ביאור דברי החיד"א המובאים בספר לקט הקציר בענין הוראות האר"י ז"ל.

[לשמור ולעשות]

כבר מחלתי.
מכל הלב.
מחול לך.

אוי, מסכן.

 

[פשוט]

הלקט הקציר

ראיתי היום בחזו"ע סוכה (דף קכ"ו), שהרב ז''ל כתב שבעל לקט הקציר רבי אברהם כלפון ז''ל היה "נאמן ביתו של החיד"א" ז''ל.
אם מאן דהו יודע מקורות תורניים או היסטוריים על פרט זה שהיה נאמנו של החיד"א ז''ל ועל טיב קשריהם, אודה מאוד שיציין להם, ושכמ"ה.

 

[בוגר חזון עובדיה]

ראיתי היום בחזו"ע סוכה (דף קכ"ו), שהרב ז''ל כתב שבעל לקט הקציר רבי אברהם כלפון ז''ל היה "נאמן ביתו של החיד"א" ז''ל.
אם מאן דהו יודע מקורות תורניים או היסטוריים על פרט זה שהיה נאמנו של החיד"א ז''ל ועל טיב קשריהם, אודה מאוד שיציין להם, ושכמ"ה.

זה רק מגדיל את הקושיא שקשה לי שנים רבות
מדוע ולמה מרן זיע"א לא הביא בעצמו את הלקט הקציר, שהחיד"א סובר כהאריז"ל.
ובודאי לא נעלם מעיניו.
והנלע"ד דכיון דאין בנושא זה דדיבר ממנו מרן החיד"א רבנו האר"י כלל וכלל, ע"כ שלא נתכוין להאריז"ל, כיון שאין האר"י בכלל בנדון זה.
והלא כל הנושא זה על הקדמת יקנה"ז, מה יקדים קודם. ומעולם לא היה ולא יהיה רבנו האריז"ל בנדון זה. [ומי שימצא יקבל מליון שח,,,,]
ואחר החיפוש שנה ושתיים מצאתי שהכוונה לרבי יהודה אריה ממודינא בגליון השו"ע שהוא כתב כן.
ומעתה א"ש מה שהיה כ' בכת"י "האריה", ומה שהגיה הרב מאזוז הארי" אינו מוכרח וכמובן.
וזה לא סותר ד' החיד:א בכל מקום שסובר כהאריז"ל ודי בזה.

 

[ילקוט שמעוני]

קיבלתי:

ה"גרשיים" שחוללו סערה תורנית במשך 40 שנה \ לרגל מלאות שנה לפטירתו של הגאון הנאמ"ן מרן רה"י זצוק"ל



פולמוס האריה או האר"י?! מה גילה הרב החיד"א לתלמידו ומקורבו בליוורנו לפני למעלה מ-300 שנה? התעלומה שהעסיקה את גדולי הרבנים בדורנו, חשיפה מרתקת של כתב יד קדמון שופכת אור חדש על וויכוח הלכתי ארוך שנים, על מסורת הפסיקה הספרדית במנהגי ההלכה והקבלה.

​

הסיפור הזה מתחיל ב"טעות סופר" קטנה, כמעט בלתי מורגשת, "הגהה מסברא" ומסתיים בגילוי מרתק על פי כתב יד מקורי של המחבר, והכרעה מפתיעה שמוכיחה כי לפעמים גם בוויכוח סוער במידת מה כל הצדדים צודקים והאמת בתווך.



ויקראו לפניו אבר"ך: על ברכי האור החיים הקדוש

הכל החל בשנת תשל"ח כאשר ראש ישיבת "כיסא רחמים", מרן הגאון רבי מאיר מאזוז, קיבל לידיו אוצר בלום מעזבונו של הצדיק רבי חיים חורי זצ"ל: כתב יד עתיק של הספר "לקט הקציר" שחיבר החכם הלובי רבי אברהם כלפון זצ"ל (המכונה הרב אבר"ך) שהיה תלמידו המובהק של הרב החיד"א (רבינו חיים יוסף דוד אזולאי) ותיעד בספרו עדויות נדירות ששמע ישירות מפיו בזמן ששהו יחד בליוורנו שבאיטליה.

בהקדמת ספרו לקט הקציר מהדורא בתרא מספר לנו הרב המחבר מעט על חייו:

הודו לה' כי טוב וגו' אשר זיכני האל ית"ש לעד שהגעתי לעיר הקודש תוב"ב צפת יום כ"ב לאלול המרוצה משנת שלום רב (תקע"ח), ואני מזאת השנה סך שנת שמנה ושבעים שנה... אני הצעיר מכל בני העיר ... אברהם כלפון ס"ט בן כבוד רבי רפאל כלפון... נולדתי בעיר ליוורנו ונתגדלתי בעיר תהילה טראבלס... מל אותי הרב המופלא הרב חיים בן עטר זלל"ה כשבא לליוורנו שנת התק"א עם כמאה רבנים ואני אומר שזכותו היא שעמדה לי שזכיתי לבוא לארץ הקודש.

ספר "לקט הקציר" מכיל ליקוטי דינים ומנהגים שונים, אך כאמור עיקר חשיבותו היא שהמחבר שזר בספרו עשרות עדויות אוטנטיות של מנהגי רבו מרן החיד"א זצ"ל שראה בעיניו וששמע אישית כשזכה לשהות במחיצתו למעלה משנה.

למרבה הצער כתב היד של מעתיק ששמו לא ידוע לנו שעמד בפני ראש הישיבה הנאמ"ן היה במצב גרוע, מלא בשיבושי העתקה. הרב הנאמ"ן, במומחיותו הרבה, ובקולמוסו המדוקדק עמל על הגהת הספר כדי להכינו לדפוס, ערוך ומוכן לעלות על שולחן מלכים מאן מלכי רבנן. אך משפט אחד בכתב היד, המופיע בהלכות סוכה, תפס את עינו ועורר דיון נרחב:

"ובהיותי אני הצעיר המאסף אברהם כלפון ס"ט בליוורנו... שאלתי את פי הרב המופלא חיד"א הי"ו אמר לי אני נוהג כמרן ז"ל, ובדבר שהרב מחמיר אני נוהג כדברי הרב האריה ז"ל ואיני מחמיר אלא עם עצמי".

התעלומה: "הרב האריה"?



מי הוא "הרב האריה"? הרב הנאמ"ן הציע פתרון מבריק בפשטותו: המעתיק טעה. לא "האריה", אלא האר"י. תוספת קטנה של גרשיים, והנה הכל מתיישב על מקומו כפתור ופרח: הרב חיד"א מגלה באזני איש סודו הרב האבר"ך שלעצמו בלבד הוא נוהג לפעמים כדעת האר"י הקדוש, וזה במקום שבו הוא מחמיר יותר מהשולחן ערוך, אבל אסור לנו להורות כך ברבים, כי מסורת הפסיקה לכלל בית ישראל, הוא אך ורק כפי שפסק מרן בשולחן ערוך. כך ממש עולה מדברי קדשו.

שתיים בלילה: "בשעה כזו ישנים?!"

הראשל"צ הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מספר סיפור מופלא שאירע לפני כשלושים שנה, שמאיר את הזרקור על הרגע שבו הגהה הזו הפכה לראיה משמעותית לשיטת מרן רבינו בעל היביע אומר זצוק"ל לגבי מסורת פסיקת ההלכה וקבלת הוראות מרן השולחן ערוך.

מרן אבא בעל היביע אומר זצ"ל היה מסדר קידושין לכל בחור שלומד בחזון עובדיה, בחתונה של אחד התלמידים שלנו, מרן סידר קידושין, וכשנכנס למעלית נכנסתי איתו, לא היו הרבה שנכנסו... ושאל אותי מרן: נו, במה אתה עוסק עכשיו, תמיד כשהיה רואה אותי שאל שאלות כאלה. אמרתי לו: אבא, ראיתי היום ספר חדש שהגיע לישיבה שלנו, ספר עב שנקרא "לקט הקציר", ושם ראיתי שכתב דבר מעניין, פגשתי בליוורנו את החיד"א ואמר לי אני נוהג כמו שכתב מרן הבית יוסף ז"ל, ובדבר שהאר"י חולק על מרן אני נוהג כדבריו, וגם בזה איני מחמיר אלא על עצמי, אבל לציבור אני מורה תמיד כדעת מרן השלחן ערוך. כשאמרתי למרן את דברי ספר לקט הקציר, שמח מאוד. והנה בשתים בלילה מרן גמר ללמוד, נזכר במה שאמרתי לו, והתקשר אלי. בדרך כלל כשהיה מתקשר הייתי מרים את הטלפון מהר, שאם לא, היה שואל, למה לא הרמת מהר, הלכת לישון? בשעה כזו ישנים?!... הרמתי את הטלפון ואמר לי, במעלית אמרת שכך כתב לקט הקציר בעמוד קס"ו, חיפשתי ולא מצאתי. אמרתי לו: אבא, סליחה, עלינו במעלית ו"לא בשמים היא"... זה בעמוד תס"ו. אמר לי: עכשיו תחכה... הלך לספרייה ופתח את הספר, חיכיתי על הקו, והתחיל להקריא לי, וכשסיים בירך אותי על כך, זה מראה את הקו של מרן עובדיה יוסף זצ"ל שגם החיד"א הסכים לה שאין להורות להחמיר נגד מרן השלחן ערוך.



סערת שוללי ההגהה

כמובן שהגהה מוצלחת כזו עוררה התנגדות רבה מקרב חוגים האמונים על תורת הסוד והנהגות הקבלה, הסבורים שצריך לנהוג כפסק המקובלים במקום שחולקים על דברי הפוסקים הפשטנים, כי דברי האר"י הק' נמסרו מפי אליהו הנביא ז"ל, והלכה כמותו בכל מקום... ואילו היו רואים חכמי הפשט דברי האר"י ודאי היו מודים לדבריו.

שוללי ה"הגהה" ביניהם כמה מחשובי המחברים והתלמידי חכמים שבימינו כמו הגאון רבי יוסף חיים מזרחי שליט"א עורך סדרת ספרי הבן איש חי, שהעלה מנגד טיעונים מאוד משכנעים: היתכן? שרבינו החיד"א היה נגד פרסום מנהגי הקבלה? הרי כל עשרות ומאות ספריו, מלאים וגדושים במנהגי הקבלה מכתבי האריז"ל, ומזרז לנהוג על פיהם, וכאן סתר את עצמו באמרו "ואיני מחמיר אלא עם עצמי"?! לא יעלה על הדעת!

מה גם שהאר"י הק' אינו דן בנושא הספציפי של ברכת "שהחיינו" בסוכה, בהקשר שבו הובאו הדברים בספר? ומדוע שהרב החיד"א ישרבב את שמו של האר"י בסוגיה שלא נאמר עליה מאומה בכתבי האר"י?!

אז מיהו הרב האריה? אולי הראבי"ה? שמא הרב גור אריה? אין לדעת... כי כל הצעה שנציע על פי השערה לא תתקבל על הדעת – טוענים מנגד מצדדי ההגהה – וכי מה פתאום שהרב החיד"א יחמיר דווקא כאותו גדול מסויים יהיה מי שיהיה, מדוע דעתו מכרעת כל כך יתר על דברי שאר הפוסקים עד כדי כך שהרב חיד"א יחמיר לעצמו כדעתו נגד פסק מרן בשולחן ערוך? התמיהה נותרה באוויר והעצימה את הוויכוח.

ההפתעה: חשיפת כתב היד המקורי

עד שלאחרונה ממש נחשף כתב היד המקורי של המחבר עצמו ("אוטוגרף"), הדיין הגאון רבי יעקב יוסף כהן - דומ"ץ ביהמ"ד שטפנשט ומרבני חסידות סקווירא גילה ופרסם קונטרס מיוחד עם מאמר מאלף רווי חידושים בו התגלה לראשונה פרט מדהים:

הקטע המדובר מופיע בספר שבכתב יד המחבר עצמו, פעמיים! פעם אחת בקיצור בהלכות סוכה – שם נפלה הטעות – ופעם נוספת ומפורטת יותר קבע המחבר את מקומה ממש בתחילת הספר. דא עקא, הקטע הארוך שבתחילת הספר היה חסר לחלוטין בכתב היד של הספר הנדפס שהגיע לידי מרן רה"י הרב הנאמ"ן זצוק"ל.



בקטע הארוך שנחשף כעת, מופיע תיאור מלא ומפורט של שיחת רבינו החיד"א עם הרב האבר"ך, והוא פותר את כל התעלומות:



בהיותי אני הצעיר המאסף אברהם כלפון ס"ט בליוורנו שנת התקס"ה, שמעתי מפי קדוש מו' עטרת ראשינו הרב חיד"א הי"ו, ששאלתי אותו על איזה ענין והשיב לי, כלל זה יהיה בידך לעולם תמיד הולכין אחר פסק מרן ז"ל הרב בית יוסף, ואעפ"י שיש מן האחרונים הפך דברי הרב מרן ז"ל אני איני נוהג אלא אחרי דבריו, חוץ כשיש איזה עניינים מדברי האר"י ז"ל שהם הפך דברי הרב מרן ז"ל אני הולך אחר דברי האר"י ז"ל שאם מרן ז"ל הגיעו אליו דברי האר"י ז"ל היה חוזר בו בכמה עניינים ופוסק כמותו, ועוד אמר לי שהרבה עניינים נוהגים הפך ואני נוהג בעצמי להחמיר, ואיני מראה לאחרים משום לא תתגודדו וכו'.

סוף דבר: אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

החשיפה המדהימה של כתב היד המקורי הוכיחה שכולם צדקו:

הרב הנאמ"ן זצוק"ל צדק: ההגהה מסברא הובררה כנכונה וקולעת, אכן "האר"י" ולא "האריה", הרב החיד"א החמיר רק על עצמו בחשאי כהאר"י, והצניע זאת מאחרים משום לא תתגודדו.

מאידך גם המקובלים צדקו: כפי שמסוכם במאמר, הרב חיד"א הצניע את הנהגותיו הקבליים לא מחשש "לא תתגודדו" גרידא, אלא מהבנה עמוקה ורחבה יותר: שהשעה עדיין אינה ראויה לפרסומם, שכן רבנים גדולים ומפורסמים – כמו ה"פרי חדש" והיעב"ץ ועוד מחשובי הרבנים מבני דורו – לא נטו לקבל להלכה את מנהגי האר"י, ולו היה מורה לרבים לנהוג כך, הדבר היה מעורר מחלוקת והתנגדות עזה, לכן, העדיף לנהוג "המשכיל בעת ההיא ידום", והוא שמר את הנהגותיו לעצמו ולאנשי סודו בלבד.

התשובה לשאלה הגדולה: התברר שהציטוט לא היה פסיקה ספציפית להלכות סוכה, אלא הוראה כללית של החיד"א. הוא תמיד פוסק כמרן, גם אם חולקים עליו כל שאר הפוסקים, למעט במקרים שבהם האר"י חולק. הדיון בהלכות סוכה היה רק ההזדמנות שבה נאמר הכלל.

כך, אחרי 300 שנה, נסגר המעגל. כתב היד העתיק לימד אותנו שיעור מאלף: גדולתו של פוסק אינה רק בידענותו, אלא ביכולתו לאזן בין האמת הפנימית שלו לבין האחריות הציבורית בהנהגת הציבור כולו.

זכות תורתו של מרן רה"י הגאון הנאמ"ן זצוק"ל בעל ההילולא תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
קישור אל המאמר

מנהגי האריז''ל במשנת רבינו חיד''א

מסמך לצפייה

mikdashmelech.co.il

​

 

[ילקוט שמעוני]

הוספתי קישור למאמר הנ"ל
במאגר הספרים של ישיבת מקדש מלך