בענין ספירת העומר בבין השמשות

[גרינפלד]

שיטת התוס' מנחות ס"ו א' שאפשר לספור ספירת העומר בבין השמשות,
והתוס' ועוד ראשונים נימקו כי ספיקא דרבנן לקולא.


[ובפסקי התוס' שם מבואר שאפשר כבר אחרי מעריב שלאחר פלג המנחה.
ויש נידון באחרונים [עי' אליה רבה וחק יעקב וכף החיים] האם דווקא אחרי מעריב].


והטור כתב בסתמא שאפשר לספור בספק חשיכה,
והקשה עליו בחי' הגהות) על הטור (מהרל"ח - ר' לייב חנהליס, שבהמשך הביא לגבי ספק ספירת העומר שזה ספיקא דאורייתא לחומרא, ומדוע כאן היקל;
וכתב לתרץ שהטור לא התיר מדין ספק, אלא כי בברכות כ"ז מבואר שמי שעושה כר"י שמפלג המנחה נחשב לילה - עשה כדין,
וס"ל לטור שזה מועיל גם לספירת העומר, עכ"ד.

ולכאורה מבואר מדבריו שעבד כמר עבד - הוא גם בדאורייתא,
וכפשטות שיטת ר"ת שמועיל גם לגבי קריאת שמע, עי' קה"י בשם בנו הגרח"ק,
אך צריך עיון שאם כן מדוע התיר הטור רק בבין השמשות, והרי היה צריך להתיר מפלג המנחה,
ואולי נאמר שבאמת בדאורייתא לא סומכים על דעבד כמאן עבד, ורק שבין השמשות הוא כעין ספק ספיקא,
שמא הלכה כר"י שאפשר מפלג, וגם אם אין הלכה כר"י - שמא הגיע כבר הלילה,
וכעי"ז כתב האור לציון.

ובנוסח דומה אפשר לומר, שהטור הסתפק אם מועיל כאן דעבד כמר עבד, ולכן התיר רק בצירוף ספק נוסף.


ובעיקר דברי המהרל"ח, לכאורה יל"ע מדוע שכאן יועיל מפלג אם זה דאורייתא,
והרי כתב התוס' הרא"ש ברכות כ"ז, שהסיבה שאפשר לקדש בפלג, הוא כיון שלא כתוב "זכור ביום השבת", אלא "את יום השבת" - שבזמן שנטפל לשבת גם אפשר,
ולכאורה בספירת העומר לא שייך זה, ויל"ד בזה.

 

[אליהו לברון]

יישר כח
באמת נראה שגם מי ששכח לספור ביום שלפניו ונזכר בבין השמשות שהדין שסופר בבין השמשות עם ברכה, וכן ציבור שסיימו תפילת ערבית לפני צאת הכוכבים שהדין שיכולים לספור עם ברכה, הוא מטעם אחד עולה לכאן ולכאן, כיוון שנקטינן שספירת העומר בזמן הזה דרבנן ולכן ספק דרבנן לקולא לכאן ולכאן, ולא מצד דעביד כמר עביד וכו', אלא שיהודי כזה מסתבר שאם ספר בבין השמשות ליום שלפניו והחשיב את בין השמשות יום, נראה שמכאן ואילך לא יחשיב אותו לילה אלא בכל הלילות ימתין לצאת הכוכבים שלא יהיה תרתי דסתרי, והשתא דאתית להכי בקהילתינו הוה עובדא שיהודי ספר בבין השמשות את הספירה של היום שלפניו בזכות שהרב דיבר על אותו ענין בין מנחה לערבית ובכך ניצל מברכה לבטלה וכן שזכה מכאן ואילך לספור עם ברכה, גוט מועד !