יש לעיין שמרן זצ"ל בחזו"ע לא זכר מדברי
השד"ח במערכת אבלות אות ק"ס [שהוזכר בילקוט יוסף הנ"ל] שפסק להדיא שאין לעשות כן, ושאין ללמוד ממנהג האשכנזים, שהביא את דברי החו"י שכתב בסתמא שאין לבת לומר קדיש, והעתיקוהו הרבה אחרונים, ושהשבות יעקב כתב שבביתה מותר, וכתב: ולפי הנראה לדידן אית לן למינקט כמשמעות דברי החו"י [שאין אומר לא בביהכ"נ ולא בביתה], ודעת הרב שבו"י יחידאה היא, וסיים: והנה מקרוב נשאלתי מעיר הסמוכה שרצה אחד מהקרימצאקים שתאמר הבת קדיש על אביה שמת בלא בנים זכרים והשואל עכב בידו עד בא תשובתי. והשבתי להם
שאין רשאים לשנות ולעשות חדשה בארץ. ואף אם יש מנהג זה בין האשכנזים, הנה
בין הספרדים לא נשמע דבר זה בשום מקום, והעדר טוב, וזה כלל שב ואל תעשה עדיף, וקבלו תשובתי, ותמנע היתה מלומר קדיש על אביה ע"כ.
כמו כן לא זכר ש'ר את דברי
המטה אפרים דיני קדיש יתום ש"ד ס"ח כתב: מי שאין לו בנים רק בת, וצוה לפני פטירתו שילמדו עשרה בביתו בשכרם ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש - אין לשמוע לו, ויש למחות שלא לעשות כן, ומכ"ש שאין להניח שתאמר קדיש של תפלה, ואפילו אם היא פנויה אסורה ומכ"ש א"א חלילה להשמיע קולה לרבים באמירת קדיש בין בבהכ"נ בין במנין ע"כ. ובאלף למטה שם הביא את דברי השבו"י וכתב: ולפענ"ד דבזמן הזה דשכיח פריצותא אין לעשות כן שתאמר הבת קדיש אפילו במנין בביתו ואפילו אחר הלימוד. ואע"פ שאין בזה משום קול באשה ערוה וכו' מ"מ קרוב שהיא תכוון לבסומי קלא ואמרינן זמרן נשי וענין גברי פריצותא וכו'. ועכ"פ בזה פשיטא שאין לעשות כן שקרוב הדבר שיצא שכרה בהפסידה שבמקום אשר חשבה לזכות שם שמים על ידה ברבים בא מכשול לרבים, וגם מימינו לא ראינו כך עי"ש.
גם בשו"ת
משפטי עוזיאל כרך ג' או"ח סי' י"ג נשאל בזה הרב בן ציון לכטמאן [שכתב בזה בספרו בני ציון סי' קל"ב אות ב'] וז"ל
(ב"ה ירושלים יב שבט תש"ב).
למאן דזיו ליה כבר בתיה מסגני לויה, הרב הגאון אשכול הכפר, כמוהר"ר בן ציון הלוי לכטמן יצ"ו רב ואב"ד בעי"ת בירות יע"א.
בתר דמסגינא בשלמותא הנני נענה לבקשתו להודיע חות דעתי בשאלה שעמדה לפניו אם נאה ויאה שהבנות יאמרו קדיש בביהכ"נ או בבית האבל לע"נ הוריהן שלא זכו לבנים בחייהם.
והנה מעכ"ת בבקיאותו המקיפה ותבונתו החודרת חפש ומצא בכל דברי הראשונים ופרש והסביר דבריהם, ואחרי העמידו את צדדי השלילה והחיוב
העלה להלכה שלא נאה ולא אריך שהבנות תאמרנה קדיש על הוריהן אפילו בבית האבלות, ואין צריך לומר בבית הכנסת, וזאת העצה היעוצה שילמד את בן חברו תורה והרי הוא כאלו ילדו והוא יאמר עליו קדיש.
והרב עוזיאל שם האריך ג"כ להסביר מדוע אין לבת לומר קדיש כלל עי"ש.
גם בשו"ת
ציץ אליעזר [חבירו וידידו של מרן זצ"ל] חי"ד סי' ז' האריך בזה שאין לבת לומר קדיש כלל אף לא בביתה עי"ש.
וכן בפסקי תשובות סוף סי' קל"ב הביא כן מכמה וכמה פוסקים עי"ש.
והדבר פלא על מרן זיע"א שכל רז לא אניס ליה, שלא הביא את חבל הפוסקים הנ"ל, וסמך על סברא יחידאה של השבות יעקב ומעט דעימיה שלא כמנהג הפשוט ושלא כרוב הפוסקים, וצ"ע.
