בכמה אפשר להתחיל עמידה ובכמה אפשר להתחיל לחזרה

[תלמיד מהרש"ך]

נשאלתי מה דעת מרן זיע"א. בכמה אינישי ניתן להתחיל עמידה? וכמה אינשי ניתן להתחיל חזרה? אשמח לתשובה עם מקורות ובקיצור.
כמובן מדובר בשחרית, אשמח אם יכתבו גם על ערבית.

 

[יחיאל]

עי' בשו"ת הראשון לציון ח"ב סי י' כמדומני שכתב להקל בששה עונים בשעת הדחק,
בתפילת ערבית שאין חזרה זה הרבה יותר קל ואפשר גם לכתחילה בששה עונים (שאז יש רוב ניכר)
יש עלון "עין יצחק" שמדבר ע"ז אם עני לא טועה,

 

[תלמיד מהרש"ך]

עי' בשו"ת הראשון לציון ח"ב סי י' כמדומני שכתב להקל בששה עונים בשעת הדחק,
בתפילת ערבית שאין חזרה זה הרבה יותר קל ואפשר גם לכתחילה בששה עונים (שאז יש רוב ניכר)
יש עלון "עין יצחק" שמדבר ע"ז אם עני לא טועה,

אדרבה יעלה לנו.

 

[יחיאל]

אדרבה יעלה לנו.

 

[בנימין לוריא]

ספוילר

טירחא דציבורא

בשיעור השבועי פרשת כי תצא תשפ"א בהלכה טז ובהערה 12 שם(מצורף צילום להלן) אמר מרן הראשלצ שליטא שמעיקר הדין מספיק ששה עונים להתחיל חזרת הש"ץ ע'ש. ונסתפקתי מה הדין בחזן חיוב שהתחיל כבר בלחש וכעת בחזרת הש"ץ הוא מקפיד על תשעה עונים והציבור דוחק בו שיסמוך על עיקר הדין שמספיק גם ששה הדין עם מי? וה'יאיר...

forum.moreshet-maran.com

https://forum.moreshet-maran.com/threads/חזרת-הש-ץ-בששה.148/

 

[בנימין לוריא]

בס"ד, ‏כ"א כסלו תשפ"ג, 377-2/פ"ג​

לכבוד היקר והנעלה, כש"ת ה"ה אוריה אהרן נ"י
שלום רב,
במענה לשאלתך האם בשביל להתחיל חזרת הש"ץ צריך עשרה מתפללים שגמרו את התפילה, או שאפשר גם רוב מניין.
מעיקר הדין מותר להתחיל חזרה גם כשיש רק ששה מתפללים שסיימו את התפילה, שבמקום סו"ס נמצאים עשרה והשכינה שרויה. דכל בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין לט.). ולכן ישן מצטרף. אבל אם יודע שזה עניין של דקה או שתיים עד ששאר הציבור יגמור את תפילת שמונה עשרה, עדיף להמתין להם, אבל אם יודע שהדבר ייקח זמן מותר להתחיל חזרה כשיש רוב מניין שסיימו שמונה עשרה, ועיין בספר השיעור השבועי חלק א' (שנת התשע"ה) עמוד רפ"ט הערה ד' ובעמ' תמ"ב אות ד'.
וכן אם חלק מהצבור באו לביה"כ באיחור, ונמצאים באמצע תפלת שמונה עשרה, והצבור ממהר וקשה לו להמתין, ויש ששה שסיימו כבר התפלה, אף על פי שהיתר אינם יכולים לענות עמהם, מצטרפים לעשרה, ומעיקר הדין רשאי הש"ץ להתחיל בחזרת התפלה, ואינו צריך להמתין לו עד שיסיימו תפלתם, וכ"ש לענין קדיש, שאפשר לומר קדיש גם אם שלשה או ארבעה מתוך העשרה עדיין לא סיימו את תפלת שמונה עשרה. [ואף שי"א שדוקא לענין קדיש וברכו מצטרף לעשרה אף על פי שאינו יכול לענות עמהם, אבל לגבי חזרת הש"ץ אין להקל כלל, אלא צריך שיהיו תשעה עונים. מ"מ העיקר כסברא הנז']. ומ"מ היכא דאפשר ואין הדבר גורם לטורח צבור כל כך, טוב להמתין לו, ולא יתחיל השליח צבור בחזרת התפלה עד שיסיים את תפלתו.
והן אמת שבבן איש חי (פרשת ויחי אות ה) החמיר בזה אף לענין קדיש, שאם הם עשרה בדיוק ואחד מהם מתפלל תפלת שמנה עשרה שאינו יכול לענות עמהם לקדיש, אף על פי כן מצטרף עמהם, שכל שיש שם עשרה שכינה שורה עליהם (סנהדרין לט.) והוא הדין אפילו שלשה או ארבעה מתפללים. ויש אומרים שהוא הדין אם אחד מהעשרה ישן, ויש אומרים שאין לדמות ישן למתפלל, לפי שהישן יש לו הסתלקות נשמה, ואין קדושה שורה עליו, ואדרבה קצת רוח טומאה שורה עליו, אפילו הוא ישן ביום, וכן ראוי להורות שאפילו באחד ישן לא יאמרו קדיש אלא עד שיקיצו אותו. ע"כ. אך כבר העיר ע"ז בהליכו"ע ח"א (עמוד פד), שבב"י (סימן נה) הביא מ"ש מהר"ם (הנ"ל) שהמתפלל מצטרף לעשרה. וכ"ה בהגמ"י בשם מהר"ם. ומוהר"ר יעקב בי רב זללה"ה, למד מכאן שאם היה אחד ישן מצטרף עם התשעה לקדיש ולקדושה. וסיים מרן הב"י, ומ"מ כדאי הוא מורי לסמוך עליו. וז"ל מרן בש"ע (סימן נה ס"ו): אם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו, ואינו יכול לענות עמהם, וכן אם הוא ישן, אעפ"כ מצטרף עמהם. עכ"ל. ואמנם הט"ז (סק"ד) כתב דשאני ישן שאין בו קדושה, ולכן אין להקל לכתחלה. וכן הסכים הפר"ח. אך הרב נהר שלום (סק"ב) והאליה רבה (סק"ז) כתבו לדחות קושיות הט"ז. אלא שלכתחלה יש להעיר אותו. וכ"כ בברכ"י (שם סק"ו) שאף שיש להשיב ע"ד הט"ז מכל מקום יש להחמיר ולעוררו שיהיה לכל הפחות כמתנמנם. ע"כ. [ובמחב"ר אות ג כתב בשם הרב בית דוד שגם למרן דוקא באחד ישן ולא שנים]. וע"ע בשו"ת משכנות יעקב (סימן עג) שגם כן עמד ע"ד מרן הב"י. ומה שהקשה הט"ז ע"ד מרן, ממ"ש בתשו' הרא"ש (כלל ד אות יט) שאם אין תשעה שמכוונים לתפלת הש"צ, קרוב להיות ברכותיו לבטלה, וכ"ש ישן שאינו מצטרף לכתחלה. וכן הקשה המשכנות יעקב שם. אולם בספר רוב דגן (בקונטרס אות לטובה אות נא) כתב, דלק"מ, שהרי לא כתב אלא קרוב להיות וכו', ולא ברכות לבטלה ממש, והיינו היכא דאפשר להו לכוין לברכותיו, אבל זה שאנסתו שינה ולא אפשר ליה שפיר מצטרף. ע"ש. וכבר כתב כן הא"ר (סימן קכד סק"ה). וכ"כ הדרישה (סימן קכד סק"א) והוכיח כן מדקיי"ל בירושלמי מגילה (פ"ד ה"ד) שאם התחיל ש"צ בעשרה ויצאו מקצתם גומר התפלה. ושכן נתבאר בב"י (סימן נה) שאפי' מקצתם ישנים מצטרפים לעשרה. ע"כ.
ואע"פ שהברכ"י כתב שהם דברים חלושים, וגם מי שכתב דהא דסימן קכד הוא משום חומרא, הוא דוחק, כבר כתב על זה בטהרת המים (בשיורי טהרה מע' ה אות כ), שאין כאן דוחק, שאל"כ דברי מרן הש"ע סתרי אהדדי, ולכן ניכרים דברי אמת שדברי הש"ע סימן קכד באו להחמיר ולאיים על כל יחיד שלא יפסיק בשיחת חולין, כיון שהוא שלא לצורך, אבל מי שאנסתו שינה שהוא לצורך יהיה מה שיהיה, מבואר ההיתר בראיות הנ"ל שהובאו בפוסקים גדולי ההוראה הנ"ל. וכ"ש דבקדיש יכולים לצרפו, דלא שייך בזה ברכה לבטלה.
ובפתה"ד ח"ב (דף חי ע"א) הביא בשם המהר"ש ויטל שנסתפק אם היו שלשה מן המנין ישנים אם מצטרפים למנין. ומשמע דס"ל כדעת מרן שאם היה אחד ישן שפיר מצטרף לעשרה. ולכן אם קשה להקיצו יכולים לסמוך על מרן ורבו מהר"י בי רב ומהרש"ו להקל ולצרפו לעשרה. וכן פסק הרב מגן גבורים (סימן נה סק"ט). גם המהר"י עטייה בספר רוב דגן אחר שדחה קושיות הט"ז סיים על זה, לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. כלומר שיש לסמוך על מרן הש"ע, וכן עיקר.
גם בשו"ת איש מצליח ח"א (אורח חיים סימן יא אות א') הביא דברי הבן איש חי, וכתב, דמיירי שיש עשרה בצמצום וברור לו שיש ביניהם אנשים המוניים שעומדים כאבן ממש. וגם בזה מנהגינו להזהירם ביחוד אז לתת לב על החזרה ולענות ומסבירים להם שהמנין בצמצום, והקולר בצוארם, וסברי ומקבלי ונזהרים, ושכן נוהגים לכתחלה, ושלא כדעת הבן איש חי.
וזה לשון הרמב"ם (הל' תפילה פ"ח ה"ד): כיצד הוא תפילת הצבור, יהיה אחד מהם מתפלל בקול רם והכל שומעים, ואין עושין בפחות מעשרה גדולים ובני חורין וש"צ אחד מהם, ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו י"ח, משלימין מהם לעשרה, והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו. ופשט דברי הרמב"ם משמע שגם זה נחשב תפלה בציבור. וכתב בכסף משנה שם, משום דבכל דוכתא אשכחן דרובו ככולו. ועיין בס' עמק ברכה פומרנצ'יק (עניני תפלה סימן ו) שהאריך בזה שכן עיקר, וע"ש כמה ראיות שאין חילוק בין אמירת דברים שבקדושה לבין מעלת תפילה בצבור גמורה, ושפיר מהני בזה רובו ככולו.
ובשיירי כנה"ג (או"ח ר"ס קכ"ד) כתב, נשאלתי, אם מתפללין בחזרה כל עוד שאין שם מנין שלא התפללו כמנהג קצת חכמים בעיניהם, והשבתי שטעות הוא בידם, דכיון דאיכא עשרה שעונין אמן מה לי אם התפללו או לא התפללו, אלקים נצב בעדת אל מקרו, כיון דאיכא רובא שבעבורם יכולים לפרוס על שמע ולומר קדיש וקדושה וברכו, יכולין גם כן לומר תפילה בחזרה ולענות אמן. ודקדקתי כן מלשון הרמב"ם בפ"ח דה"ת שכתב וכיצד הוא תפילת הצבור וכו', ובפ"ט שכתב ואחר שיפסיע ש"צ גם כן לאחריו ויעמוד מתחיל וכו'.
ובכה"ח (סימן סט סק"א) כתב, מיהו אם הם ששה או ז', נוהגים להתפלל כל העמידה בלחש, ואחר כך מביאים ג' מן השוק, אע"פ שכבר שמעו אותם הג' ויצאו י"ח, בכדי להצטרף עמהם ולקיים חזרת העמידה וקדושה, ועניית אמן על ברכות י"ח ומודים דרבנן, וגם בשחרית כדי לקיים גם מצות ברכת כהנים.
ועיין עוד בח"א (כלל יט סימן א) שעיקר התפלה בצבור הוא תפלת י"ח, דהיינו שיתפללו י' אנשים גדולים ביחד (והובא במשנ"ב סימן צ ס"ק כח). ובשו"ת אג"מ (א"ח א סימן כח) הוכיח מזה שאין די בששה שלא התפללו להחשב תפלה בציבור, וטעם הדבר ביאר, דמה שהוזכר דדי ברוב מנין, הוא רק לענין לומר דבר שבקדושה, דרובו ככולו אינו שייך במקום שצריך 'שיעור', דבשיעור, כל שהוא מעכב. [ע' בזה בת' חתם סופר (אורח חיים סימן קמ), ובמאירי (מגילה כג:) לגבי פורס על שמע].
וע"ע במג"א (סימן סט סק"ד) שאם יש ששה שלא התפללו, מתפלל הש"ץ בלחש, ואם אין ששה, יתחיל מיד בקול רם, דהא עיקר הכוונה משום קדושה. והובא בש"ע הגר"ז שם (סעיף ה) שאין לו להתפלל בלחש תחלה אלא אם כן יש ששה שהם רוב מנין שלא התפללו עדיין, שאז הם כמו צבור גמור. וכ"ה במשנ"ב (סימן סט, סק"ח) שאם יש רוב מנין, הם כמו צבור גמור. ובאגרות משה כתב לפי דרכו לבאר דברי המג"א, דאין זה משום דין תפלה בציבור בלחש, אלא רק להסדיר הש"צ תפלתו מתחלה בלחש. דכל כשיש ששה, יש חובת צבור בצירוף עד י' לחזרת הש"ץ מתקנה הקבועה לצבור בשביל האין בקיאים, ולכן חייבוהו גם כן לסדר תפלתו.
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סימן ו, ז. ובחלק י' סימן קז) האריך בזה, וכתב להשיב ע"ד האג"מ, והעלה דאף בששה מתפללים לבד בצירוף ד' שאינם מתפללים נחשב לתפילה בצבור. אלא שבודאי אם אפשר לכתחילה להתפלל בעשרה שלא התפללו עוד, בודאי נכון לעשות כן. והביא שכ"כ בת' מחזה אברהם (ח"ב סימן ט) שלא נמצא כן בפוס' לחדש כן, דבששה שלא התפללו בצירוף ד' שכבר התפללו, לא מקרי תפילה בצבור. אלא העיקר דמהני. ודי שיש עשרה בביהכ"נ, וזה נחשב רובו מתוך כולו. וכדמוכח מדברי המג"א הנ"ל (בסימן סט).
וגם בספר בית ברוך על החיי אדם שם (בס"ק ג) העיר, דפלא הוא מה שמורגל בפי רבנן ללמוד מכח דברי הח"א דלא אמרינן רובו ככולו בתפילה בצבור, ושמו בפיהם של הח"א והמשנה ברורה מה שלא כוונו לזה כלל.

בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל​

ספוילר

רוב נוסח התשובה הנ"ל הובא גם בעלון השיעור השבועי ויצא תשפ"ד בהערות למטה בסוגריים.

 

[בנימין לוריא]

עלון בית מרן פנחס תשפ"א:


עלון השיעור השבועי כי תצא תשפ"א:


ויצא תשפ"ד:

 

[יחיאל]

במאמר שהתפרסם בקובץ בית יוסף גליון לח (אלול תשע”ז), דן מרן עמוד ההוראה, הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, האם החזן צריך להמתין לתשעה אנשים שסיימו את תפילתם, או שדי לו ברוב מניין (6 אנשים) כדי להתחיל. והרי המאמר לפניכם:

לכבוד הרה”ג רבי יואל שבתי שליט”א

שלום רב,

לשאלתו האם יש להמתין לעשרה שסיימו את תפלת הלחש כדי להתחיל בחזרה, או די ברוב מנין. הנה כבר לפני שלושים ושתים שנה הארכנו בענין זה בס”ד, בילקו”י על הלכות תפלה (סי’ קכד), והבאנו תשובת מרן אאמו”ר זיע”א שהעלה לדינא, שא”צ להמתין לעשרה שיסיימו את תפלת הלחש, אלא די ברוב מנין, וטוב שיהיו שבעה שסיימו את תפלת הלחש, כדי שיהיה רוב ניכר.

וכן מבואר מדברי המהר”ם מרוטנבורג בתשובה (דפוס לבוב סי’ רב, ודפוס פראג סי’ תקכט), שאם יש אחד שממשיך בתפלתו, אפי’ שאינו יכול לענות אמן אחר ברכות הש”ץ, כל בי עשרה שכינה שריא, ואפשר לומר את תפלת החזרה. והובא בקצרה בהגמ”י (פ”ח מהלכות תפלה אות ט). ומרן הב”י (סי’ נה) הביא בשם רבו מהר”י בן לב, שע”פ הנ”ל אם היה אחד ישן מצטרף עם התשעה לקדיש וקדושה, וכן מבואר בספר האגור. וכ”ה בשו”ת מהרלנ”ח (סי’ טו) והוסיף, שאולי ה”ה בשלשה או ארבעה מתפללים, ודי שנשארו רוב המכוונים לחזרת הש”צ.

וכ”פ בש”ע (סי’ נה ס”ו) וז”ל: “אם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפ”ה מצטרף עמהם”. וכתב הדרישה (בסי’ קכד), דמה שאמרו בסי’ קכד שאם אין תשעה מכוונים קרוב להיות ברכותיו לבטלה, קרוב, ולא ממש, שהרי מבואר לעיל סי’ נה שאם התחיל שליח צבור בעשרה ויצאו מקצתם גומר. והביאו להלכה האליה רבה (סי’ קכד סק”ח), גם בספר טהרת המים בשיורי טהרה (מערכת ה אות כ, דף נז), כתב, דמרן הש”ע בא להחמיר להזהיר לכתחלה, ולהגזים לכל יחיד המצטרף למנין שישמע ויכוין היטב, ולא ישיח שיחת חולין בשעת חזרת הש”צ, כיון שהוא שלא לצורך, אבל כשהוא לצורך, די ברוב עונים. וכ”כ בספר תורת חיים סופר (סי’ נה ס”ק יב), וכן כתבו בשו”ת נחלת בנימין (סי’ לא). ובשו”ת מהרש”ג ח”ב (ס”ס טז). ובשו”ת בית אבי ח”ב (סי’ מד). ובספר בני ציון (סי’ נה סק”י), שאין חילוק בזה בין קדיש וברכו לחזרת הש”צ, כמבואר בב”י בשם מהרי”ל, ושהעיקר כפסק הש”ע, ודלא כהט”ז. וע’ בשו”ת אמרי יושר ח”ב (סי’ ט) שכתב להרב השואל: ובנידון שאלתו אם המתפלל שמונה עשרה מצטרף לעשרה, שלפי דעת הגר”ז אינו מצטרף לחזרת הש”צ דבעינן תשעה עונים אמן, יפה כתב כת”ר שדעת הדרך חיים והחיי אדם אינם כדעת הגר”ז בזה, וגם לדברי הט”ז סי’ נה מוכח שהמתפלל מצטרף, כיון שיכול לשתוק ולכוין בסיום הברכה ושומע כעונה. וגם בספר תהלה לדוד סי’ נה הניח דברי הגר”ז בצ”ע. עכת”ד. וכ”כ בספר עמק ברכה (דף ט:), דמרן הש”ע בסי’ נה תפס עיקר להלכה כדברי המהר”ם והגמ”י ומהרי”ל, שהמתפלל וכן הישן מצטרפים למנין גם בחזרת התפלה, ומה שהביא בש”ע סי’ קכד דברי הרא”ש שאם אין תשעה מכוונים לברכות הש”צ קרוב להיות ברכותיו לבטלה, הוא רק לרווחא דמילתא לצאת לכתחלה לדעת הרא”ש, אבל מעיקר הדין נקטינן כמהר”ם ודעמיה. ע”ש.

ואף שיש חולקים בזה, מ”מ מדברי מרן הש”ע משמע שאפשר להתחיל בחזרה כל שיש רוב מנין שעונים אחר ברכותיו. וכך ההלכה ואין לגרום לטורח צבור. וראה באריכות בתשובה בילקו”י הנ”ל.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול

 

[יחיאל]

תשובת הרה"ג רבי יעקב ששון שליט"א [נכדו של מרן זצ"ל]
"כשהמנין מצומצם וקשה להמתין, אפשר לעשות חזרה אפילו בשישה. מרן זצ"ל השיב לי שאפשר להתחיל חזרה במקום צורך, וכמה פוסקים היקלו כשיש שישה עונים".

 

[בנימין לוריא]

במאמר שהתפרסם בקובץ בית יוסף גליון לח (אלול תשע”ז), דן מרן עמוד ההוראה, הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, האם החזן צריך להמתין לתשעה אנשים שסיימו את תפילתם, או שדי לו ברוב מניין (6 אנשים) כדי להתחיל. והרי המאמר לפניכם:

לכבוד הרה”ג רבי יואל שבתי שליט”א

שלום רב,

לשאלתו האם יש להמתין לעשרה שסיימו את תפלת הלחש כדי להתחיל בחזרה, או די ברוב מנין. הנה כבר לפני שלושים ושתים שנה הארכנו בענין זה בס”ד, בילקו”י על הלכות תפלה (סי’ קכד), והבאנו תשובת מרן אאמו”ר זיע”א שהעלה לדינא, שא”צ להמתין לעשרה שיסיימו את תפלת הלחש, אלא די ברוב מנין, וטוב שיהיו שבעה שסיימו את תפלת הלחש, כדי שיהיה רוב ניכר.

וכן מבואר מדברי המהר”ם מרוטנבורג בתשובה (דפוס לבוב סי’ רב, ודפוס פראג סי’ תקכט), שאם יש אחד שממשיך בתפלתו, אפי’ שאינו יכול לענות אמן אחר ברכות הש”ץ, כל בי עשרה שכינה שריא, ואפשר לומר את תפלת החזרה. והובא בקצרה בהגמ”י (פ”ח מהלכות תפלה אות ט). ומרן הב”י (סי’ נה) הביא בשם רבו מהר”י בן לב, שע”פ הנ”ל אם היה אחד ישן מצטרף עם התשעה לקדיש וקדושה, וכן מבואר בספר האגור. וכ”ה בשו”ת מהרלנ”ח (סי’ טו) והוסיף, שאולי ה”ה בשלשה או ארבעה מתפללים, ודי שנשארו רוב המכוונים לחזרת הש”צ.

וכ”פ בש”ע (סי’ נה ס”ו) וז”ל: “אם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפ”ה מצטרף עמהם”. וכתב הדרישה (בסי’ קכד), דמה שאמרו בסי’ קכד שאם אין תשעה מכוונים קרוב להיות ברכותיו לבטלה, קרוב, ולא ממש, שהרי מבואר לעיל סי’ נה שאם התחיל שליח צבור בעשרה ויצאו מקצתם גומר. והביאו להלכה האליה רבה (סי’ קכד סק”ח), גם בספר טהרת המים בשיורי טהרה (מערכת ה אות כ, דף נז), כתב, דמרן הש”ע בא להחמיר להזהיר לכתחלה, ולהגזים לכל יחיד המצטרף למנין שישמע ויכוין היטב, ולא ישיח שיחת חולין בשעת חזרת הש”צ, כיון שהוא שלא לצורך, אבל כשהוא לצורך, די ברוב עונים. וכ”כ בספר תורת חיים סופר (סי’ נה ס”ק יב), וכן כתבו בשו”ת נחלת בנימין (סי’ לא). ובשו”ת מהרש”ג ח”ב (ס”ס טז). ובשו”ת בית אבי ח”ב (סי’ מד). ובספר בני ציון (סי’ נה סק”י), שאין חילוק בזה בין קדיש וברכו לחזרת הש”צ, כמבואר בב”י בשם מהרי”ל, ושהעיקר כפסק הש”ע, ודלא כהט”ז. וע’ בשו”ת אמרי יושר ח”ב (סי’ ט) שכתב להרב השואל: ובנידון שאלתו אם המתפלל שמונה עשרה מצטרף לעשרה, שלפי דעת הגר”ז אינו מצטרף לחזרת הש”צ דבעינן תשעה עונים אמן, יפה כתב כת”ר שדעת הדרך חיים והחיי אדם אינם כדעת הגר”ז בזה, וגם לדברי הט”ז סי’ נה מוכח שהמתפלל מצטרף, כיון שיכול לשתוק ולכוין בסיום הברכה ושומע כעונה. וגם בספר תהלה לדוד סי’ נה הניח דברי הגר”ז בצ”ע. עכת”ד. וכ”כ בספר עמק ברכה (דף ט:), דמרן הש”ע בסי’ נה תפס עיקר להלכה כדברי המהר”ם והגמ”י ומהרי”ל, שהמתפלל וכן הישן מצטרפים למנין גם בחזרת התפלה, ומה שהביא בש”ע סי’ קכד דברי הרא”ש שאם אין תשעה מכוונים לברכות הש”צ קרוב להיות ברכותיו לבטלה, הוא רק לרווחא דמילתא לצאת לכתחלה לדעת הרא”ש, אבל מעיקר הדין נקטינן כמהר”ם ודעמיה. ע”ש.

ואף שיש חולקים בזה, מ”מ מדברי מרן הש”ע משמע שאפשר להתחיל בחזרה כל שיש רוב מנין שעונים אחר ברכותיו. וכך ההלכה ואין לגרום לטורח צבור. וראה באריכות בתשובה בילקו”י הנ”ל.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול

קרדיט...

האם יש להמתין למניין כדי להתחיל את חזרת הש"צ, או די ברוב מנין? - מורשת מרן - הרב עובדיה יוסף

במאמר שהתפרסם בקובץ בית יוסף גליון לח (אלול תשע”ז), דן מרן עמוד ההוראה, הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, האם החזן צריך להמתין לתשעה אנשים שסיימו את תפילתם, או שדי לו ברוב מניין (6 אנשים) כדי להתחיל. והרי המאמר לפניכם: לכבוד הרה”ג רבי יואל שבתי שליט”א שלום רב, לשאלתו האם יש להמתין לעשרה שסיימו את...

moreshet-maran.com

 

[יחיאל]

קרדיט...

בודאי!
היה ברור שזה "ממורשת מרן"

 

[בנימין לוריא]

תשובת הרב יוסף אביטבול מתוך קובץ באר התורה.

 

[יחיאל]

הרב יצחק שלטי [קו ההלכה הספרדי]

האם מותר להתחיל חזרת הש"ץ או לומר קדיש וקדושה כשיש רק חמשה עונים?

הלכות מעניינות - האם מותר להתחיל חזרת הש"ץ או לומר קדיש וקדושה כשיש רק חמשה עונים?? הרב יצחק שלטי - 28283.jpg
ובמסקנת הדברים מתבאר, שלענין קדיש וקדושה יש להקל בפשיטות כשיש חמשה עונים לחזן. ולענין חזרת הש"ץ מעיקר הדין יש להקל בחמשה עונים, אולם לכתחילה ראוי לחוש (בהסכמת הציבור) להחמיר, ולא להתחיל החזרה עד שיהיו תשעה עונים בודאי. (ופעמים שיוצרכו להמתין עבור זה ליותר מעשרה שסיימו התפילה, כגון אם יודעים שכמה מאלו שסיימו אינם עונים). ומכל מקום, לענין ישן אין להקל ביותר מאחד.

ובכל ענין ראוי לחזן שיעשה תנאי דנדבה, בכדי שלא יהיו ברכותיו לבטלה.

כתב השלחן ערוך (קכד ד): כששליח ציבור חוזר התפילה, הקהל יש להם לשתוק, ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן, ואם אין תשעה מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה. לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין תעשה זולתו ויכוין לברכות החזן. ע"כ. ומקורו מהרא"ש (שו"ת הרא"ש, כלל ד סי' יט).

ומבואר יוצא לכאורה דאין להתחיל חזרת הש"ץ כל שאין תשעה שסיימו התפילה, ולא זו בלבד אלא שאם יודע שאין כל התשעה עונים לא יתחיל עד שיהיו שם תשעה עונים בודאי.

ויש להבין, דבסימן נה לכאורה מבואר איפכא, שכתב השלחן ערוך (סעיף ו) וזו לשונו, ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפי' הכי מצטרף עמהם. ע"כ. ובפוסקים מצינו שנחלקו אם אחד דוקא או אפי' שלשה או ארבעה, ובשו"ת מהרלב"ח (סימן טו) כתב, שאולי הוא הדין בשלשה או ארבעה מתפללים כל שנשארו הרוב מכוונים לחזרת השליח ציבור. ע"כ. וכן דעת האליה רבה, הדרך החיים, המשנה ברורה ועוד. וכל זה לכאורה דלא כמבואר בסי' קכד הנ"ל.

ובקושיא זו עמדו הפוסקים, ובדבריהם מצינו מהלכים שונים בביאור הענין, וכדלהלן:

הפרי מגדים (במש"ז ססק"ד) כתב, דיש לחלק בין אמירת קדיש וקדושה בקול רם לבין חזרת התפילה, דדוקא בעניית קדיש וקדושה הקילו דברוב סגי, משא"כ בחזרת הש"ץ. (וכוונתו מבוארת דחזרת הש"ץ היא כתפילת הציבור, דנתקנה בכדי להוציא את האינם יודעים להתפלל, וע"כ כשאין תשעה אין ציבור, והוי ברכות לבטלה, משא"כ לענין קדיש וקדושה דכשאר דברים שבקדושה הם, וכל דאיכא רובא עונים סגי).

[ולפענ"ד צע"ק, דכיון שקדושה בתוך חזרת הש"ץ איך יתחיל החזרה, והלא אין לו תשעה עונים. ולפ"ז לכאורה אין לחלק בין קדיש וקדושה לחזרת הש"ץ. ואין ליישב דמיירי שהתחיל חזרת הש"ץ בהיתר ויצאו מקצתן, דבזה כבר כתב הש"ע לעיל (סעיף ב) דגומר אפי' קדושה, כיון דהתחיל בהיתר וקדושה לא חשיבא ענין אחר].

וכתירוץ הפמ"ג כתבו כמה אחרונים.

אולם בדברי מרן הבית יוסף קשה ליישב כך, שכתב בזה"ל, ומכאן למד מורי הרב הגדול מה"ר יעקב בי רב זללה"ה שאם היה אחד ישן מצטרף עם תשעה לקדיש ולקדושה, דכיון דאיכא עשרה דבני קדושה נינהו שפיר שריא שכינה עלייהו. ואח"כ מצאתי שכתב האגור וז"ל, נשאל גדול הדור מהר"י מולין על עשרה שהיו בבית הכנסת וישן אחד מהם אם יכולים להתפלל אע"פ שהוא ישן. והשיב, הא ר"ת צירף עם תינוק המוטל בעריסה, ונהי דכתב הרא"ש דצריכי עשרה דצייתי מ"מ חזינן דנהגו עלמא לצרף אע"פ שמשיחין שיחת חולין. עכת"ד.

מדבריו חזינן בהדיא דאיירי אף בענין חזרת הש"ץ, שהרי כתב להקל 'להתפלל' בענין זה, (וכ"כ הדרישה בסי' קכד אות א בביאור דעת הב"י), ותפילה היא תפילת שמו"ע וחזרת הש"ץ. וע"כ קשה לומר תירוץ זה בדעת מרן השלחן ערוך.

ומצינו שעמד בסתירה זו רבינו הפרישה (דרישה אות א), וכתב, ועל הא דאיתא ברא"ש דאם אין תשעה מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה, כתב וז"ל, כתב ב"י 'קרוב' אבל לא ממש, כי כבר כתב לעיל ריש סימן נה דאם התחיל בעשרה ואפילו יצאו קצתן הש"ץ גומר. וגם נתבאר בב"י דאפילו קצת ישנים או מספרים שמועות אפ"ה הש"ץ מתפלל וגומר תפילתו. ע"כ.

מבואר מדבריו, דמעיקר הדין יכול הש"ץ להתחיל חזרת הש"ץ אפי' כשאין תשעה עונים (וכבר כתבנו לעיל שלענין הלכה נקטינן כהפוסקים דאף אם שלשה או ארבעה באמצע התפילה יכול לומר קדיש וקדושה, ולפי האמור כאן ה"ה לתפילה) אלא שאין זה ראוי כ"כ.

(וראיתי במפרשים שביארו שדעת הפרישה לבאר כן אף בדעת הרא"ש ולא רק בדעת השלחן ערוך. והיינו דאין כונתו ליישב הסתירה בלבד, אלא כתב את דעתו אף לולי הסתירה, דמעיקר הדין יכול להתחיל התפילה אף כשאין תשעה עונים).

והנה כתב הלבוש (קכד א), ואפילו הבקיאים ושהתפללו כבר, יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן כדי שיענו אחריהם אמן, שאם אין תשעה בבית הכנסת שמכונין לברכותיו של הש"ץ קרוב להיות ברכותיו לבטלה, שהרי לא נתקנה חזרת הש"ץ התפילה אלא בעשרה עם הש"ץ, לכך יעשה עצמו כל אדם כאילו אין תשעה זולתו ויכוין לברכת החזן ולא ישיח שיחת חולין, והשח גוערין בו. ע"כ. ובאליה רבה (אות ח) הביא דברי הפרישה דמעיקר הדין שרי ורק קרוב להיות ברכותיו לבטלה. והוסיף, ולפ"ז ה"ה מדבר ואינו שומע מצטרפין למנין. וכ"כ הב"י וש"ע ולבוש להדיא בסי' נה. ובב"י שם בשם האגור מפורש יותר, ודלא כט"ז.

וראיתי בשו"ת איש מצליח (ח"א סי' יא) שעמד בענין זה באורך ודעתו דמעיקר הדין מותר לחזור התפילה אף כשאין תשעה עונים, וע"כ בשעת הדחק יכול הש"ץ להתחיל אף אם אין תשעה עונים. ע"ש היטב ודו"ק.

ועי' ירחון אור תורה (תשכח) במאמר מהגר"ש הכהן שאף הוא כתב שדעת מרן הש"ע להקל בזה, וע"כ בשעת הדחק יש לסמוך על דבריו ולהתיר חזרת הש"ץ בלא תשעה עונים. (וכיו"ב עי' באו"ת תשסד סי' לז).

ושוב ראיתי שכן כתב רבינו המקור חיים (קכד ד), וז"ל, קרוב להיות ברכותיו לבטלה - בהג' יש נוחלין כתב דזה סותר למה דקי"ל (נה ו) דאפי' ישן מצטרף. ול"ק, דלא אמר רק קרוב להיות ונראה כברכה לבטלה. ע"כ. מבואר בהדיא דס"ל כהפרישה והאליה רבה. וכן דעת עוד פוסקים רבים ולא הבאתי אלא מעט מפאת קוצר הזמן.

והלום ראיתי בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח, מהדו' חדשה סי' טו) שכתב להקל בפשיטות כהמג"א דסגי בששה. ועוד ראיתי בס' דברי ברכה (גשטטנר) שכתב בשם הרב מנחת יצחק והרב אז נדברו דסגי בששה. וכן דעת מרן גאון ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בכמה מקומות). ועי' עוד באול"צ (ח"ב, פ"ה ביאורים להלכה ו. ומשם נראה שהחמיר כל שאין אילם. (וחידושו צ"ע בפ"ע). אולם עי' גם בפ"ז סעיף לו ששם נראה דלא ברירא ליה מילתא ואדרבה נטה קצת להקל, ונראה יותר שמעיקר הדין היקל בזה כהמג"א, אלא שבמידת האפשר חש להחמיר). ובשו"ת שפתי דעת (חפוטא, ח"א סי' י) שאף הוא כתב להקל.

ולסיכום, לענין קדיש בערבית (או בשאר פעמים) פשיטא שיש להתיר לאומרו אף שיש רק חמשה עונים, דבזה אף לשיטת הפרי מגדים ודעמייהו יש להקל דהוי כשאר דברים שבקדושה, ופשוט. אולם אף בתפילת שחרית ומנחה, כיון שדעת מרן השלחן ערוך להקל בזה, וכמבואר בדברינו באורך, מעיקר הדין יש להקל, והיכא דאפשר ראוי להחמיר ולהמתין. ולמצוה מן המובחר יש להמתין (בהסכמת הציבור) עד שיהיו ודאי תשעה עונים, ובדרך כלל צריך לזה יותר מתשעה שסיימו התפילה, אולם אין זה מעיקר הדין. ולכה"פ בעינן חמשה עונים. ואם מסופק אם יענו וכדו' יעשה תנאי דנדבה בכדי שלא יהיו ברכותיו לבטלה.

(ולתוספת ביאור במה שכתוב 'קרוב להיות ברכותיו לבטלה', יש לבאר הענין בס"ד, דבדר"כ בעי' לכה"פ תשעה המכונין לברכות הש"ץ שמתוכם יהיו חמשה עונים. ואינו מוכרח כ"כ, אך אפשר לבאר כן. נלע"ד).

 

[מ.ס.1]

בכמה אינישי ניתן להתחיל עמידה?

לא ראיתי לאחד שענה על השאלה הראשונה שציטטתי...

 

[יחיאל]

​

לא ראיתי לאחד שענה על השאלה הראשונה שציטטתי...

תשובת הרב ללוש​

מה נקרא רוב מנין בשביל להתחיל תפילת לחש או חזרת הש"ץ?​

שאלה : מרן הראש"ל שליט"א אומר תמיד בשיעוריו, שבשעת הצורך אפשר להתחיל חזרת הש"ץ גם אם יש רוב מנין. ורציתי לשאול, מה הכוונה של המילים "רוב מנין", האם שיש שישה מתפללים וגם ש"ץ, או שיש חמשה מתפללים וגם ש"ץ?​

תשובה : היסוד של הדברים הוא, שבשביל שיהיה אפשר לעשות חזרה צריך שיהיה תפילה בציבור. ותפילה בציבור אין הכוונה שיש עשרה מתפללים וכל אחד מתפלל לעצמו בלי קשר אחד לשני, אלא שכל הציבור מתפללים יחד. וציבור זה נקרא שיש עשרה אנשים, וכך יש השראת שכינה. ויש שאלה, האם צריך שכל העשרה יתפללו ביחד או לא? התשובה, הפוסקים אומרים כלל, רובו ככולו, ז"א אם יש שישה מתוך עשרה שמתפללים ביחד, זה נחשב תפילה בציבור. ושישה זה שיש ש"ץ ועוד חמשה שמתפללים איתו מתוך עשרה שנמצאים שם, ואז אפשר להתחיל להתפלל תפילת לחש. ואותו הדבר גם לגבי חזרת הש"ץ.​

למסקנה: בשעת הדחק שיש חמשה מתפללים וגם ש"ץ, אפשר לסמוך על זה. ושאין שעת הדחק, צריך שיהיה תשעה עונים וגם ש"ץ, ואז זה נקרא עשרה ממש.​

 

[יחיאל]

הרה"ג דוד בר אושר ​

שאלה:​

האם לתפלה בצבור צריך שיתחילו עשרה אנשים יחד את תפילת העמידה, או שמספיק שיש עשרה שמתוכם רוב מנין מתחילים את תפילת עמידה ובעוד כמה רגעים מצטרפים השאר.

תשובה:​

כשיש עשרה שמתוכם רוב מנין מתחילים את תפילת עמידה יחד, ורק לאחר כמה רגעים מצטרפים שאר המתפללים, נחשב תפילה בציבור לכתחילה.

מקורות:
הרמב”ם (פרק ח’ מהלכות תפלה הלכה ד’) כתב כיצד היא תפלת הצבור, שיהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים. ואין עושים כן בפחות מעשרה אנשים, ואפילו אם מקצתם התפללו כבר ויצאו ידי חובתם, יכולים להשלים לעשרה, והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו. ע”כ. ומוכח מלשונו, שגם באופן שרק רוב המנין לא התפללו, והמיעוט התפלל כבר, נחשבת תפלה בצבור. שהרי התחיל “כיצד היא תפלה בצבור” ועל זה סיים ואפילו אם מקצתם וכו’. ומשמע שלא רק לענין שיכולים להשלים למנין כתב כן, אלא גם לענין תפלה בצבור. דאי נימא דלא קאי הרמב”ם אלא לענין שליח צבור שיכול לומר חזרה וכו’, אמאי סתם הרמב”ם וכתב יכולים להשלים לעשרה וכו’, והא מפסיד תפלה בצבור על כל פנים, ועל כרחך שכוונת הרמב”ם הן לענין השליח צבור שיכול לומר חזרה, והן לענין חשיבות תפלה בצבור. ודו”ק. וע”ש בכסף משנה שם שהביא בשם מסכת סופרים (פרק י’) שיש בזה שיטות, דרבותינו שבמערב אמרו בשבעה כמנין התיבות בפסוק בפרוע פרעות בישראל. וסיים הכסף משנה דרבינו סובר כמאן דאמר ששה, דבכל דוכתי רובו ככולו. ע”ש. ומוכח נמי שיכולים לעשות חזרה בכהאי גוונא. וראה בדרכי משה להרמ”א (סי’ סט) שאף על פי שמדברי מהר”י מינץ (סי’ טו) משמע שאינם יכולים לומר חזרה אלא אם כן היו שם עשרה שלא התפללו, העיקר כדברי הבית יוסף, שאף בששה שלא התפללו (בצירוף הארבעה שהתפללו כבר), יכולים לומר החזרה. וכן הסכים המגן אברהם. וכן כתב בשלחן ערוך הגר”ז (סי’ סט סק”ה). וכן כתבו בשאר אחרונים. וכן פסק בשו”ת חלקת יעקב חלק ב’ (סי’ קלח), ועוד אחרונים.
ואמנם מהחיי אדם (כלל יט) משמע דלא חשיב בכהאי גוונא תפלה בצבור, שכתב, תפלת שמונה עשרה, עשרה אנשים ביחד זוהי תפלה בצבור. והובא במשנה ברורה (סי’ צ’ ס”ק כח). וכן כתב הגאון רבי אליהו רגולר בשו”ת יד אליהו (סי’ ז) דפשיטא ליה שאין תפלתם נחשבת כתפלת צבור. דבעינן דוקא שיתפללו כל העשרה ממש ביחד, ואז נחשבת כתפלה בצבור, אבל אם רק רוב המנין לא התפללו אין הצירוף מועיל אלא לומר קדיש וקדושה. ע”ש. וכן כתב בשו”ת אגרות משה (אורח חיים חלק א’ סי’ נא). והסביר דברי המגן אברהם בדרך אחרת, דהיינו כשיש ששה יש חובת צבור בצירוף עד עשרה לחזרת השליח צבור מתקנה הקבועה לצבור בשביל אין בקיאין, ולכן חייבוהו לסדר גם כן. אבל בדליכא ששה אין דין חזרת הש”צ, רק שבשביל קדושה של יחידים רשאי להתפלל בקול רם, ולא מסתבר שיחייבוהו לסדר עוד מתחלה, כיון דאין זה לחובת רבים אלא בשביל יחידים. ע”ש.
אולם כבר כתבנו שמדברי הרמב”ם מוכח ההיפך. וכן מבואר בשו”ע הגר”ז הנ”ל, וכן העלה בשו”ת חלקת יעקב הנ”ל. וכן כתב בשו”ת מחזה אברהם (סי’ ט’), והוכיח כן מהמגן אברהם (סי’ סט סק”ד), דאם אין ששה מתפללים לא יתפלל השליח צבור בלחש, אלא יתחיל מיד בקול רם כדי לומר קדושה. ומוכח דאם יש ששה מתפללים חשיב תפלה בצבור.
ועיין בשו”ת מעט מים (סי’ כא) שכתב בתחלה לדקדק מדברי הרמב”ם הנ”ל, דכדי שתיחשב תפלה בצבור צריך שיהיה שליח צבור. שהרי כתב וכיצד היא תפלה בצבור, יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים. ע”כ. ומשמע דדוקא בכהאי גוונא הויא תפלה בצבור אולם ע”ש בכסף משנה ובלחם משנה שהביאו מקור לדברי הרמב”ם מהמשנה (מגילה כג ב) אין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה, ומשמע דכל ההקפדה היא על העובר לפני התיבה. אלא דבא הרמב”ם ללמדנו כיצד הצבור מתפללין עם השליח צבור. אבל אין הכי נמי דגם עשרה בלבד שמתפללים בלי שליח צבור נחשבת תפלתם תפלה בצבור. ולא נתכוין הרמב”ם לשלול תפלת הצבור בלחש שלא תיחשב כתפלה בצבור, אלא הדבר ברור שכל שמתפללים בצוותא ובכנופיא נחשבת תפלתם תפלה בצבור שמתקבלת ברצון לפני השי”ת. והובאו דבריו בשו”ת יחוה דעת הנ”ל, ושם דחה דברי החולקים.
ויש לעיין בדברי המשנה ברורה, שבסי’ צ’ (ס”ק כח) כתב, ועיקר תפלה בצבור הוא תפלת שמונה עשרה שיתפללו עשרה אנשים גדולים ביחד, ולא כמו שחושבים ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק לשמוע קדיש וקדושה וברכו, ולכן אינם מקפידים רק שיהיו עשרה בבית הכנסת, וזהו טעות, ולכן חוב על האדם למהר לבוא לבית הכנסת כדי שיגיע להתפלל שמונה עשרה בצבור. ע”כ. ומבואר, דצריך שיהיו עשרה מתפללים יחד, ולא סגי ברוב מנין. ואילו בסימן סט (סק”ח) כתב, דאם אין שם ששה שלא התפללו, לא יתפלל השליח צבור בלחש, רק יתחיל מיד בקול רם, דהא עיקר הכוונה בהחזרה בזה הוא רק משום קדושה, ויאמר הג’ ראשונות בקול רם, והשאר בלחש, אבל כשיש רוב מנין הם כמו צבור גמור. ע”כ. ולכאורה משמע דכשיש רוב מנין חשיב כצבור גמור. אך י”ל דבסי’ סט כוונתו דחשיב כצבור גמור לענין אמירת חזרה וקדיש תתקבל. והראוני בספר אמרי אופיר (עמ’ 24) שהביא מה שכתבנו בזה בשארית יוסף, וכתב, דקושיא מעיקרא ליתא, דמה שכתב המשנה ברורה בסימן צ’ שיתפללו עשרה ביחד, אין כוונתו שרק אם עשרה מתפללים ביחד חשיב כתפלה בצבור, אלא כוונתו לאפוקי מאותם החושבים שעיקר תפלה בצבור היא קדיש וקדושה וכו’. ע”ש. אולם פשט דברי המשנה ברורה דצריך שיהיו בתפלת י”ח עשרה ביחד. וכך תפסו לדינא [דבעינן עשרה מתפללים ביחד] בשו”ת אגרות משה או”ח (סי’ כח), ובספר אשי ישראל (פי”ב הערה סו), ובספר הליכות שלמה (הל’ תפלה עמוד סג). ודוחק לומר דלאו דוקא כתב עשרה ביחד. ובודאי שעל דוחק כזה אי אפשר לכתוב: קושיא מעיקרא ליתא. ודו”ק.
ובשו”ת בית אבי חלק ג’ (סי’ כד) כתב, דאם יש ששה שלא התפללו ומצרפים עמהם ארבעה שהתפללו, מקיים בזה מצות קידוש השם באמירת הקדושה, ויש סברא לומר דגם תפלה בצבור מקיים בזה, וכנראה מדברי הרמב”ם. וכתב עוד, ואל תתמה דהרי בכל שיעורי תורה אין אומרים רובו ככולו, כגון כזית מצה או שיעור כוס וכדומה, לא אמרינן בזה דרובו ככולו, דאם כן בטלו כל השיעורין שהן הלכה למשה מסיני, ובש”ס נזיר (לח א) מבואר דהוה סגי בגילוח רוב הראש של הנזיר, לולי שגילתה התורה דבעינן כולו. והטעם בזה, דמה ששייך לאכילת אדם, כגון כזית מצה, בזה ליכא למימר רובו ככולו, דכיון ששיערו בהלכה כזית, לא שייך רוב, כיון דלא מיקרי אכילה בפחות מכזית. אבל בשיעור כוס ששיערו ברביעית, אם כן הכוס מכיל רביעית, ומעט פחות מרביעית אין זה כוס, אבל בשתיית הכוס די ברוב רביעית כיון דהשיעור הוא בכוס, ולא בשתיה. וכן בארבע כוסות. ועיין בשו”ת חתם סופר (חלק אורח חיים סי’ מ’) שנשא ונתן בזה עם מהר”ש קלוגר, ומסקנתו, דתמיד בעינן רוב מתוך כל, כמו בסנהדרין דרק אם נתוועדו כולם אז אזלינן בתר רוב. ולפי זה אם יש עשרה אנשים במקום אחד, אף על פי שרק הרוב מתפללים והמיעוט כבר התפללו, הוי שפיר רובו ככולו, דהוי רוב מתוך כל. והגר”ח מבריסק כתב, דהכלל של רובו ככולו נאמר רק בענינים התלויים במעשה, דכיון שעשה רוב המעשה הרי שם מעשה נקרא על פעולתו, ואמרינן דיצא בזה ידי חובת התורה שחייבה לעשות מעשה הנ”ל, אבל לא אמרינן דבמציאות הוי כאילו נעשה המעשה כולו, ולכן הכלל הזה דרובו ככולו שייך דוקא דומיא דשחיטה דעצם מעשה השחיטה הוא המצוה, מה שאין כן במצוות או עבירות דאכילה, דלא המעשה הוא המצוה או העבירה, למשל אכילת חלב או בעילת ערוה דשם הוא העבירה ולא המעשה גופא, לכן במקום שהתורה חייבה את האדם לאכול כזית, אף על גב דאכל רוב כזית והוי כאילו אכל כולו, כלומר שעשה מעשה האכילה, מכל מקום מציאות של כזית עדיין ליכא בגופו, וחסר לו המציאות שתלויה בו המצוה, לכן לפי דבריו הרי בנידון דידן שפיר הוי רובו ככולו כשיש רוב מתפללים, והוי רוב מתוך כל, ובמציאות יש כאן עשרה. וראה עוד במה שכתב בבית אבי חלק ד’ (סי’ ב’) שדייק מהרמב”ם הנ”ל דכשיש ששה שלא התפללו נחשב כתפלה בצבור. וכתב, דבתפלה בצבור יש ב’ ענינים, עצם התפלה שגורם להשראת השכינה, כדאיתא בריש ברכות (ו א) מנין לעשרה שמתפללים ששכינה שרויה עמהם, שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ופירש רש”י, עדה קרויה בעשרה, וגם על ידי אמירת קדושה וברכו דהיא מצות קדושת השם כדאיתא בברכות (מז ב) דרבי אליעזר שיחרר את עבדו להשלימו לעשרה בבית הכנסת, מחמת מצוה דרבים, וכתב שם הרא”ש, דעשה דרבים לקדש שם שמים ברבים, כדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. ולפי זה בודאי מצות קידוש ה’ מקיים כשאומר קדיש וקדושה וברכו, ויש סברא לומר שגם מצות תפלה בצבור מקיים, שיש שם ששה שלא התפללו עדיין, וארבעה שכבר התפללו ומתפללים כל התפלה עם חזרת הש”צ, הוי שפיר תפלה בצבור. וע”ש מ”ש עוד בזה.
שו”ת מנחת יצחק חלק ט דן בנדון ששה מתפללים בצירוף ד’ שכבר התפללו אם נחשב תפלה בצבור. – מה שרצו ללמוד מדברי החיי”א שהובא במ”ב דתפלה בצבור הוא דוקא בעשרה מתפללים, אין כוונתם כן. – גם מדברי הרמב”ם מבואר דסגי ברוב שלא התפללו. – בדברי החת”ס דלא שייך רובו ככולו אלא ברובא מתוך כולו. – כשמתפלל בעת חזרת הש”צ אי הוי תפילה בצבור. – מביא עוד ראיה מתשו’ הרדב”ז דדעת הרמב”ם דהוי תפלה בצבור ברובו ככולו. – מסיק בששה מתפללים בצירוף ד’ שכבר התפללו נחשב לתפלה בצבור.
שו”ת להורות נתן חלק ג סימן ג כתב העולה לדינא, דודאי דתפלה בצבור ממש נקראת כשמתפלל בלחש בשעה שהצבור מתפללים ואח”כ שומע מפי הש”צ, ולדעת החת”ס ואשל אברהם וחזו”א גם כשאומר עם הש”צ מלה במלה, ומ”מ אם הוא מתאחר מחמת כוונתו, תפלתו נשמעת כתפלת צבור כל שהצבור עסוקים עדיין בשירות ותשבחות כגון אשרי ובא לציון עד אחרי עלינו.
שו”ת יחוה דעת חלק ה סימן ז דן אודות מנין שיש בו ששה מתפללים בצירוף עוד ארבעה שכבר התפללו, האם נחשבת תפלתם כתפלה בצבור, או מכיון שאין עשרה מתפללים ביחד, דינם כיחידים, ואין תפלתם נחשבת תפלה בצבור. והעלה להלכה כיון שיש רוב מנין שמתפללים יחד רוב המנין ככולו ותפלתם נחשבת תפלה בצבור.
פסקי תשובות אורח חיים סימן צ כתב שהדברים פשוטים וברורים עפ”י הרמב”ם (פ”ח מהל’ תפלה ה”ד) והמשנ”ב (סי’ ס”ט סק”ח) בשם פוסקים שאין צריך שיהיו דווקא עשרה שמתחילים שמו”ע יחד, אלא כל שיש עשרה אנשים בביהכ”נ, אף על פי שרק ששה מהם מתפללים שמו”ע. ומה שכתב החיי אדם ‘שיתפללו עשרה אנשים יחד’ אין כוונתו אלא לאפוקי ממנהג הטועים שמתפללים כל אחד לעצמו ומתאספים עשרה כדי לשמוע קדיש קדושה וברכו, וכפי שכתב בסיום דבריו. וכמה מזקני הרבנים שבדורנו מעידים בספריהם שכן זכור להם עוד מצעירותם שלעולם לא הקפידו בקהילות ישראל על גדוליהם והת”ח שבהם על עשרה שיתפללו שמו”ע יחד, וכל שהיה ששה שאוחזים עם הש”ץ היו נעמדים לתפלת שמו”ע ללא פקפוק, כיון שיש עשרה בביהכ”נ. יחד הוי ליה תפילה בציבור לכל דבר וענין, ועפ”י הכלל ד’רובו ככולו’, וכן פסקו שו”ת מחזה אברהם ח”ב סי’ ט’ עפ”י החת”ס או”ח סי’ ק”מ, וע”ע שו”ת מנחת אלעזר ח”ב סי’ ע”ז, כה”ח ריש סי’ ס”ט, שו”ת מהר”י שטייף סי’ רע”ט, ס’ עמק ברכה עניני תפלה סי’ ו’, שו”ת בית אבי ח”ג סי’ כ”ד וח”ד סי’ ב’, שו”ת חלקת יעקב ח”ב סי’ קל”ח, שו”ת מנח”י ח”ט סי’ ו’ וז’, שערי הלכה ומנהג חאו”ח סי’ ס”ז, שו”ת בצל החכמה ח”ד סי’ קל”ה, שו”ת אהל יששכר סי’ ז’, שו”ת קנין תורה ח”ד סי’ ה’, שו”ת יחו”ד ח”ה סי’ ז’, שו”ת אז נדברו ח”ב סי’ נ”ז ובספרו בית ברוך על חיי”א כלל י”ט סק”ג, שו”ת תהלות דוד סי’ כ”ו, שו”ת להורות נתן ח”א סי’ כ”ח, שו”ת שפתי עני ח”א סי’ ט”ז, שו”ת חיי הלוי ח”ג סי’ י”ב, שו”ת באר שרים ח”ג סי’ י”ג, שו”ת שאילת שאול סי’ ט”ו, שו”ת ויברך דוד ח”א סי’ כ”ב.

מסקנה לדינא כשיש עשרה שמתוכם רוב מנין מתחילים את תפילת עמידה אף שבעוד רגעים עוד ארבעה מתחילים נחשב תפילה בציבור לכתחילה.

 

[מ.ס.1]

כמה זה "שבעוד רגעים". האם צריך שיתחילו קודם ששאר הציבור יסיימו ברכה ראשונה? או שיתחילו קודם שיעברו את רוב התפילה. לדוגמא אם התחילו 6 וה-7 התחיל אחרי דקה, והשני אחרי 2 דק', והרביעי לאחר 5 דק', כשכבר חלק מהציבור הגיעו למודים או שים שלום או אפילו סיימו את תפילתם?

 

[אליאב צוף]

יםכמה זה "שבעוד רגעים". האם צריך שיתחילו קודם ששאר. הציבור יסיימו יפי פברכה ראשונה? או שיתחילו קודם שיעברו את רוב התפילה. לדוגמא אם התחילו 6 וה-7 התחיל אחרי דקה, והשני אחרי 2 דק', והרביעי לאחר 5 דק', כשכבר חלק מהציבור הגיעו למודים או שים שלום או אפילו סיימו את תפילתם?

מחילה אין מקום לכל הדקויות האלו, כשיש רוב מניין היינו ששה מתפללים אפשר להתחיל עמידה.
ואם יש בבית הכנסת מניין שני וכרגע הם רק ששה ונשארו ארבעה מתפללים מהמניין הראשון, איך יתחילו עמידה?

 

[תלמיד מהרש"ך]

תכלס סיכום, כמה צריך כדי להתחיל חזרת שחרית? כמה צריך כדי לעמוד עמידה?

 

[תלמיד מהרש"ך]

תשובת הרב יוסף אביטבול מתוך קובץ באר התורה.

נקרא את כל האריכות הזו?