התשובה נעוצה בעיקר בסגנון החינוך.
אחלק את התשובה לשניים, אבל מקור הבעיה הוא אחד.
א. חוזבתי"ם.
ב. משפחות תורניות.
נתחיל בחוזבתי"ם - שם הדברים הרבה יותר ברורים.
מגיעים אנשים שהיו בעולם הסחי והמאוס, ונטשו לטובת חיי תורה וקדושה, והם מתחילים לראות זליגה קטנה של הילד / הנער / המתבגרת, גם אם זה דברים סטנדרטיים שיש בכל משפחה חרדית, וזה 'מחריד' אותם, ומוציא אותם משלוותם, שהנה הילד עומד 'להתגלש'. ובפרט שיש לו דוגמאות חיות ל'שלב ב' של מה שהוא רואה אצל הילד שלו, זה הילד של השכנים, לאן כבר הוא הגיע, ה' יצילנו, וזה עוד יותר מכניס אותו לחרדות, לאן זה עוד יתדרדר...
השלב הבא והוא הקריטי ביותר, שכאיש חינוך אוכל לומר שפשוט "בועט" את הילדים החוצה על טיל - זה הלחץ.
אצל בע"ת זה ניכר ביותר - ההטפות. דברי המוסר הכבדים. המציקים. הרודפים.
בשלב הבא - ההפחדות על גיהנם וכו'. בשלב הבא - מעקבים ו'הוכחות' למתגלש שאני 'יודע עליך הכל' ותראה לאן הגעת, ומה יצא ממך וכו' ואתה חושב שאני לא ידוע שקנית נגן MP4 / סמארטפון כו', אתה חושב שאני לא יודע איזה סרטים אתה רואה על המחשב כו' בשלב הבא - אמירות פוגעניות באופן אישי, אמירות מקטינות ומנמיכות, אמירות שנועדו להראות כמה הוא כנוע לתאוותיו, חדל אישים, ילד רע, עד שהילד מרגיש מחנק בבית ופשוט בורח.
תשאלו כל מתעסק בחינוך והוא יתאר בפניכם את ההליך הזה.
ושלא להבין לא נכון, אני לא בא להאשים את הבע"ת בזה, זה נובע משילוב של צידקות וחוסר הדרכה.
כיון שהם חוששים שהילד שלהם יגיע למקום שממנו הם ברחו - הם חרדים מכך ופועלים בחוסר הכוונה וטועים את כל הטעויות החינוכיות האפשריות כפי שתיארתי קודם.
נמשיך במשפחות תורניות -
גם שם ההליך די דומה, אך פחות קיצוני.
כמו שתראו אשכנזי שהילד שלו יכול 'להפוך' את ביהכ"נ כל התפילה, והאבא 'רגוע' [ולא שתמיד אצדיק זאת], כך ההנהגה שלהם בחינוך.
ולזה הטיף כל השנים מרן הגרי"ג. שהכל יהיה בחיוך, בנחת, בלי להציק. על זה דיבר מרן הגראי"ל - להעיר את הילד בבוקר פעמיים - אני חוזר שוב - פעמיים - וזהו!! לא להמשיך להציק. אם תמשיך להציק - [אוי ויי!! מעוות לא יוכל לתקון! זמן ק"ש!! כבר נהיית גוי!] לתפילה הוא כבר לא יגיע, אבל איך שהוא ישנא את התפילה, אוהו, את זה לא תוציא ממנו שנים רבות!
מאד מצוי גם בבין הזמנים - או בשבתות - "תראה איך אתה נראה, לא פותח ספר!" "שעה של תורה בשבת - כמו אלף שעות בחול, ואתה קורא עיתון??" "מאז שיצאנו לבין הזמנים לא פתחת ספר, מה יצא ממך??" ואני חושב שהעיקרון מובן.
לפעמים ה'רגיעה' הזאת חסרה בציבור שלנו. אנו עם 'דם חם' יותר, ועם 'אמיתות ברורות' שכך הילד לא צריך להתנהג, ומתחילים 'לחנוק'.
ולפעמים הדבר נובע גם מאגו - אני אמרתי 'לא', והוא עשה ההיפך! שומו שמיים! ואז נכנס הפן ה'אישי', וזה מילה שלי נגד מילה שלו, מה הוא חושב לעצמו הצוציק הזה, פתאום נהיה 'מאן דאמר', עושה מה שבא לו?? ומכאן הסיכויים לרגיעה, השלמה, הכלה, קלושים.
ומה שאתם רואים ברחוב - זו התוצאה.
תשאלו כל איש חינוך המתעסק באיסוף היהלומים הללו מהרחוב