-
"המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור היקר על פתיחת קבוצת הצ'אט "מורשת מרן אונליין" בה יובאו חדשות ועדכונים מעולם התורה, וכן תכנים תורניים מעניינים כולל קטעי וידאו, תמונות והנעשה בעולם הישיבות.
>> להתחברות לחצו עכשיו:
https://news.moreshet-maran.com/
לשליחת עדכונים לחצו כאן, או שלחו למייל: news@moreshet-maran.comנ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.
לאו דווקא להכניס חמץ... כמו שכתב מישהו: "אחי החילונים. החמץ האמיתי הוא החמץ שבלב, אז חבל לנסות להבריח פיתה למיון יולדות, אפשר פשוט להיכנס עם קצת גאייווה..." 
וודאי שעל כאו"א מוטל ללמוד מוסר ולשפר מידותיו, אבל החמץ שבלב הוא האמיתי?!
תועיל לו מכירה???
דווקא יש לי 'חבורה' קטנה שכתבתי לפורים, מה הדין במי שמוצא בפסח את החמץ שבלב, אם כופה עליו את הכלי וכו'...
יש לחקור אי מה דאיתא בפסחים (ו.) ד"המוצא חמץ בפסח כופה עליו את הכלי", הוי דווקא בחמץ ממש או שמדובר בחמץ כל שהוא כמו דאיתא שם דחמץ בפסח בכל שהוא, כגון חמץ שבלב והיינו הדברים הרעים כגון כעס וכדו' [והיינו יצה"ר וכדאיתא בשו"ת הרדב"ז סי' תתקע"ז וכן בזוה"ק].
ונראה לכאורה שמדובר בחמץ כל שהוא, דילפינן ליה מג"ש ביעור ביעור. בפסחים (כא.) איתא דמבערין את החמץ, ובדברים (י"ג, ו') כתיב: "ובערת הרע בקרבך", מה כאן רע מקרבך והיינו חמץ כל שהוא ולא חמץ ממש, אף כאן דכופה עליו את הכלי, חמץ כל שהוא ולא חמץ ממש.
אולם נראה להקשות דהא התוס' בכתובות ז. ד"ה "מתוך" כתב דהמוצא חמץ בפסח כופה עליו את הכלי ולא שרינן לשורפו, וכן בגמ' שם (יב: וכז.). ואם מדובר שיש לבער את החמץ שבלב והיינו הרע מקרבך אמאי לא שרי לשורפו? והרי גם שריפה זה צורת ביעור ומקיים בזה "ובערת הרע מקרבך"?
ונראה ליישב ב' תירוצים, חדא, דהא כל מה דשרינן לשרוף את החמץ הוא גבי המוצאו בפסח, אבל בער"פ צריך לשורפו או לזורקו לים או לרוח, ורק בפסח עצמו אסור לשרוף אלא צריך לכפות את הכלי, וא"כ מכיוון שהרע בקרבך היה כבר בער"פ, ולא ביערו ורק כעת בתוך הפסח נזכר לבערו, לא התירו לו לשרוף אלא שצריך לכפות עליו את הכלי. תירוץ נוסף והוא עיקר, דאם יהיה מותר לבערו ע"י שריפה אזי לא שביק מר חיי לכל בריה, דהא ע"י שריפה הנשמה יוצאת כדמוכח מהסיפור עם ר' חנינא בן תרדיון (בע"ז יח.), וא"כ יעשה מצווה הבאה בעבירה, ולפיכך לא שרי. וכן שאם ישרפוהו אזי לא יוכלו להספידו דהא קיי"ל דאין מספידין בכל חודש ניסן (כמבואר בשו"ע או"ח סי' תכ"ט ס"ב), ובפרט בפסח עצמו [כדאמרינן בתוספתא (חגיגה פ"ב ה"ז) דאין מספידין ביום טוב], ולפיכך לא התירו לשורפו.
אולם לפי תירוץ זה דחיישינן למיתה, קשה, דהא אף במה שהתירו והיינו לכפות עליו את הכלי יש לחשוש למיתה. דהא כשכופה עליו הכלי, אוויר אין שם, ומחוסר אוויר יכול לבוא לידי מיתה כדמוכח מהמדענים עיי"ש, וא"כ גם כשכופה את הכלי יש לחשוש למיתה, ואיך התירו?
אלא נראה ליישב דאינו במוכרח שכשיכפה הכלי יהיה מחוסר אוויר, והראייה מהמן, שבתו כפתה עליו את הכלי של המי שופכין (כדאיתא במגילה טז.), ומ"מ (לצערנו) לא מת. וא"כ מוכח איפכא דאינו מת מכפיית הכלי, ולכן שרי. ואת"ל דכלי המי שופכין היה קטן בגודלו ולפיכך לא מת המן, הא לא אמרינן דהמוצא חמץ כופה עליו את הכלי גדול, והא אף זה בכלי קטן שרי.
ונראה לכאורה שמדובר בחמץ כל שהוא, דילפינן ליה מג"ש ביעור ביעור. בפסחים (כא.) איתא דמבערין את החמץ, ובדברים (י"ג, ו') כתיב: "ובערת הרע בקרבך", מה כאן רע מקרבך והיינו חמץ כל שהוא ולא חמץ ממש, אף כאן דכופה עליו את הכלי, חמץ כל שהוא ולא חמץ ממש.
אולם נראה להקשות דהא התוס' בכתובות ז. ד"ה "מתוך" כתב דהמוצא חמץ בפסח כופה עליו את הכלי ולא שרינן לשורפו, וכן בגמ' שם (יב: וכז.). ואם מדובר שיש לבער את החמץ שבלב והיינו הרע מקרבך אמאי לא שרי לשורפו? והרי גם שריפה זה צורת ביעור ומקיים בזה "ובערת הרע מקרבך"?
ונראה ליישב ב' תירוצים, חדא, דהא כל מה דשרינן לשרוף את החמץ הוא גבי המוצאו בפסח, אבל בער"פ צריך לשורפו או לזורקו לים או לרוח, ורק בפסח עצמו אסור לשרוף אלא צריך לכפות את הכלי, וא"כ מכיוון שהרע בקרבך היה כבר בער"פ, ולא ביערו ורק כעת בתוך הפסח נזכר לבערו, לא התירו לו לשרוף אלא שצריך לכפות עליו את הכלי. תירוץ נוסף והוא עיקר, דאם יהיה מותר לבערו ע"י שריפה אזי לא שביק מר חיי לכל בריה, דהא ע"י שריפה הנשמה יוצאת כדמוכח מהסיפור עם ר' חנינא בן תרדיון (בע"ז יח.), וא"כ יעשה מצווה הבאה בעבירה, ולפיכך לא שרי. וכן שאם ישרפוהו אזי לא יוכלו להספידו דהא קיי"ל דאין מספידין בכל חודש ניסן (כמבואר בשו"ע או"ח סי' תכ"ט ס"ב), ובפרט בפסח עצמו [כדאמרינן בתוספתא (חגיגה פ"ב ה"ז) דאין מספידין ביום טוב], ולפיכך לא התירו לשורפו.
אולם לפי תירוץ זה דחיישינן למיתה, קשה, דהא אף במה שהתירו והיינו לכפות עליו את הכלי יש לחשוש למיתה. דהא כשכופה עליו הכלי, אוויר אין שם, ומחוסר אוויר יכול לבוא לידי מיתה כדמוכח מהמדענים עיי"ש, וא"כ גם כשכופה את הכלי יש לחשוש למיתה, ואיך התירו?
אלא נראה ליישב דאינו במוכרח שכשיכפה הכלי יהיה מחוסר אוויר, והראייה מהמן, שבתו כפתה עליו את הכלי של המי שופכין (כדאיתא במגילה טז.), ומ"מ (לצערנו) לא מת. וא"כ מוכח איפכא דאינו מת מכפיית הכלי, ולכן שרי. ואת"ל דכלי המי שופכין היה קטן בגודלו ולפיכך לא מת המן, הא לא אמרינן דהמוצא חמץ כופה עליו את הכלי גדול, והא אף זה בכלי קטן שרי.
אגב אורחא אכתוב גם את מה שנתחדש לי היום:
חשבתי על זה, למה בפסח נוהגים האברכים ללבוש פראק?
חשבתי ליישב, שהרי בפסח עיקר החמץ שצריך לבער הוא החמץ שבלב (וכמ"ש בשו"ת הרדב"ז סי' תתקע"ז) ואת כל הגאווה שיש בליבו של האדם.
ויש לחקור, וכי מה יעשה אברך בן תורה אשר כל היום יושב ולומד בצניעות ובענווה, איך יתכן שיצטרך לבער את הגאווה אשר כלל אינו נוהג בה?!
לפיכך הורו לו ללבוש את הלבוש הנקרא 'פראק', וע"י כך תיכנס בליבו מעט גאווה, ואותה יצטרך לבער ולהתגבר עליה.
(וכמו שמניחים בכוונה עשרה פתיתים של חמץ בכדי לבערם).
נ.ב. כשהצעתי הדברים קמיה אחד מגדולי וכו' שליט"א שאלני: וכי מי התיר לו להכניס עצמו לידי ניסיון ולהביא עצמו למקום שיוכל לבוא לידי גאווה?
והשבתי לו, שמא מדובר באברך שאפי' את השמינית שבשמינית גאווה אין לו, וממילא ע"י הפראק יוכל לקבל ולהשיג את השמינית שבשמינית.
וא"כ קשה, איך א"כ אמרנו שיצטרך לבער ולהתגבר על גאווה זו? הרי ת"ח צריך שיהיה לו גאווה שמינית שבשמינית (סוטה ה.). וצ"ע! (ואשמח אם מי מהחברים כאן יוכל ליישב לי...)
אילו אברכים נוהגים ללבוש פראק?
אלו בעיקר יוצאי ישיבות האשכנזים, ששמים פראק יחד עם הציציות בחוץ.
(והם עושים זאת רק ביו״ט,וגם לא רק בפסח)
בד״כ, ספרדי ששם פראק בחתונה, הוא יוצא ישיבה אשכנזית, עם ציציות בחוץ, והשקפה לא נכונה כלפי גדולי הספרדים. צא ובדוק.
כך שאני לא יודע מה כן הורס לך את הוורט.
יצחק משען
Well-known member
מנהל מחלקה בסורוקה הכניס בזדון חמץ לבית החולים
זעזוע: גל איפרגן, מנהל מחלקה הנוירולוגית ויו"ר החטיבה לרפואת המוח בבית החולים סורוקה בבאר שבע העלה הבוקר (ראשון) פוסט חמור ובו כתב כי הכניס חמץ רח"ל לבית החולים באופן מכוון.
הוא העלה תמונה כשהוא מחזיק שקית עם לחם בפתח בית החולים וכתב: "מעולם לא אכלתי חמץ בפסח. השנה, לראשונה בחיי קניתי חמץ בפסח והכנסתי אותו בפומבי לבית החולים. אף אחד לא עצר אותי, כי המדינה שפויה, רק הממשלה הזויה. אזרח חופשי, עם חופשי. חייבים לעצור את הטירוף".
זעזוע: גל איפרגן, מנהל מחלקה הנוירולוגית ויו"ר החטיבה לרפואת המוח בבית החולים סורוקה בבאר שבע העלה הבוקר (ראשון) פוסט חמור ובו כתב כי הכניס חמץ רח"ל לבית החולים באופן מכוון.
הוא העלה תמונה כשהוא מחזיק שקית עם לחם בפתח בית החולים וכתב: "מעולם לא אכלתי חמץ בפסח. השנה, לראשונה בחיי קניתי חמץ בפסח והכנסתי אותו בפומבי לבית החולים. אף אחד לא עצר אותי, כי המדינה שפויה, רק הממשלה הזויה. אזרח חופשי, עם חופשי. חייבים לעצור את הטירוף".
תיפח רוחו!
יצחק משען
Well-known member
אתה התכוונת לבדיחה נחמדה
אבל באמת שהאיש הזה חסר אחריות כמו שתמיד טען רבינו יצחק שאנשים לא ירצו להתאשפז בבית חולים כי יפחדו מחמץ
צריך להרעיש על החוסר רגישות של אדם כזה לאוכלוסיה שתחת אחריותו
יש לו שם בבית חולים המון ערבים מאושפזים כן ירבו, הייתי רוצה לראות אם הוא היה מעיז להכניס להם אלכוהול או חזיר ושאר דברים שאסורים על פי דתם
היום קיבלתי מהראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א את ספרו מלאכת שלמה בעניני כשרות, וגם שם כתב על ענין זה, והנני מצרף.
כאן בפורום...
הלעיטהו לרשע וימות
למה לא?!
דרסטי פה!
הגרי''ש הצעיר
Active member
כל רגע - זעזוע: מנהל מחלקה בסורוקה הכניס חמץ לבית החולים
מנהל המחלקה הנוירולוגית ויו"ר החטיבה לרפואת המוח בבית החולים סורוקה פרסם כי הוא הכניס חמץ לשטח בית החולים. בפוסט בפייסבוק כתב: "מעולם לא אכלתי חמץ בפסח. השנה, לראשונה בחיי קניתי חמץ בפסח והכנסתי אותו בפומבי לבית החולים"
www.kore.co.il
נושאים דומים בפורום
