משתוקק להחכים
Member
מי שמעיין בסוגיא זו ויתעמק בסיבות שיטות המתירים יראה שאין שום הבדל בטעמים בין הפאות של זמנינו לפאות של אז..כבר זה לא נכון בכלל!
אשר מלבד שלא מצאנו בקדמוני האחרונים שתלו את היתרם רק על פאות של קש וגבבה שאין ניכרים ככל כשערה..
וביתר שאת הרי עיקר טענת האוסרים שאסור מפני מראית העין.. ואם נימא שכל המחלוקת הוא רק על פאת קש שניכר לעין כל שאינו שערה איזה חשש של מראית העין איכא הרי ניכר שאינו שערה????
ועוד הרי החולקים על הב"ש לא חששו לחשש של מראית העין.. כלומר גם אם נראית כרווקה אין חשש ועיין באגר"מ בטעם הדבר..
אז איך יתכן לערבב ולתלות את ההיתר של המתירים בטענת האוסרים מאחר שע"ז גופא הנידון האם חוששים לנראית כשערה??
בקיצור אם לדעת המתירים שלא חוששים למראית העין אז אין שום הבדל בין פאות של היום לפאות של אז כי אין הבדל לנראית כשערה ממש לניראית ממש ממש ממש.. הטעם הוא אותו טעם והנידון אותו נידון.
וכ"ז במאמר המוסגר..