן אוכלין ושותין הם סבורים שעדיין לא קדש היום אבל בשאר איסורין הניכרים כגון חלב ודם ושבת וגזל וכיוצא בהן לא אמרינן הנח להם לישראל והשתא אם בדאוריתא ובדרבנן אמרינן הנח להם כל שכן בדבר המותר שנהגו בו היתר שכל המוכיחן בזה לא בדעת ידבר ונמצא מכשילן ח"ו ועתיד ליתן את הדין. ואלמלא דמסתפינא הוה אמינא דאפילו אותן הנשים שבאו מגורשות מארצות הערלים שהיו נוהגות לכסותו כשהיו שם אין להזהירן שלא לגלותו כיון שקבעו דירתן בכאן ואין לומר בהן דעתן לשוב לארצם. ובהדיא אמרינן בחולין כי סליק רבי זירא לארץ ישראל אכל מוגרמתא דרב ושמואל. פירוש רב ושמואל היו אוסרין בבבל משפוי כובע ולמטה ואף על פי שנשאר מטבעת גדולה מלא החוט על פני רובה. ורבי זירא כשהלך לארץ ישראל אכל מה שהיו אוסרין רב ושמואל בבבל. ואקשינן והיכי עביד הכי והא תנן נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם. ומתרצינן רבי זירא אין דעתו לחזור לבבל ומתוך כך לא חשש למנהגם. ומתניתי' דקתני נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם בשדעתו לחזור למקומו וכן הסכימו המפרשים ז"ל. וגדולה מזאת כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו דאפילו שהולך ממקום שמחמירין למקום שמקילין ואפילו דעתו לחזור יש לו לנהוג כקולי המקום שהלך לשם ואל יחמיר כמנהג מקומו מפני המחלוקת בדבר שיש בו שנוי מנהג ע"כ. וכל שכן באלו הנשים דליכא למימ' בהו דעתן לשוב לארצם כמו שכתבנו וכל שכן דאפי' בארצן לא היו מכסות אותו משום איסור אלא שלא היה מנהג ארצן לגלותו דאפילו רוב הגויות לא היו נוהגות לגלותו. הילכך אפי' לאותן שהיו נוהגות לכסותו בארצן ראוי להניחן לנהוג כמנהג הארץ אשר גרו בה. ומעשה אמותן הקדושות בידיהן כמו שהוכחנו מההיא דפרק חזקת הבתים דלעיל ובכמה וכמה דברים הקילו רבותינו ז"ל כדי שלא תתגנה האשה על בעלה. ואין צורך באורך. נאם המעוטף באהבתך ולפרידתך קירות לבו מקרקר. משה ן' אל אשקר. נ"ר.

 

[אהרן כהן]

יש על זה אריכות רבה בפוסקים בדעתו של מהר"ם אלשקר.
ועיין במצורף מה שדן בזה בארוכה, וראה שם בעמ' כו ד"ה ואחרי (עמ' 4 מדפי הקובץ), במה שדיבר בזה עם הראש"ל שליט"א.

 

[אברהם העברי]

יש על זה אריכות רבה בפוסקים בדעתו של מהר"ם אלשקר.
ועיין במצורף מה שדן בזה בארוכה, וראה שם בעמ' כו ד"ה ואחרי (עמ' 4 מדפי הקובץ), במה שדיבר בזה עם הראש"ל שליט"א.

יש"כ גדול, ז"א שמרן הראש"ל הודה לו שאין ראיה כלל שההיתר גם ברשות הרבים, אלא כל אחד יכול לדון בזה כפי שנראה לו מסברא..

 

[יצחק משען]

אולי הרבנים הרב @יהודה בן דוד - משנת יוסף ו @הרב אליהו כהן - מעדני המלך או הרב @יצחק משען והרב @מורשת מרן יוכלו לעזור בבירור העניין עם מרן הראשל"צ שליט"א?
יש"כ.

עפר אני לרגלי מרן חכם יצחק, לצערי אין לי זכות לפגוש אותו לעתים קרובות, אני מגיע לירושלים כי גז חיש ונעופה בלי לזכות אפילו להציץ עליו מבין החרכים
אבל בלי נדר יותר מאוחר אנסה לבדוק מקור דין זה

 

[אהרן כהן]

ועיין עוד במצורף.

 

[מ.ס]

הג"ר אליהו בר שלום שליט"א בשיעור לאברכים אצלנו בבת-ים הוסיף עוד להאיר שאפילו להסבר של מרן זצ"ל שמבין בדעת מהר"ם אלאשקר שמותר שער מעל המצח, וגם ברשות הרבים, הכוונה טפח על טפח ולא יותר. לאחר בדיקה נמצא שרוחב מצח של אשה הוא בין 22 ל-24. כלומר בממוצע 23. ומותר סה"כ 64 ס"מ (טפח על טפח) כלומר 3 ס"מ (ואפילו מעט פחות) שזה אצבע וחצי. והמציאות שהרבה פעמים יוצא יותר מאצבע וחצי.

 

[איציק.]

מרן זצוק"ל ביביע אומר לא חילק וכך משמע בילקוט יוסף שכתב זאת בכמה מקומות ולא חילק בין רה"ר או בבית.

 

[אהרן כהן]

מרן זצוק"ל ביביע אומר לא חילק וכך משמע בילקוט יוסף שכתב זאת בכמה מקומות ולא חילק בין רה"ר או בבית.

אבל במקור הדין, דהיינו במהר"ם אלאשקר מוכח דמיירי בבית. עיין בקבצים שצירפתי לעיל.

 

[איציק.]

אבל במקור הדין, דהיינו במהר"ם אלאשקר מוכח דמיירי בבית. עיין בקבצים שצירפתי לעיל.

ובמכתב משנת תש"ל הובא בילקוט יוסף שובע שמחות א פרק יג הערה ב פירש יותרוז"ל “ומנהג הנשים הספרדיות דור אחר דור לגלות אצבע או שתים משערות הראש כלפי פנים, ומהר"ם אלשקר שהיה גאון עולם בזמן הבית יוסף הרי פסק להתיר בזה.

אם מרן זצ"ל הבין ככה, מה לנו להיכנס בין ההרים, ולדחוק שהמר"ם דיבר רק בבית.

נכון שראיתי כמה שהעירו שכך נראה מדברי המהר"ם אלשקר שרק בבית ובחצר מותר, אבל מר"ן זצ"ל כנראה לא הבין ככה וכך הבינו כמעט כל פוסקי ספרד, שעליהם נשענים רבבות נשים ששמים מטפחת ומגלים קצת שערות מקדימה , ואין פוצה פה ומצפצף, ולא ראינו שאחד מגדולי הדור קם וצעק על זה.

ואכמ"ל

 

[אהרן כהן]

אם מרן זצ"ל הבין ככה, מה לנו להיכנס בין ההרים, ולדחוק שהמר"ם דיבר רק בבית.

לדחוק?
קראת את מה שהעליתי לעיל?
הרבה יותר דחוק לומר שדיבר גם לעניין בחוץ. עיין בקבצים דלעיל.
ואיני רואה עוד טעם להאריך בזה.

 

[איציק.]

לדחוק?
קראת את מה שהעליתי לעיל?
הרבה יותר דחוק לומר שדיבר גם לעניין בחוץ. עיין בקבצים דלעיל.
ואיני רואה עוד טעם להאריך בזה.

לא הבנתי אני פה הדוחק?
אני הוא שרצית להגביל את ההיתר, לא ראיתי פוסק אחד שלמד יביע אומר וכתב שמשמע ממנו שרק בבית מותר, כל מי שלומד את התשובה של מרן זצ"ל ביביע אומר מבין שהוא התיר גם מחוץ לבית, וזה היתה הבנתו במהר"ם אלאשקר.

אלא מה, אולי מרן זצ"ל ח"ו לא הבין טוב? ואתה הבנת יותר טוב ממנו, ועל זה אמרו חז"ל - דברי הרב ודברי התלמיד...

 

[אהרן כהן]

לא הבנתי אני פה הדוחק?

אכן.
תעיין בקבצים דלעיל. בלשונו של המהר"ם אלאשקר מבואר דמיירי בבית.
אין עניין להתווכח באויר בלי לענות לגופו של עניין.

אלא מה, אולי מרן זצ"ל ח"ו לא הבין טוב? ואתה הבנת יותר טוב ממנו, ועל זה אמרו חז"ל - דברי הרב ודברי התלמיד...

ראה בקובץ הראשון שהעליתי כאן (זה) בעמוד האחרון (- עמוד כו) בטור השני בסוגרים. ודו"ק.

 

[איציק.]

ראה בקובץ הראשון שהעליתי כאן (זה) בעמוד האחרון (- עמוד כו) בטור השני בסוגרים. ודו"ק.

קראתי הכל !

הוא גם שאל את מרן הראשל"צ שליט"א ואמר לו הרב שיש צדדים לכאן ולכאן בהבנה ( משמע שיש צד שדיבר גם מחוץ לבית) וע"ז הוא כותב קצת בחוצפה נראה לי שאין צדדים לכאן ולכאן ( אם אתה שואל אז תקבל מה שאמרו לך, אם אתה לא רוצה לקבל אל תשאל, אלא זה נראה שהוא בא עם עובדה לא עם שאלה...) ועוד שהוא גם הבין ככה ביביע אומר שמרן זצ"ל התיר גם מחוץ לבית, וניסה למצוא כל מיני דחקים כדי לפרש את מרן זצ"ל...

 

[אהרן כהן]

קראתי הכל !

הוא גם שאל את מרן הראשל"צ שליט"א ואמר לו הרב שיש צדדים לכאן ולכאן בהבנה ( משמע שיש צד שדיבר גם מחוץ לבית) וע"ז הוא כותב קצת בחוצפה נראה לי שאין צדדים לכאן ולכאן ( אם אתה שואל אז תקבל מה שאמרו לך, אם אתה לא רוצה לקבל אל תשאל, אלא זה נראה שהוא בא עם עובדה לא עם שאלה...) ועוד שהוא גם הבין ככה ביביע אומר שמרן זצ"ל התיר גם מחוץ לבית, וניסה למצוא כל מיני דחקים כדי לפרש את מרן זצ"ל...

אם קראת הכל אז אתה מוזמן לדחות את ההוכחות החזקות המובאות שם שהמהר"ם אלאשקר התיר רק בבית.
[מה שכתב בדעת מרן זצ"ל שם זה רק בדרך 'אולי' כלשונו שם].

 

[ע"ה ס"ט]

כמדומה שההסבר פשוט, שכיון שהמנהג היה פשוט כך, והמהר"ם אלשקר בא ליישב את המנהג, למה לנו לומר שדיבר על מנהג אחר?
וגם כל פשטות דבריו שעושות כן להתנאות וכו' הוא ביוצאות לרה"ר וכמו שהבין החת"ס ועוד גדולים.
ומה שכתב "ובואו ונצווח על אלו האוסרים אותו שער לאשה בתוך ביתה מההיא דשער באשה ערוה בבלי דעת", אינו משום דבזה מיירי, אלא בא לומר שעד שמוחים באלו היוצאות כך לחוץ, שבזה דן, לפנ"ז יש למחות באלו האוסרים לעשות כן בתוך ביתה, דזה ודאי שרי.
ואדרבה מזה מוכח דלא מיירי בזה, דאם מיירי בזה הרי איהו כ' לסמוך על המנהג וכו', ומה שייך למחות במי שאוסר ואינו סומך על תשובתו. אלא ע"כ דאיהו מיירי רק ברה"ר דבזה יש לדון, אבל על רה"י בזה לית מאן דפליג, וע"ז קאמר בואו ונצווח.

 

[ע"ה ס"ט]

יש על זה אריכות רבה בפוסקים בדעתו של מהר"ם אלשקר.
ועיין במצורף מה שדן בזה בארוכה, וראה שם בעמ' כו ד"ה ואחרי (עמ' 4 מדפי הקובץ), במה שדיבר בזה עם הראש"ל שליט"א.

אגב, אתה מכיר את המחבר? אתה מכיר את הפולמוס אודותיו?

 

[אהרן כהן]

אגב, אתה מכיר את המחבר? אתה מכיר את הפולמוס אודותיו?

מכיר. לא באתי להצדיק אותו כלל ואיני נכנס לזה כלל (אגב אני מכיר טוב את החתן שלו, למד איתי בישיבה).
דנתי לגוף הדברים הללו שלענ"ד הם נכונים.
לגבי דבריך אעיין בזה בערב בל"נ, כעת אני צריך לצאת...
ייש"כ.

 

[ע"ה ס"ט]

מכיר. לא באתי להצדיק אותו כלל ואיני נכנס לזה כלל (אגב אני מכיר טוב את החתן שלו, למד איתי בישיבה).
דנתי לגוף הדברים הללו שלענ"ד הם נכונים.
לגבי דבריך אעיין בזה בערב בל"נ, כעת אני צריך לצאת...
ייש"כ.

זה אולי מסביר מהיכן העוז לחלוק על כל גדולי הדורות.