-
הודפס מחדש ע"י 'המרכז למורשת מרן' הספר "ילקוט יוסף - פורים משולש", עם מגילת אסתר בתוספת ביאורים ממנהיג הדור מרן הראש"ל שליט"א. מחיר מיוחד לזיכוי הרבים: 15 ש"ח בלבד. >> לרכישה ישירה באתר לחצו כאן
תלמיד מר"ן
Active member
דעת מרן זיע"א
מצו"ב ממה שיש לי באמתחתי [וכן בירור בדעת מרן היבי"א]:
מצוי מאד בפרט בלילות החורף, כשבאים לברך על הלבנה, עד שמסיימים את אמירת המזמורים שקודם הברכה, הלבנה כבר מתכסה בעננים. ויש לדון האם מותר לברך במקרה שראה את הלבנה קודם תחילת הברכה.
ובעומק הענין, יש לעיין האם הכלל שנאמר בגמרא (נדרים פז., ב"ב קכט:): 'והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי', נאמר גם על תוך כדי דיבור לראיה?
והנה המשנ"ב (סי' תכו בביאור הלכה) הביא מהגהות רבי חיים מצאנזר (הראשון, סבו של הדברי חיים) שכתב, דאם ראה את הלבנה בחידושה, אף שנתכסה טרם התחיל לברך, יכול לברך תכ"ד על מה שראה מקודם. והביא ראיה מהמבואר בשו"ע (סי' רכז ס"ג) דאם שמע קול רעם בהיותו בבית הכסא, דאם יכול לצאת ולברך תכ"ד מברך, והוא הדין בנידו"ד. עכת"ד. חזינן דדיבור הנאמר תכ"ד לראיה או לשמיעה חשיבא כאמירה בשעת הראיה והשמיעה.
ואולם במשנ"ב (שם) אחר שהביא דבריו, כתב דיש קצת לחלק דברכת הרעמים היא על מנהגו של עולם, משא"כ ברכת הלבנה שאינו מברך אלא א"כ נהנה מאור הלבנה, והאיך יברך לאחר שחלפה ההנאה, והרי"ז דומה לברכת המוציא שאם לא בירך בתחילת הסעודה וכבר גמר לאכול דשוב אינו מברך כמבואר בשו"ע (סי' קסז ס"ח). ע"כ. ומכל מקום, מלשון המשנ"ב מבואר שלא חלק עליו אלא רק דחאו קצת.
ולקיים דברי ר"ח צאנזר, יש לומר ע"פ מה שראיתי בשם הגר"א וייס שליט"א (גאב"ד דרכי תורה), שאין להביא חילוק מהלכות ברכת המוציא לברכת הלבנה, דשאני ברכת המוציא שהיא ברכת הנהנין דודאי אי אפשר לברך אחר שכלתה ההנאה, אבל ברכת הלבנה הוי ברכת השבח אלא שתיקנו דאינו יכול לברך אלא א"כ יראה את הלבנה ויכול להנות ממנה, וכיון שראה למה לא יברך. והרי זה דומה לברכות הרעם, שאף היא ברכת השבח ואף בה אינו מברך אלא א"כ שמע, ומה בין ראיה לשמיעה, וכשם שהשומע את הרעם יכול לברך תכ"ד לאחר שעבר הרעם ובטל מן העולם, כך הרואה את הלבנה יכול לברך תכ"ד לאחר שנתכסתה הלבנה.
אך בדברי המגן אברהם (סי' תכו סק"א) כתב ללמוד משו"ת הרדב"ז (ח"א סי' שמא) שסובר דלאחר שנתכסית הלבנה שוב א"א לברך עליה, ואף לא יתחיל לברך אם ברור שהלבנה תתכסה לפני גמר ברכתו. ע"כ.
ויש לתת טעם לדבריו, שסבר המג"א דעיקר ברכת הלבנה הוא על זה שהעולם נהנה מאורה, ולא על הנאת האדם עצמו, ומשום כך אין לברך לאחר שנתכסתה ואין נהנים מאורה.
ואע"פ שרוב האחרונים כתבו כדברי המגן אברהם שבמקרה שיודע שתתכסה הלבנה עד שיברך, אין לו לברך. מכל מקום רבים מהפוסקים כתבו שהמברך יש לו על מה שיסמוך (ע' חזו"ע חנוכה עמ' שכד ובהערה).
ויש לבאר את דעת הסוברים שיכול לברך, כי הנה בעיקר מה שדייק המג"א מהרדב"ז שלא יתחיל לברך אם ברור לו שהלבנה תתכסה, כבר כתב בשו"ת יבי"א (ח"י חאו"ח סי' נה אות ז) דלכאו' איכא למילף מתשו' הגאונים (סי' נא) שכתבו, שאם בא להתפלל מנחה עם דמדומי חמה ונדחקה לו השעה, גומר והולך אפי' בלילה. וכן הובאה תשו' זו בס' האשכול (עמ' נה-נו) בשם רב האי גאון. ע"ש.
ולפי"ז יש ללמוד לענין ברכת הלבנה, שאפי' שיודע שבאמצע הברכה תתכסה בעבים יכול לברך, שכיון שהתחיל בהיתר בזמן שהלבנה היתה נראית כראוי, וגם הוא ראה את גוף הלבנה ממש ונהנה מאורה, הוי בכלל "הרואה את הלבנה בחידושה", וכבר כתב בס' חרדים שלא יביט בלבנה אלא בתחלת הברכה ואח"כ אסור להסתכל בה וכדין מי שמסתכל בקשת וכו'. ע"כ.
וכן העלה הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (ח"ג חאו"ח סי' ח) דאפשר לומר שאם לא נשאר לו לברך ברכת הלבנה אלא לילה אחד, ושמא תתכסה בעבים באמצע הברכה, רשאי לברך דחשיב שעת הדחק.
מצוי מאד בפרט בלילות החורף, כשבאים לברך על הלבנה, עד שמסיימים את אמירת המזמורים שקודם הברכה, הלבנה כבר מתכסה בעננים. ויש לדון האם מותר לברך במקרה שראה את הלבנה קודם תחילת הברכה.
ובעומק הענין, יש לעיין האם הכלל שנאמר בגמרא (נדרים פז., ב"ב קכט:): 'והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי', נאמר גם על תוך כדי דיבור לראיה?
והנה המשנ"ב (סי' תכו בביאור הלכה) הביא מהגהות רבי חיים מצאנזר (הראשון, סבו של הדברי חיים) שכתב, דאם ראה את הלבנה בחידושה, אף שנתכסה טרם התחיל לברך, יכול לברך תכ"ד על מה שראה מקודם. והביא ראיה מהמבואר בשו"ע (סי' רכז ס"ג) דאם שמע קול רעם בהיותו בבית הכסא, דאם יכול לצאת ולברך תכ"ד מברך, והוא הדין בנידו"ד. עכת"ד. חזינן דדיבור הנאמר תכ"ד לראיה או לשמיעה חשיבא כאמירה בשעת הראיה והשמיעה.
ואולם במשנ"ב (שם) אחר שהביא דבריו, כתב דיש קצת לחלק דברכת הרעמים היא על מנהגו של עולם, משא"כ ברכת הלבנה שאינו מברך אלא א"כ נהנה מאור הלבנה, והאיך יברך לאחר שחלפה ההנאה, והרי"ז דומה לברכת המוציא שאם לא בירך בתחילת הסעודה וכבר גמר לאכול דשוב אינו מברך כמבואר בשו"ע (סי' קסז ס"ח). ע"כ. ומכל מקום, מלשון המשנ"ב מבואר שלא חלק עליו אלא רק דחאו קצת.
ולקיים דברי ר"ח צאנזר, יש לומר ע"פ מה שראיתי בשם הגר"א וייס שליט"א (גאב"ד דרכי תורה), שאין להביא חילוק מהלכות ברכת המוציא לברכת הלבנה, דשאני ברכת המוציא שהיא ברכת הנהנין דודאי אי אפשר לברך אחר שכלתה ההנאה, אבל ברכת הלבנה הוי ברכת השבח אלא שתיקנו דאינו יכול לברך אלא א"כ יראה את הלבנה ויכול להנות ממנה, וכיון שראה למה לא יברך. והרי זה דומה לברכות הרעם, שאף היא ברכת השבח ואף בה אינו מברך אלא א"כ שמע, ומה בין ראיה לשמיעה, וכשם שהשומע את הרעם יכול לברך תכ"ד לאחר שעבר הרעם ובטל מן העולם, כך הרואה את הלבנה יכול לברך תכ"ד לאחר שנתכסתה הלבנה.
אך בדברי המגן אברהם (סי' תכו סק"א) כתב ללמוד משו"ת הרדב"ז (ח"א סי' שמא) שסובר דלאחר שנתכסית הלבנה שוב א"א לברך עליה, ואף לא יתחיל לברך אם ברור שהלבנה תתכסה לפני גמר ברכתו. ע"כ.
ויש לתת טעם לדבריו, שסבר המג"א דעיקר ברכת הלבנה הוא על זה שהעולם נהנה מאורה, ולא על הנאת האדם עצמו, ומשום כך אין לברך לאחר שנתכסתה ואין נהנים מאורה.
ואע"פ שרוב האחרונים כתבו כדברי המגן אברהם שבמקרה שיודע שתתכסה הלבנה עד שיברך, אין לו לברך. מכל מקום רבים מהפוסקים כתבו שהמברך יש לו על מה שיסמוך (ע' חזו"ע חנוכה עמ' שכד ובהערה).
ויש לבאר את דעת הסוברים שיכול לברך, כי הנה בעיקר מה שדייק המג"א מהרדב"ז שלא יתחיל לברך אם ברור לו שהלבנה תתכסה, כבר כתב בשו"ת יבי"א (ח"י חאו"ח סי' נה אות ז) דלכאו' איכא למילף מתשו' הגאונים (סי' נא) שכתבו, שאם בא להתפלל מנחה עם דמדומי חמה ונדחקה לו השעה, גומר והולך אפי' בלילה. וכן הובאה תשו' זו בס' האשכול (עמ' נה-נו) בשם רב האי גאון. ע"ש.
ולפי"ז יש ללמוד לענין ברכת הלבנה, שאפי' שיודע שבאמצע הברכה תתכסה בעבים יכול לברך, שכיון שהתחיל בהיתר בזמן שהלבנה היתה נראית כראוי, וגם הוא ראה את גוף הלבנה ממש ונהנה מאורה, הוי בכלל "הרואה את הלבנה בחידושה", וכבר כתב בס' חרדים שלא יביט בלבנה אלא בתחלת הברכה ואח"כ אסור להסתכל בה וכדין מי שמסתכל בקשת וכו'. ע"כ.
וכן העלה הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (ח"ג חאו"ח סי' ח) דאפשר לומר שאם לא נשאר לו לברך ברכת הלבנה אלא לילה אחד, ושמא תתכסה בעבים באמצע הברכה, רשאי לברך דחשיב שעת הדחק.
