בקשת העתקה מספרים (שנמצאים בשו"ת בר אילן)

[יהודה מ.]

מצורף שות בית יהודה לר"י עייאש

 

[פרי חדש]

מצורף שות בית יהודה לר"י עייאש

תודה!
אבל צריך את הטקסט של זה מפרוייקט השו"ת של בר אילן אם יש לכם.
תודה תודה!

 

[פרי חדש]

נו אולי הרב @יצחק משען ?
תודה תודה!

 

[בנימין לוריא]

בקשת העתקה של שו"ת בית יהודה חלק אורח חיים סימן יז​

תודה,

שו"ת בית יהודה חלק אורח חיים סימן יז:
שאלה לבאר אלו הסוכות שעושין בחצירות תחת סריגי ברזל מה דינם.
תשובה עיין בטור סימן תרכ"ו ובדברי מרן ז"ל ולפי המתבאר מדבריהם נר' דאלו הסריגין של ברזל שיש בהרבה חצירות פרוסים על פני החצר ועושין סוכה כהלכתה באמצע' של חצר דאין בזה בית מיחוש בין לפרש"י ז"ל בין לפי' ריב"א ז"ל דלרש"י ז"ל לא בעינן חבטן דהיינו עירבן אלא באם היה הפיסול מהני להשלים שיעור הכשר אבל אם היה בסכך הכשר שיעו' הכש*ר דהיינו צילתה מרובה מחמתה בלא אילן אפי' לא עירב כשר דלמאי ניחוש לה צרוף סכך פסול ליכא ושני סככים ליכא כיון שהפסול חמתו מרובה מצילתו אין עליו שם סכך כלל וכמו שפי' רש"י ז"ל בהדייא גבי פעמים שתחתונה כשרה ועליונה פסולה דמפרש הש"ס שם היכי דמי כגון שתחתונה צילתה מרובה ועליונה חמתה מרובה ופי' רש"י ז"ל דסכך של עליונה לאו סכך הוא ולא מיפסלה תחתונה משום סוכה שתחת סוכה ע"כ. וא"כ באלו שעושים סוכה תחת סריגי ברזל אף על גב דהסריגין דין סכך פסול יש להם כיון דחמתן מרוב' מצילתן והסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא סריגין דכשרה בלא חבטה אע"פי שהאויר שיש בין שפוד לשפוד שבסריגין הוא פחות מג' טפחים לא אמרינן לבוד להחמיר וכמ"ש הוא ז"ל בפירוש האי סוגייא וז"ל ש"מ מהכא שמסככין על קני הגג שקורין לטש אע"פי שסמוכות זו לזו בפחות מג' כיון שחמתן מרוב' מצילתן ע"כ וזה שכתב על קני הגג לאו דבעינן על הקנים ממש ולא תחתיהן רחוק מהן דמאי שנא כיון שהפסול חמתו מרובה מצילתו אין שם סכך עליו כלל וליכא למימר נמי דאתא לאשמועי' אפי' ישלים שיעור הצל בקנים כשר ולכך בעי על הקנים דלהוי כמו חבטן. דליתא דהא בעירוב לחוד לא סגי עד שיהא עירוב שאינו ניכר כלל והקני' של הלטש לעולם נראין ולא מהני בהו עירוב וכמ"ש התוס' מהך דהמקרה סוכתו בשפודין כו' וזה פשוט וכן מוכח מלשון הטור שכתב אח"כ סברת אבי העזרי דמפני זה יש מחמירין שלא לעשות סוכה למטה בבית תחת הגג אע"פי שהסירו הרעפים כו' וכתב מרן כלומר משום דאיכא למיחש לפי' אבי העזרי דאלו לפירוש' קמא משרא שרי וכמ"ש רש"י על משנה זו כו' ע"כ. ודלא כהרב בעל מגן דוד ז"ל שכתב דלא התיר רש"י אלא לעשות הסכך על הלטישה ולא תחת הלטישה דאסור מטעם שני סככים יע"ש ותמהתי עליו טובא שכתב דברים תמוהי' בזה שאין להם שורש שדבר פשוט הוא שהסכך שיהיה חמתו מרוב' מצילתו אין עליו שם סכך כלל ולא מקרי סכך שתחתיו סוכה שתחת סוכה ורש"י שכתב גבי חבטן דהא חד סככא הוא לאו מטע' עירובא כיון שחמתו מרובה מצילתו לא הוי אלא חד סכך וק"ל וגם אליבא דפי' ריב"א ז"ל אין חשש בסוכות העושין תחת הסריגין ומטעם שכתב הטור דבסוכה שכולה מכוסה ואין בה אויר כלל אפי' נחשוב הכש' שהוא מכוון נגד הפסול כמאן דליתיה מטע' שהוא מבטל מה שתחתיו מ"מ עדין נשאר צילתה מרובה מחמתה ושרי ודבר פשוט דמ"ש הטור והרא"ש בדברי ריב"א ז"ל וכן סיים מור"ם ז"ל דאם הענפים כנגד האויר כו' לאו דוקא דהה"נ אפילו יהי' נגד הסכך הכש' אבל היה הסכך רבה כ"כ שאפי' ינטל ממנו מה שכנגד הפסול עדין נשא' שיעור הכשר דודאי כשר וכמו שמדקדקי' דברי הר"ן ז"ל וכן משמע מדברי הרמב"ן ז"ל שהעתיק הרב המגיד ז"ל יע"ש דנראה שהו' הולך בשיטת ריב"א ז"ל וכן סיים מו"רם ז"ל בהג"הה על מ"ש הש"ע אם הענפים כנגד האויר וז"ל או שהסכך הרבה שאפי' ינטל נגד האילן נשאר כשיעור ע"כ וזה פשוט ודלא כהרב בעל מגן דוד ז"ל יע"ש אין להאריך: ואגב תימ' לי על תמיה' מרן ז"ל בתיקון ה"ר יחיאל שהיה זוקף קנים כו' דמאי מהני אליבא דרש"י דמפרש חבטן ואינו ניכר כו' דמאי קושיא דלא בעינן שאינו ניכר אלא אליבא דרש"י ז"ל שהאיסור גופיה נהפך להיתר להשלים הכשר ולכך בעינן שאינו ניכר דהא לדידיה מיירי בהצטרף סכך פסול להשלים סכך כשר אבל לאבי העזרי ז"ל דלא אתי עלה מטעם השלמה אלא מטעם שהעליון המאהיל על התחתון סותרו ומבטלו ודאי כשישפיל הענפים למטה ויחברם עם הסכך הכשר אינו פוסל אפי' יהיה ניכר וכדמשמע מלשון הר"ן ז"ל וכן נראה ג"כ מלשון הרמב"ן ז"ל שהעתיק הרב המגיד ז"ל והוא דבר שקרוב אל הסברא ומו"רם ז"ל שכתב על סברא זו שאינן ניכרים באשגרת לישן נקטה וכמ"ש הרב בעל מגן אברהם ז"ל ס"ק ד' יע"ש והוא פשוט וא"כ מאי קא מתמה מר"ן ז"ל על תיקון הר' יחיאל ז"ל דהרי לרש"י לא צרכינן לתיקון כלל ולריב"א לא בעי חבטן שיהי' עירוב שאינו ניכר.
ואפשר דר"ל כיון שהם רוצים לצאת ידי כל הדיעות א"כ נחוש לפי' אבי העזרי בפי' הגמרא דפריך והא קא מצטרף סכך פסול כו' וגם נחוש לפירש רש"י בפירוש חבטן ולתפוס שתי החומרות יחד.
ואיך שיהיה בסכך שעושין תחת הסריגין לכ"ע מותר בפסק הש"ע אלא שצריכין להרבות בסיכוך יותר מסכך של שאר סוכו' שעושין על הגג וכך צריך לדקדק כשיהיו סריגין בקורו' עבים עד שיהיה צל הסריגין מרובה מן האויר דאז ודאי אפי' יהיה סכך הכשר צילתו מרובה מחמתו בלא סכך פסול לעול' פסול מטע' סוכה שתחת סוכ' וזהו דין המשנה העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשא' בתוך הבית ומפרש רבא דמיירי באילן שצילתו מרובה מחמתו דהרי כיון דשם סכך יש עליו מיפסיל סכך שתחתיו משום סוכה שתחת סוכה וגבי סכך שהו' פסול מחמת עצמו כמו מחובר אין חילוק בין אם הוא רחוק מהסכך הכשר שתחתיו שיעור עשרה או פחות דהך חילוק אינו אלא בסוכה שתחת סוכה דלא פסלינן סוכה תחתונה אלא אם היתה העליונה גבוהה מגג התחתונה עשרה דאז יש שם סוכה עליה אליבא דשמואל דקי"ל כותיה וכדאיתא סימן תרכ"ח יע"ש אבל גבי פיסול דאילן לעולם פוסל ועיין בחדושי הלכות בפי' דברי התוספות דף י' בדיבור המתחיל פרס עליה סדין כולי יע"ש באורך. וראיתי לקצת סוכות שנעשו באמצעה של חצר תחת סריגי ברזל וסככו סכך כשר ע"ג הסריגים עד שנמצא צילתו מרובה. ועוד הוסיפו לסכך ע"ג הסוכה סכך כשר בדינו ועשו כן כדי לחוש לסברת אבי העזרי לכאורה נראה דלא הועילו כלום ותקנתם היא קלקלתם דנכשלו בסוכה שתחת סוכה כיון שהסכך העליון ג"כ צילתו מרובה מחמתו ובכגון זה אמרו ופעמים שהעליונה כשרה ותחתונה פסולה כגון דתרווייהו צילתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה בתוך עשרי' מיהו הא אמרי' התם בגמ' דדווקא אם התחתונ' יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה דאז שם סוכה על העליונה ותיפסל תחתונה מחמתה הא לאו הכי כיון דאין שם סוכה עליה לא פיסלה סוכה שתחתיה אע"פי שהעליונה צילתה מרובה דדוקא באילן לא מפלגינן כדכתיבנא לעיל וזה נראה שהוא מוסכם לכ"ע ודלא כבעל מגן דוד סי' תרכ"ח ס"ק ב' שייחס זה לפי' ר"ת ז"ל דפלוגתת ר"ת עם רש"י שם לא הויא אלא גבי תחתונה כשר' ועליונ' פסולה דלרש"י ז"ל דווקא בתוך כ' ול"רת אפי' למעלה מעשרי' אבל בנדון דמתני' דעליונה כשרה ותחתונה פסולה דפירושו כגון דתרווייהו צילתן מרובה מחמתן לכ"ע בעינן שיהיה דיורין בעליונ' דהיינו שיהיה בה גובה עשרה טפחים ותהיה תחתונה ראויה לקבל כרים וכסתות של עליונה ודוק. מ"מ ראוי שלא לסכך על הסוכה אלא מעט שתהיה חמתו מרובה מצילתו ועל הסריגין יסככו הרבה אם היו בתוך עשרים אמה וזה מי שירצה להחמיר לחוש להחמי' לפי' ריב"א שהבי' הטו' אבל מי שירצ' לילך אחר פסק הש"ע לא יסכך כלל על הסריגין וירב /וירבה/ בסיכוך שעל הסוכה דנפיך בזה אפי' לריב"א ז"ל וכדכתיבנא ודלא כבעל מגן דוד ז"ל וכתבתי זה בראשי פרקים ולכשאפנה אשנה פ' זה באורך שוב ראיתי אחרי זה להר' בעל גינת ורדים כלל ד' סי' ח' שכתב על אלו בס"ד (ב"אד צ"ל) שעושין סוכה בחצר ולמעלה בשטח הגג יש מעשה רשת ושבכה מחוטי פשתן או מחוטי נחושת דאע"ג דלגבי טומאה חשיב כסתום כיון דהוו נקבים דקים מ"מ לגבי סוכה אין לחוש ודינו כדין סוכה שתחת אילן שחמתו מרובה מצילתו דאין לאילן שם סכך כלל. וגם אין לחוש אם יעשו סכך הכשר ע"ג הסבכה ממש דנמצא שהוא מעמיד בדבר המקבל טומאה וכי הך דסי' תר"ל שלא לתת סולם על הגג כו' דליתא דדבר המקבל טומאה אם חוברו לקרקע בטל ואינו מקבל טומאה יע"ש באורך ועיין בטורי זהב סי' שע"א ס"ק ג'.

 

[אושרי רביב]

בקשת העתקה של שו"ת בית יהודה חלק אורח חיים סימן יז​

תודה,

רק עכשיו חזרנו מהסיבובים בארץ, מצורף:
שו"ת בית יהודה חלק אורח חיים סימן יז

שאלה לבאר אלו הסוכות שעושין בחצירות תחת סריגי ברזל מה דינם.

תשובה עיין בטור סימן תרכ"ו ובדברי מרן ז"ל ולפי המתבאר מדבריהם נר' דאלו הסריגין של ברזל שיש בהרבה חצירות פרוסים על פני החצר ועושין סוכה כהלכתה באמצע' של חצר דאין בזה בית מיחוש בין לפרש"י ז"ל בין לפי' ריב"א ז"ל דלרש"י ז"ל לא בעינן חבטן דהיינו עירבן אלא באם היה הפיסול מהני להשלים שיעור הכשר אבל אם היה בסכך הכשר שיעו' הכש*ר דהיינו צילתה מרובה מחמתה בלא אילן אפי' לא עירב כשר דלמאי ניחוש לה צרוף סכך פסול ליכא ושני סככים ליכא כיון שהפסול חמתו מרובה מצילתו אין עליו שם סכך כלל וכמו שפי' רש"י ז"ל בהדייא גבי פעמים שתחתונה כשרה ועליונה פסולה דמפרש הש"ס שם היכי דמי כגון שתחתונה צילתה מרובה ועליונה חמתה מרובה ופי' רש"י ז"ל דסכך של עליונה לאו סכך הוא ולא מיפסלה תחתונה משום סוכה שתחת סוכה ע"כ. וא"כ באלו שעושים סוכה תחת סריגי ברזל אף על גב דהסריגין דין סכך פסול יש להם כיון דחמתן מרוב' מצילתן והסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא סריגין דכשרה בלא חבטה אע"פי שהאויר שיש בין שפוד לשפוד שבסריגין הוא פחות מג' טפחים לא אמרינן לבוד להחמיר וכמ"ש הוא ז"ל בפירוש האי סוגייא וז"ל ש"מ מהכא שמסככין על קני הגג שקורין לטש אע"פי שסמוכות זו לזו בפחות מג' כיון שחמתן מרוב' מצילתן ע"כ וזה שכתב על קני הגג לאו דבעינן על הקנים ממש ולא תחתיהן רחוק מהן דמאי שנא כיון שהפסול חמתו מרובה מצילתו אין שם סכך עליו כלל וליכא למימר נמי דאתא לאשמועי' אפי' ישלים שיעור הצל בקנים כשר ולכך בעי על הקנים דלהוי כמו חבטן. דליתא דהא בעירוב לחוד לא סגי עד שיהא עירוב שאינו ניכר כלל והקני' של הלטש לעולם נראין ולא מהני בהו עירוב וכמ"ש התוס' מהך דהמקרה סוכתו בשפודין כו' וזה פשוט וכן מוכח מלשון הטור שכתב אח"כ סברת אבי העזרי דמפני זה יש מחמירין שלא לעשות סוכה למטה בבית תחת הגג אע"פי שהסירו הרעפים כו' וכתב מרן כלומר משום דאיכא למיחש לפי' אבי העזרי דאלו לפירוש' קמא משרא שרי וכמ"ש רש"י על משנה זו כו' ע"כ. ודלא כהרב בעל מגן דוד ז"ל שכתב דלא התיר רש"י אלא לעשות הסכך על הלטישה ולא תחת הלטישה דאסור מטעם שני סככים יע"ש ותמהתי עליו טובא שכתב דברים תמוהי' בזה שאין להם שורש שדבר פשוט הוא שהסכך שיהיה חמתו מרוב' מצילתו אין עליו שם סכך כלל ולא מקרי סכך שתחתיו סוכה שתחת סוכה ורש"י שכתב גבי חבטן דהא חד סככא הוא לאו מטע' עירובא כיון שחמתו מרובה מצילתו לא הוי אלא חד סכך וק"ל וגם אליבא דפי' ריב"א ז"ל אין חשש בסוכות העושין תחת הסריגין ומטעם שכתב הטור דבסוכה שכולה מכוסה ואין בה אויר כלל אפי' נחשוב הכש' שהוא מכוון נגד הפסול כמאן דליתיה מטע' שהוא מבטל מה שתחתיו מ"מ עדין נשאר צילתה מרובה מחמתה ושרי ודבר פשוט דמ"ש הטור והרא"ש בדברי ריב"א ז"ל וכן סיים מור"ם ז"ל דאם הענפים כנגד האויר כו' לאו דוקא דהה"נ אפילו יהי' נגד הסכך הכש' אבל היה הסכך רבה כ"כ שאפי' ינטל ממנו מה שכנגד הפסול עדין נשא' שיעור הכשר דודאי כשר וכמו שמדקדקי' דברי הר"ן ז"ל וכן משמע מדברי הרמב"ן ז"ל שהעתיק הרב המגיד ז"ל יע"ש דנראה שהו' הולך בשיטת ריב"א ז"ל וכן סיים מו"רם ז"ל בהג"הה על מ"ש הש"ע אם הענפים כנגד האויר וז"ל או שהסכך הרבה שאפי' ינטל נגד האילן נשאר כשיעור ע"כ וזה פשוט ודלא כהרב בעל מגן דוד ז"ל יע"ש אין להאריך: ואגב תימ' לי על תמיה' מרן ז"ל בתיקון ה"ר יחיאל שהיה זוקף קנים כו' דמאי מהני אליבא דרש"י דמפרש חבטן ואינו ניכר כו' דמאי קושיא דלא בעינן שאינו ניכר אלא אליבא דרש"י ז"ל שהאיסור גופיה נהפך להיתר להשלים הכשר ולכך בעינן שאינו ניכר דהא לדידיה מיירי בהצטרף סכך פסול להשלים סכך כשר אבל לאבי העזרי ז"ל דלא אתי עלה מטעם השלמה אלא מטעם שהעליון המאהיל על התחתון סותרו ומבטלו ודאי כשישפיל הענפים למטה ויחברם עם הסכך הכשר אינו פוסל אפי' יהיה ניכר וכדמשמע מלשון הר"ן ז"ל וכן נראה ג"כ מלשון הרמב"ן ז"ל שהעתיק הרב המגיד ז"ל והוא דבר שקרוב אל הסברא ומו"רם ז"ל שכתב על סברא זו שאינן ניכרים באשגרת לישן נקטה וכמ"ש הרב בעל מגן אברהם ז"ל ס"ק ד' יע"ש והוא פשוט וא"כ מאי קא מתמה מר"ן ז"ל על תיקון הר' יחיאל ז"ל דהרי לרש"י לא צרכינן לתיקון כלל ולריב"א לא בעי חבטן שיהי' עירוב שאינו ניכר.

ואפשר דר"ל כיון שהם רוצים לצאת ידי כל הדיעות א"כ נחוש לפי' אבי העזרי בפי' הגמרא דפריך והא קא מצטרף סכך פסול כו' וגם נחוש לפירש רש"י בפירוש חבטן ולתפוס שתי החומרות יחד.

ואיך שיהיה בסכך שעושין תחת הסריגין לכ"ע מותר בפסק הש"ע אלא שצריכין להרבות בסיכוך יותר מסכך של שאר סוכו' שעושין על הגג וכך צריך לדקדק כשיהיו סריגין בקורו' עבים עד שיהיה צל הסריגין מרובה מן האויר דאז ודאי אפי' יהיה סכך הכשר צילתו מרובה מחמתו בלא סכך פסול לעול' פסול מטע' סוכה שתחת סוכ' וזהו דין המשנה העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשא' בתוך הבית ומפרש רבא דמיירי באילן שצילתו מרובה מחמתו דהרי כיון דשם סכך יש עליו מיפסיל סכך שתחתיו משום סוכה שתחת סוכה וגבי סכך שהו' פסול מחמת עצמו כמו מחובר אין חילוק בין אם הוא רחוק מהסכך הכשר שתחתיו שיעור עשרה או פחות דהך חילוק אינו אלא בסוכה שתחת סוכה דלא פסלינן סוכה תחתונה אלא אם היתה העליונה גבוהה מגג התחתונה עשרה דאז יש שם סוכה עליה אליבא דשמואל דקי"ל כותיה וכדאיתא סימן תרכ"ח יע"ש אבל גבי פיסול דאילן לעולם פוסל ועיין בחדושי הלכות בפי' דברי התוספות דף י' בדיבור המתחיל פרס עליה סדין כולי יע"ש באורך. וראיתי לקצת סוכות שנעשו באמצעה של חצר תחת סריגי ברזל וסככו סכך כשר ע"ג הסריגים עד שנמצא צילתו מרובה. ועוד הוסיפו לסכך ע"ג הסוכה סכך כשר בדינו ועשו כן כדי לחוש לסברת אבי העזרי לכאורה נראה דלא הועילו כלום ותקנתם היא קלקלתם דנכשלו בסוכה שתחת סוכה כיון שהסכך העליון ג"כ צילתו מרובה מחמתו ובכגון זה אמרו ופעמים שהעליונה כשרה ותחתונה פסולה כגון דתרווייהו צילתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה בתוך עשרי' מיהו הא אמרי' התם בגמ' דדווקא אם התחתונ' יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה דאז שם סוכה על העליונה ותיפסל תחתונה מחמתה הא לאו הכי כיון דאין שם סוכה עליה לא פיסלה סוכה שתחתיה אע"פי שהעליונה צילתה מרובה דדוקא באילן לא מפלגינן כדכתיבנא לעיל וזה נראה שהוא מוסכם לכ"ע ודלא כבעל מגן דוד סי' תרכ"ח ס"ק ב' שייחס זה לפי' ר"ת ז"ל דפלוגתת ר"ת עם רש"י שם לא הויא אלא גבי תחתונה כשר' ועליונ' פסולה דלרש"י ז"ל דווקא בתוך כ' ול"רת אפי' למעלה מעשרי' אבל בנדון דמתני' דעליונה כשרה ותחתונה פסולה דפירושו כגון דתרווייהו צילתן מרובה מחמתן לכ"ע בעינן שיהיה דיורין בעליונ' דהיינו שיהיה בה גובה עשרה טפחים ותהיה תחתונה ראויה לקבל כרים וכסתות של עליונה ודוק. מ"מ ראוי שלא לסכך על הסוכה אלא מעט שתהיה חמתו מרובה מצילתו ועל הסריגין יסככו הרבה אם היו בתוך עשרים אמה וזה מי שירצה להחמיר לחוש להחמי' לפי' ריב"א שהבי' הטו' אבל מי שירצ' לילך אחר פסק הש"ע לא יסכך כלל על הסריגין וירב /וירבה/ בסיכוך שעל הסוכה דנפיך בזה אפי' לריב"א ז"ל וכדכתיבנא ודלא כבעל מגן דוד ז"ל וכתבתי זה בראשי פרקים ולכשאפנה אשנה פ' זה באורך שוב ראיתי אחרי זה להר' בעל גינת ורדים כלל ד' סי' ח' שכתב על אלו בס"ד (ב"אד צ"ל) שעושין סוכה בחצר ולמעלה בשטח הגג יש מעשה רשת ושבכה מחוטי פשתן או מחוטי נחושת דאע"ג דלגבי טומאה חשיב כסתום כיון דהוו נקבים דקים מ"מ לגבי סוכה אין לחוש ודינו כדין סוכה שתחת אילן שחמתו מרובה מצילתו דאין לאילן שם סכך כלל. וגם אין לחוש אם יעשו סכך הכשר ע"ג הסבכה ממש דנמצא שהוא מעמיד בדבר המקבל טומאה וכי הך דסי' תר"ל שלא לתת סולם על הגג כו' דליתא דדבר המקבל טומאה אם חוברו לקרקע בטל ואינו מקבל טומאה יע"ש באורך ועיין בטורי זהב סי' שע"א ס"ק ג'.

 

[אושרי רביב]

ושוב ראיתי שהקדימני הרב @בנימין לוריא מה רב טובו ושכרו כפול מן השמים

 

[פרי חדש]

אם אפשר בבקשה להעתיק את ה: פרי האדמה הלכות עבודה זרה פרק ג הלכה יא

תודה רבה ושכמ"ה.

 

[בנימין לוריא]

אם אפשר בבקשה להעתיק את ה: פרי האדמה הלכות עבודה זרה פרק ג הלכה יא

תודה רבה ושכמ"ה.

פרי האדמה הלכות עבודה זרה פרק ג הלכה יא:
צורות הבהמות ושאר נפש חיה וכו'. כתב הרמ"ך דהא דמות ד' פנים בהדי הדדי אסור כמ"ש אביי והרי ד' פנים הוי כדמות חיות ועופות וכו' יעו"ש. ולענ"ד לא זכיתי להבינו שהרי התם היינו כדמות של מטה בגוף שלם כל אחד בפני עצמו אבל דמות ד' פנים וכו' דאסור היינו מדכתיב לא תעשון אתי וכו' המשמשים לפני וכו' ואתי היינו השרויות אצלי ולהכי אסור וכן השוה נמי מלאכים וא"כ אפי' דכונת הרמ"ך היינו אמאי לא כתב דמות ד' פנים דאסור כמ"ש אביי אפשר דבמ"ש ומלאכים בכלל הם חיות הקדש שהם דמות ד' פנים לאחת ועיין השגת הראב"ד וקושית מרן על הר"ן. ולענ"ד נימא נמי מרן דהכרח רבינו הוא משום קושיא שהקשו התוס' ז"ל ועיין מ"ש הלחם סתרים להראב"ד.
וראיתי להר"ב דבר משה זלה"ה ח"ב דף קמ"ח שכתב ז"ל על מה שקראו ערער על המנורה שבעיר ש'ירון והביא הסוגייא ופירוש רש"י ותוס' וכתב הוא ז"ל דהרי בש"ס אפי' גבי חשדה דע"ז אמרו דרבים שאני כלומר ולא חיישינן לחשדה אפי' בע"ז כל שכן בחשדה דלא תעשון כגון בית וכו' מנורה וכו' ודייק לא יעשה בית וכו' הא אחרים עושין וכו' ורצה להעמיד דבריו ז"ל אפי' לסברת הרי"ף ז"ל דלא הביא אלא תירוצא דלהתלמד שאני וכו' יעו"ש.
ולענ"ד קשה לי חדא דלא שייך לומר אחרים גויים עשאום מאליהם אלא ישראל והרי נעשית באיסור וגם ע"י גוי לא התירו כי אם במקום מצוה כגון קדוש החדש ומילה וכמ"ש התוס' והלחם סתרים דהוי עשה ולא תעשה ודחי. והסברא כי גוי מעצמו אינו עושה אותה דמות מנורת המקדש ומשום האי סברא אפי' יצוייר שעשאה גוי איכא חשדה דעשיה כיון דלא שכיח דגוי יעשנה דמות מנורת המקדש.
מה גם שהוא היפך מ"ש מרן ז"ל בב"י יו"ד סי' קמ"א ובסי' ר"נ דמנורה ושולחן ואולם וכיוצא אפי' לקיימם אסור אפי' דאחרים עשאום ואפי' דליכא חשדה דעשייה שכן כתב הר"ן והיינו טעמא כיון דלתשמיש עבידי ודאי דרך תשמישן אסרה תורה יעו"ש וכ"כ אח"כ דפסקן של דברים וכו' שבמדור העליון בד' פנים וכו' ופרצוף אדם אסור לקיימן אפי' כשאחרים עשו וכן של מטה כגון בית וכו' אפי' ע"י אחרים ואפי' דליכא חשדה אבל חמה וכו' אי ליכא חשדה שרי לקיימם ותימה על הרב ז"ל איך לא החמיר משום הכי ואם מ"ש והר"ן ז"ל לא כתב הכי נאמר דקאי גם לזה אף על גב דקאי למ"ש דכל שהוא של רבים אפי' שלא להתלמד וכו' בפרטות כי לזה נתן טעם בהדייא משום דדרך תשמישן אסור וכן משם הרשב"א בפרטות מרן הב"י ז"ל א"כ לענ"ד נראה דדרך תשמישן לעולם אסור מה גם כי במנורה כל שעה שהוא מדליקה הוא עושה מעשה לכן נראה לענ"ד לאסור ואפי' הרב ז"ל כתב דיפחות קן או יוסיף קן וכו' יעו"ש ולאפס פנאי לא הארכתי עיין הרדב"ז סי' ק"ז שיירי יו"ד סי' קמ"א הר"מ אלשיך בתשובה סי' ע"ז הרי"ט יו"ד סי' ל"ה יעו"ש ועיין בהל' בית הבחירה פ"ז דין י'.

 

[פרי חדש]

בקשת העתקה פרי האדמה הלכות מקוואות פרק ט' הלכה י"ד.​

 

[אושרי רביב]

לעשות רצון צדיק חפצתי:
פרי האדמה הלכות מקוואות פרק ט
הלכה יד
[יד] וכל דבר שמקבל טומאה אפילו מדברי סופרים אין מזחילין בו וכו'. עיין מ"ש בפרק ו' ה'.
ולענין אם רוצים להמשיך כל מי הגשמים אשר יורדים בגגין שירדו כולם לגג המקוה על ידי שפוקקים כל הצינורות אשר בשאר הגגין כדי שכל הגשמים יומשכו לגג המקוה וסתמו צינורות הנזכרים בחתיכות של בגדים, ועיין בפרק כ"ב מהלכות כלים הל' א' שיעורן. והנה מרן ז"ל ביו"ד בשו"ע סימן ר"א סימן ל"ה דאי אין המים ראויים לבוא למקוה כי אם בזה אפי' זקפה על צידה וכו' פסולה, ועיין מ"ש בסעיף מ"ח וכתב דאיירי דנופלים מדבר המקבל טומאה לתוך המקוה אבל אם נופלים על שפתו של מקוה וכו' כשר, ועיין בב"י (דף ר"מ ע"ג) דיבור המתחיל ומ"ש כגון שהמים ראויים לבא למקוה זולתה, ועיין (דף רמ"ד ע"ב) ד"ה ומ"ש אפי' בממשיך וכו' מדבר המקבל טומאה למקוה גם זה מדברי הרא"ש וכו' יעו"ש עד וכבר נתבאר דהיינו דוקא במידי דלית ליה בית קיבול אבל אם יש לו בית קיבול המים. הנמשכים ממנו פסולים בכל זה יעו"ש, ועיין בש"ך סימן ר"א ס"ק ע"א וס"ק ק"ב.
ועיין תשובת הרא"ש כלל ל"א ועיין במ"ש הטור ז"ל גבי מקוה שנסדק וכו' דאם בא לסתום הסדק וכו' דלרבינו שמשון לא יסתום בדבר המקבל טומאה ולהרא"ש שרי והיינו דוקא התם אבל הבאת המים לסתום במקום אחר כדי שיבואו המים למקוה ודאי דעל ידי דבר המקבל טומאה לא וכל שכן לדעת מרן בשו"ע דין נ' שפסק כפי' ר"ש דאפי' סתימת הסדק צריך שיהיה בדבר שאינו מקבל טומאה ודוק וכמו שפסק סעיף ס"ו אבל בכלים לא יעו"ש בספר גנת ורדים חלק יו"ד מ"ש הר"מ בן חביב ז"ל.
וכל דבר שמקבל טומאה וכו'. עיין מ"ש בספר פרי האדמה (ח"ג) [הנכתב למעלה] ויש חסרון לשון בדפוס ד"ה ועיין תשובת הרא"ש סימן ל"א וצריך לכתוב דשם נאמר שאם נופל מדבר המקבל טומאה בהדיא למקוה אסור, ועיין ברש"י מסכת זבחים דף כ"ה ד"ה כשיוצאים וכו' והו"ל כנותן וכו' עשר אמות ע"כ, א"כ בנדון אשר שם בפרי האדמה לסתום הצנורות וכו' כיון שאינו נופל מהבגד בהדיא למקוה שרי אבל אם נופל ממנו בהדיא לתוך המקוה אסור. ועיין מ"ש הטור גבי מקוה שנסדק וכו' דלרש"י וכו' והיינו דוקא התם אבל הבאת המים לסתום במקוה א' כדי שיבואו המים למקוה אם הוא בענין שנופל ממנו בהדיא למקוה ודאי דעל ידי דבר המקבל טומאה לא וכל שכן לדעת מרן וכו' יעו"ש.
גם אם הנקב המונע לבוא המים למקוה באמצע הגג באופן שהמים עוברים על הסתימה אם סתם בכלי שיש לו בית קיבול אפילו שאינו נופל מהכלי לתוך המקוה בהדיא אסור וכמ"ש מרן בב"י (דף רמ"ד ע"ג) וז"ל אבל יש לו בית קיבול וכו' יעו"ש והיינו כמ"ש בפרישה ס"ק נ"ד וכמ"ש השיירי כנה"ג יו"ד דף מ"ז ע"ד אות פ"ח בשם השלטי [גבורים] פ' המוכר את הבית. גם לענין אם עלי גפנים פוסלים עיין משנה פ"ו דפרה מ"ד עלי אגוז ועלי קנים כשרים זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה וכו' ועיין הרא"ש בתשובה שם סימן ל"א שהביא סוגיית זבחים דף כ"ה וכן בהרא"ש סוף נידה שהביא סוגיית זבחים דהביאה מתני' זו וגריס בה עלי קנים עלי אגוז עלי גפנים כשרים, וכן מרן בב"י יו"ד דף רמ"ד ע"ב גבי מ"ש הטור אפי' בממשיך וכו' אינו פוסל אלא אם כן וכו', הביא דברי הרא"ש הנזכר שבתשובה ושבסוף נידה בגירסת עלי גפנים כשרים, וכן בספר משבית מלחמות דף מ"א הביא לשון הרא"ש שכתב עלי גפנים כשרים אבל מרן בכ"מ הלכות פרה אדומה הביא מתני' כגירסתינו אגוז וקנים לבד אמנם מדהביאו בב"י וכן ספר משבית מלחמות וכו' ש"מ דעלי גפנים כעלי קנים הם הן לענין לקבל טומאה הן למקוה הן לאפר פרה הן לסיכוך וכמ"ש במסכת סוכה הדלה עליה את הגפן וכו' וכן לענין ערלה פרק ראשון שם העלין וכו' מותרים בערלה ועיין בספר שדה יהושע שפי' שם משם הר"ש סירילייו דעלין היינו עלי גפנים והיינו לחידושא משום דנאכלים מבושלים וחזי לאכילה ואינו אוכל כמ"ש רבינו הלכות טומאת אוכלים פרק ראשון הל' ו' אלו שאינם מקבלים טומאה אף על פי שבני אדם אוכלים אותם לפי שאינם נאכלים להנאת גופם אלא משום דנותנים טעם וכו' יעו"ש והיינו אפילו חשבינהו הוא, גם לענין כיפור כתב רבינו הלכות שביתת עשור אכל עלי גפנים וכו', גם סמ"ג הלכות פרה אדומה דף רל"ד ע"א עשין רל"ד כתב עלי גפנים כשרים ומה שאמרו מסכת שביעית פ"ט עלי גפנים וכו' שאני התם דהתם אפילו במאכל בהמה שייך ביעור ועיין מסכת נידה פ"ו מ"ה לענין מעשר דכל שחייב במעשרות מטמא טומאת אוכלים עיין מסכת עוקצים פ"ג ה' הקושט וכו' והפלפלים וכו' ואינם מטמאים טומאת אוכלים וכו' ופי' התוס' יום טוב לפי שאינם נאכלים להנאת גופן אלא משום נותן טעם או ריח ועיין שם משנה ו' הפגין והבוסר וכו' והקצח וכו' יעו"ש כי מכל המקומות הנזכרים מהם אשר בקשתים אני ומהם אשר בקשו חברי ה' ישמרם אין שום פקפוק בעלי גפנים כנזכר לעיל ודוק:

 

[פרי חדש]

תודה רבה!

 

[פרי חדש]

בקשת העתקה מפרי האדמה הלכות מילה פרק ב הלכה ב
מפרוייקט השות.
תודה תודה!

 

[בנימין לוריא]

בקשת העתקה מפרי האדמה הלכות מילה פרק ב הלכה ב
מפרוייקט השות.
תודה תודה!

פרי האדמה הלכות מילה פרק ב הלכה ב
[ב] כיצד מוהלין וכו'. ראיתי לגלות דעתי יען ראיתי מי שרצה לומר ח"ו כי הפריעה הניתנה לנו עם בני ישראל אינה צריכה אלא גילוי עטרה לבד ומ"ש רבינו ואחר פורעים את הקרום וכו' היינו כמו ופרע ראש האשה דר"ל לשון גילוי שהרי דרשו מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להם וכו'. וליתא חדא כי אדרבא רש"י ז"ל פי' שם סותר את קליעת שערה וסותר היינו קרוב ללשון קרע והיינו כי השער שהיה עשוי קליעה והיה כארוג יחד מפרידו זה מזה וזהו שאמרו כאן פורעים את הקרום וכו' בציפורן ומחזירו לכאן ולכאן נראה בהדיא דהקרום עצמו קורעו לשנים ועל ידי זה שייך לומר מחזירו לכאן ולכאן. ועיין לשון הזוהר פרשת לך לך דף צ"ג ע"ב וז"ל ולא אתפרעו ולא איתגליא וכו' ועד דאתפרעו ואיתגליא וכו' יעו"ש ועיין בערוך ערך פרע הביא ההיא דאלו טרפות דקאמר מאי מפרעתא כי פרעי טבחי ופי' דהיינו פותחים הטבחים וכו' והתם היינו על ידי קריעה.
ואף על גב שכתב רש"י במס' ברכות דף י' ע"ב עליה פרועה וכו' פי' ז"ל גלויה שנטלה תקרה שלה אדרבא משם נראה דהסרת דבר המכסה מקרי פריעה דאי לא תימא הכי לימא שלא היה לה תקרה מעולם וכן מ"ש רש"י ז"ל בשבת דף קל"ז ע"ב פרע גילה וכן מ"ש התוס' דלמה לי וכו' כי לא פרע עדין העטרה וכו' רוצה לומר כיון שלא קרע העור הנזכר אינו מתגלה העטרה דלא איירי שכופלו למעלה כמו שסבר החכם הנזכר וכן יש לדייק מפי' רש"י דף קל"ג ופורעין את העור המכסה ראש הגיד שאם פורעים היינו מגלין וקאי לעטרה מה שייך לומר פורעים את העור הרי הגילוי שייך לעטרה אלא ודאי נראה דמעשה הפריעה היינו קריעת העור הנזכר וכן כתב רבינו ז"ל בפי' המשנה דף קל"ג וז"ל ופורעין הוא כאלו אמר קורעין הקרום שעל הערלה ע"כ גם הטור יור"ד סימן רס"ד נמשך אחר דברי רבינו וכתב פורעים את הקרום בציפורן ומחזירו לכאן ולכאן וכו' דנראה כמו שכתבתי. ועיין בפי' רש"י על הרי"ף פ' ר' אליעזר דמילה וזה לשונו מוהלין חותך הערלה ופורע קריעת העור המכסה את העטרה ומה שאמר הר"ן ז"ל שם פריעת העור וכו'. וכן מצאתי בסידור קטן של האשכנזים סדר המילה והפריעה וכתוב שם בדפוס וזה לשונו ויתפוס ג"כ בציפורן השמאלית הקרום ההוא וימשכנו בשתי ידיו קצת אליו ויקרענו הנה והנה וכו' הרי בהדיא דהכי נראה ודאי דצריך לקרוע הקרום ההוא בציפורן.
ויען ראיתי שם איזה דברים נצרכים ומזרזים אפי' למוהל מומחה אמרתי להעתיק דבריו הנה וזה לשונו ימשמש באבר מעט כדי שיתקשה הגיד ויצא האבר מן הגוף חוצה ויועיל לו שיבחין עד היכן מגיע העטרה ואז יתפוס בשלשת אצבעותיו הערלה מתחת העטרה וכשיחתוך יחתוך סמוך לאצבעותיו רק יהיה זהיר לתפוס הערלה בכל כחו כי לפעמים נשמט הערלה מידו ויכול לבא לידי סכנה ח"ו אם אינו מהיר וזריז במלאכתו לתפוס ולחתוך במקום חתך הראשון. גם יהיה זהיר בחיתוך שלא יטה הסכין למעלה סמוך לבטן התינוק. גם יכרות הערלה בפעם אחת בכדי שלא יחתוך הערלה ויגיע החיתוך עד הכיס. וגם יהיה המוהל זריז ונשכר להתחיל החיתוך קצת מן הצד כי אז נשמר מכל דבר רע אך יעשה עבודתו בזריזות ואל ירך לבבו בשום דבר ואחר שעשה החיתוך ימהר ויזרוק האיזמל אשר מל בו מידו וגם הערלה וימהר לעשות הפריעה טרם שיכסה הדם את נקב הפריעה ויתפוס בידו השמאלית את האבר עד שיתן ציפורן הימנית ואחר כך יקח גם בידו השמאלית ויתפוס גם כן בציפורן השמאלית הקרום ההוא וימשכנו בשתי ידיו קצת אליו ויקרענו הנה והנה ויהיה זהיר מאד לעשות הקרע ההוא למעלה על העטרה עד שתתגלה העטרה לעיניו ולא יקרע למטה כלל וכלל כי בקל יוכל לעשות התינוק כרות שפכה וזהו הפריע' אשר נצטוה יהושע במדבר.
ודבר זה צריך התמדת הראיה והלימוד כי לפעמים כשהחיתוך קטן או עור הפריעה מכוסה כולה ולא נראה כי אם נקב מכווץ והוא לבן והמוהל שאינו בקי מכניס צפורניו שמה ותופס בכח העור והבשר מהגיד וברוב פשיעתו יקרענו וקצת הבשר שבנקב הגיד בכח וגורם כאב גדול לתינוק וגם ריבוי דם ויכול לבא לידי סכנה על כן צריך לזה אומנות גדול וצריך לידע לאמן את ידיו. וכן לפעמים נעשה החיתוך גדול עד שנחתך קרום הפריעה במקצת ונעשית עור הפריעה על העטרה כמו שפה לנקב והוא לבן אבל כשמכסהו הדם לא נודע איה מקומו לכך ימהר אחר החיתוך לתפוס עור הפריעה כמ"ש לעיל. ואם נתהווה לו שכיסהו הדם ימצצנו ויתראה העור. גם לפעמים יש אבר קטן מאד ואחר שנעשה החיתוך נשמט האבר תוך הנקב ותקנתו ליתן אצבעו תחת הכיס שהוא נגד האבר ויגביה האבר למעלה ויתפוס עור הערלה בידו השניה ויעשה הפריעה. גם לפעמים עור הפריעה מקלפי גילדי גילדי ולרוב פעמים סבר המוהל שכבר נעשה מצותה ואינו כן ולפעמים לא נודע והוא בלתי פריעה ומל ולא פרע כאילו לא מל ולכן צריך בזה עיון רב ולימוד במעשה ורגיל בעבודה זו ושומר מצוה לא ידע דבר רע.
ועצה טובה קמ"ל לילך אצל הנער יום קודם המילה ויראה בעיניו ערלתו כי יש הרבה שינויים ואין כל האצבעות שוות כי יש קטן שיש לו ערלה גדולה ויש שאין לו כלל ולפעמים נמצא שהוא כמו מהול וחכמה גדולה היא לעשות החיתוך וכשיבא לידו בשעת המילה פתאום אזי נכתת ונבהל ויבא לידי קלקול משא"כ כשהוא מקדים. גם יש חילופים בערלה. יש מהם שהיא קשה ויש מהם שהיא רכה וטוב להבחין בין עור לבשר. גם קבלתי שכל מוהל צריך להיות זהיר שלא לתחוב שתי צפורניו תוך הנקב ביחד לעשות הפריעה כי אם בזה אחר זה והעושה כן יטמטם לבבו ולא יהיה לו לב להבין ולהשכיל ולבו אטום ויהיה עם הארץ ח"ו. מציצה אחר הפריעה מיד יכניס האבר לתוך פיו והוא צריך למצוץ עד שירגיש שיצא הדם ממקומות אחרים וכל מי שאינו מוצץ כראוי מעבירין אותו כי הוא סכנה כדאיתא פ' ר' אליעזר אמר רב פפא וכו'. ויש מוהלין אחר המציצה שגומעין יין עם הדם שבפיו וממהרין מריקה בפיהם על המילה לרפואת הנימול גם יש לזה סוד במריקת היין שמצא מין את מינו ונעור גם אינם רוחצים התינוק כי אם לעת ערב והכל לפי היום בקיץ ובחורף וכו' ומה שכתבתי לא עשיתי כי אם לשמו הגדול וכו' עכ"ל.

 

[פרי חדש]

בקשת העתקה של הפרי האדמה הלכות אבלות פרק ז הלכה ג'.
תודה רבה

 

[בנימין לוריא]

פרי האדמה הלכות אבל פרק ז הלכה ג
מי שבאה לו שמועה וכו'. כתב מרן בשו"ע סי' ת"ב סעיף ח' וז"ל עשרה ימים אחר חג הסוכות שמע שמת לו מת בערב החג אף על פי שאם נמנה שעה אחת לפני החג והחג ושמיני עצרת הם אחד ועשרים יום ועשרה שלאחר החג הם ל"א, אין לזה דין שמועה רחוקה אלא קרובה שאין הרגל עולה למי שלא נהג אבילות קודם לו כלל וכ"ש למי שלא ידע כלל וכתב הש"ך ס"ק א' אלא דין שמועה קרובה ומתחיל למנות ז' ול' משעה ששמע וכתב הב"ח והדרישה בסי' שצ"ט בשם מהרש"ל דלפי זה היכא דמת ביום אחד ונקבר ביום ב' אף על פי שאותם שהיו אצל הקבורה מונים מיום הקבורה כי אז היתה סתימת הגולל מ"מ אותם שלא היו שם ולא נודע להם עד שהגיע ל' יום מיום הקבורה אין צריכים לנהוג אבילות כיון דיום שמועה דידהו הו"ל יום ל"א משעת מיתה והו"ל שמועה רחוקה דלגבי דין שמועה יום המיתה הוא העיקר ע"כ ובזה כתב הט"ז הדין בפשיטות וה"ה וכו' יעו"ש. אמנם הש"ך ז"ל בספר נקודות הכסף תמה חדא דאין דבריהם מוכרחים ובאמת כי לענ"ד היא קושיא עצומה כי מה ענין זה לזה לתלות זה בזה מאחר שאמרנו שכל מי שלא שמע אין הרגל עולה לו וכו' לפיכך מונין מיום המיתה הרחוקים, איך שיהיה יש לישב בדוחק לומר דכי היכי דחלוקים ברגל הקרובים עם הרחוקים הכי נמי חלוקים כשהיה יום מיתה ביום אחד ויום קבורה ביום ב' וזה יתישב לט"ז שכתב וה"ה וכו' אמנם לשורש הדברים שיצאו ממהרש"ל שכן הביאום משמו כי כעת אין ספרו מצוי אצלי שכתבו בלשונו ולפי זה וכו' לא אתי שפיר עוד הקשה בספר נקודות הכסף שמהרש"ל הוציא דין זה מדברי רבינו ירוחם ושאר פוסקים שכתבו דין זה דרגל והרי רבינו ירוחם גופיה כתב בנתיב כ' ח"ג וז"ל שמועה רחוקה נקראת ששמע שמת לו מת ושמעה אחר ל' יום לקבורתו עכ"ל. הרי בהדיא דמונין מיום הקבורה אפילו השומעים והניח הדבר בצ"ע:
ולענ"ד נראה להליץ בעדם ז"ל ואין לדקדק הכי מרבינו ירוחם ומאי דנקט ל' יום לקבורתו היינו לאפוקי דלא חשבינן ערב החג והחג וכו' שכתב אחר זה להכי דייק וכתב שמועה רחוקה לא הוי אלא מהקבורה ואה"נ דהוה מצי למינקט משעת מיתה אלא אורחא דמילתא נקט דרוב המתים מתים ונקברים ביום אחד והכרח לזה שהרי כתב אח"כ אבל אם שמעה תוך ל' יום נקראת שמועה קרובה, דהול"ל [למימר] אפי' שמעה ביום ל' ולמה ליה למינקט תוך ל' אלא ודאי דס"ל דמת ביום אחד ונקבר ביום ב' חשבינן מיום המיתה ולכך אי אפשר למינקט אפי' ביום ל' דהיינו לקבורתו שהרי אפשר שהיא שמועה רחוקה היכא שמת ביום אחד ונקבר ביום ב' כנזכר וא"כ מאי דנקט לעיל שלשים לקבורתו מוכרח דסתמא דמילתא קאמר כנזכר ודוק:

 

[פרי חדש]

אם אפשר בבקשה להעתיק פרי האדמה הלכות תפילה פרק יב הלכה יז
תודה רבה!

 

[אושרי רביב]

אם אפשר בבקשה להעתיק פרי האדמה הלכות תפילה פרק יב הלכה יז
תודה רבה!

אני שוקל להעתיק את כל פרי האדמה ולשלוח שיהיה לך בטקסט מוקלד... הפעם אני לא על המחשב עם התוכנה, אז אמר רבי @בנימין לוריא ....

 

[פרי חדש]

אני שוקל להעתיק את כל פרי האדמה ולשלוח שיהיה לך בטקסט מוקלד... הפעם אני לא על המחשב עם התוכנה, אז אמר רבי @בנימין לוריא ....

אתה יכול לעשות אצלי מנוי של אוצר החכמה... :)
ועל כל העתקה מבר אילן אתה מקבל ממני 2 העתקות מאוצר החכמה [יש לי את כל החבילות של אוצר החכמה ב"ה, מלבד מכון אופק].
ותודה על עזרתך תמיד.

 

[בנימין לוריא]

אם אפשר בבקשה להעתיק פרי האדמה הלכות תפילה פרק יב הלכה יז
תודה רבה!

פרי האדמה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה יז
קטן היודע לקרות וכו'. עיין בס' מגן אברהם סי' רפ"ב ס"ק ו' דלהיות הוא מקרא אינו יכול עד שיביא שתי שערות יעויי"ש ומ"ש בשם הרדב"ז ומהרי"ט דלכהן אין קורין לקטן וכל שכן כשאין לוי גם כן ועיין מה שכתב הריק"ש ז"ל סימן רפ"ב ס"ה והוא לשון הב"י ז"ל שם בשם הריב"ש דיש מקומות שנוהגים כשמפטיר קטן עולה גדול במקומו וקורא בתורה והמפטיר קורא ההפטרה ואינו קורא בתורה ויותר טוב לנהוג או במפטיר גדול או שיקרא גדול בחובת היום ויפסיק בקדיש ויחזור הקטן המפטיר לקרות הפרשה ההיא [או] ג' פסוקים ממנה ע"כ ומור"ם בהגהה כתב דקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר וכו' אף על פי שיש חולקים דס"ל דקטן לא יוכל לקרות בפרשת זכור שהיא דאורייתא וכתב הט"ז ז"ל דאנו נוהגים לקרותו דהא עולה אפי' למנין שבעה יעויי"ש ואם כן מ"ש המגן אברהם דיש נוהגים דאין קטן מפטיר ביום ראשון דשבועות במרכבה ולא ביום שביעי של פסח וגם בשבת שובה וכו' יעויי"ש לענ"ד מאחר דעולה למנין שבעה גם לזה יכול לעלות מכל מקום ודאי נראה דהיינו דוקא בהגיע לחינוך שיודע לחתוך האותיות היטב כמ"ש המגן אברהם דאז ודאי יכול לעלות כי כל זה אינו אלא תקנת הגאונים ומאחר דבדבר שהוא תקנת מרע"ה ועזרא עולה כל שכן באלו וכמ"ש הב"ח ז"ל בתשובה סי' קנ"ח.
אלא דהוא ז"ל כתב אפי' דאינו יודע לקרות בטוב ואינו יודע למי מברכים וכו' אין לשנות המנהג אף כי לכתחילה מודה דאינו יפה לקרות קטן שאינו יודע לקרות בטוב והביא תשובת מהרי"ל ז"ל שהתיר גם כן זולת בפרשת זכור שנסתפק וכתב הב"ח דהיינו דוקא בקטן שאינו יודע למי מברכין לכך נסתפק אבל אם היה יודע לא גרע מקטן העולה למנין שבעה וכל זה היינו לקרות הקטן עצמו בפרשת מוספין לא בשליח ציבור שקורא לפניו והעיד שאביו ז"ל קנאה לו וכו' וקראה הוא בעצמו בהיותו קטן ודחה דברי הריב"ש ז"ל דסי' ל"ה וסי' שכ"א בטוב טעם ועיין שם סי' נ"ח גם מרן הב"י שם סי' רפ"ב הביא תשובת מהר"ם בר ברוך דקטן עולה לקרות במוספין ודחה דברי הריב"ש ז"ל דאין מי שנהג כדבריו וגם הוא כתב דלא רצו לשמוע אליו. גם במ"ש דמנהג שהיה לקרות גדול במוספין והקטן ההפטרה לבד שאינו נכון וכו' דחאו מרן ז"ל וכתב דיפה עושין דכיון דכבר אמרו קדיש לעולים בראשון הא ליכא למימר דלתוספת עצמו הוא קורא ומוכח ודאי דבעד המפטיר הוא קורא ונכון וכן נעשה מעשה בק"ק כנסת הגדולה של ירושלם ת"ו. אמנם בק"ק תלמוד תורה של פה עיה"ק המנהג כסברת הריב"ש ז"ל לקרא גדול במוספין ואומר קדיש וחוזר המפטיר וקורא ומפטיר וכתב בספר הלכות קטנות סי' קע"ב שעל פי מהר"ר בנימין ז"ל נתיסד מנהג זה ויש לו סמך מדברי התוס' פ"ד דתעניות יעויי"ש ומסכת מגילה דף כ"ג ע"א.
והשיירי כנסת הגדולה סי' קל"ה כתב דאינו מן הדין שיקראו בפרשת מוספין מפטיר קטן וכו' יעויי"ש לענין אם הוא לבעל החסרונות יעוין שם והוא ז"ל עצמו בכנסת הגדולה סי' קל"ה כתב בשם רבו המהרי"ט ז"ל ח"א סי' קמ"ה דקטן כהן עולה לקרות בתורה ראשון כשאין שם גדול והביא משם רדב"ז גם כן הכי זולת דמהרדב"ז ז"ל נראה דלמנין שלשה לא יקרא קטן כהן וכו' הא מיהא לענין שבעה פשיטא ליה וכן כתב בסי' רפ"ב בהגהת הב"י ז"ל ובהגהת הטור ותמה על רבינו דנראה מדין זה דאפי' למנין שלשה ביום שאין קורין אלא שלשה יעוין שם ולעניות דעתי נראה דלא קשיא בדברי רבינו שהרי שני דינים הם ולא קאי לדין ט"ו אלא לענין שבעה מכל מקום לשיירי כנסת הגדולה ז"ל קשה אם כן איך סתם שם דאינו מן הדין וכו' מה גם כי בכנסת הגדולה סי' רפ"ב הביא דברי מרן שדחה דברי הריב"ש ז"ל וכן דברי המבי"ט ח"א סי' ק"ט שכתב כמ"ש מרן ואחר כך הביא דברי התקוני יששכר שדחה דברי מרן והמבי"ט ז"ל והסכים כהריב"ש ושכן הנהיג הרלנ"ח ז"ל בירושלים ת"ו וכתב הכנסת הגדולה ז"ל דבלכתו לעיר תירייא מצא כדברי הריב"ש והרלנ"ח ז"ל ומנע המנהג ההוא והנהיג כדברי מרן שיקרא בפרשת המוספין הקטן ויפטיר זולת בפרשת זכור וכו' אף כי זה גם כן תימה מאחר שכבר היו נוהגים כהריב"ש והרלנ"ח איך מנע מנהגם כיון דגדול עדיף וכבר השיגו כן הרב בני חיי שם סי' רפ"ב.
אמנם מ"ש ז"ל שמצא הגהה מהרב הר"י בן ששון דיש משום הנכנסים והיוצאים דאינם יודעים שקרא גדול בחובת היום בפרשה וכו' לענ"ד אם כן גם לתיקון הריב"ש ז"ל שיחזור הקטן לקרות בחובת היום ויפטיר אפילו אם נאמר שלא יקראו לו מחובת היום כי אם שלשה פסוקים יש בו משום הנכנסים והיוצאים וכו' שאותם הרואים אותו קורא יחשבו שקרא חובת היום. לכן לענ"ד נראה דאין לנו לחוש בזה משום הנכנסים כעין מ"ש התוס' בפ' בני העיר דבפרשות ידועות דליכא למיטעי אין כאן חשש וכן כתב נמי השיירי כנסת הגדולה סי' קל"ח שהאריך בתשובה היכא שנמצא ספר תורה מוטעה דמוציאין אחר וקורין ממקום שפסק אם לא נשתייר לקורא אלא שני פסוקים בלבד או אפי' אחד מהפרשה של הקורא דאין קורין לו אלא מה שנשאר וליכא למיחש לנכנסים יעו"ש.
ועיין מ"ש הפרח שושן דף י"ב כלל א' סי' ח' מה שהניח בצ"ע דהוא היפך מ"ש הגינת ורדים כלל ב' סי' כ"א דאסור לקטן לקרות בתורה במקום שליח ציבור וכו' יעו"ש הנה י"ל דהתם היינו שהוא הקורא בעצמו לא על ידי שליח ציבור ואפי' הפרח שושן ז"ל מ"ש בד' פרשיות וכו'. אפי' הכי כתב דאם עלה לא ירד יעו"ש ברש"ל ומור"ם והב"ח והשיירי כנסת הגדולה וכו' אם כן גם בנדו"ד דכבר קנו לו ההפטרות דמצי לקרות בתורה על ידי שליח ציבור ועיין מ"ש בס' דבר משה חלק או"ח סי' כ' ומ"ש להרב כנסת הגדולה סי' רפ"ב שכתב בשם המבי"ט סי' כ"ט דס"ל כסברת מרן הב"י ז"ל דלא כהריב"ש ובהדיא המבי"ט ז"ל שם ח"א סי' ק"ט כתב דאינו עולה קטן ורצה לתרץ דקאי למנהג וכו' והקשה דלא היה לו לומר וכן כתב המבי"ט כאילו כן כתב בהדיא וכו' יעו"ש כי לענ"ד בלאו הכי אי אפשר לומר הכי שהרי כתב שהתיקון יששכר דחה סברת מרן והמבי"ט ז"ל בשתי ידים וכו' יעו"ש ודוק וכתב הרב יצ"ן דמנהג קוסטאנטינה שלא להעלות לקטן והעלה דלכתחילה לא יקראו לקטן דשב ואל תעשה עדיף אמנם אם כבר עלה לא ירד משום דכמה רבוותא הסכימו דקטן עולה להפטיר בהסכמת הרב מר אביו ז"ל יעו"ש.

 

[פרי חדש]

אתה יכול לעשות אצלי מנוי של אוצר החכמה... :)
ועל כל העתקה מבר אילן אתה מקבל ממני 2 העתקות מאוצר החכמה [יש לי את כל החבילות של אוצר החכמה ב"ה, מלבד מכון אופק].
ותודה על עזרתך תמיד.

כנ"ל הרב @בנימין לוריא שליט"א
תודה רבה!