ביאור דעת ספר הנייר השגה על דברי הרב ילקוט יוסף שליט"א.
אם הבנתי נכון, מאמר זה הוקפץ כעת בעקבות השיעור אמש, ולענ"ד אחה"מ מכב' הראש"ל שליט"א, דברי הרב המשיג צדקו, ובזמנו ראיתי להדיא בספר הנייר הנ"ל, שדעת רבינו יצחק היא גוף דברי ספר הנייר ולא הגהה חיצונית, וצ"ע.
ואם יורשה עוד הערה על דברי כב' הראש"ל שליט"א בשיעור אמש, אמר הרב שנר חנוכה קודם לנר שבת, ושלח לדברי הבא"ח שהאריך לבאר סדר התיקונים בנר חנוכה ובנר שבת בעולמות העליונים, ואמר שכדאי לעיין ולראות הדברים במקורם, ושהלימוד בספר בן איש חי מוסיף יראת שמים וכו' וכו', ועיינתי בדברי הרב בן איש חי הנ"ל (שנה ראשונה מקץ ה"כ) ואמנם אכן כתב שנר חנוכה קודם לנר שבת, אבל לא האריך לבאר סדר התיקונים בעולמות אלא כתב בקצרה "ויש בדבר זה טעם ע"פ הסוד, כנז' בדברי רבינו האריז"ל, שאם ידליקו נר שבת קודם, עושה פגם ח"ו", ולא כתב סדר התיקונים בעולמות כאמור וצ"ב.
עוד אמר כב' הראש"ל שליט"א בשיעור להשיג על דברי הגר"מ אליהו ז"ל (ולא הזכירו בשמו), שהגרמ"א אמר בשם הבא"ח בספר מקבציאל, שצריך להדליק ואחר כך לברך, ע"פ הסוד וכו' ותמה עליו כב' הראש"ל שאין בדברי הבא"ח במקבציאל זכר לדבר זה, אלא כתב כן על מה שהנשים מתפללות לאחר הדלקת הנר על בניהם וכו' ולזה יש ענין ע"פ הסוד.
ואחה"מ, לא ראיתי שם במקבציאל שום התייחסות לתפילת האשה על בניה בעת הדלקת נרות, אלא אדרבא התייחסותו שם היא על עצימת העיניים בעת הברכה אחר ההדלקה דייקא כמבואר למעיין שם, וצ"ב.
גם מה שהביא בשם המאמר מרדכי שהמנהג שאין מקבלים שבת בהדלקה, לא מצאתי במאמר מרדכי שום התייחסות למנהג, וצ"ב.
גם מה שאמר כב' הראש"ל שליט"א שמנהג זה שמדליקות ואח"כ מברכות הוא מנהג עיראק ופרס וארם צובה, יש להוסיף שכן נהגו גם בשאר ארצות המזרח כפי שכתבו הגרח"פ ז"ל ובנו רבי אברהם פלאג'י שהיו באיזמיר שבטורקיה, וכן כתב הפלא יועץ שהיה בארצות הבלקן, בספרו חסד לאלפים, וכמדומני שכן העיד הגאון הנאמ"ן שליט"א גם על מנהג טוניס.
ולעומת זה לא ידוע לי על עדות על מנהג לברך ואחר כך להדליק, משום גאון קדמון ספרדי, וצ"ב.
ואם יורשה עוד הערה על דברי כב' הראש"ל שליט"א בשיעור אמש, אמר הרב שנר חנוכה קודם לנר שבת, ושלח לדברי הבא"ח שהאריך לבאר סדר התיקונים בנר חנוכה ובנר שבת בעולמות העליונים, ואמר שכדאי לעיין ולראות הדברים במקורם, ושהלימוד בספר בן איש חי מוסיף יראת שמים וכו' וכו', ועיינתי בדברי הרב בן איש חי הנ"ל (שנה ראשונה מקץ ה"כ) ואמנם אכן כתב שנר חנוכה קודם לנר שבת, אבל לא האריך לבאר סדר התיקונים בעולמות אלא כתב בקצרה "ויש בדבר זה טעם ע"פ הסוד, כנז' בדברי רבינו האריז"ל, שאם ידליקו נר שבת קודם, עושה פגם ח"ו", ולא כתב סדר התיקונים בעולמות כאמור וצ"ב.
עוד אמר כב' הראש"ל שליט"א בשיעור להשיג על דברי הגר"מ אליהו ז"ל (ולא הזכירו בשמו), שהגרמ"א אמר בשם הבא"ח בספר מקבציאל, שצריך להדליק ואחר כך לברך, ע"פ הסוד וכו' ותמה עליו כב' הראש"ל שאין בדברי הבא"ח במקבציאל זכר לדבר זה, אלא כתב כן על מה שהנשים מתפללות לאחר הדלקת הנר על בניהם וכו' ולזה יש ענין ע"פ הסוד.
ואחה"מ, לא ראיתי שם במקבציאל שום התייחסות לתפילת האשה על בניה בעת הדלקת נרות, אלא אדרבא התייחסותו שם היא על עצימת העיניים בעת הברכה אחר ההדלקה דייקא כמבואר למעיין שם, וצ"ב.
גם מה שהביא בשם המאמר מרדכי שהמנהג שאין מקבלים שבת בהדלקה, לא מצאתי במאמר מרדכי שום התייחסות למנהג, וצ"ב.
גם מה שאמר כב' הראש"ל שליט"א שמנהג זה שמדליקות ואח"כ מברכות הוא מנהג עיראק ופרס וארם צובה, יש להוסיף שכן נהגו גם בשאר ארצות המזרח כפי שכתבו הגרח"פ ז"ל ובנו רבי אברהם פלאג'י שהיו באיזמיר שבטורקיה, וכן כתב הפלא יועץ שהיה בארצות הבלקן, בספרו חסד לאלפים, וכמדומני שכן העיד הגאון הנאמ"ן שליט"א גם על מנהג טוניס.
ולעומת זה לא ידוע לי על עדות על מנהג לברך ואחר כך להדליק, משום גאון קדמון ספרדי, וצ"ב.
לשמור ולעשות
Well-known member
א. זה כן הגהה חיצונית ולא ממש ממחבר הנייר. תעיין שם במבוא.
ב. הבן איש חי לא פירט אבל ברור שזה הענין. עיין כה"ח סי' תרעח.
ג. עד שהערת על מקבציאל, היה לך להעיר על הבא"ח. אבל לא ציינת שכן הזכיר בשיעור את עצימת העיניים. וכנראה ההטעמה שאמר שבשעה שעוצמים את העיניים מתפללים על הבנים, אה"נ מעצמו.
ד. המאמר מרדכי בסי' רסג כתב שיש לברך לפני ההדלקה ובפרט לנוהג לקבל שבת אחר ההדלקה. משמע שהיה כזה מנהג, כמב' בילקו"י. ובשיעור הרב אמר "לא המלים האלו, פחות או יותר", וכוונתו להנ"ל.
ה. כל הראשונים ומרן הש"ע לא מספיק קדמונים ספרדים בעיניך? הפעם הראשונה שהוזכר מנהג כזה אצל הספרדים הוא אצל החיד"א לפני 250 שנה כמו שאמר הרב בשיעור, מכלל שכל הקדמונים לא נהגו כך, וגם אלה שסתמו בזה אם היו מברכים אחר ההדלקה, זה חידוש כנגד הכלל של עובר לעשייתן, ובודאי היו מציינים.
ב. הבן איש חי לא פירט אבל ברור שזה הענין. עיין כה"ח סי' תרעח.
ג. עד שהערת על מקבציאל, היה לך להעיר על הבא"ח. אבל לא ציינת שכן הזכיר בשיעור את עצימת העיניים. וכנראה ההטעמה שאמר שבשעה שעוצמים את העיניים מתפללים על הבנים, אה"נ מעצמו.
ד. המאמר מרדכי בסי' רסג כתב שיש לברך לפני ההדלקה ובפרט לנוהג לקבל שבת אחר ההדלקה. משמע שהיה כזה מנהג, כמב' בילקו"י. ובשיעור הרב אמר "לא המלים האלו, פחות או יותר", וכוונתו להנ"ל.
ה. כל הראשונים ומרן הש"ע לא מספיק קדמונים ספרדים בעיניך? הפעם הראשונה שהוזכר מנהג כזה אצל הספרדים הוא אצל החיד"א לפני 250 שנה כמו שאמר הרב בשיעור, מכלל שכל הקדמונים לא נהגו כך, וגם אלה שסתמו בזה אם היו מברכים אחר ההדלקה, זה חידוש כנגד הכלל של עובר לעשייתן, ובודאי היו מציינים.
תענה לי בבקשה, ואח"כ נמשיך, זו הגהה חיצונית של חכם מלפני 200 שנה?
או של בן ביתו של ספר הנייר מלפני כ700 800 שנה?
יישר כח
כך היא דרכה של תורה שנושאים ונותנים, דנים ומפלפלים מקשים ומיישבים, ואדרבא אם יש למי מה לומר וליישב שיישב.
אע"פ שאני כשלעצמי נראה לי כדברי החכם בטיוטא דלעיל.
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
בעניין ספר הנייר, מצאתי כתוב, ואני מצטט, אולי יעזור לנ"ד:
וכבר העיר בזה מרן הראש"ל הגר"י יוסף שליט'א בספרו הבהיר ילקוט יוסף (כרך א ח"ב ע"מ תשי) בזה הלשון: ומה שכתב בספר הניר "והנשים שלנו נהגו לברך אחר ההדלקה", הנה כבר כתבנו לעיל דאין זה דברי ספר הנייר אלא דברי הגה"ה בספר הנייר, ואין זה ר"י הזקן מבעלי התוספות אלא מר' יצחק ולא נודע מי הוא, ואפשר דהיה כתוב ר"י והוא ר"י וויל, והמדפיסים החדשים פיענחו ר' יצחק, וע"ע שם (בס' הניר ע"מ כו) שהביא בשם הרמב"ם לברך קודם ההדלקה וכו'. עכ"ל. וע"ע לעיל בילקו"י שכתב דכתוב בהקדמה לספר הניר דהרבה מההגהות נדפסו ע"י המגהים.
וגם יש עוד להעיר דקרוב להניח דבעמ' כה ובעוד מקומות שם נפלה טעות סופר, דיעוי"ש דהוי סתירה בדבריו אם קבלת שבת בהדלקה או לא, ע"ש. ועכ"פ מאחר ורבו הסתירות והדקדוקים על מה שכתוב בס' הניר בנ"ד, אין לנו להוציא מדבריו לכאן ולכאן ולא מידי. ובפרט שאין שם דעת המחבר, רק ליקוט מדברי ראשונים, וכבר הם לפנינו בספריהם, וכמו שהבאנו דברי הרמב"ם, ולעומתו דברי מהרי"ו, שלכאורה אליהם נתכוין בהגהה לס' הנייר.
לצערי אין הספר מצוי אצלי, אבל זכור לי בזמנו שראיתי כן, ואף כתבתי ע"ז בקצרה, ואיני מוצא זאת [כשאמצא אעלה נקי נדר]. וזכיתי להראות כן לראשונה לראש"ל ובספרו ילקו"י [יו"ט או ספיה"ע] הביא זאת ג"כ.
דברי המאמ"ר הנ"ל שכן המנהג, כ"כ ג"כ מרן זיע"א ביבי"א ח"ב, והקשו עליו כנ"ל, וביאר דבריו בילקו"י כמו שהביא @לשמור ולעשות
במחילה, זו השערה שגויה שכן בגוף הכת"י כתוב להדיא "רבינו יצחק" בצורה פתוחה וללא ר"ת, מה גם, שבמבוא לספר הנייר מובא מהכת"י שנסתיימה כתיבתו/ העתקתו בשנים שקדמו ללידת רבינו יעקב וויל.
הוספה: מה גם שכתוב שם ברישא של הדברים "לשון רבותינו הצרפתים", שזה כינוי לבעלי התוס'.
ועיקר הדיון הוא מה דעת רבינו יצחק המובא שם ולא דעת בעל ספר הנייר גופיה.
המגיה הוא בן ביתו ותלמידו של בעל ספר הנייר, כמבואר במבוא.
כב' יעיין בטיוטה שהובאה לעיל בהודעת רבי מוישי ס"ט, ויראה שלכאורה דברים אלו אחה"מ שגוים.
ראיתי בגוף ספר מקבציאל, שהרב בא"ח כותב זאת להדיא על ברכת ההדלקה שאז האשה תכסה עיניה, ואין זכר ושום התייחסות לתפילה על הילדים וכיוצ"ב.
אם כן אין בדברי מאמ"ר הנ"ל עדות על המנהג מתי מברכות?
נערך לאחרונה:
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
נעיין שוב במאמר מרדכי,
ואגב, הסתפקתי מה גדרו של מאמר מרדכי האם כפוסק ספרדי או כבני אשכנז, היות וישב בצרפת כפי שכותב הגחיד"א במעגל טוב.
ינובון בשיבה
Member
למישהו מהכותבים כאן יש את ספר הנייר המדובר? אם כן הוא יכול להעלות?
ואם לאף אחד אין, וכולנו רק מתבססים על מרן שליט"א והחכם המחבר שליט"א ממה שכתבו, אז איזה הכרח יש לפה ולפה עד שיש בכלל מחשבה לומר "קבל את האמת ממי שאמרה" וכיו"ב, אא"כ כל או לפחות מישהו מהכותבים כאן לא משנה לאיזה צד כן יש לו את ספר הנייר והוא בעצמו פתח וראה את מה שכתבו הראשל"צ והמחבר הנ"ל.
ואם לאף אחד אין, וכולנו רק מתבססים על מרן שליט"א והחכם המחבר שליט"א ממה שכתבו, אז איזה הכרח יש לפה ולפה עד שיש בכלל מחשבה לומר "קבל את האמת ממי שאמרה" וכיו"ב, אא"כ כל או לפחות מישהו מהכותבים כאן לא משנה לאיזה צד כן יש לו את ספר הנייר והוא בעצמו פתח וראה את מה שכתבו הראשל"צ והמחבר הנ"ל.
ינובון בשיבה
Member
ולגבי המנהג אם לברך ואז להדליק או להיפך כשזכינו לארח בדימונה את הרה"ג דוד יוסף שליט"א הוא בדיוק הוציא כרך חדש של הלכה ברורה גם על סי' רס"ג וכתב שבשו"ת שבסוף הספר הביא את כל המהלך מהגאונים עד לרבני זמנינו והיאך נתפשט המנהג אצל עדות המזרח.
אין לי את הכרך לצערי, אבל אני חושב שזה יכול להואיל לכם בדיון הזה.
אין לי את הכרך לצערי, אבל אני חושב שזה יכול להואיל לכם בדיון הזה.
יש באוצר החכמה, ב' מהדורות.
נראה שב' המהדורות זה אותו מחבר ומעניין שכשיצא ע"י מכון ירושלים עבר עריכה מסויימת למשל במהדורא הראשונה כתוב שלמחבר ההגהות הייתה ידיעה אינטימית על אורח חייו של המחבר. ובהוצאה של מכון ירושלים הוחלפה המילה אינטימית במילה מדוייקת.
עכ"פ להקל על החיפוש הנה קישור לעמוד שבו נידון מחבר ההגהות:
אוצר החכמה
נערך לאחרונה:
ינובון בשיבה
Member
תודה רבה זה באיכות טובה, עכשיו מצאתי באיכות לא כל כך טובה את הספר בקובץ פי די אף . ממה שזכיתי לקרוא את המבוא של הספר, וכך הוא מסיים במבואנראה שב' המהדורות זה אותו מחבר ומעניין שכשיצא ע"י מכון ירושלים עבר עריכה מסויימת למשל במהדורא הראשונה כתוב שלמחבר ההגהות הייתה ידיעה אינטימית על אורח חייו של המחבר. ובהוצאה של מכון ירושלים הוחלפה המילה אינטימית במילה מדוייקת.
עכ"פ להקל על החיפוש הנה קישור לעמוד שבו נידון מחבר ההגהות:
אוצר החכמה
tablet.otzar.org
קבצים מצורפים
הכל טוב ויפה, אבל הדיון הוא לא מהי דעת בעל מחבר ספר הנייר, אלא מהי דעת רבינו יצחק מבעלי התוספות, המוזכר בספר הנייר, ובזה נאמר שם דברים מפורשים שאינם משתמעים לשני פנים!
ינובון בשיבה
Member
מחילה מכבוד תורתו, אבל לא רק שהמוציא לאור\ חוקר הספר והמחבר רק משאר שכותב ההגה היה תלמיד וכדו', הוא מסיים על כל הבנין אב שהוא בנה הוא בגדר השערה, ומצורף הלשון שלו בתמונה.
אז גם אם בהגה רשום ר' יצחק ואפילו עם בהדיא זה כתוב בשאר כתבי יד, אין בזה כלום משום שהכל זה רק השערה, וכמו כן נוכל לשאר שהתבלבלו בראשי תיבות, וכל מה שכתוב בהגהות הוא בע"מ.
מה שכן אני אסכים עמך ידידי היקר ועם הרב מחבר התמיהה על מרן שליט"א, שעל הצד שיש לנו אמיתות מוחלטת או לפחות סוג של התבססות על משהו חוץ מההגה [אחר שאין זכר לר"י הזה וכמו שהעיר הרב מחבר התמיהה לא בתוס' שלנו ולא בתוס' ר"י, ובפרט שחוץ מההגה הזו לא מצינו דעה קדומה עכ"פ לפי הקצת שאני יודע, מהראשונים שסוברת כמנהג האשכנזים ואדרבה כמו שכתב הרב מחבר התמיהה הטור כתב שבעלי התוס' סוברים היפך דעת מהר"י וויל] אז אכן יש תמיהה על דברי מרן שליט"א ובאמת נצטרך לתרץ את זה, אבל לומר שהדברים מפורשים וכו' אף שאמת אמרת, אבל זה רק על הצד ש...
קבצים מצורפים
ידידי הנעים, שותא דמר לא ידענא.
שים לב בבקשה לא להתבלבל, מחבר המבוא כותב על היחס לעורך הספר שהוא השערה.
לא לתוכן הספר שהוא חלילה השערות, ואין צריך לומר שלא לכתב יד...
עכשיו, בא לפננו כת"י קדמון מזמן בעלי התוס', ובכת"י מובא מלשון רבותינו הצרפתים, ומרבינו יצחק מבעלי התוס', והכתבי ידות לפנינו בבתי עקד ספרים, למה שנחשוב שזו השערה? וכי החי מכחיש את החי? אתמהא!
וכמה רחוק הדבר לתלות ולומר שזהו מהר"י וויל, אחר שכתבי היד נחתמו (ויש לנו עדות על כך לפחות על חלקם, ככתוב בקולפון), קודם שנולד מהר"י וויל, ואין צריך לומר שלא יעלה על הדעת שזהו איזה חכם מלפני מאתיים שנה...
הידעת כמה חכמים בעלי התוס' היו?! וכי כולם בדעה אחת?! ויותר ממה שנותר לנו מפירושיהם, אבד ונשרף בגזירות ובמסעי הצלב למיניהם, אשר על כן לא ראינו אינו ראיה, ובפרט שראינו, בכמה כתבי ידות של ספר הנייר בשם רבינו יצחק מחכמי הצרפתים.
