ושו"ר בשו"ת הראשון לציון ח"ב (סי' כו עמ' קב) שכתב דהיות ובחזו"ע העלה שקטן מברך ברכת הגומל - משנה אחרונה עיקר. ואף שבאמת לא ראינו מעולם שקטן בירך הגומל, מ"מ אם ירצו איזה קהל שהקטן יעלה ויברך הגומל, אה"נ למונעו מכך. עכ"ד.
והוא פלא גדול, הרי אם אין המנהג כן, למה יוכל לברך, ולמה שלא נחשוש לסב"ל?!!! אתמהה!
ועוד יש לתמוה במה שכתב בס' ברכה נאמנה סי' ריט ס"ב שאף שברוב המקומות לא ראינו שקטן מברך הגומל, מ"מ מאחר שהרבה העידו שהיה מנהג בין הספרדים שקטן מברך, במקום שרוצים לעלותו לברך בפני עשרה, יכולים לנהוג כן אף לכתחילה, עכ"ד.
ותמוה מאד, למה להקיש מאותם מקומות שנהגו גם למקומות שלא נהגו.
הרי אם הטעם שסומכים לברך הוא משום שבמקום מנהג ל"א סב"ל, א"כ איך אפשר להקיש ממקום אחד למקום אחר.
והרי מפורש בבא"ח שתלה זאת במנהג, והיכן שאין מנהג ברור יש לחוש לדעת החולקים.