יאיר יחז. מעודה
Active member
הנני מניח את ספקי כאן כיוון שלא מצאתי שמרן זצ"ל או הגאון הראשל"צ התייחסו לנידון בספריהם.
הטור כתב שיין הבדלה הסמוך לסעודה טעון ברכה אחרונה, שאין בהמ"ז פוטרתו, ושאני מיין קידוש דשייך לסעודה כיוון שאין קידוש במקום סעודה.
ומקור דבריו, כך כותב הב"י, הוא דברי הרא"ש בפסחים פ"י ה"ד (ושם הרא"ש לא חילק בין יין קידוש להבדלה ונראה דהחילוק הוא סברא של הטור והסכים עמו כך מרן בשו"ע סימן רצט' ס"ח (והביאה בשם 'יש מי שאומר' דחידוש של הטור הוא, כאמור).
אמנם צ"ע למעשה, דהרא"ש עצמו כתב בפ"י סימן כד' לגבי ד' כוסות, דאין לברך על ברכה אחרונה אחרי כוס ב', כיוון שיין חשיב מחמת סעודה ד'מגרר גריר' (=שמושך תאות האכילה. וה"ה לכל מה שמושך תאות האכילה. משנ"ב קעו סק"ב).
מדברי הרא"ש מובן שבכל אופן יין שייך לסעודה מחמת המציאות שפותח את התיאבון. ולא חילק אם שותהו בכוונה לכך או אם שותהו רק בכוונה למצווה שאז אין הוא שייך לסעודה, דלא תליא בכוונתו. כך נראה מדברי הרא"ש בשני המקורות הללו.
אמנם בכה"ח ובשו"ע הרב כתבו דאם שותהו מחמת מצווה או לצורך רפואה אינו שייך לסעודה ומוכח דס"ל כהטור וכמרן שהדבר תלוי בכוונתו.
אך בק"נ על הרא"ש (פ"י ה"ד) כתב להדיא שמדברי הרא"ש מוכח דס"ל שאין חילוק בין יין קידוש והבדלה ליין בעלמא ואף ששותהו לצורך מצווה שייך לסעודה 'דמגרר גריר' ושכן דעת רש"ל. וכך דעת המג"א (רצט' שם) שאין חילוק . וכן דעת הגר"א (סק"יט). וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש (!)
השאלה היא האם יש לומר סב"ל נגד מרן בכדי לחוש לאחרונים הללו, או שמא יש לסמוך על מרן לברך (בפרט שיש רוב ראשונים דס"ל שבכל אופן מברך על יין שלפני המזון [הרי"ף, הרמב"ן הר"ן הרשב"א ועוד]).
אם יש התייחסות בדברי הראשל"צ או מרן זצ"ל בנושא, אשמח להפניה למקור.
הטור כתב שיין הבדלה הסמוך לסעודה טעון ברכה אחרונה, שאין בהמ"ז פוטרתו, ושאני מיין קידוש דשייך לסעודה כיוון שאין קידוש במקום סעודה.
ומקור דבריו, כך כותב הב"י, הוא דברי הרא"ש בפסחים פ"י ה"ד (ושם הרא"ש לא חילק בין יין קידוש להבדלה ונראה דהחילוק הוא סברא של הטור והסכים עמו כך מרן בשו"ע סימן רצט' ס"ח (והביאה בשם 'יש מי שאומר' דחידוש של הטור הוא, כאמור).
אמנם צ"ע למעשה, דהרא"ש עצמו כתב בפ"י סימן כד' לגבי ד' כוסות, דאין לברך על ברכה אחרונה אחרי כוס ב', כיוון שיין חשיב מחמת סעודה ד'מגרר גריר' (=שמושך תאות האכילה. וה"ה לכל מה שמושך תאות האכילה. משנ"ב קעו סק"ב).
מדברי הרא"ש מובן שבכל אופן יין שייך לסעודה מחמת המציאות שפותח את התיאבון. ולא חילק אם שותהו בכוונה לכך או אם שותהו רק בכוונה למצווה שאז אין הוא שייך לסעודה, דלא תליא בכוונתו. כך נראה מדברי הרא"ש בשני המקורות הללו.
אמנם בכה"ח ובשו"ע הרב כתבו דאם שותהו מחמת מצווה או לצורך רפואה אינו שייך לסעודה ומוכח דס"ל כהטור וכמרן שהדבר תלוי בכוונתו.
אך בק"נ על הרא"ש (פ"י ה"ד) כתב להדיא שמדברי הרא"ש מוכח דס"ל שאין חילוק בין יין קידוש והבדלה ליין בעלמא ואף ששותהו לצורך מצווה שייך לסעודה 'דמגרר גריר' ושכן דעת רש"ל. וכך דעת המג"א (רצט' שם) שאין חילוק . וכן דעת הגר"א (סק"יט). וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש (!)
השאלה היא האם יש לומר סב"ל נגד מרן בכדי לחוש לאחרונים הללו, או שמא יש לסמוך על מרן לברך (בפרט שיש רוב ראשונים דס"ל שבכל אופן מברך על יין שלפני המזון [הרי"ף, הרמב"ן הר"ן הרשב"א ועוד]).
אם יש התייחסות בדברי הראשל"צ או מרן זצ"ל בנושא, אשמח להפניה למקור.