שלום וברכה
מנהג טוב לשייר כמה טיפות מכוס של קידוש ליל שבת, וכן לשייר חתיכת לחם מסעודת הלילה עד לשחרית וכן היה מנהגו של רבינו האריז"ל, ולא הוזכר לשייר מכוס של הבדלה למחרת, מלבד מה שממלאים את כוס ההבדלה על גדותיה, ובלאו הכי נשפך ממנו מעט לתוך הצלחת.
בספר שיבת ציון (שער ו אות סז) כתב שמנהג רבנו האריז"ל להניח השלחן במקומו בסיום סעודת הלילה ועליו חתיכת לחם שנשארה מהסעודה וכן כמה טיפות יין מהקידוש ומכוס ברהמ"ז להשאיר ברכת השבת עד לשחרית, וטוב לנהוג בזה כי על ידי כן תשרה הברכה בביתו.
ובהארה (שם) כתב שבשער הכוונות (דע"ב ע"ד) בסיום ענין סעודת ליל שב"ק וברהמ"ז כתב מהרח"ו וז"ל גם מנהג מוז"ל להניח השלחן במקומו בליל שבת והמפה פרוסה על השלחן, וכוס של הקידוש ושל ברהמ"ז מונח עליו והיה מניח כל שהוא טיפות יין בכוס כדי להשאיר שם ברכת ליל שבת בסוד אסוך שמן הנזכר באלישע כנזכר בזוהר לך לך (חפ.), גם היה משייר בשלחן תחת המפה הפרוסה קצת פירורים ופתיתים של פת לסיבה הנזכרת" עכת"ד. והנה ברור שכוונת מהרח"ו בדבריו אלה ששלחן שבת לא ישאר ערום וריק במשך השבת גם לאחר סיום הסעודה, ואין הכוונה שהיה עורכו מבעוד יום אלא שלאחר סיום הסעודה לא סילקו הלחם והיין מהשלחן. ע"כ.
ובספר דברי שלום (עפג'ין) כתב דצריך לומר דמצות קידוש איכא בתרי זימני חדא בלילה וחדא ביום, וקידוש הלילה הוא הנקרא קידוש, כי בו אנו מברכים אשר קדשנו וגו' וחותמים מקדש השבת, מה שאין כן בקידוש היום שאינו אלא ברכת בורא פרי הגפן, והוא נקרא קידושא רבא ומצד מעלתו וקדושתו פחותה היא ממעלת קידוש הלילה שנשגבה מעלתו במאד מאד. לכן נראה שצריך לגרום לכוס של קידושא רבא להתברך ולהאציל עליו מקדושת הלילה כדין כל דבר שצריך להגביר בו את מעלתו וקדושתו.
ודו"ק דבקידוש של הבוקר אין צריך להשאיר לכוס של ברכת היין של מנחה או לתת אותו בכוס של הבדלה, כיון
דאין הוא כוס שנתברך בברכת הקידוש ואף שמברכים על הכוס בבוקר ובמנחה בורא פרי הגפן מה שאין כן בכוס של ליל שבת שמברכים עליו ברכה מיוחדת שהוא מקדש השבת לכן יש בו ברכה מיוחדת שראויה היא להעביר אותה לכוס של קידושא רבא. (באופן שישפוך הטיפות לכלי, ואח"כ ישטוף וידיח הכוס ואח"כ יחזיר הטיפות של הלילה שנשארו לתוך הכוס). ע"ש.
ולענ"ד, לפי"ז אולי אפשר לתת טעם לשיור דוקא מכוס של קידוש ליל שבת, כיון שידוע מזה"ק (פרשת יתרו פח.) שכל שיתא יומין מיניה מתברכין, ויש עניין לשייר מאותה ברכה, משא"כ בכוס של ההבדלה טעם לשפיכת יין ממנו הוא ע"פ האמור בעירובין סח. כל בית של נשך בו יין כמים אין בו סימן ברכה. ועושים כן לסימן טוב בתחילת השבוע. גם שופכים מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו את הנר ורוחצים בו עיניו, משום חיבוב מצוה. ע"כ וכ"כ הרמ"א (סימן רצז), אמנם מרן הראש"ל שליט"א בילקוט יוסף (שבת א כרך ד עמוד תתכו) העלה כדברי האחרונים המחזיק ברכה ערוך השולחן והמ"ב (סק"ה) שלשפוך להדיא יש בזה ביזוי אוכלין, אלא ימלא על כל גדותיו, וממלא ישפך על הארץ וגם בזה יש למעט.
בברכה רבה
