דנו הפוסקים האם אפשר לעשות תנאי במצוות. ובשו"ע (סי' תפ"ט ס"ג) כתב שהמתפלל עם הצבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה ואם יזכור בלילה יברך ויספור, וביאר המשנ"ב (ס"ק ט"ז) בשם המג"א שמכוין לצאת רק אם לא יזכור לספור לאחר צאת הכוכבים, אבל אם יזכור לספור אח"כ אינו רוצה לצאת כעת, ולכן יכול לאחמ"כ לברך. והרעק"א בגליון השו"ע (סי' מ"ו מג"א סקט"ז, הובא בדרשו שם) כתב שיש ללמוד מכאן שאפשר לקרוא קריאת שמע על תנאי.
ובעונג יו"ט כמדומה הקשה שהרי מילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי, כמבואר בכתובות (עד, א). וידוע לתרץ ע"פ הרמב"ן (ב"ב קכו, ב) שדבר שבינו לבין עצמו לא צריך איתיה בשליחות, ויש לעיין בביאור הרמב"ן שם אם מתאים לכאן.
ויש לדון עוד בכל זה אם התנאי הוא שמכוין שלא יהיה לשם מצוה, או ע"פ מש"כ הראשונים שגם למ"ד אין מצות צריכות כונה, שמ"מ אם אינו רוצה לצאת - בע"כ לא נפיק. ויתכן שהתנאי הוא ברצון זה. ולפי זה לא קשה קושיית העונג יו"ט, לפי מה שביאר הגרש"ש שמה שצריך את חידוש התנאים זה משום שמעשה הקנין הוא החלטה שמעשה זה הוא מעשה קנין ולא רצון בעלמא לקנות, ולא שייך לעשות בזה תנאי, ומשא"כ במצוות. והגרח"ק זללה"ה (כמדומה בדרך אמונה, ובאגרות) הביא שהחזו"א הסתפק האם זה תלוי בברירה, וברירה אינו תנאי, אלא מעשה על צד.
והבית יוסף (סי' תק"צ ס"ב) הביא מהרא"ם שא"א לתקוע תשר"ת ש"ת ויכוין בתקיעה האמצעית שעל הצד שתשר"ת הוא האמת, זה יהיה לשם התקיעה של תשר"ת, ועל הצד שתש"ת הוא האמת יהיה לתקיעה הראשונה של תש"ת, כיון שנחשב שאין כאן כונה לא לזה ולא לזה, והקשה הב"י מדוע א"א לעשות תנאי, והרי זה שפיר כונה. וחזינן ברא"ם שגם בספק דלשעבר מה ההלכה, גם א"א לעשות תנאי, שנחשבת כונה מסופקת ולא נחשב כונה. והב"י ס"ל שעכ"פ בספק דלשעבר אפשר להתנות, וכמובן שבלשעבר אין בעיה של ברירה.
ובעונג יו"ט כמדומה הקשה שהרי מילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי, כמבואר בכתובות (עד, א). וידוע לתרץ ע"פ הרמב"ן (ב"ב קכו, ב) שדבר שבינו לבין עצמו לא צריך איתיה בשליחות, ויש לעיין בביאור הרמב"ן שם אם מתאים לכאן.
ויש לדון עוד בכל זה אם התנאי הוא שמכוין שלא יהיה לשם מצוה, או ע"פ מש"כ הראשונים שגם למ"ד אין מצות צריכות כונה, שמ"מ אם אינו רוצה לצאת - בע"כ לא נפיק. ויתכן שהתנאי הוא ברצון זה. ולפי זה לא קשה קושיית העונג יו"ט, לפי מה שביאר הגרש"ש שמה שצריך את חידוש התנאים זה משום שמעשה הקנין הוא החלטה שמעשה זה הוא מעשה קנין ולא רצון בעלמא לקנות, ולא שייך לעשות בזה תנאי, ומשא"כ במצוות. והגרח"ק זללה"ה (כמדומה בדרך אמונה, ובאגרות) הביא שהחזו"א הסתפק האם זה תלוי בברירה, וברירה אינו תנאי, אלא מעשה על צד.
והבית יוסף (סי' תק"צ ס"ב) הביא מהרא"ם שא"א לתקוע תשר"ת ש"ת ויכוין בתקיעה האמצעית שעל הצד שתשר"ת הוא האמת, זה יהיה לשם התקיעה של תשר"ת, ועל הצד שתש"ת הוא האמת יהיה לתקיעה הראשונה של תש"ת, כיון שנחשב שאין כאן כונה לא לזה ולא לזה, והקשה הב"י מדוע א"א לעשות תנאי, והרי זה שפיר כונה. וחזינן ברא"ם שגם בספק דלשעבר מה ההלכה, גם א"א לעשות תנאי, שנחשבת כונה מסופקת ולא נחשב כונה. והב"י ס"ל שעכ"פ בספק דלשעבר אפשר להתנות, וכמובן שבלשעבר אין בעיה של ברירה.
