כתב בספר ילקוט יוסף שובע שמחות ח"ב פרק ח', שכשהאב אינו נמצא - האמא מברכת ברכת "שהחיינו" מיד אחר החיתוך.
ובהערות שם כתב שכן הורה מרן זצ"ל במעשה שהיה, ולא הביא לזה מקורות.
ולא זכיתי להבין הוראה זו.
חדא, דמפורש בבא"ח שנה ראשונה פרשת ראה סעיף ח לא כך, וז"ל נהגו שהאב יברך שהחיינו בשעת המילה, ואם לא נמצא האב ומלו אותו הקרובים אין מברכים ע"כ.
ועוד, שכבר כתב הרמב"ם הלכות ברכות פרק יא הלכה י: אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות, אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו ע"כ. והרי האם אינה מצווה על מילת בנה, ואין זה מצוה 'שלה', אלא המצוה היא בכלליות על ב"ד ועל כל עם ישראל.
וצריך לי עיון.
ובהערות שם כתב שכן הורה מרן זצ"ל במעשה שהיה, ולא הביא לזה מקורות.
ולא זכיתי להבין הוראה זו.
חדא, דמפורש בבא"ח שנה ראשונה פרשת ראה סעיף ח לא כך, וז"ל נהגו שהאב יברך שהחיינו בשעת המילה, ואם לא נמצא האב ומלו אותו הקרובים אין מברכים ע"כ.
ועוד, שכבר כתב הרמב"ם הלכות ברכות פרק יא הלכה י: אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות, אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו ע"כ. והרי האם אינה מצווה על מילת בנה, ואין זה מצוה 'שלה', אלא המצוה היא בכלליות על ב"ד ועל כל עם ישראל.
וצריך לי עיון.
