דהיינו מה אנחנו חושבים ומה עובר לנו בראש כשאנחנו רואים או שומעים משהו. הנושא זה ההסתכלות
השאלה היא כמה פעמים נתקלים ובמה...
לי אישית בהתחלה היה סוג של רגש נחיתות. ולא הייתי עונה למחרפים.
עד שהחדרתי למוחי שאם אדם מדבר עלי אז זכותי לשתוק, אבל אם מדבר על הציבור החרדי, אין לי זכות לשתוק. ומאז כל מי שפונה אלי ומדבר נגד הציבור החרדי אני משיב לו מנה אפיים. מצו"ב ב' אנקדוטות.
א. פעם עליתי לרכבת הקל(ל)ה בי-ם עם עגלת תאומים, הרכבת הייתה עמוסה ולכן עמדתי בכניסת הרכבת, בחנה שלאחמ"כ ירדו קצת אנשים, ועלה איזה מזרחניק, ותוך כדי שעלה לרכבת סינן, "לעמוד עם העגלת תאומים בכניסה זה חלק מהקידוש ה'?!", והמשיך לסנן "בטח גם דרעי לא גנב, וכוד כו'", ואז הבנתי שאסור לי לשתוק, והשבתי לו "אתה לא המצאת את זה, כבר חז"ל אמרו שעמי ארצות שונאים לתלמידי חכמים". ואז הוא התחיל להשיב לי ואיזה זקנה צעקה עליו שישים מסיכה (אני הייתי עם מסיכה). כשירדנו (באותה תחנה) אמרתי לו שבלי מסיכה הוא שעה קידוש ה' יותר מהעגלה שלי...
ב. שוב פעם עליתי לרכבת הקל(ל)ה בי-ם וביחד עמי עלו עוד כמה אנשים, אחד מהם היה חרדי וא' עם כיפה סרוגה, וכנראה החרדי דחף קלות או דרך מע על רגלו של האדם עם הכיפה הסרוגה, והוא אמר "הדתיים האלה וכו'", אז אמרתי לו אתה גם דתי אני רואה שאתה עם כיפה. אז הוא תיקן עצמו ואמר "החרדים האלה וכו'". והתחיל לדבר עם החילוני הקרוב אליו (שהה במרחק כמה אנשים ממנו), על החרדים שלא יודעים את ההיסטוריה של המדינה ויודעים רק את ההיסטוריה של היהדות לפני אלפי שנים, אז התערבתי להם בשיחה (הקולנית), ואמרתי לו שבלי ההיסטוריה הרחוקה אי לו זכות קיום בארץ. אז הוא אמר לי אתה לא עשית צבא, ואמרתי לו שאני עשיתי שירות אזרחי (כפי שאכן עשיתי), אז הוא אמר לי אתה לא עשית. אז אמרתי לו "אתה לא עשית צבא", ואז הוא התחיל להתעצבן, ואמר לי "אתה תגיד לי שלא עשיתי צבא", ועניתי "רואים עליך שלא עשית צבא" והוא רתח מכעס וחזר ואמר "אתה תגיד לי שלא עשיתי צבא", אמרתי לו ואתה תגיד לי שחא עשיתי שירות אזרחי?! והוא השתתק!