• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

ברכה על שינה בסוכה- הערה על דברי הגאון הראש"ל בעלון השיעור

בעלון השבועי לקראת סוכות כתב הראש"ל הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א גבי הדין הידוע שאין מברכים על שינה בסוכה, וכמ"ש התוספות בברכות (יא ע"ב ד"ה שכבר נפטר) וא"ת מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה. וי"ל דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו. "א"נ משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה". דלכאורה מדוע אין זה דומה לכלל שכ' הריטב"א הידוע בחולין (קו: ד"ה אמר רב) וז"ל: והנוטל ידיו לאכילה וברך על נטילת ידים ואחר כך נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, דהא מכיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך, וההיא שעתא דעתו היה לאכול, ע"כ. ושוב תירץ שבנט"י יש מצות נטילה ואכילת פת כביצה היא תנאי נוסף, משא"כ בסוכה שהברכה היא על עיקר המצוה שלא מתקיימת, עכ"ד שליט"א.

ולענ"ד אין הנידונים דומים, וכדברי התוס' עצמם שהביאם הראש"ל, שגבי שינה בסוכה אין הדבר בידו אלא בידי שמים, והיינו שאדם לא יכול לעמוד ולומר כרגע אני יושן, שהרי יתכן שלא ירדם וכמו שמצוי רבות פעמים, ובמילים אחרות הוא לא יכול ללחוץ על כפתור כדי להרדם, ולכן אין כאן "רגע" שבו הוא יוכל לומר במאה אחוז שהוא הולך לישון, לעומת זאת גבי אכילת פת, ודאי וודאי שהדבר בידו של האדם לומר ולדעת שהוא יגיש את הפת לפיו ויאכל ברגע זה שהוא מברך, וכיון שהדבר בידו וכרגע כוונתו לאכול, ממילא אין בזה חשש מה יקרה אח"כ, אבל גבי שינה דמעיקרא לא היה רגע בו יכל לומר שעכשיו ישן במאה אחוז- אין הדבר בידו, לכן לא נתקן ע"ז ברכה.

וכעין זה מצינו עוד, בתוס' (כתובות עב.) גבי זבה דאינה מברכת על הטבילה שמא תראה ותסתור, ומבואר שאף שבירכה כדין, מ"מ חיישי' שמא תסתור והוי ברכה לבטלה. והיינו הואיל שאין הדבר בידה. וכן מבואר בהדיא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רנב) דאין מברכין על הצדקה כיון דתלוי בדעת השני אם יקבל ואם לא ירצה לקבל הוי ברכה לבטלה, ע"ש. וה"נ אין הדבר בידו בודאות שישן עכשיו.

וגם אעיקרא תירוץ הראש"ל שליט"א, שדוקא גבי נטילה שיש כאן מצוה בפנ"ע אמרו כן, לפו"ר קשה לומר כן, שהרי הפוס' הביאו דברי הריטב"א ככלל גבי הרבה הלכות אחרות שבהם הברכה על המצוה היא אחת ולא ב' ענינים, וכגון בבברכות שבתפלה, וגבי ברכה על מילת גר שמברך קודם הטבילה ועדיין אינו גר ושמא יחזור בו (עי' הדרת קודש להגרצ"פ פרנק, עניני מילה סי' כז, ברכ"ה ח"ב עמ' שסט, ועוד רבים וציינתי הנקרא לפני בראשונה).

צעיר וזעיר יניב נסיר
 
בעלון השבועי לקראת סוכות כתב הראש"ל הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א גבי הדין הידוע שאין מברכים על שינה בסוכה, וכמ"ש התוספות בברכות (יא ע"ב ד"ה שכבר נפטר) וא"ת מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה. וי"ל דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו. "א"נ משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה". דלכאורה מדוע אין זה דומה לכלל שכ' הריטב"א הידוע בחולין (קו: ד"ה אמר רב) וז"ל: והנוטל ידיו לאכילה וברך על נטילת ידים ואחר כך נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, דהא מכיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך, וההיא שעתא דעתו היה לאכול, ע"כ. ושוב תירץ שבנט"י יש מצות נטילה ואכילת פת כביצה היא תנאי נוסף, משא"כ בסוכה שהברכה היא על עיקר המצוה שלא מתקיימת, עכ"ד שליט"א.

ולענ"ד אין הנידונים דומים, וכדברי התוס' עצמם שהביאם הראש"ל, שגבי שינה בסוכה אין הדבר בידו אלא בידי שמים, והיינו שאדם לא יכול לעמוד ולומר כרגע אני יושן, שהרי יתכן שלא ירדם וכמו שמצוי רבות פעמים, ובמילים אחרות הוא לא יכול ללחוץ על כפתור כדי להרדם, ולכן אין כאן "רגע" שבו הוא יוכל לומר במאה אחוז שהוא הולך לישון, לעומת זאת גבי אכילת פת, ודאי וודאי שהדבר בידו של האדם לומר ולדעת שהוא יגיש את הפת לפיו ויאכל ברגע זה שהוא מברך, וכיון שהדבר בידו וכרגע כוונתו לאכול, ממילא אין בזה חשש מה יקרה אח"כ, אבל גבי שינה דמעיקרא לא היה רגע בו יכל לומר שעכשיו ישן במאה אחוז- אין הדבר בידו, לכן לא נתקן ע"ז ברכה.

וכעין זה מצינו עוד, בתוס' (כתובות עב.) גבי זבה דאינה מברכת על הטבילה שמא תראה ותסתור, ומבואר שאף שבירכה כדין, מ"מ חיישי' שמא תסתור והוי ברכה לבטלה. והיינו הואיל שאין הדבר בידה. וכן מבואר בהדיא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רנב) דאין מברכין על הצדקה כיון דתלוי בדעת השני אם יקבל ואם לא ירצה לקבל הוי ברכה לבטלה, ע"ש. וה"נ אין הדבר בידו בודאות שישן עכשיו.

וגם אעיקרא תירוץ הראש"ל שליט"א, שדוקא גבי נטילה שיש כאן מצוה בפנ"ע אמרו כן, לפו"ר קשה לומר כן, שהרי הפוס' הביאו דברי הריטב"א ככלל גבי הרבה הלכות אחרות שבהם הברכה על המצוה היא אחת ולא ב' ענינים, וכגון בבברכות שבתפלה, וגבי ברכה על מילת גר שמברך קודם הטבילה ועדיין אינו גר ושמא יחזור בו (עי' הדרת קודש להגרצ"פ פרנק, עניני מילה סי' כז, ברכ"ה ח"ב עמ' שסט, ועוד רבים וציינתי הנקרא לפני בראשונה).

צעיר וזעיר יניב נסיר
לא מובנת קושייתכם במחילה
שהראשלצ טוען שהריטב''א לא שייך בללכת לישון בסוכה כיון שאין חפצא דמצווה ללכת לישון משא''כ בנטילה יש מצוות נטילת ידים.
 
לא מובנת קושייתכם במחילה
שהראשלצ טוען שהריטב''א לא שייך בללכת לישון בסוכה כיון שאין חפצא דמצווה ללכת לישון משא''כ בנטילה יש מצוות נטילת ידים.
זה בתירוץ.
אבל השואל הי"ו שואל שלכאורה השאלה אינה מתחילה.
 
כדברי מרן הראש"ל שליט"א כתב מרן זיע"א ביב"א ח"א חיו"ד סימן כא בענין חלה שנתערבה ע"ש אות ב' שכ' ז"ל אולם יש לחלק בין נידוננו לנדון הריטב"א דהתם גוף מצות הנטילה נגמרה בשלמות וכו' ע"ש ותרו"צ.
ממשנתו של מרן זיע"א לא נראה שאפשר לקבוע באופן גורף שזו דעתו, שהרי בחזו"ע סוכות עמ' קפד' כתב שאדם שבירך "לישב בסוכה" וטרם אכל כביצה פת התחיל לרדת גשם וסיים סעודתו בביתו, האם ברכתו לבטלה. וכתב עפ"י הריטב"א בחולין קו' שאין ברכתו לבטלה, והרי כאן הברכה אינה כלום בלתי האכילה, והיא מצווה אחת, ואפ"ה מרן זיע"א כתב להסתמך על הריטב"א. וכמדומני שראיתי עוד כמה פעמים במשנתו שסמך על כך בכה"ג ואיני זוכר המקורות כרגע. ועוד, שגם בדברי הראשל"צ שליט"א הדברים לא ברורים לחלוטין: עיין בילקו"י שבת חלק ב' (הנד"מ תשע"א) בעמ' קט' לגבי משפחה שהדליקה נרות מבעו"י והלכה להתארח, האם מותר להם להישאר לישון אצל אותה משפחה או שצריכים לחזור כדי שיהנו מהנרות, ושם נראה להדיא שהחמיר וכתב מפורשות שאין הדין דומה לריטב"א בחולין, מהסיבה הנ"ל, אולם בילקו"י יו"ט (הנד"מ) בעמ' תקכא' פסק שאינם חייבים לחזור, ובביאורים שם כתב שיש לדמותו לריטב"א (וכתב שם עוד סברות להתיר).
 
זה בתירוץ.
אבל השואל הי"ו שואל שלכאורה השאלה אינה מתחילה.
אמת וע"ז עיקר ההערה [רק הרב העיר שגם התירוץ לכאו' לא ברור כיון שהפוס' לא חילקו בנידונים דומים ולמדו מהריטב"א בכיו"ב]
ומה שכתב הה"כ, באמת הראש"ל לא תירץ כן אלא חילק בין שיש תנאי למצוה המתקיימת- נטילה לעומת כשזה המצוה עצמה עמו שינה. עי' בעלון באות הראשונה.
 
ולענ"ד אין הנידונים דומים, וכדברי התוס' עצמם שהביאם הראש"ל, שגבי שינה בסוכה אין הדבר בידו אלא בידי שמים, והיינו שאדם לא יכול לעמוד ולומר כרגע אני יושן, שהרי יתכן שלא ירדם וכמו שמצוי רבות פעמים, ובמילים אחרות הוא לא יכול ללחוץ על כפתור כדי להרדם, ולכן אין כאן "רגע" שבו הוא יוכל לומר במאה אחוז שהוא הולך לישון, לעומת זאת גבי אכילת פת, ודאי וודאי שהדבר בידו של האדם לומר ולדעת שהוא יגיש את הפת לפיו ויאכל ברגע זה שהוא מברך, וכיון שהדבר בידו וכרגע כוונתו לאכול, ממילא אין בזה חשש מה יקרה אח"כ, אבל גבי שינה דמעיקרא לא היה רגע בו יכל לומר שעכשיו ישן במאה אחוז- אין הדבר בידו, לכן לא נתקן ע"ז ברכה.

וכעין זה מצינו עוד, בתוס' (כתובות עב.) גבי זבה דאינה מברכת על הטבילה שמא תראה ותסתור, ומבואר שאף שבירכה כדין, מ"מ חיישי' שמא תסתור והוי ברכה לבטלה. והיינו הואיל שאין הדבר בידה. וכן מבואר בהדיא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רנב) דאין מברכין על הצדקה כיון דתלוי בדעת השני אם יקבל ואם לא ירצה לקבל הוי ברכה לבטלה, ע"ש. וה"נ אין הדבר בידו בודאות שישן עכשיו.
לא כ"כ הבנתי למה שינה חשיב בידי שמים בשלמא זיבה שפיר דאינה יכולה לעצור מעיינה, אבל שינה הדבר תלוי בו אם רוצה לישון או לא, הן אמת שלא באותו רגע ירדם אבל בסופו של דבר ירדם, לא מכיר מישהו שרצה לישון ולא נרדם , אלא"כ החליט לאחר מכן לקום -ושוב זה בבחירתו.
והחילוק של הראש"ל זה לא מעצמו כבר כתבו אותו הפוסקים וכמדומני השדי חמד
 
מה בדיוק כבודו מתכוין לחלוק על התוס? [וכמו שהזכרתי הראש"ל בעצמו הביא ד' התוס' הללו בזה הלשון "שאין הדבר בידו".
ואם כוונת כבודו להבין דבריהם הרי הדבר פשוט אי אפשר להחליט לישון אפשר להחליט ל"הכנס לישון" כלשון העולם, ויתכן מאוד שלא ירדם מחמת מחשבות וכו'.
לעומת זאת אפשר בהחלט להחליט להכניס מאכל לפה.
 
בעלון השבועי לקראת סוכות כתב הראש"ל הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א גבי הדין הידוע שאין מברכים על שינה בסוכה, וכמ"ש התוספות בברכות (יא ע"ב ד"ה שכבר נפטר) וא"ת מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה. וי"ל דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו. "א"נ משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה". דלכאורה מדוע אין זה דומה לכלל שכ' הריטב"א הידוע בחולין (קו: ד"ה אמר רב) וז"ל: והנוטל ידיו לאכילה וברך על נטילת ידים ואחר כך נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, דהא מכיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך, וההיא שעתא דעתו היה לאכול, ע"כ. ושוב תירץ שבנט"י יש מצות נטילה ואכילת פת כביצה היא תנאי נוסף, משא"כ בסוכה שהברכה היא על עיקר המצוה שלא מתקיימת, עכ"ד שליט"א.

ולענ"ד אין הנידונים דומים, וכדברי התוס' עצמם שהביאם הראש"ל, שגבי שינה בסוכה אין הדבר בידו אלא בידי שמים, והיינו שאדם לא יכול לעמוד ולומר כרגע אני יושן, שהרי יתכן שלא ירדם וכמו שמצוי רבות פעמים, ובמילים אחרות הוא לא יכול ללחוץ על כפתור כדי להרדם, ולכן אין כאן "רגע" שבו הוא יוכל לומר במאה אחוז שהוא הולך לישון, לעומת זאת גבי אכילת פת, ודאי וודאי שהדבר בידו של האדם לומר ולדעת שהוא יגיש את הפת לפיו ויאכל ברגע זה שהוא מברך, וכיון שהדבר בידו וכרגע כוונתו לאכול, ממילא אין בזה חשש מה יקרה אח"כ, אבל גבי שינה דמעיקרא לא היה רגע בו יכל לומר שעכשיו ישן במאה אחוז- אין הדבר בידו, לכן לא נתקן ע"ז ברכה.

וכעין זה מצינו עוד, בתוס' (כתובות עב.) גבי זבה דאינה מברכת על הטבילה שמא תראה ותסתור, ומבואר שאף שבירכה כדין, מ"מ חיישי' שמא תסתור והוי ברכה לבטלה. והיינו הואיל שאין הדבר בידה. וכן מבואר בהדיא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רנב) דאין מברכין על הצדקה כיון דתלוי בדעת השני אם יקבל ואם לא ירצה לקבל הוי ברכה לבטלה, ע"ש. וה"נ אין הדבר בידו בודאות שישן עכשיו.

וגם אעיקרא תירוץ הראש"ל שליט"א, שדוקא גבי נטילה שיש כאן מצוה בפנ"ע אמרו כן, לפו"ר קשה לומר כן, שהרי הפוס' הביאו דברי הריטב"א ככלל גבי הרבה הלכות אחרות שבהם הברכה על המצוה היא אחת ולא ב' ענינים, וכגון בבברכות שבתפלה, וגבי ברכה על מילת גר שמברך קודם הטבילה ועדיין אינו גר ושמא יחזור בו (עי' הדרת קודש להגרצ"פ פרנק, עניני מילה סי' כז, ברכ"ה ח"ב עמ' שסט, ועוד רבים וציינתי הנקרא לפני בראשונה).

צעיר וזעיר יניב נסיר
דברים נכוחים. ומצווה ליישב, שאכן, אחהמ"ר, שיטת הריטב"א לכאורה לא שייכת בנידון דידן, וכפי שכת"ר ביאר.

לגבי הסיפא, אע"פ שאכן הפוסקים "משתמשים" בשיטת הריטב"א גם כאשר הכל מצווה אחת, לענ"ד החילוק שכתב הראשל"צ שליט"א הוא חילוק אמיתי בדברי הריטב"א שנתן טעם לדבריו באומרו "הא מכיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך".
 
לעומת זאת גבי אכילת פת, ודאי וודאי שהדבר בידו של האדם לומר ולדעת שהוא יגיש את הפת לפיו ויאכל ברגע זה שהוא מברך,
במחילה לא כ"כ נכון, ישנם מקרים שגם אם הוא רוצה הוא לא יכול כגון דנפיל ומאיס, חשב שיש לפניו מים ואין לפניו ועוד..
ובנוסף מרן שליט"א לא דימה לדינו של הריטב"א בחולין, בעיני יותר נראה כפלפול כי באמת אינו דומה, הוא שאל לכאורה למה אין זה דומה ותירץ שאכן יש לחלק וזה אינו דומה
 
ממשנתו של מרן זיע"א לא נראה שאפשר לקבוע באופן גורף שזו דעתו, שהרי בחזו"ע סוכות עמ' קפד' כתב שאדם שבירך "לישב בסוכה" וטרם אכל כביצה פת התחיל לרדת גשם וסיים סעודתו בביתו, האם ברכתו לבטלה. וכתב עפ"י הריטב"א בחולין קו' שאין ברכתו לבטלה, והרי כאן הברכה אינה כלום בלתי האכילה, והיא מצווה אחת, ואפ"ה מרן זיע"א כתב להסתמך על הריטב"א.
כאשר קראתי את דברי מרן בחזו״ע שציינת גם תמהתי, איך הוא משווה את זה.
וחשבתי שאולי אפשר ליישב שלעולם אין הברכה היא על האכילה, אלא על עצם הישיבה, ורק שישנו תנאי שיאכל בכדי שיבטא באופן מוחלט את ׳מעשה הישיבה׳ שבא לקיים. וא״כ כאשר התיישב ורוצה לאכול, אף שלמעשה לא אכל, הרי סוף סוף עיקר הישיבה קיימת, על אף שבסופו של דבר לא קיים את האכילה בפועל, אך ישיבה יש בכ״א. ובזה דמי קצת להריטב״א. ודוק.
[וחוץ מזה שלמעשה אפשר לצרף את שיטות הראשונים שיש לברך על עצם הישיבה, וא״צ באכילה ולא כמו שנוהגים. אך לא נגע בזה מרן, וקיצר לנו במקום שהיה צריך להאריך בכדי שנוכל להבין כוונתו.]
 
כאשר קראתי את דברי מרן בחזו״ע שציינת גם תמהתי, איך הוא משווה את זה.
וחשבתי שאולי אפשר ליישב שלעולם אין הברכה היא על האכילה, אלא על עצם הישיבה, ורק שישנו תנאי שיאכל בכדי שיבטא באופן מוחלט את ׳מעשה הישיבה׳ שבא לקיים. וא״כ כאשר התיישב ורוצה לאכול, אף שלמעשה לא אכל, הרי סוף סוף עיקר הישיבה קיימת, על אף שבסופו של דבר לא קיים את האכילה בפועל, אך ישיבה יש בכ״א. ובזה דמי קצת להריטב״א. ודוק.
[וחוץ מזה שלמעשה אפשר לצרף את שיטות הראשונים שיש לברך על עצם הישיבה, וא״צ באכילה ולא כמו שנוהגים. אך לא נגע בזה מרן, וקיצר לנו במקום שהיה צריך להאריך בכדי שנוכל להבין כוונתו.]
בתחילה חשבנו ליישב בכיוון של כבודו, אך לענ"ד הכתוב לא סובל זאת, שהרי הרב הדגיש מה הסיבה שאין ברכתו לבטלה, וז"ל: "כיון שבשעה שבירך לישב בסוכה היה בדעתו לסעוד שם סעודת קבע וכו' לא הויא ברכתו לבטלה, דרחמנא ליבא בעי" דהיינו שכיון שבליבו היה לסעוד, ברכתו לא הייתה לבטלה, ומוכח שבעצם הסעודה הרב ע"ה תלה את דבריו. ואם איתא לדברי כבודו, ודאי שהיה לרב לבאר ולומר שהסיבה היא "כיון שבשעה שבירך לישב בסוכה מעיקר הדין נסתיימה המצווה כיון שקיים בעצמו ישיבה בסוכה" או דברים כגון אלו. ותו, דלא סתם הרב את דבריו אלא ביאר את סיבת ההיתר בצורה ברורה, וכפי שנת"ל, וא"כ קשה לומר שהרב ע"ה צירף את הרי"ף, הרמב"ם והגר"א.
 
בתחילה חשבנו ליישב בכיוון של כבודו, אך לענ"ד הכתוב לא סובל זאת, שהרי הרב הדגיש מה הסיבה שאין ברכתו לבטלה, וז"ל: "כיון שבשעה שבירך לישב בסוכה היה בדעתו לסעוד שם סעודת קבע וכו' לא הויא ברכתו לבטלה, דרחמנא ליבא בעי"
עדיין היה נראה לי שזוהי כוונתו. שמכיון שכוונתו היתה לסעוד סעודת קבע, א״כ חל עליו חובת ברכת לישב בסוכה, היות ונוצר מצב שמחוייב בברכה מפאת ישיבתו. ושוב כיון שבאותו העת והרגע רצונו כך היה, אי״ז נחשב ברכה לבטלה.

וא"כ קשה לומר שהרב ע"ה צירף את הרי"ף, הרמב"ם והגר"א
אני לא אומר שזוהי כוונת מרן מלכא, אלא רק שאליבא דהלכתא, אפשר בודאי להחשיב שלא בירך ברכה לבטלה.
 
בשיעור השבועי של הראשל״צ אמר לדחות להדיא את שיטת החינא וחסדא שהשווה את דין הריטב״א לכגון דא שלא רצה לאכול מחמת שהודיעו לו שהמאכל חמוץ וכדו׳, שאין בזה ברכה לבטלה. ודחה דבריו.
 
האם ידוע למישהו שבילקו״י הזכיר את הכלל של הריטב״א גם באופן שאין מצוה ותנאי ?
והאם יש מקום שהעיר ע״ד מרן אביו זצ״ל שבכמה מקומות נקט את דעת הריטב״א ככלל פשוט לכל האופנים ?
 
בעלון השבועי לקראת סוכות כתב הראש"ל הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א גבי הדין הידוע שאין מברכים על שינה בסוכה, וכמ"ש התוספות בברכות (יא ע"ב ד"ה שכבר נפטר) וא"ת מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה. וי"ל דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו. "א"נ משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה". דלכאורה מדוע אין זה דומה לכלל שכ' הריטב"א הידוע בחולין (קו: ד"ה אמר רב) וז"ל: והנוטל ידיו לאכילה וברך על נטילת ידים ואחר כך נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, דהא מכיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך, וההיא שעתא דעתו היה לאכול, ע"כ. ושוב תירץ שבנט"י יש מצות נטילה ואכילת פת כביצה היא תנאי נוסף, משא"כ בסוכה שהברכה היא על עיקר המצוה שלא מתקיימת, עכ"ד שליט"א.

ולענ"ד אין הנידונים דומים, וכדברי התוס' עצמם שהביאם הראש"ל, שגבי שינה בסוכה אין הדבר בידו אלא בידי שמים, והיינו שאדם לא יכול לעמוד ולומר כרגע אני יושן, שהרי יתכן שלא ירדם וכמו שמצוי רבות פעמים, ובמילים אחרות הוא לא יכול ללחוץ על כפתור כדי להרדם, ולכן אין כאן "רגע" שבו הוא יוכל לומר במאה אחוז שהוא הולך לישון, לעומת זאת גבי אכילת פת, ודאי וודאי שהדבר בידו של האדם לומר ולדעת שהוא יגיש את הפת לפיו ויאכל ברגע זה שהוא מברך, וכיון שהדבר בידו וכרגע כוונתו לאכול, ממילא אין בזה חשש מה יקרה אח"כ, אבל גבי שינה דמעיקרא לא היה רגע בו יכל לומר שעכשיו ישן במאה אחוז- אין הדבר בידו, לכן לא נתקן ע"ז ברכה.
גם לי הוקשה כן.
 
בחזו"ע כתב שאם בירך לישב בסוכה ומיד ירדו גשמים לא הוה ברכה לבטלה ע"פ דברי הריטב"א, אבל באמת צדקו האומרים שדברי הריטב"א אינם אלא על מצוה שנעשתה בשלימות ויש הוכחות רבות לזה כגון מי ששכח ספירת העומר מבואר בחיד"א (מורה באצבע אות רנ"ז) שכל ברכותיו שיברך הוו ברכה לבטלה ולמה והלא בירך כדין, גם מי שבירך על תפוח ונפל מידו הוה ברכה לבטלה וצריך לומר בשכמל"ו (סי' ר"ו ס''ו) ולמה, גם התוקע בשופר ואין יכול לתקוע אינו ברכה לבטלה אם אחר מיד תקע כיון שברכתו היתה גם על השני (סי' תקפ"ה ס''ג בטור וב''י לבוש ט''ז ומשנ"ב) משמע ללא זה ברכה לבטלה למרות שבשעת הברכה היתה דעתו כדין, גם כתב הטור (סי' תפ"ח תרמ"ד) בשם מהר"ם שאם חיסר מהלל אפי' אות אחת ברכה לבטלה הגם שבשעת ברכה היתה דעתו לומר כדין.
 
מבואר בחיד"א (מורה באצבע אות רנ"ז) שכל ברכותיו שיברך הוו ברכה לבטלה ולמה והלא בירך כדין
זה בכלל לא יובן. שמכיון שתיקנו לברך כל יום, בהכרח שהברכה היא על חלק מהמצווה. וא״כ לא יעלה על הדעת לומר שיש בזה ברכה לבטלה למפרע. וז״פ.
 
חזור
חלק עליון