פסק מרן הש"ע (ס' קעד סעיף ז) שאין מברכים על משקים, מלבד יין, בתוך הסעודה. ע"ש. ושני טעמים נאמרו בזה, משום שבא לשרות את המאכל. או משום שאין רגילים לאכול בלא שתיה. כנזכר בב"י שם.
הנה האחרונים דנו במי ששותה יי"ש בתוך סעודתו אם יברך. דעת כמה אחרונים שיש לברך עליו כיוון שאין רגילים לשתותו בתוך הסעודה מחמת צמאון האכילה. אמנם המג"א ועוד אחרונים סוברים שאין לברך משום שבא לעורר את תאוות האכילה. ע"ש במשנ"ב שם ס"ק לט. והוסיף שכל זה הוא דוקא בתוך הסעודה, אך אם שותה יי"ש בסוף סעודתו שאז בודאי דעתו רק לעכל המזון, 'לכו"ע' צריך ברכה.
בקצור ש"ע (ס' מג, ז) כתב שאם שותה קפה, כדי לעכל המזון שאכל צריך לברך עליו ברכה ראשונה, כי מה שהוא בא לעכל אינו נחשב מצרכי הסעודה. ומ"מ טוב לברך על מעט סוכר ברכת שהכל לפטור את הקפה. ע"כ. וכתב בספר מסגרת השלחן (סק"ט) שלפי מש"כ בסק"ה י"ל דאין לברך על הקפה, וכן המנהג. ושם בסק"ה על הא דכתב הקצוש"ע שאין לברך על יי"ש 'בתוך' הסעודה שהוא בספק אם בא מחמת הסעודה. כתב במסגרת השלחן שדעת המג"א, חיי"א וגר"ז שאין לברך על היי"ש 'בתוך' הסעודה משום שבא כדי לעורר תאוות האכילה. והגר"ז בסידורו הוסיף, שאף אם שותה כדי לחמם האצטומכא לעכל המאכל ג"כ לא יברך. והוסיף במסגרת השלחן, דמפני שיש אחרונים שכתבו שיש לברך אם לעכל המאכל, לכן יש להמנע מלשתותו בתוך הסעודה עד לאחר בהמ"ז. ע"ש. יוצא איפוא, שכיון שהקפה בא לעכל את המאכל, ובזה נחלקו האחרונים אם לסיבה זו יש לברך או לא. לכן כתב במסגרת השלחן שאין לברך דסב"ל והוסיף שכן נוהגים שלא לברך על קפה שבסוף הסעודה.
בשו"ת קנין תורה (ח"ד ס' יט) דן לעניין גלידה בסוף הסעודה אם יש לברך עליה. והעלה שאין לברך. והביא דברי מסגרת השלחן הנ"ל, ולמד ממנו שכל מאכל שברכתו שהכל המנהג לא לברך. וחילק בין מאכל שברכתו מבוררת יותר כפרי העץ שיש לברך בסוף סעודה כש"כ במסגרת השלחן שם סק"ח על פירות העץ מבושלים שרגילים לאכול בסוף סעודה (שקוראים צימעס, כנראה קומפוט) שידוע שאין אוכלים אותם למזון ולתבשיל, אלא לקינוח בודאי שיש לברך עליהם אם אוכלן בלי פת. עכ"ל המסגרת השלחן. לבין מאכלים שברכת שהכל, שאין לברך עליהם אף אם כוונתו לקינוח. ע"ש.
במחילה מכת"ר, אינני מבין דבריו כלל. כל מה שכתב המסגרת השלחן הוא על קפה ויי"ש בלבד, משום ששם יש מחלוקת בפוסקים אם לברך על משקה שבא לעכל את המאכל. אך לא בא המסגרת השלחן לחדש כלל, שכל דבר שברכתו שהכל אין לברך עליו. זה לא עלה על לבו מעולם.
ומה שהביא מסק"ח לגבי קומפוט, משם ראיה שיש לברך על גלידה. משום דטעמא דיש לחלק בין הקומפוט בסוף הסעודה לבין פירות מבושלים בתוך הסעודה שיש בזה מחלוקת. (עי' משנ"ב ס' קעז סק"ד). משום שהקומפוט הבא בסוף סעודה הוא נועד רק לקינוח, ואף שמבושלים לא גרע, וטעונים ברכה. אך פירות הבאים בתוך הסעודה אוכלים אותם למזון ולתבשיל. ע"ש.
א"כ ה"ה לגלידה שכל עיקרו הוא רק לקינוח ולא לסעוד, ולא להשרות המאכל ולא משום צמאון. בודאי שיש לברך עליו.
וכן דעת רבים מפוסקי זמנינו. שבט הלוי (חלק א סימן רה) וז"ל- סימן קע"ד ס"ז דחשיבי כבאים מחמת הסעודה, לפי שאין דרך לאכול בלא שתיה. ונראה דמיני מתיקה כגון גלידה או שוקולד פשיטא דאין דינם כמשקין וצריך לברך עליהם לפניהם והרבה טועים בזה. עכ"ל. הגרש"ז אויערבך (ותן ברכה ח"א עמ' פז ומעדני שלמה עמ' מו ושלמי ברכה עמ' קמט). הגרי"ש אלישיב (ותן ברכה שם). אבן ישראל (ח"ט ס' סב ס"ו). אבני ישפה (ח"ו ס' כז ס"א) ושם דחה מש"כ במנחת יצחק שאין לברך משום שמא נחשב למשקה. דאף אם נחשב למשקה צריך לברך עליו כיון שבהחלט הוא מן הדברים שאינם באים מחמת הסעודה. רבבות אפרים (ח"ז ס' רסה עמ' ריט) ע"ש שיש מדקדקים לאכלם עם פת, או לברך על שוקולד. הגר"מ מזוז (מקור נאמן ח"א עמ' רמז. עלון בית נאמן גיליון 50 הובא במשנ"ב איש מצליח עמ' עז הערה 1). הגר"מ הלוי בברכת ה' (ח"ג פ"י ס' עג). הגרמ"מ קארפ (הלכות יום ביום עמ' תקנט). הגר"י רצאבי (ש"ע המקוצר ח"א ס' לא הערה ה). הגרי"מ שטרן (קונט' הסעודה וברכותיה עמ' נא). בגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד ברכות דף מב ע"א). שו"ת יצחק ירנן (ח"ג ס"ס יד). נטעי גבריאל (נישואין ח"ב פרק פ סעיף יד).
ולא אכחד שראיתי למו"ר הגר"י יוסף שליט"א בילקו"י שבת (כרך ג' ס' רעב עמ' תרעח) שהעלה שאין לברך על גלידה בסוף סעודתו. וחיליה משום שנחלקו האחרונים האם גלידה חשיבה כמשקה או לא. והביא שכן פסקו באור לציון (ח"ב פרק יב סעיף יב). קנין תורה הנ"ל. באר משה (ח"א, יא). אמנם באורל"צ חילק בין גלידה חלבית או מקצפת ביצים שיש לברך עליה, משום שדינה כמאכל ויש לברך על מאכל הבא לקינוח. אך גלידה שעשויה ממשקים אחרים, דינה כמשקה ואין לברך עליה.
ובשו"ת באר משה כלל לא דן לעניין גלידה בתוך סעודה, אלא רק אם גלידה חשיבא כמשקה או כמאכל לעניין אחר, ע"ש. וכאמור, אף אם חשיב משקה, יש לברך עליו.
ומה שהביא משו"ת משנה הלכות, יגעתי וחפשתי הרבה בכל ספריו ולא מצאתי דבר ממש"כ בשמו, מלבד חלק טו ס' סה שרק כתב שיש בזה מחלוקת ותו לא. ואח"כ מצאתי זה בשו"ת תשובות והנהגות ח"א (ס' קעז. וכן מה שהעתיק מח"ה הוא בתשובות והנהגות ח"ה ס' סג) ושם הביא שיש סוברים לחלק בין שבתות שאין לברך משום שהוא מנה קבועה ושייך לסעודה ואין לברך ובחול דוקא מברכים. וכל הנידון שם הוא בקומפוט, משום שהוא מבושל ושמא שייך לסעודה. אמנם בגלידה הנאכלת בכפית, כתב בתשוה"נ ח"ה שם, שאף שאינו שייך לגוף הסעודה, כיון שנהגו לאוכלו בתוך סעודת נישואין וכדומה דוקא ראוי להימנע מלברך, כדרך שהח"ח בסוף ימיו לא בירך על קומפוט שרגילים לאוכלו בסעודה. והוא הדין בנידון דידן שנהגו לאכול גלידה כזאת רק בסעודה אין לברך. וכ"ש כשאוכלו בסעודה חשובה שרגילים לאכול בה גלידה שראוי להמנע מלברך, שיש לצדד כדעת הגאון חבצלת השרון, שמחלק בקומפוט דהדרך לאוכלו בסעודה חשובה כמו בשבתות וכדו', דאם אוכלו בסעודה חשובה א"צ לברך וכשאוכלו בסתם סעודה צריך לברך, וה"ה בנידו"ד שאין לברך כשאוכלו בסעודה שרגילים לאכול כן. עכ"ד. כלומר כיון שהרגילות לאוכלו בסוף סעודות, חשיבי כחלק מהסעודה. וחידוש זה הוא ע"פ הגר"א במעשה רב (סימן פב) לפי ביאור הרב אור חדש (המובא בילקוט מפרשים שבמהדורה החדשה) דמה שאמרו שדברים הבאים בסעודה שלא מחמת הסעודה, פירוש דברים שאין רגילים לאוכלו בסעודה. אך דברים שיש רגילות לאוכלם בסעודות, על אף שאינם באים ללפת את הפת, אלא לקינוח ותענוג, עם כל זאת אין לברך עליהם. אמנם ראיתי בירחון ישורון (תשנ"ט עמ' ת) ביאור מהרב שמואל אביגדור פייוועלזאן (ראש ישיבה במאנסי) שביאר להיפך, שלא רק הדברים הבאים לתענוג או לקינוח כמו פירות, שודאי שיש לברך עליהם. אלא אף על תבשיל שאינו רגיל להשביע בו, חייב לברך.
וראה במשנ"ב ס' קעז (בשעה"צ סק"ז), שהוכיח מהראשונים שגם אם רגילים להביא פירות בסוף סעודה, יש לברך עליהם. כיון שבאים רק לקינוח. וכ"כ הערוך השלחן (קעז, יא). והסכים עמו בהלכה ברורה (ס' קעז בירור הלכה ס"ק יב). ועוד הביא שם מהרב שדי חמד (ח"ד במהדורה קהת עמ' תשע ס"ק כו. ובמהדורה הראשונה אסיפת דינים מערכת ברכות עמ' צג ע"ב) שכתב שפשוט שיש לברך על קומפוט שנוהגים להביא בסוף הסעודה. ודחה לנכון מש"כ בספר זכרונו לחיים שכתב שבסעודות גדולות שקרוב לגמר הסעודה מביאים קומפוט אין צריך לברך עליהם כלל. ע"כ. והשד"ח דחה שלא פירש כוונתו ואיפכא מסתברא. ע"ש. ואולי כוונת הזכרונו לחיים כדעת הגר"א. ועכ"פ מדברי השדי חמד מוכח שאף שרגילים להביא קומפוט בסוף הסעודה מ"מ יש לברך עליהם. וכן העלה בספר מעדני אשר (ברכות עמ' עח) שלדינא ודאי יש לנהוג כדעת כל הראשונים וכל הפוסקים, דהכל תלוי בשובע וקינוח, ולא רגילות לאוכלו תוך הסעודה, וכש"כ בשעה"צ הנ"ל. וע"ע בחוט שני (ברכות עמ' קסח) ובספר ברכה נאמנה (ס' קעז סעיף ב) מש"כ בברכת הקומפוט.
וכיון שגם כוונת הגר"א שנויה במחלוקת, ואילו שאר הפוסקים לא מצאתי שכתבו כדבריו, אלא מוכח להיפך, והמנהג פשוט לברך על פירות ודברים הבאים לקינוח (וראה בברכ"י ס' קעז סק"א שכתב שנוהגים לברך על ירקות חיים, שדינם כמו פירות. ודו"ק), לכן קשה לדחות דעת רוב פוסקי זמנינו שיש לברך על גלידה בסוף הסעודה מטעם הגר"א.
עוד כתב בילקו"י (עמ' תרפ) שלא חילקו הראשונים בגדר שתיה, ואף אם ישתה משקה קר עם קרח לתענוג בסוף הסעודה, כשאינו צמא כלל, לא יברך, שלא חילקו במה שהוא משקה. ע"ש. ותמוה הוא, שהרי הפוסקים כן חילקו בין המשקאות, כש"כ בתחילת התשובה. והיכן מצינו תקנה לא לברך ועל זה נאמר דלא פלוג רבנן. אלא זו סברא של הראשונים, וודאי שבסברא זו יש חילוקים. כמו שהבינו כל האחרונים. וכ"כ במשנ"ב איש מצליח שם. ונכון הוא.
הנה האחרונים דנו במי ששותה יי"ש בתוך סעודתו אם יברך. דעת כמה אחרונים שיש לברך עליו כיוון שאין רגילים לשתותו בתוך הסעודה מחמת צמאון האכילה. אמנם המג"א ועוד אחרונים סוברים שאין לברך משום שבא לעורר את תאוות האכילה. ע"ש במשנ"ב שם ס"ק לט. והוסיף שכל זה הוא דוקא בתוך הסעודה, אך אם שותה יי"ש בסוף סעודתו שאז בודאי דעתו רק לעכל המזון, 'לכו"ע' צריך ברכה.
בקצור ש"ע (ס' מג, ז) כתב שאם שותה קפה, כדי לעכל המזון שאכל צריך לברך עליו ברכה ראשונה, כי מה שהוא בא לעכל אינו נחשב מצרכי הסעודה. ומ"מ טוב לברך על מעט סוכר ברכת שהכל לפטור את הקפה. ע"כ. וכתב בספר מסגרת השלחן (סק"ט) שלפי מש"כ בסק"ה י"ל דאין לברך על הקפה, וכן המנהג. ושם בסק"ה על הא דכתב הקצוש"ע שאין לברך על יי"ש 'בתוך' הסעודה שהוא בספק אם בא מחמת הסעודה. כתב במסגרת השלחן שדעת המג"א, חיי"א וגר"ז שאין לברך על היי"ש 'בתוך' הסעודה משום שבא כדי לעורר תאוות האכילה. והגר"ז בסידורו הוסיף, שאף אם שותה כדי לחמם האצטומכא לעכל המאכל ג"כ לא יברך. והוסיף במסגרת השלחן, דמפני שיש אחרונים שכתבו שיש לברך אם לעכל המאכל, לכן יש להמנע מלשתותו בתוך הסעודה עד לאחר בהמ"ז. ע"ש. יוצא איפוא, שכיון שהקפה בא לעכל את המאכל, ובזה נחלקו האחרונים אם לסיבה זו יש לברך או לא. לכן כתב במסגרת השלחן שאין לברך דסב"ל והוסיף שכן נוהגים שלא לברך על קפה שבסוף הסעודה.
בשו"ת קנין תורה (ח"ד ס' יט) דן לעניין גלידה בסוף הסעודה אם יש לברך עליה. והעלה שאין לברך. והביא דברי מסגרת השלחן הנ"ל, ולמד ממנו שכל מאכל שברכתו שהכל המנהג לא לברך. וחילק בין מאכל שברכתו מבוררת יותר כפרי העץ שיש לברך בסוף סעודה כש"כ במסגרת השלחן שם סק"ח על פירות העץ מבושלים שרגילים לאכול בסוף סעודה (שקוראים צימעס, כנראה קומפוט) שידוע שאין אוכלים אותם למזון ולתבשיל, אלא לקינוח בודאי שיש לברך עליהם אם אוכלן בלי פת. עכ"ל המסגרת השלחן. לבין מאכלים שברכת שהכל, שאין לברך עליהם אף אם כוונתו לקינוח. ע"ש.
במחילה מכת"ר, אינני מבין דבריו כלל. כל מה שכתב המסגרת השלחן הוא על קפה ויי"ש בלבד, משום ששם יש מחלוקת בפוסקים אם לברך על משקה שבא לעכל את המאכל. אך לא בא המסגרת השלחן לחדש כלל, שכל דבר שברכתו שהכל אין לברך עליו. זה לא עלה על לבו מעולם.
ומה שהביא מסק"ח לגבי קומפוט, משם ראיה שיש לברך על גלידה. משום דטעמא דיש לחלק בין הקומפוט בסוף הסעודה לבין פירות מבושלים בתוך הסעודה שיש בזה מחלוקת. (עי' משנ"ב ס' קעז סק"ד). משום שהקומפוט הבא בסוף סעודה הוא נועד רק לקינוח, ואף שמבושלים לא גרע, וטעונים ברכה. אך פירות הבאים בתוך הסעודה אוכלים אותם למזון ולתבשיל. ע"ש.
א"כ ה"ה לגלידה שכל עיקרו הוא רק לקינוח ולא לסעוד, ולא להשרות המאכל ולא משום צמאון. בודאי שיש לברך עליו.
וכן דעת רבים מפוסקי זמנינו. שבט הלוי (חלק א סימן רה) וז"ל- סימן קע"ד ס"ז דחשיבי כבאים מחמת הסעודה, לפי שאין דרך לאכול בלא שתיה. ונראה דמיני מתיקה כגון גלידה או שוקולד פשיטא דאין דינם כמשקין וצריך לברך עליהם לפניהם והרבה טועים בזה. עכ"ל. הגרש"ז אויערבך (ותן ברכה ח"א עמ' פז ומעדני שלמה עמ' מו ושלמי ברכה עמ' קמט). הגרי"ש אלישיב (ותן ברכה שם). אבן ישראל (ח"ט ס' סב ס"ו). אבני ישפה (ח"ו ס' כז ס"א) ושם דחה מש"כ במנחת יצחק שאין לברך משום שמא נחשב למשקה. דאף אם נחשב למשקה צריך לברך עליו כיון שבהחלט הוא מן הדברים שאינם באים מחמת הסעודה. רבבות אפרים (ח"ז ס' רסה עמ' ריט) ע"ש שיש מדקדקים לאכלם עם פת, או לברך על שוקולד. הגר"מ מזוז (מקור נאמן ח"א עמ' רמז. עלון בית נאמן גיליון 50 הובא במשנ"ב איש מצליח עמ' עז הערה 1). הגר"מ הלוי בברכת ה' (ח"ג פ"י ס' עג). הגרמ"מ קארפ (הלכות יום ביום עמ' תקנט). הגר"י רצאבי (ש"ע המקוצר ח"א ס' לא הערה ה). הגרי"מ שטרן (קונט' הסעודה וברכותיה עמ' נא). בגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד ברכות דף מב ע"א). שו"ת יצחק ירנן (ח"ג ס"ס יד). נטעי גבריאל (נישואין ח"ב פרק פ סעיף יד).
ולא אכחד שראיתי למו"ר הגר"י יוסף שליט"א בילקו"י שבת (כרך ג' ס' רעב עמ' תרעח) שהעלה שאין לברך על גלידה בסוף סעודתו. וחיליה משום שנחלקו האחרונים האם גלידה חשיבה כמשקה או לא. והביא שכן פסקו באור לציון (ח"ב פרק יב סעיף יב). קנין תורה הנ"ל. באר משה (ח"א, יא). אמנם באורל"צ חילק בין גלידה חלבית או מקצפת ביצים שיש לברך עליה, משום שדינה כמאכל ויש לברך על מאכל הבא לקינוח. אך גלידה שעשויה ממשקים אחרים, דינה כמשקה ואין לברך עליה.
ובשו"ת באר משה כלל לא דן לעניין גלידה בתוך סעודה, אלא רק אם גלידה חשיבא כמשקה או כמאכל לעניין אחר, ע"ש. וכאמור, אף אם חשיב משקה, יש לברך עליו.
ומה שהביא משו"ת משנה הלכות, יגעתי וחפשתי הרבה בכל ספריו ולא מצאתי דבר ממש"כ בשמו, מלבד חלק טו ס' סה שרק כתב שיש בזה מחלוקת ותו לא. ואח"כ מצאתי זה בשו"ת תשובות והנהגות ח"א (ס' קעז. וכן מה שהעתיק מח"ה הוא בתשובות והנהגות ח"ה ס' סג) ושם הביא שיש סוברים לחלק בין שבתות שאין לברך משום שהוא מנה קבועה ושייך לסעודה ואין לברך ובחול דוקא מברכים. וכל הנידון שם הוא בקומפוט, משום שהוא מבושל ושמא שייך לסעודה. אמנם בגלידה הנאכלת בכפית, כתב בתשוה"נ ח"ה שם, שאף שאינו שייך לגוף הסעודה, כיון שנהגו לאוכלו בתוך סעודת נישואין וכדומה דוקא ראוי להימנע מלברך, כדרך שהח"ח בסוף ימיו לא בירך על קומפוט שרגילים לאוכלו בסעודה. והוא הדין בנידון דידן שנהגו לאכול גלידה כזאת רק בסעודה אין לברך. וכ"ש כשאוכלו בסעודה חשובה שרגילים לאכול בה גלידה שראוי להמנע מלברך, שיש לצדד כדעת הגאון חבצלת השרון, שמחלק בקומפוט דהדרך לאוכלו בסעודה חשובה כמו בשבתות וכדו', דאם אוכלו בסעודה חשובה א"צ לברך וכשאוכלו בסתם סעודה צריך לברך, וה"ה בנידו"ד שאין לברך כשאוכלו בסעודה שרגילים לאכול כן. עכ"ד. כלומר כיון שהרגילות לאוכלו בסוף סעודות, חשיבי כחלק מהסעודה. וחידוש זה הוא ע"פ הגר"א במעשה רב (סימן פב) לפי ביאור הרב אור חדש (המובא בילקוט מפרשים שבמהדורה החדשה) דמה שאמרו שדברים הבאים בסעודה שלא מחמת הסעודה, פירוש דברים שאין רגילים לאוכלו בסעודה. אך דברים שיש רגילות לאוכלם בסעודות, על אף שאינם באים ללפת את הפת, אלא לקינוח ותענוג, עם כל זאת אין לברך עליהם. אמנם ראיתי בירחון ישורון (תשנ"ט עמ' ת) ביאור מהרב שמואל אביגדור פייוועלזאן (ראש ישיבה במאנסי) שביאר להיפך, שלא רק הדברים הבאים לתענוג או לקינוח כמו פירות, שודאי שיש לברך עליהם. אלא אף על תבשיל שאינו רגיל להשביע בו, חייב לברך.
וראה במשנ"ב ס' קעז (בשעה"צ סק"ז), שהוכיח מהראשונים שגם אם רגילים להביא פירות בסוף סעודה, יש לברך עליהם. כיון שבאים רק לקינוח. וכ"כ הערוך השלחן (קעז, יא). והסכים עמו בהלכה ברורה (ס' קעז בירור הלכה ס"ק יב). ועוד הביא שם מהרב שדי חמד (ח"ד במהדורה קהת עמ' תשע ס"ק כו. ובמהדורה הראשונה אסיפת דינים מערכת ברכות עמ' צג ע"ב) שכתב שפשוט שיש לברך על קומפוט שנוהגים להביא בסוף הסעודה. ודחה לנכון מש"כ בספר זכרונו לחיים שכתב שבסעודות גדולות שקרוב לגמר הסעודה מביאים קומפוט אין צריך לברך עליהם כלל. ע"כ. והשד"ח דחה שלא פירש כוונתו ואיפכא מסתברא. ע"ש. ואולי כוונת הזכרונו לחיים כדעת הגר"א. ועכ"פ מדברי השדי חמד מוכח שאף שרגילים להביא קומפוט בסוף הסעודה מ"מ יש לברך עליהם. וכן העלה בספר מעדני אשר (ברכות עמ' עח) שלדינא ודאי יש לנהוג כדעת כל הראשונים וכל הפוסקים, דהכל תלוי בשובע וקינוח, ולא רגילות לאוכלו תוך הסעודה, וכש"כ בשעה"צ הנ"ל. וע"ע בחוט שני (ברכות עמ' קסח) ובספר ברכה נאמנה (ס' קעז סעיף ב) מש"כ בברכת הקומפוט.
וכיון שגם כוונת הגר"א שנויה במחלוקת, ואילו שאר הפוסקים לא מצאתי שכתבו כדבריו, אלא מוכח להיפך, והמנהג פשוט לברך על פירות ודברים הבאים לקינוח (וראה בברכ"י ס' קעז סק"א שכתב שנוהגים לברך על ירקות חיים, שדינם כמו פירות. ודו"ק), לכן קשה לדחות דעת רוב פוסקי זמנינו שיש לברך על גלידה בסוף הסעודה מטעם הגר"א.
עוד כתב בילקו"י (עמ' תרפ) שלא חילקו הראשונים בגדר שתיה, ואף אם ישתה משקה קר עם קרח לתענוג בסוף הסעודה, כשאינו צמא כלל, לא יברך, שלא חילקו במה שהוא משקה. ע"ש. ותמוה הוא, שהרי הפוסקים כן חילקו בין המשקאות, כש"כ בתחילת התשובה. והיכן מצינו תקנה לא לברך ועל זה נאמר דלא פלוג רבנן. אלא זו סברא של הראשונים, וודאי שבסברא זו יש חילוקים. כמו שהבינו כל האחרונים. וכ"כ במשנ"ב איש מצליח שם. ונכון הוא.
נערך לאחרונה:
