ילקוט יוסף שבת א סימן רסז - דיני התפלה בערב שבת
ו. בעת שאומרים "בואי כלה וכו'" בזה מקבלים את השבת לפי מנהגינו. והמנהג לסמוך לבואי כלה פרק במה מדליקין, ואחר כך אומרים מזמור שיר ליום השבת. ויש נוהגים לומר מזמור שיר מיד אחר בואי כלה, ורק אחר כך אומרים פרק במה מדליקין. ויש שנהגו לחזור שוב ולומר מזמור שיר אחר במה מדליקין, אבל אין צריך לנהוג כן, כי די לומר מזמור שיר ליום השבת פעם אחת, וכן מנהגינו.
ההערה - כתב מרן בשלחן ערוך (סימן רסא סעיף ד'): ועניית ברכו הויא קבלת שבת. ולדידן אמירת מזמור שיר ליום השבת הוי כאמירת ברכו לדידהו. והרמ"א בדרכי משה שם כתב, שאין מנהגם לומר מזמור שיר ליום השבת, ולכן קבלת שבת היא בעניית ברכו. והמהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול (סי' לט) כתב, שאמירת בואי כלה שבפיוט לכה דודי הויא קבלת שבת. וכן כתב בשו"ת הלכות קטנות חלק א' (סימן נב) ע"פ המדרש, ישראל בן זוגך. ואף שהגאון מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן לו) כתב, שאמירת בואי כלה לא הוי קבלת שבת, שהרי גם בזמן מרן הבית יוסף היו נוהגים לומר בואי כלה, ועם כל זה לא כתב אלא שמזמור שיר ליום השבת הוי קבלת שבת לדידן. אלמא דבואי כלה לא הוי קבלת שבת. ע"ש. אולם מאחר שהאר"י ז"ל כתב בשער הכוונות שבאמירת בואי כלה יש לכוין לקבל תוספת שבת בבחינת הנפש וכו', וכן כתבו בשו"ת זרע אמת (חלק א' סוף סימן לג, וחלק ג' סימן כז בהגה"ה), ובבן איש חי (פרשת וירא אות ה'), ובכף החיים (סימן רסא ס"ק כז). ע"ש. ומוכח שקבלת שבת הויא באמירת בואי כלה. והכי נקטינן. ועיין במאמר מרדכי (סימן רסא סק"ו). ודו"ק.
ומכל מקום מנהגינו בארץ ישראל ובעיה"ק ירושלים ת"ו, שאחר בואי כלה שבסוף הפיוט של לכה דודי, מפסיקים בפרק במה מדליקין, ואחר כך אומרים מזמור שיר ליום השבת. וכן כתב בספר נוה שלום חזן. ונראה דהיינו טעמא שאין סומכין את המזמור לבואי כלה תיכף ומיד, לפי מה שכתב המהר"ש גרמיזאן שם, שאמירת מזמור זה לפני ערבית של ליל שבת, כמו שאומרים מזמור ברכי נפשי קודם תפלת ערבית של ראש חודש. ע"ש. ולכן מסמיכים המזמור לתפלת ערבית, ולא רצו להטריח על הצבור לאומרו פעמיים. והן אמת שהמקובלים אומרים מזמור שיר ליום השבת ב' פעמים, וכמ"ש בספר שיח יצחק (דף קסג ע"א), ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (סימן מד אות ט), ע"ד הסוד. ועיין עוד במנהגי בית אל שבספר דברי שלום (אות לג). ובכף החיים (סימן ער סק"ד). ע"ש. מכל מקום מנהגינו לאומרו פעם אחת בלבד, שלא לגרום טורח צבור. וכן היה המנהג במצרים בק"ק שער השמים. ובבית הכנסת נוה שלום, ובביהכ"נ חנן, ועוד. [וכן נהגתי במנין שלנו בבית הכנסת אהבה ואחוה שבמצרים, ובמקום שיר השירים שהיו מאריכים בו מאד, קבעתי שיעור ביורה דעה לאברכים שומעי לקחי]. ובשו"ת כפי אהרן אפשטיין (סימן כ') כתב, שמנהג פראג לומר ב' פעמים מזמור שיר ליום השבת, כי בפעם הראשונה היו נוהגים לאומרו בליווי כלי שיר, ובפעם השניה בקול נעים בלבד לקבלת שבת. וכיוונו לצאת בו לקבלת שבת. ע"ש. מה שאין כן למנהגינו לא שייך טעם זה. [אך יש טעם אחר שנהגו כן על פי מעשה בהוראת מהר"ל מפראג. ואכמ"ל]. ואמירת במה מדליקין אחר בואי כלה, נזכרה גם בספר השומר אמת (ריש סימן לד). ע"ש. ובספר מור וקציעה (סימן ער) שיבח את מנהג הספרדים שאומרים אותו אחר קבלת שבת להזכיר איסור שמא יטה וכו'. ועיין בדברי מרן החיד"א בספר ברית עולם על ס"ח (סימן קנד), שהיו נוהגים לאומרו קודם לכה דודי, ונהרא נהרא ופשטיה. סוף דבר הכל נשמע, שכיון שכן המנהג בירושלים, יתד היא שלא תמוט, ואין להטריח את הצבור לכפול מזמור שיר ליום השבת, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. וכמו שכתב בשו"ת ישכיל עבדי הנ"ל (סעיף א). ודי לאומרו פעם אחת. [רוב הדברים מתשו' בכת"י למרן אאמו"ר שליט"א. וע"ע מה שכתבו בזה באור תורה סיון תנש"א]. עכ"ל
והנכון לפי הקבלה מזמור לדוד בואי כלה מזמור שיר ליום השבת -וכל זה לכיון מערב (גם מזמור שיר ליום השבת למערב) ולפני ערבית יושבים ואמרים שוב מזמור שיר ליום השבת
ובמה מדליקין יש נוהגין לפני לכה דודי ויש אחרי מזמור שיר ליום השבת כמו שמובא בילקוט יוסף הנ"ל
