לעשות רצון צדיק חפצתי:
פרי האדמה הלכות מקוואות פרק ט
הלכה יד
[יד] וכל דבר שמקבל טומאה אפילו מדברי סופרים אין מזחילין בו וכו'. עיין מ"ש בפרק ו' ה'.
ולענין אם רוצים להמשיך כל מי הגשמים אשר יורדים בגגין שירדו כולם לגג המקוה על ידי שפוקקים כל הצינורות אשר בשאר הגגין כדי שכל הגשמים יומשכו לגג המקוה וסתמו צינורות הנזכרים בחתיכות של בגדים, ועיין בפרק כ"ב מהלכות כלים הל' א' שיעורן. והנה מרן ז"ל ביו"ד בשו"ע סימן ר"א סימן ל"ה דאי אין המים ראויים לבוא למקוה כי אם בזה אפי' זקפה על צידה וכו' פסולה, ועיין מ"ש בסעיף מ"ח וכתב דאיירי דנופלים מדבר המקבל טומאה לתוך המקוה אבל אם נופלים על שפתו של מקוה וכו' כשר, ועיין בב"י (דף ר"מ ע"ג) דיבור המתחיל ומ"ש כגון שהמים ראויים לבא למקוה זולתה, ועיין (דף רמ"ד ע"ב) ד"ה ומ"ש אפי' בממשיך וכו' מדבר המקבל טומאה למקוה גם זה מדברי הרא"ש וכו' יעו"ש עד וכבר נתבאר דהיינו דוקא במידי דלית ליה בית קיבול אבל אם יש לו בית קיבול המים. הנמשכים ממנו פסולים בכל זה יעו"ש, ועיין בש"ך סימן ר"א ס"ק ע"א וס"ק ק"ב.
ועיין תשובת הרא"ש כלל ל"א ועיין במ"ש הטור ז"ל גבי מקוה שנסדק וכו' דאם בא לסתום הסדק וכו' דלרבינו שמשון לא יסתום בדבר המקבל טומאה ולהרא"ש שרי והיינו דוקא התם אבל הבאת המים לסתום במקום אחר כדי שיבואו המים למקוה ודאי דעל ידי דבר המקבל טומאה לא וכל שכן לדעת מרן בשו"ע דין נ' שפסק כפי' ר"ש דאפי' סתימת הסדק צריך שיהיה בדבר שאינו מקבל טומאה ודוק וכמו שפסק סעיף ס"ו אבל בכלים לא יעו"ש בספר גנת ורדים חלק יו"ד מ"ש הר"מ בן חביב ז"ל.
וכל דבר שמקבל טומאה וכו'. עיין מ"ש בספר פרי האדמה (ח"ג) [הנכתב למעלה] ויש חסרון לשון בדפוס ד"ה ועיין תשובת הרא"ש סימן ל"א וצריך לכתוב דשם נאמר שאם נופל מדבר המקבל טומאה בהדיא למקוה אסור, ועיין ברש"י מסכת זבחים דף כ"ה ד"ה כשיוצאים וכו' והו"ל כנותן וכו' עשר אמות ע"כ, א"כ בנדון אשר שם בפרי האדמה לסתום הצנורות וכו' כיון שאינו נופל מהבגד בהדיא למקוה שרי אבל אם נופל ממנו בהדיא לתוך המקוה אסור. ועיין מ"ש הטור גבי מקוה שנסדק וכו' דלרש"י וכו' והיינו דוקא התם אבל הבאת המים לסתום במקוה א' כדי שיבואו המים למקוה אם הוא בענין שנופל ממנו בהדיא למקוה ודאי דעל ידי דבר המקבל טומאה לא וכל שכן לדעת מרן וכו' יעו"ש.
גם אם הנקב המונע לבוא המים למקוה באמצע הגג באופן שהמים עוברים על הסתימה אם סתם בכלי שיש לו בית קיבול אפילו שאינו נופל מהכלי לתוך המקוה בהדיא אסור וכמ"ש מרן בב"י (דף רמ"ד ע"ג) וז"ל אבל יש לו בית קיבול וכו' יעו"ש והיינו כמ"ש בפרישה ס"ק נ"ד וכמ"ש השיירי כנה"ג יו"ד דף מ"ז ע"ד אות פ"ח בשם השלטי [גבורים] פ' המוכר את הבית. גם לענין אם עלי גפנים פוסלים עיין משנה פ"ו דפרה מ"ד עלי אגוז ועלי קנים כשרים זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה וכו' ועיין הרא"ש בתשובה שם סימן ל"א שהביא סוגיית זבחים דף כ"ה וכן בהרא"ש סוף נידה שהביא סוגיית זבחים דהביאה מתני' זו וגריס בה עלי קנים עלי אגוז עלי גפנים כשרים, וכן מרן בב"י יו"ד דף רמ"ד ע"ב גבי מ"ש הטור אפי' בממשיך וכו' אינו פוסל אלא אם כן וכו', הביא דברי הרא"ש הנזכר שבתשובה ושבסוף נידה בגירסת עלי גפנים כשרים, וכן בספר משבית מלחמות דף מ"א הביא לשון הרא"ש שכתב עלי גפנים כשרים אבל מרן בכ"מ הלכות פרה אדומה הביא מתני' כגירסתינו אגוז וקנים לבד אמנם מדהביאו בב"י וכן ספר משבית מלחמות וכו' ש"מ דעלי גפנים כעלי קנים הם הן לענין לקבל טומאה הן למקוה הן לאפר פרה הן לסיכוך וכמ"ש במסכת סוכה הדלה עליה את הגפן וכו' וכן לענין ערלה פרק ראשון שם העלין וכו' מותרים בערלה ועיין בספר שדה יהושע שפי' שם משם הר"ש סירילייו דעלין היינו עלי גפנים והיינו לחידושא משום דנאכלים מבושלים וחזי לאכילה ואינו אוכל כמ"ש רבינו הלכות טומאת אוכלים פרק ראשון הל' ו' אלו שאינם מקבלים טומאה אף על פי שבני אדם אוכלים אותם לפי שאינם נאכלים להנאת גופם אלא משום דנותנים טעם וכו' יעו"ש והיינו אפילו חשבינהו הוא, גם לענין כיפור כתב רבינו הלכות שביתת עשור אכל עלי גפנים וכו', גם סמ"ג הלכות פרה אדומה דף רל"ד ע"א עשין רל"ד כתב עלי גפנים כשרים ומה שאמרו מסכת שביעית פ"ט עלי גפנים וכו' שאני התם דהתם אפילו במאכל בהמה שייך ביעור ועיין מסכת נידה פ"ו מ"ה לענין מעשר דכל שחייב במעשרות מטמא טומאת אוכלים עיין מסכת עוקצים פ"ג ה' הקושט וכו' והפלפלים וכו' ואינם מטמאים טומאת אוכלים וכו' ופי' התוס' יום טוב לפי שאינם נאכלים להנאת גופן אלא משום נותן טעם או ריח ועיין שם משנה ו' הפגין והבוסר וכו' והקצח וכו' יעו"ש כי מכל המקומות הנזכרים מהם אשר בקשתים אני ומהם אשר בקשו חברי ה' ישמרם אין שום פקפוק בעלי גפנים כנזכר לעיל ודוק: