אליהו חמוי
Active member
להלן פלפול קטן שכתבתי לפני שנים בענין ברכה על תרופות
תשובה: בקובץ התורני ארזי הלבנון [עמ' 190] נתפרסמה תשובתו של ר' יהושע נויברט זצ"ל בענין זה שהעלה שאין לברך על תרופות ואע"פ שיש בהם מתיקות כגון אקמול וכדו' וטעמו ונמוקו עמו שאע"פ שמרן בשו"ע [רד סע' ח] כתב שכל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחך נהנה מהם מברך עליהם תחילה וסוף וע' במשנ"ב שם ס"ק זה שהביא ממ"ש מרן בבדק הבית שמברך את הברכה הראויה לכל מאכל ושכן הסכמת האחרונים ודלא כרמ"א שהכריע לברך על כל מאכל שאינו מאכל הראויים ברכת שהכל. ולכאורה מכאן יש להוכיח שיש לברך על משקים לרפואה את ברכתם הראויה.
אמנם נראה כי יש לדחות שכן מקורו של פסק זה מובא בגמ' בברכות לו. דאע"ג שעל שמן אין לברך העץ משום שמזיק מ"מ באופן ששותהו עם מי סלק ודעתו על השמן לשם רפואה מברך עליו העץ דאז אין השמן מזיק והוא העיקר והנה בכה"ג שמברך על השמן הרי מברך על טעמו של השמן והנאתו ממנו ואע"ג שגם בעלמא היה ראוי לברך על הנאה זו אין מברכים משום שהשמן מזיק. אולם בכה"ג שאין השמן מזקו כגון שערבו באנגירון הדר דינא לרך עליו את ברכתו.
אולם בסירופים ושאר משקי רפואה המשקה לכשעצמו מר מאד ואינו ראוי לאכילה ושתיה כלל ורק החולים שותים אותו ועתה בעת שערבו בחומר ממתק אמאי יברך שהכל הרי הרפואה עצמה אינה ראויה לברכה ומאחר שהיא עיקר כוונתו אין לברך עליה משום שהחומר הממתק טפל אליה ע"כ דבריו.
אמנם דעת כמה מגדולי הדור מהם הגרש"ז הגריש"א והגרח"ק שיש לברך על תרופה אע"פ שהעיקר בה הוא הדבר המר [ע' דרשו סי' רד הע' 31] ובאמת כי דבריהם תמוהים אמאי יש לברך הלה הדבר העיקרי אינו טעון ברכה ושאני משמן זית
אמנם נראה כי יש לחקור בדין עיקר וטפל מ"ל אין לברך על הטפל האם משום שכך נתקן מלכתחילה שיש לברך רק על העיקר ור"ל המאכל שהוא העיקרי אבל מאכל הטפל אינו טעון ברכה או שגם המאכל הטפל טעון ברכה אלא שנפטר בברכת העיקר אכן מדברי הגר"י נויברוט מבואר שאין המאכל הטפל טעון ברכה כלל דאי נימא דטעון אלא שנפטר בברכת העיקר כאן שאינו מברך על העיקר יברך עכ"פ על הטפל וע"כ שאין הטפל טעון ברכה כלל אמנם נראה כי יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שברכת הטפל אינה בטלה אלא נפטרת בברכת העיקר ולפ"ז הכא שאינו מברך על העיקר יברך עכ"פ על הטפל וכן דעת הפוסקים הנ''ל.
ונראה כי בענין זה נחלקו התוס' [בתת "מדידה, באוכלי] שהצריכו שדעתו תהיה על הטפל בעת שמברך על העיקר ובעל המאור [שם כט. בדפי הרי"ף] שלא הצריך שדעתו תהיה על הטפל ונחלקו בזה האם הטפל טעון ברכה.
ואכן למעשה הכרעת המשנ"ב [סי' ריב ס"ק ד] שבברכתו על העיקר יכון לפטור הטפל והיינו כהכרעת התוס' ולא כי אלא שאם לא כיון שוב ויברך על הטפל ומבואר שלא חשש לדעת בעל המאור אפילו לסב"ל וע' גם בחזו"א [או"ח סי' כז ס"ק ט] ובעמק ברכה [ברכות הנהנין אות ה' עמ' נח] שביאור דברי המשנ"ב דס"ל דהא דהעיקר פוטר את הטפל היינו שהטפל נפטר בברכתו של העיקר להכי כשלא כיון עליו צריך לשוב ולברך.
וכן מדוקדקת הלשון בשו"ע [ריב סע' א] כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" ומשמע שהטעם שאין לברך על הטפילה משום שנפטרת בברכת העיקר ושכן יש כתב להוכיח האג"מ [או"ח ח"ד סי' מב] וע' בחי' ר' אריה ליב מאלין [סי' א' אות א] מה שבאר לפ"ז. דברי הרמ"א [ריב סע' א] ועתה לפ"ז יתבאר שאם אוכל מן הטפל לחוד אם אוכל קודם שאוכל את העיקר יש לו לברך ואם אוכל אח"כ אחרי שגמר את העיקר פטור שכן נפטר בברכת העיקר ואמכ"ל.
אלא שעכ"פ יש לדון שלא לברך מטעם אחר דהוי כתבלינים שאינם בעין שאע"פ שנותנים טעם אין לברך עליהם ופשטות טעם הדבר הוא משום שבטלים ברוב ולא משום שטפלים לעיקר וא"כ הדרא קושיה כיצד פסקו הפוסקים לברך על החומר הממתיק הא בטל ברוב ואינו ניכר ואינו חשוב וכעין זה מצאנו להגאון ר"נ קרליץ והאגו"מ שהמוסיף סוכר לתה וכדו' אינו צריך לברך עליו שכן אינן מאכל בפנ"ע והרי הוא חלק מהתה ואין זה דומה לטפל ועיקר [ע' דרשו סי' ריב עמ' 12] ודבר חידוש ראיתי להגרש"ז [שש"כ פמ"ח הע' קטו] שמאחר ואסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה והנהנה כאילו מעל א''כ אפשר דהוי כממון שאנו בטל ברוב ואין הסוכר בטל בתה ולכן העלה להחמיר, לברך על משהו אחר ולפטור את הסוכר ולכאורה אזיל לשטתו לעיל דיש לברך על החומר הממתיק שבתרופות אלא שיש להעיר על דבריו מהרמ"א לגבי בשמים שבתבשיל שאע"פ שנתנן לנתינת טעם אין לברך עליהם דבטלים במעוטם, ולא אמרינן דהוי כממון שאינו בטל ואפשר שיש לחלק דדוקא סוכר דראוי בפנ"ע ויש לברך עליו אכן חשוב הוא וטעון ברכה והאוכלו בפנ"ע בלא ברכה הרי גזל לכך גם כשערבו בתה לא בטל והוי כגזל אולם אותם בשמים אפשר שאינן ראויין לאכילה בפנ"ע ומעיקרה אינם טעונים ברכה ואין בהן דין גזל לכך גם כשעירב הרי הם בטלין ואין לברך עליהם אלא שלפי"ז יש להעיר כי פשוט שהממתיק בפנ"ע אינו ראוי ואמאי פסקו לברך עליו וצ"ע ע''כ
ברכה על כדורים וסירופים ממותקים לרפואה
שאלה: האם השותה סירופ לרפואה וכן בולע גלולת מרפא עם טעם האם צריך לברך עליהם ברכת שהכל?תשובה: בקובץ התורני ארזי הלבנון [עמ' 190] נתפרסמה תשובתו של ר' יהושע נויברט זצ"ל בענין זה שהעלה שאין לברך על תרופות ואע"פ שיש בהם מתיקות כגון אקמול וכדו' וטעמו ונמוקו עמו שאע"פ שמרן בשו"ע [רד סע' ח] כתב שכל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחך נהנה מהם מברך עליהם תחילה וסוף וע' במשנ"ב שם ס"ק זה שהביא ממ"ש מרן בבדק הבית שמברך את הברכה הראויה לכל מאכל ושכן הסכמת האחרונים ודלא כרמ"א שהכריע לברך על כל מאכל שאינו מאכל הראויים ברכת שהכל. ולכאורה מכאן יש להוכיח שיש לברך על משקים לרפואה את ברכתם הראויה.
אמנם נראה כי יש לדחות שכן מקורו של פסק זה מובא בגמ' בברכות לו. דאע"ג שעל שמן אין לברך העץ משום שמזיק מ"מ באופן ששותהו עם מי סלק ודעתו על השמן לשם רפואה מברך עליו העץ דאז אין השמן מזיק והוא העיקר והנה בכה"ג שמברך על השמן הרי מברך על טעמו של השמן והנאתו ממנו ואע"ג שגם בעלמא היה ראוי לברך על הנאה זו אין מברכים משום שהשמן מזיק. אולם בכה"ג שאין השמן מזקו כגון שערבו באנגירון הדר דינא לרך עליו את ברכתו.
אולם בסירופים ושאר משקי רפואה המשקה לכשעצמו מר מאד ואינו ראוי לאכילה ושתיה כלל ורק החולים שותים אותו ועתה בעת שערבו בחומר ממתק אמאי יברך שהכל הרי הרפואה עצמה אינה ראויה לברכה ומאחר שהיא עיקר כוונתו אין לברך עליה משום שהחומר הממתק טפל אליה ע"כ דבריו.
אמנם דעת כמה מגדולי הדור מהם הגרש"ז הגריש"א והגרח"ק שיש לברך על תרופה אע"פ שהעיקר בה הוא הדבר המר [ע' דרשו סי' רד הע' 31] ובאמת כי דבריהם תמוהים אמאי יש לברך הלה הדבר העיקרי אינו טעון ברכה ושאני משמן זית
אמנם נראה כי יש לחקור בדין עיקר וטפל מ"ל אין לברך על הטפל האם משום שכך נתקן מלכתחילה שיש לברך רק על העיקר ור"ל המאכל שהוא העיקרי אבל מאכל הטפל אינו טעון ברכה או שגם המאכל הטפל טעון ברכה אלא שנפטר בברכת העיקר אכן מדברי הגר"י נויברוט מבואר שאין המאכל הטפל טעון ברכה כלל דאי נימא דטעון אלא שנפטר בברכת העיקר כאן שאינו מברך על העיקר יברך עכ"פ על הטפל וע"כ שאין הטפל טעון ברכה כלל אמנם נראה כי יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שברכת הטפל אינה בטלה אלא נפטרת בברכת העיקר ולפ"ז הכא שאינו מברך על העיקר יברך עכ"פ על הטפל וכן דעת הפוסקים הנ''ל.
ונראה כי בענין זה נחלקו התוס' [בתת "מדידה, באוכלי] שהצריכו שדעתו תהיה על הטפל בעת שמברך על העיקר ובעל המאור [שם כט. בדפי הרי"ף] שלא הצריך שדעתו תהיה על הטפל ונחלקו בזה האם הטפל טעון ברכה.
ואכן למעשה הכרעת המשנ"ב [סי' ריב ס"ק ד] שבברכתו על העיקר יכון לפטור הטפל והיינו כהכרעת התוס' ולא כי אלא שאם לא כיון שוב ויברך על הטפל ומבואר שלא חשש לדעת בעל המאור אפילו לסב"ל וע' גם בחזו"א [או"ח סי' כז ס"ק ט] ובעמק ברכה [ברכות הנהנין אות ה' עמ' נח] שביאור דברי המשנ"ב דס"ל דהא דהעיקר פוטר את הטפל היינו שהטפל נפטר בברכתו של העיקר להכי כשלא כיון עליו צריך לשוב ולברך.
וכן מדוקדקת הלשון בשו"ע [ריב סע' א] כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" ומשמע שהטעם שאין לברך על הטפילה משום שנפטרת בברכת העיקר ושכן יש כתב להוכיח האג"מ [או"ח ח"ד סי' מב] וע' בחי' ר' אריה ליב מאלין [סי' א' אות א] מה שבאר לפ"ז. דברי הרמ"א [ריב סע' א] ועתה לפ"ז יתבאר שאם אוכל מן הטפל לחוד אם אוכל קודם שאוכל את העיקר יש לו לברך ואם אוכל אח"כ אחרי שגמר את העיקר פטור שכן נפטר בברכת העיקר ואמכ"ל.
אלא שעכ"פ יש לדון שלא לברך מטעם אחר דהוי כתבלינים שאינם בעין שאע"פ שנותנים טעם אין לברך עליהם ופשטות טעם הדבר הוא משום שבטלים ברוב ולא משום שטפלים לעיקר וא"כ הדרא קושיה כיצד פסקו הפוסקים לברך על החומר הממתיק הא בטל ברוב ואינו ניכר ואינו חשוב וכעין זה מצאנו להגאון ר"נ קרליץ והאגו"מ שהמוסיף סוכר לתה וכדו' אינו צריך לברך עליו שכן אינן מאכל בפנ"ע והרי הוא חלק מהתה ואין זה דומה לטפל ועיקר [ע' דרשו סי' ריב עמ' 12] ודבר חידוש ראיתי להגרש"ז [שש"כ פמ"ח הע' קטו] שמאחר ואסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה והנהנה כאילו מעל א''כ אפשר דהוי כממון שאנו בטל ברוב ואין הסוכר בטל בתה ולכן העלה להחמיר, לברך על משהו אחר ולפטור את הסוכר ולכאורה אזיל לשטתו לעיל דיש לברך על החומר הממתיק שבתרופות אלא שיש להעיר על דבריו מהרמ"א לגבי בשמים שבתבשיל שאע"פ שנתנן לנתינת טעם אין לברך עליהם דבטלים במעוטם, ולא אמרינן דהוי כממון שאינו בטל ואפשר שיש לחלק דדוקא סוכר דראוי בפנ"ע ויש לברך עליו אכן חשוב הוא וטעון ברכה והאוכלו בפנ"ע בלא ברכה הרי גזל לכך גם כשערבו בתה לא בטל והוי כגזל אולם אותם בשמים אפשר שאינן ראויין לאכילה בפנ"ע ומעיקרה אינם טעונים ברכה ואין בהן דין גזל לכך גם כשעירב הרי הם בטלין ואין לברך עליהם אלא שלפי"ז יש להעיר כי פשוט שהממתיק בפנ"ע אינו ראוי ואמאי פסקו לברך עליו וצ"ע ע''כ
