• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

בקשת עזרה. מהו סדר קבלת שבת הנכון?

יצחק משען

Well-known member
בהיות שמזה שנים רבות שלא ראיתי נוסח וסדר אחיד לקבלת השבת, לא רק בערי הפריפריה כמגדל העמק וכדו' שכמעט כל בית כנסת אומר בסדר שונה, וגם בקרב החלאבים לא ראיתי שיש בזה מנהג קבוע, והפלא היותר גדול שכמעט בשום בית כנסת שעברתי לא ראיתי שעושים את הסדר שכתוב בסידורים, אמרתי להציע תמיהתי בפני החכמים הדגולים שיאירו עיני מהו הסדר הנכון שצריך להיות ומה המקורות
במגדל העמק הרוב נוהגים לומר לכו נרננה, כל ישראל, לכה דודי, מזמור לדוד, אנא בכח, מזמור שיר ליום השבת וערבית
אשמח לשמוע מנהגים אחרים, כולל בירושלים עיקו"ת. תזכו למצוות
 
ממה שעיני ראו ולא זר זה בעיקר מתחלק לפי יושבי המקום ולפי העדה.

אצל רוב ככל החרדים שהתפללתי עמם - בין בעלי בתים, בין בני תורה - אחר מנחה אומרים מזמור לדוד, לכה דודי, מזמור שיר ליום השבת, ה׳ מלך, אז במה מדליקין . ברוב המקומות שהייתי אומרים אח״כ שיה״ש ואז דרשה. (במניין ערבית בשקיעה לא אומרים דרשה אמנם)
באיזורים פחות חרדיים אמנם (היותר דת״לים מזרחים, אך מי שמכיר אותם הם ירא״ש לא פחות) עושים כל הסדר שכתוב בסידורים אחד לאחד כמעט, מזמור לדוד, לכו נרננה וכו׳ כמו שאמרת במגדל העמק.
לא רוצה להכריע שזה לפי כך, אך כך אני לפחות ראיתי. ולאו דווקא בירושלים עיה״ק.

יש מניינים מסויימים שנתקלתי בהם של חרדים בעלי בתים אמנם, שאומרים מזמור לדוד, לכה דודי, מזמור שיר ליום השבת, ה׳ מלך, ואז יושבין, אומרים לכו נרננה ובמה מדליקין.

העניין הוא לפענ״ד הן מהיכרות ההלכה והן מהיכרות המנהגים - יש מחלוקת במה מקבלים שבת, השו״ע כותב שמקבלים שבת במזמור שיר ליום השבת, ויש אומרים בלכה דודי ויש אומרים במזמור לדוד, ובכך שאומרים את המזמורים על פי הסדר מקבלים שבת לכו״ע ולא רק באמירת קבלת שבת.
לא בררתי אם לפי זאת עושים כן, אבל כך נלענ״ד.

מה שמוזר בעיני יותר הוא זמן התחלת תפילות, בירושלים תמיד תפסתי שזמן הדלקת נרות (20 דק׳ לפני) הוא התחלת זמן תפילה, ואילו מחוץ לירושלים אני הרבה פעמים נתקל במנחה של ערש״ק הרבה יותר מוקדם.
 
ילקוט יוסף שבת א סימן רסז - דיני התפלה בערב שבת

ו. בעת שאומרים "בואי כלה וכו'" בזה מקבלים את השבת לפי מנהגינו. והמנהג לסמוך לבואי כלה פרק במה מדליקין, ואחר כך אומרים מזמור שיר ליום השבת. ויש נוהגים לומר מזמור שיר מיד אחר בואי כלה, ורק אחר כך אומרים פרק במה מדליקין. ויש שנהגו לחזור שוב ולומר מזמור שיר אחר במה מדליקין, אבל אין צריך לנהוג כן, כי די לומר מזמור שיר ליום השבת פעם אחת, וכן מנהגינו.

ההערה - כתב מרן בשלחן ערוך (סימן רסא סעיף ד'): ועניית ברכו הויא קבלת שבת. ולדידן אמירת מזמור שיר ליום השבת הוי כאמירת ברכו לדידהו. והרמ"א בדרכי משה שם כתב, שאין מנהגם לומר מזמור שיר ליום השבת, ולכן קבלת שבת היא בעניית ברכו. והמהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול (סי' לט) כתב, שאמירת בואי כלה שבפיוט לכה דודי הויא קבלת שבת. וכן כתב בשו"ת הלכות קטנות חלק א' (סימן נב) ע"פ המדרש, ישראל בן זוגך. ואף שהגאון מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן לו) כתב, שאמירת בואי כלה לא הוי קבלת שבת, שהרי גם בזמן מרן הבית יוסף היו נוהגים לומר בואי כלה, ועם כל זה לא כתב אלא שמזמור שיר ליום השבת הוי קבלת שבת לדידן. אלמא דבואי כלה לא הוי קבלת שבת. ע"ש. אולם מאחר שהאר"י ז"ל כתב בשער הכוונות שבאמירת בואי כלה יש לכוין לקבל תוספת שבת בבחינת הנפש וכו', וכן כתבו בשו"ת זרע אמת (חלק א' סוף סימן לג, וחלק ג' סימן כז בהגה"ה), ובבן איש חי (פרשת וירא אות ה'), ובכף החיים (סימן רסא ס"ק כז). ע"ש. ומוכח שקבלת שבת הויא באמירת בואי כלה. והכי נקטינן. ועיין במאמר מרדכי (סימן רסא סק"ו). ודו"ק.

ומכל מקום מנהגינו בארץ ישראל ובעיה"ק ירושלים ת"ו, שאחר בואי כלה שבסוף הפיוט של לכה דודי, מפסיקים בפרק במה מדליקין, ואחר כך אומרים מזמור שיר ליום השבת. וכן כתב בספר נוה שלום חזן. ונראה דהיינו טעמא שאין סומכין את המזמור לבואי כלה תיכף ומיד, לפי מה שכתב המהר"ש גרמיזאן שם, שאמירת מזמור זה לפני ערבית של ליל שבת, כמו שאומרים מזמור ברכי נפשי קודם תפלת ערבית של ראש חודש. ע"ש. ולכן מסמיכים המזמור לתפלת ערבית, ולא רצו להטריח על הצבור לאומרו פעמיים. והן אמת שהמקובלים אומרים מזמור שיר ליום השבת ב' פעמים, וכמ"ש בספר שיח יצחק (דף קסג ע"א), ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (סימן מד אות ט), ע"ד הסוד. ועיין עוד במנהגי בית אל שבספר דברי שלום (אות לג). ובכף החיים (סימן ער סק"ד). ע"ש. מכל מקום מנהגינו לאומרו פעם אחת בלבד, שלא לגרום טורח צבור. וכן היה המנהג במצרים בק"ק שער השמים. ובבית הכנסת נוה שלום, ובביהכ"נ חנן, ועוד. [וכן נהגתי במנין שלנו בבית הכנסת אהבה ואחוה שבמצרים, ובמקום שיר השירים שהיו מאריכים בו מאד, קבעתי שיעור ביורה דעה לאברכים שומעי לקחי]. ובשו"ת כפי אהרן אפשטיין (סימן כ') כתב, שמנהג פראג לומר ב' פעמים מזמור שיר ליום השבת, כי בפעם הראשונה היו נוהגים לאומרו בליווי כלי שיר, ובפעם השניה בקול נעים בלבד לקבלת שבת. וכיוונו לצאת בו לקבלת שבת. ע"ש. מה שאין כן למנהגינו לא שייך טעם זה. [אך יש טעם אחר שנהגו כן על פי מעשה בהוראת מהר"ל מפראג. ואכמ"ל]. ואמירת במה מדליקין אחר בואי כלה, נזכרה גם בספר השומר אמת (ריש סימן לד). ע"ש. ובספר מור וקציעה (סימן ער) שיבח את מנהג הספרדים שאומרים אותו אחר קבלת שבת להזכיר איסור שמא יטה וכו'. ועיין בדברי מרן החיד"א בספר ברית עולם על ס"ח (סימן קנד), שהיו נוהגים לאומרו קודם לכה דודי, ונהרא נהרא ופשטיה. סוף דבר הכל נשמע, שכיון שכן המנהג בירושלים, יתד היא שלא תמוט, ואין להטריח את הצבור לכפול מזמור שיר ליום השבת, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. וכמו שכתב בשו"ת ישכיל עבדי הנ"ל (סעיף א). ודי לאומרו פעם אחת. [רוב הדברים מתשו' בכת"י למרן אאמו"ר שליט"א. וע"ע מה שכתבו בזה באור תורה סיון תנש"א]. עכ"ל

והנכון לפי הקבלה מזמור לדוד בואי כלה מזמור שיר ליום השבת -וכל זה לכיון מערב (גם מזמור שיר ליום השבת למערב) ולפני ערבית יושבים ואמרים שוב מזמור שיר ליום השבת


ובמה מדליקין יש נוהגין לפני לכה דודי ויש אחרי מזמור שיר ליום השבת כמו שמובא בילקוט יוסף הנ"ל
 
במגדל העמק הרוב נוהגים לומר לכו נרננה, כל ישראל, לכה דודי, מזמור לדוד, אנא בכח, מזמור שיר ליום השבת וערבית

כן הוא מנהג רוב ישראל, וכן הוא מנהג מרוקו ע"פ מסורת של אלף שנים שלא פסקה תורה מהם. ובירושלים התפשט מנהג אחר כנראה בעקבות קהילה קטנה של מקובלים, משם העתיקוהו למניינים בערים אחרות.

אבל הסדר הוא כך: שיר השירים, לכו נרננה, מזמור לדוד, כל ישראל, לכה דודי, ישקני, מזמור שיר ליום השבת, ערבית.
 
נערך לאחרונה:
כן הוא מנהג רוב ישראל, וכן הוא מנהג מרוקו ע"פ מסורת של אלף שנים שלא פסקה תורה מהם. ובירושלים התפשט מנהג אחר כנראה בעקבות קהילה קטנה של מקובלים, משם העתיקוהו למניינים בערים אחרות.
לפני אלף שנה אמרו לכה דודי?
 
הסדר כולל שיר השירים, לכו נרננה, מזמור לדוד, כל ישראל, לכה דודי, ישקני, מזמור שיר ליום השבת, רק ב"לכה דודי" נתפסת? כאשר חובר הפיוט לכה דודי, הכניסוהו באמצע במקום הראוי לו.
 
כן הוא מנהג רוב ישראל, וכן הוא מנהג מרוקו ע"פ מסורת של אלף שנים שלא פסקה תורה מהם. ובירושלים התפשט מנהג אחר כנראה בעקבות קהילה קטנה של מקובלים, משם העתיקוהו למניינים בערים אחרות.

אבל הסדר הוא כך: שיר השירים, לכו נרננה, מזמור לדוד, כל ישראל, לכה דודי, ישקני, מזמור שיר ליום השבת, ערבית.
מי אמר לך שכך היה המנהג אלף שנה, ומי אמר לך שכך יצא המנג מירושלים? אני צריך מקורות
וגם הסדר שכתבת, קצת שונה מהסדר שאני כתבתי, וכפי שכתבתי כך נוהגים כאן, ומי יעיד מה הנכון?
 
חזור
חלק עליון