לענ"ד מוכח להדיא בביאור הלכה (ריש סימן ריב) בשם הדה"ח, שכל שדעתו על המיעוט, והרוב בא לשמש את המיעוט (להטעים\לתקן וכיו"ב), מברך על המיעוט שהוא בשבילו העיקר, וכלשונו בסוף דבריו "ובסתם, מה שהוא הרוב הוא העיקר" ע"ש. דהיינו גדר הדברים שדין רוב נאמר בסתמא, אך באופן שהמיעוט עיקר בשבילו, הוא העיקר. ובס' וזאת הברכה האריך בזה (בפי"ב, ובבירור הלכה כ) וכן הוכיח והסיק למעשה, עיי"ש בטוטו"ד. והן אמת שמרן רבנו זצוק"ל הזכיר הרבה פעמים רוב, אך מאידך תמיד מזכיר גם דעת האוכל, ולכאורה לא פליג בזה, וסב"ל. ועוד חזון למועד להאריך בזה אי"ה. ועל כן גם בנ"ד ובכיו"ב יהיה הכל תלוי בדעת האוכל ולא ברוב ומיעוט, שיש שהבשר עיקר והחציל רק מטעים, ויש להיפך, ויש ששתיהם עיקר בשבילו, ובכה"ג ידוע דעת מרן זצוק"ל כמו שכבר הזכירו כאן שיברך על כאו"א, כן נ"ל לפקו"ד.
