• חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן

בעניין המושג 'עד 14 ימי עסקים' בראי ההלכה

ב"ה
לכבוד חו"ר הפורום שליט"א
ידוע המושג הנ"ל, שכאשר אדם רוכש מוצר בד"כ 'מתחייבים' לספק עד 14 ימי עסקים
ונפשי בשאלת'י מה הגדר של 'עד'
האם המוכר יכול לעכב את המוצר אצלו בעסק 'עד' סוף ה-14 ימי עסקים, כיוון שבקניית המוצר אדעתא דהכי הקונה, קונה, [כגון שרוצה למכור מוצר ל-2 אנשים, ועי"כ 'יעכב' במהלך 14 יום אלו את הסחורה], או שמא כל התנאי הוא 'עד' בהערכה גסה, אבל לו יצוייר שהסחורה תגיע אף קודם לכן 'מחוייב' בעל העסק לספקו במיידי לקונה
והאם יש בזה נפק"מ להלכה ומהם [ריבית, גזל, גזל דעת וכד']
אשמח לשמוע סברות וראיות לכאן ולכאן למען ישוטט'ו רבים ותרב'ה הדע'ת
 
מסברא נראה שאחר שאמר לקונה ״עד״ 14 ימי עסקים הקונה גילה דעתו בכך ועל דעת כן בחר לסגור את העסקה שיתכן שהמוצר יגיע ביום האחרון לעסקה, ועוד שידוע ומקובל היום בעולם הדבר שזה יכול להגיע גם ביום האחרון שהוא היום ה-14, ואם כן גם אם המוצר קיים אצלם נראה שאין בזה שום איסור כי על דעת כן נקנה.
ועוד מה העניין שבעל העסק יעכב את הסחורה אצלו אלא אם כן קדמו לו קונים, כיון שזמן הספקת המוצר הוא בעצם מה שקובע את השירות והשם של העסק.
 
אם זה תנאי מפורש בעיסקה, נראה שאין חיוב על המוכר לספק עד הרגע האחרון, למרות שאומרים את הזמן הזה רק בגלל המרווח.
והקונה לא יכול להתלונן על זה, כי עדיין לא זכה במקח, לא היה כאן שום קניין על הדבר עצמו. ויש אריכות בזה אם יש בכלל קניין בדבר שלא בא לעולם או בדבר שלא היה בידו של המוכר. והעיקר בזה שאין זה אלא התחייבות לספק את הסחורה.
 
אני זוכר שבעבר דנו בדבר מעט דומה, במקרה שיש עובדים, והמנהל אומר לעובדים שיעכב להם את התשלום עד 3 חודשים, והסכימו לכך, האם במצב שיש לו תשלום לחלק מהעובדים, רשאי לתת לחלקם ולחלקם לעכב (בפרט במקרה שהם קרובים משפחתו וכד'), או שאם מחלק צריך לחלק לכולם ואם מעכב צריך לעכב לכולם.
 
ב"ה
לכבוד חו"ר הפורום שליט"א
ידוע המושג הנ"ל, שכאשר אדם רוכש מוצר בד"כ 'מתחייבים' לספק עד 14 ימי עסקים
ונפשי בשאלת'י מה הגדר של 'עד'
האם המוכר יכול לעכב את המוצר אצלו בעסק 'עד' סוף ה-14 ימי עסקים, כיוון שבקניית המוצר אדעתא דהכי הקונה, קונה, [כגון שרוצה למכור מוצר ל-2 אנשים, ועי"כ 'יעכב' במהלך 14 יום אלו את הסחורה], או שמא כל התנאי הוא 'עד' בהערכה גסה, אבל לו יצוייר שהסחורה תגיע אף קודם לכן 'מחוייב' בעל העסק לספקו במיידי לקונה
והאם יש בזה נפק"מ להלכה ומהם [ריבית, גזל, גזל דעת וכד']
אשמח לשמוע סברות וראיות לכאן ולכאן למען ישוטט'ו רבים ותרב'ה הדע'ת
שלום רב!
כפי הידוע לי, אין חוק מפורש בחוקי הגנת הצרכן וחוק הרוכלות המחייב למסור מוצר בתוך ימי העסקים, אלא חיוב האספקה הוא עד תום ימי העסקים, ואפילו ביום האחרון.
לעצם השאלה לגבי חוקים אלו, הכוללים בסוגיא הענפה של דינא דמלכותא דינא, נראה פשוט שגם לחולקים על תוקף דינא דמלכותא בימינו בארץ ישראל, כאן יודו בחוקים להגנת הצרכן, מכיון שאלו חוקים שקיבלו עליהם בני המדינה וכמנהג המקום וכמ"ש הש"ך (חו"מ סי' שנו סק"י) בנוגע להחזרת אבידה לאחר יאוש, דבמקום שיש חוק וגם מנהג המקום אפי' אם הוי מנהג גרוע שהוא נגד דין תורה, כיון שתיקנו כך אמרינן דינא דמלכותא דינא. ע"ש. ואע"פ שדבריו לא נאמרו במנהג הנוגע להסכמות שבין שני צדדים אלא בדין חיוב ופטור בהשבת אבידה, מ"מ מדבריו שכתב וז"ל: "ופשיטא שיש ביד הדור לתקן תקנות ועוד דגם בדינא דמלכותא הוא", נראה להדיא כי למד כלל לכל דיני המנהגים. וע"ע בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סי' סב) שעולה מדבריו כי בתחומים שיש בהם הכרח להיעזר ברשויות המדינה לצורך מימושם, יש ללכת אחר מנהג שיצר החוק. ע"ש. וטעם נוסף בזה, כתב הגר"י זילברשטין שליט"א (קובץ ווי העמודים מס' 28 סי' ט) וז"ל: נראה שהמקח קיים ולא משום דינא דמלכותא ולא משום מנהג העיר אלא משום ששמעתי מבעל הקהלות יעקב (מרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל) לגבי תקנות התעבורה שכל תקנה שלהם, שגם אילו היו השלטון בידי בי"ד היו מתקנים תקנה זו, שהיא תקנה לטובת הציבור, יש לתקנה זו תוקף, וחייבים לשומרה. גם תקנה זו כלולה בהגדרה זו, כי עד לתקנה היו הרבה אונאות וכו', וזה היה קצת בבחינת עשיית עוול של משקולות וכדו'. ותקנה זו, היא תקנה גדולה גם לטובת המוכרים שלא יכשלו בחשש גזל, ולכן יש לתקנה זו תוקף הלכתי, וממילא המוכר מחויב לתקנה זו. ע"ש. ובקו' גליונות עומק הפשט (תשע"ו, גליון 41 עמ' 90) הוסיף שכן שמע בשם הגרמ"מ שפרן שליט"א.

ובמקום אחר הארכנו לגבי תוקף חוקי הגנת הצרכן (שהינו חוק קוגנטי - שאינו ניתן להתניה) - בראי ההלכה. ואכמ"ל.
 
שלום רב!
כפי הידוע לי, אין חוק מפורש בחוקי הגנת הצרכן וחוק הרוכלות המחייב למסור מוצר בתוך ימי העסקים, אלא חיוב האספקה הוא עד תום ימי העסקים, ואפילו ביום האחרון.
לעצם השאלה לגבי חוקים אלו, הכוללים בסוגיא הענפה של דינא דמלכותא דינא, נראה פשוט שגם לחולקים על תוקף דינא דמלכותא בימינו בארץ ישראל, כאן יודו בחוקים להגנת הצרכן, מכיון שאלו חוקים שקיבלו עליהם בני המדינה וכמנהג המקום וכמ"ש הש"ך (חו"מ סי' שנו סק"י) בנוגע להחזרת אבידה לאחר יאוש, דבמקום שיש חוק וגם מנהג המקום אפי' אם הוי מנהג גרוע שהוא נגד דין תורה, כיון שתיקנו כך אמרינן דינא דמלכותא דינא. ע"ש. ואע"פ שדבריו לא נאמרו במנהג הנוגע להסכמות שבין שני צדדים אלא בדין חיוב ופטור בהשבת אבידה, מ"מ מדבריו שכתב וז"ל: "ופשיטא שיש ביד הדור לתקן תקנות ועוד דגם בדינא דמלכותא הוא", נראה להדיא כי למד כלל לכל דיני המנהגים. וע"ע בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סי' סב) שעולה מדבריו כי בתחומים שיש בהם הכרח להיעזר ברשויות המדינה לצורך מימושם, יש ללכת אחר מנהג שיצר החוק. ע"ש. וטעם נוסף בזה, כתב הגר"י זילברשטין שליט"א (קובץ ווי העמודים מס' 28 סי' ט) וז"ל: נראה שהמקח קיים ולא משום דינא דמלכותא ולא משום מנהג העיר אלא משום ששמעתי מבעל הקהלות יעקב (מרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל) לגבי תקנות התעבורה שכל תקנה שלהם, שגם אילו היו השלטון בידי בי"ד היו מתקנים תקנה זו, שהיא תקנה לטובת הציבור, יש לתקנה זו תוקף, וחייבים לשומרה. גם תקנה זו כלולה בהגדרה זו, כי עד לתקנה היו הרבה אונאות וכו', וזה היה קצת בבחינת עשיית עוול של משקולות וכדו'. ותקנה זו, היא תקנה גדולה גם לטובת המוכרים שלא יכשלו בחשש גזל, ולכן יש לתקנה זו תוקף הלכתי, וממילא המוכר מחויב לתקנה זו. ע"ש. ובקו' גליונות עומק הפשט (תשע"ו, גליון 41 עמ' 90) הוסיף שכן שמע בשם הגרמ"מ שפרן שליט"א.

ובמקום אחר הארכנו לגבי תוקף חוקי הגנת הצרכן (שהינו חוק קוגנטי - שאינו ניתן להתניה) - בראי ההלכה. ואכמ"ל.
שאלה:
לפי החוק חובה על החנויות לציין מחיר על המוצר, או בשלט צמוד למוצר הכולל מספר ברקוד, או המדבקה על גוף המוצר, במידה וישנה חנות המזלזלת בחוק זה, וגם לאחר פניות לבעל החנות אינו מתקן הדבר, מותר לפנות למשרד התמ"ת ולדווח?
 
שלום רב!
כפי הידוע לי, אין חוק מפורש בחוקי הגנת הצרכן וחוק הרוכלות המחייב למסור מוצר בתוך ימי העסקים, אלא חיוב האספקה הוא עד תום ימי העסקים, ואפילו ביום האחרון.
לעצם השאלה לגבי חוקים אלו, הכוללים בסוגיא הענפה של דינא דמלכותא דינא, נראה פשוט שגם לחולקים על תוקף דינא דמלכותא בימינו בארץ ישראל, כאן יודו בחוקים להגנת הצרכן, מכיון שאלו חוקים שקיבלו עליהם בני המדינה וכמנהג המקום וכמ"ש הש"ך (חו"מ סי' שנו סק"י) בנוגע להחזרת אבידה לאחר יאוש, דבמקום שיש חוק וגם מנהג המקום אפי' אם הוי מנהג גרוע שהוא נגד דין תורה, כיון שתיקנו כך אמרינן דינא דמלכותא דינא. ע"ש. ואע"פ שדבריו לא נאמרו במנהג הנוגע להסכמות שבין שני צדדים אלא בדין חיוב ופטור בהשבת אבידה, מ"מ מדבריו שכתב וז"ל: "ופשיטא שיש ביד הדור לתקן תקנות ועוד דגם בדינא דמלכותא הוא", נראה להדיא כי למד כלל לכל דיני המנהגים. וע"ע בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סי' סב) שעולה מדבריו כי בתחומים שיש בהם הכרח להיעזר ברשויות המדינה לצורך מימושם, יש ללכת אחר מנהג שיצר החוק. ע"ש. וטעם נוסף בזה, כתב הגר"י זילברשטין שליט"א (קובץ ווי העמודים מס' 28 סי' ט) וז"ל: נראה שהמקח קיים ולא משום דינא דמלכותא ולא משום מנהג העיר אלא משום ששמעתי מבעל הקהלות יעקב (מרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל) לגבי תקנות התעבורה שכל תקנה שלהם, שגם אילו היו השלטון בידי בי"ד היו מתקנים תקנה זו, שהיא תקנה לטובת הציבור, יש לתקנה זו תוקף, וחייבים לשומרה. גם תקנה זו כלולה בהגדרה זו, כי עד לתקנה היו הרבה אונאות וכו', וזה היה קצת בבחינת עשיית עוול של משקולות וכדו'. ותקנה זו, היא תקנה גדולה גם לטובת המוכרים שלא יכשלו בחשש גזל, ולכן יש לתקנה זו תוקף הלכתי, וממילא המוכר מחויב לתקנה זו. ע"ש. ובקו' גליונות עומק הפשט (תשע"ו, גליון 41 עמ' 90) הוסיף שכן שמע בשם הגרמ"מ שפרן שליט"א.

ובמקום אחר הארכנו לגבי תוקף חוקי הגנת הצרכן (שהינו חוק קוגנטי - שאינו ניתן להתניה) - בראי ההלכה. ואכמ"ל.
כמדומני שידי"נ הגאון הרב @דודי שליט"א האריך בזה בתשובתו הנדפסת בירחון חשוב של אחד מחברי הפורום הי"ו
נשמח לקבל תשובתו...
 
שאלה:
לפי החוק חובה על החנויות לציין מחיר על המוצר, או בשלט צמוד למוצר הכולל מספר ברקוד, או המדבקה על גוף המוצר, במידה וישנה חנות המזלזלת בחוק זה, וגם לאחר פניות לבעל החנות אינו מתקן הדבר, מותר לפנות למשרד התמ"ת ולדווח?
להגיש תלונה למשרד ממשלתי, כגון משרד התמ"ת, הדבר תלוי, אם למשרד יש כוח של שופט, דינו כערכאות ואסור. אם במשרד אין כוח שיפוטי, מותר להגיש תלונה נגדו. אבל צריך לשים לב לא לחתום על מסמך שנותן להם ייפוי כוח לתבוע בבית משפט שחתימה על מסמך כזה דינו כאילו הוא פונה לבית משפט.

העיקרון הוא, שמקבלים את החוק שהוא לתקנת בני המדינה כל עוד הוא לא סותר לדין תורה, במידה וכשלוקחים את החוק לידיים בצורת תלונה המתפרשת כמתן תוקף לתביעה בערכאות, ממילא אין גם תוקף לחוק ע"פ דין תורה, ראה רמ"א חו"מ סי' שסט סי"א בשם תשו' הרשב"א
 
להגיש תלונה למשרד ממשלתי, כגון משרד התמ"ת, הדבר תלוי, אם למשרד יש כוח של שופט, דינו כערכאות ואסור. אם במשרד אין כוח שיפוטי, מותר להגיש תלונה נגדו. אבל צריך לשים לב לא לחתום על מסמך שנותן להם ייפוי כוח לתבוע בבית משפט שחתימה על מסמך כזה דינו כאילו הוא פונה לבית משפט.

וע"ע בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סי' סב) שעולה מדבריו כי בתחומים שיש בהם הכרח להיעזר ברשויות המדינה לצורך מימושם, יש ללכת אחר מנהג שיצר החוק. ע"ש
?
 
שאלה:
לפי החוק חובה על החנויות לציין מחיר על המוצר, או בשלט צמוד למוצר הכולל מספר ברקוד, או המדבקה על גוף המוצר, במידה וישנה חנות המזלזלת בחוק זה, וגם לאחר פניות לבעל החנות אינו מתקן הדבר, מותר לפנות למשרד התמ"ת ולדווח?
אגב, אם מדובר בחנות של אדם פרטי ולא ברשת גדולה וכדומה, הגשת תלונה גובלת באיסור 'מוסר', משום שהוא לא חייב למכור לך ואתה לא חייב לקנות ממנו, בשונה מחברה המחוייבת לשרת את הציבור. ואכמ"ל.
 
אגב, אם מדובר בחנות של אדם פרטי ולא ברשת גדולה וכדומה, הגשת תלונה גובלת באיסור 'מוסר', משום שהוא לא חייב למכור לך ואתה לא חייב לקנות ממנו, בשונה מחברה המחוייבת לשרת את הציבור. ואכמ"ל.
לאחר שקיבל רשיון עסק, קיבל על עצמו מנהג הסוחרים, וגם הוא צריך לקיים את מרות משרדי הממשלה.
 
אגב, אם מדובר בחנות של אדם פרטי ולא ברשת גדולה וכדומה, הגשת תלונה גובלת באיסור 'מוסר', משום שהוא לא חייב למכור לך ואתה לא חייב לקנות ממנו, בשונה מחברה המחוייבת לשרת את הציבור. ואכמ"ל.
הדיון על רשת גדולה, שאיני רוצה לציין שמה.
 
חזור
חלק עליון