אלעזר אטיאס
Active member
כתב מרן זצ"ל בילק"י ח"א עמוד שה [העתקתי מילקי כי שם זה נמצא בבר אילן אך זה אותו תוכן]
ילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קכח - הלכות נשיאת כפים
וכן העיר מרן החיד"א בברכי יוסף בשיורי ברכה (סי' קכח סק"ג) מדברי המאירי. וסיים, שאף שהמהר"ם בן חביב חשש לכתחלה לספקו של הרב הלבוש, שאם יש כהן אחר לא יעלה לדוכן הכהן הזה שכבר נשא כפיו, מכל מקום הואיל ומפורש במאירי שרשאי לחזור לישא כפיו בברכה, וכן כתב המהר"ם מינץ, וכן משמע מסתמות הפוסקים, אין לחוש כלל לספקו של הרב הלבוש. וכן משמע קצת מדברי הריטב"א בחידושיו למגילה, שהקשה גם כן מאי רבותיה דר"א, ונדחק בזה, ולמה לא תירץ לפי שיטתו (קידושין לא א), שפוסק כדעת רבינו תם שהנשים רשאות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, אף על פי שהן פטורות, והכא נמי אף על פי שהיה פטור מן הדין, היה נושא כפיו ומברך אשר קדשנו וכו', אלא ודאי דפשיטא ליה דלכולי עלמא חייב לברך כשנושא כפיו פעם שנית בצבור אחר, ומשום הכי פריך דמאי רבותיה דר' אלעזר וכו'. וכן פסק האליה רבה. וכן נהגו. ע"כ.
אולם במחכ"ת אשתמטיתיה למרן החיד"א מה שכתב הריטב"א עצמו בחידושיו לסוכה (לא ב) וזו לשונו: ויש לומר שאיסור בל תוסיף אינו אלא כשמוסיף חלק אחד במצוה, שמוסיף במנינה או בשיעור שנתנה בו תורה והקפידה עליו בין למטה בין למעלה וכו', אבל כשעושה מצותו כדרך שאמרה תורה, וחוזר וכופל הכל, להידור מצוה וכיוצא בזה, אין בזה משום בל תוסיף אלא אם כן הקפיד הכתוב בפירוש שלא לכפלה, וכענין שמצינו (בראש השנה כח ב) בכהן שעולה לדוכן שאינו מצווה לברך אלא פעם אחת, ואף על פי כן אם ירצה חוזר ומברך ברכת כהנים, ואין בזה משום בל תוסיף, וליכא למימר שעושה להוציא אחרים, דהא ליכא חיובא על ישראל להתברך, אלא מצוה של כהן היא וכו', אלא שכל שכופל מצוה שאינו חייב לכפלה ואינו עושה אותה להוציא אחרים, אסור לו לחזור ולברך עליה משום ברכה לבטלה. ע"ש. הא קמן שהריטב"א אזיל כל בתר איפכא, וסבירא ליה שאינו רשאי לברך, ושלא כמו שייחס לו מרן החיד"א.
והנני מעתיק דברי הריטב"א ואני הבנתי בעניותי הפוך אשמח שיבארו לי
חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף לא עמוד ב
אלא דאכתי קשיא לי הא דאמרינן התם בפ"ק (ט"ז א') אמר רב יצחק מפני מה תוקעין ומריעין כשהם יושבים וחוזרין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן, והא התם דנפקי ידי חובתם בין בתקיעות שמיושב בין בתקיעות שמעומד, וכדמוכח ממתניתין דמי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר וגמרא דעלה וכדכתיבנא, ואפילו הכי עבדי להו תרי זמני כדי לערבב את השטן, ואמאי והא איכא משום בל תוסיף כיון דאמרת דלא אמרינן בהא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, וי"ל דליכא משום בל תוסיף אלא שמוסיף חלק אחד במצוה, שמוסיף במנינן או בשיעורן, שנתנה תורה והקפידה בו בין למטה בין למעלה כשמוסיף בסימן תרועה או תקיעה או שמוסיף (בסימנין) [במינין], אבל כל שהוא עושה מצותו כדרך שאמרה תורה וחוזר וכופל את הכל מפני הדור מצוה וכדי לערבב את השטן אין בזה משום בל תוסיף אלא אם כן הקפיד הכתוב בפירוש שלא לכפלו, וכענין שמצינו בכהן שעולה לדוכן שאינו מצווה אלא לברך פעם אחת כדאמרינן התם בפרק ראוהו דאי בעי מצלי ואי לא בעי לא מצלי לומר שאין הכהנים מצווין לברך את ישראל בעשה אלא פעם אחת, ואף על פי כן אי בעי הדר ומצלי אין בזה משום בל תוסיף, וליכא למימר שעושה להוציא לאחרים, דליכא חיובא אישראל להתברך, מצוה דכהן הוא, אלא ודאי כדאמרן, ובתפלה גם כן התירו להתפלל כל היום דרך נדבה, אלא ודאי שכל שכופל מצוה שאינו חייב לכופלה ואינו עושה אותה להוציא לאחרים אסור לו לחזור ולברך עליה משום ברכה לבטלה אלא שבמקום שהתירו חכמים כגון תפלה דאיסור ברכה לבטלה מדבריהם והם אמרו, מעתה אין בכפילת תקיעות ראש השנה משום בל תוסיף אף לפי שיטת רבותינו בעלי התוספות, אי נמי והוא הנכון דכל שהוא בתקנת חז"ל אין בו משום בל תוסיף תדע שהרי ישנין בשמיני ע"פ חז"ל כנ"ל.
הרי דהריטבא כתב להדיא דאי בעי מברך שוב
אשמח לביאור
ילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קכח - הלכות נשיאת כפים
וכן העיר מרן החיד"א בברכי יוסף בשיורי ברכה (סי' קכח סק"ג) מדברי המאירי. וסיים, שאף שהמהר"ם בן חביב חשש לכתחלה לספקו של הרב הלבוש, שאם יש כהן אחר לא יעלה לדוכן הכהן הזה שכבר נשא כפיו, מכל מקום הואיל ומפורש במאירי שרשאי לחזור לישא כפיו בברכה, וכן כתב המהר"ם מינץ, וכן משמע מסתמות הפוסקים, אין לחוש כלל לספקו של הרב הלבוש. וכן משמע קצת מדברי הריטב"א בחידושיו למגילה, שהקשה גם כן מאי רבותיה דר"א, ונדחק בזה, ולמה לא תירץ לפי שיטתו (קידושין לא א), שפוסק כדעת רבינו תם שהנשים רשאות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, אף על פי שהן פטורות, והכא נמי אף על פי שהיה פטור מן הדין, היה נושא כפיו ומברך אשר קדשנו וכו', אלא ודאי דפשיטא ליה דלכולי עלמא חייב לברך כשנושא כפיו פעם שנית בצבור אחר, ומשום הכי פריך דמאי רבותיה דר' אלעזר וכו'. וכן פסק האליה רבה. וכן נהגו. ע"כ.
אולם במחכ"ת אשתמטיתיה למרן החיד"א מה שכתב הריטב"א עצמו בחידושיו לסוכה (לא ב) וזו לשונו: ויש לומר שאיסור בל תוסיף אינו אלא כשמוסיף חלק אחד במצוה, שמוסיף במנינה או בשיעור שנתנה בו תורה והקפידה עליו בין למטה בין למעלה וכו', אבל כשעושה מצותו כדרך שאמרה תורה, וחוזר וכופל הכל, להידור מצוה וכיוצא בזה, אין בזה משום בל תוסיף אלא אם כן הקפיד הכתוב בפירוש שלא לכפלה, וכענין שמצינו (בראש השנה כח ב) בכהן שעולה לדוכן שאינו מצווה לברך אלא פעם אחת, ואף על פי כן אם ירצה חוזר ומברך ברכת כהנים, ואין בזה משום בל תוסיף, וליכא למימר שעושה להוציא אחרים, דהא ליכא חיובא על ישראל להתברך, אלא מצוה של כהן היא וכו', אלא שכל שכופל מצוה שאינו חייב לכפלה ואינו עושה אותה להוציא אחרים, אסור לו לחזור ולברך עליה משום ברכה לבטלה. ע"ש. הא קמן שהריטב"א אזיל כל בתר איפכא, וסבירא ליה שאינו רשאי לברך, ושלא כמו שייחס לו מרן החיד"א.
והנני מעתיק דברי הריטב"א ואני הבנתי בעניותי הפוך אשמח שיבארו לי
חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף לא עמוד ב
אלא דאכתי קשיא לי הא דאמרינן התם בפ"ק (ט"ז א') אמר רב יצחק מפני מה תוקעין ומריעין כשהם יושבים וחוזרין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן, והא התם דנפקי ידי חובתם בין בתקיעות שמיושב בין בתקיעות שמעומד, וכדמוכח ממתניתין דמי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר וגמרא דעלה וכדכתיבנא, ואפילו הכי עבדי להו תרי זמני כדי לערבב את השטן, ואמאי והא איכא משום בל תוסיף כיון דאמרת דלא אמרינן בהא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, וי"ל דליכא משום בל תוסיף אלא שמוסיף חלק אחד במצוה, שמוסיף במנינן או בשיעורן, שנתנה תורה והקפידה בו בין למטה בין למעלה כשמוסיף בסימן תרועה או תקיעה או שמוסיף (בסימנין) [במינין], אבל כל שהוא עושה מצותו כדרך שאמרה תורה וחוזר וכופל את הכל מפני הדור מצוה וכדי לערבב את השטן אין בזה משום בל תוסיף אלא אם כן הקפיד הכתוב בפירוש שלא לכפלו, וכענין שמצינו בכהן שעולה לדוכן שאינו מצווה אלא לברך פעם אחת כדאמרינן התם בפרק ראוהו דאי בעי מצלי ואי לא בעי לא מצלי לומר שאין הכהנים מצווין לברך את ישראל בעשה אלא פעם אחת, ואף על פי כן אי בעי הדר ומצלי אין בזה משום בל תוסיף, וליכא למימר שעושה להוציא לאחרים, דליכא חיובא אישראל להתברך, מצוה דכהן הוא, אלא ודאי כדאמרן, ובתפלה גם כן התירו להתפלל כל היום דרך נדבה, אלא ודאי שכל שכופל מצוה שאינו חייב לכופלה ואינו עושה אותה להוציא לאחרים אסור לו לחזור ולברך עליה משום ברכה לבטלה אלא שבמקום שהתירו חכמים כגון תפלה דאיסור ברכה לבטלה מדבריהם והם אמרו, מעתה אין בכפילת תקיעות ראש השנה משום בל תוסיף אף לפי שיטת רבותינו בעלי התוספות, אי נמי והוא הנכון דכל שהוא בתקנת חז"ל אין בו משום בל תוסיף תדע שהרי ישנין בשמיני ע"פ חז"ל כנ"ל.
הרי דהריטבא כתב להדיא דאי בעי מברך שוב
אשמח לביאור
