שאלה: האם לדעת מרן זצ"ל, מותר לכתחילה לקבור את הנפטר בקבורה של קומות? ומה דעת מרן הראש"ל שליט"א?
תשובה: מבואר בחזון עובדיה אבלות (חלק א'): מותר לכתחילה לקבור בקומות, כאשר הדבר נעשה עפ"י ההלכה- שיש מרחק הנדרש, וכמות אדמה הנדרשת, בין נפטר לנפטר. וכך פסק מרן הראש"ל שליט"א במכתבים, וכן בילקוט יוסף ארבע תעניות (המהדורה החדשה- שיש בסוף הספר את הלכות אבלות בקיצור). יש כמה סוגים של קומות: א. קומות בתוך האדמה- ז"א למטה קוברים אחד ומעליו קוברים את השני. זה לא נחשב קומות, אלא נחשב קבורת קרקע. ב. יש קברות, עם מצבות, ויש עמודים מסביב, שעל גביהם בונים קומה נוספת של שטח, כמו מגרש חניה נוסף, שיש בו אדמה, וקוברים בו עוד נפטרים, כך יש בהר המנוחות ובעוד מקומות. וזה דומה לבנין שיש חניון למטה, ויש עמודים ומעליהם יש בנין. אז לכאורה הקומה השניה נחשבת קבורה בקומות, אבל זה לא נכון, בגלל שזה חלק מהקרקע לכן הוא נחשב בנין קרקע. ומותר עפ"י הלכה לכתחילה. ג. כוכים, בגלל שיש חוסר מקום, עושים קיר אחד ובתוכו לעומק יש אדמה ועושים בו חורים, ויש מרחק בין אחד לשני עפ"י ההלכה, ובתוך החורים מכניסים את הנפטר לאורך, ואז מכסים מהצד בעפר. גם זה נחשב קבורה בקומות אבל מותר לכתחילה.
כמובן אדם שרוצה להשקיע משהו יותר מהודר בשביל כבוד הנפטר, ויש לו ממון בשביל זה, יקנה קבורת קרקע ממש. המדינה נותנת מקום קבורה בלי הוצאה מרובה של ממון, אבל זה בכוכין וכדומה. אם יש לאדם אפשרות להוסיף ממון בשביל קבר מכובד יותר, יש בזה עדיפות. אבל מבחינה הלכתית קבורה בכל סוגי הקומות היא לכתחילה, והעיקר שיהיה את המרחק וכמות האדמה הנדרשים ע"פ ההלכה בין נפטר לנפטר[1].
למסקנה: כל הסוגים שהזכרנו- הם מותרים מלכתחילה, כאשר יש את המרחק הנדרש בין אחד לשני עפ"י ההלכה.
[1] לפני כמה שנים נשאלנו ע"י שני אחים שאביהם נפטר ביום שישי, והיו צריכים לקבור באותו יום. החברה קדישא שאלה אותם: האם הם רוצים לקבור אותו בקומות, זאת אומרת אותו לקבור למטה באדמה, ואחרי כמה שנים לאחר 120 יקברו את אמא שלהם מעליו. בגלל שהנושא הזה היה חדש מאוד באותו זמן, חיפשנו את הספר חזו"ע אבלות ח"א ולא מצאנו לא בבית ולא בבית הכנסת, נסינו להעביר את השאלה למרן הראש"ל שליט"א, אבל לא היה מענה, לאחר זמן התקשרנו לרב שלמה מחפוד שליט"א והוא ענה ואמר: צריך לקבור דווקא בקבורת קרקע.
בעקבות תשובה זו, בני המשפחה פנו לחברה קדישא ואמרו להם שהם רוצים לקבור דווקא בקבורת קרקע. החברה קדישא אמרו שאי אפשר, ושיפנו לבית עלמין אחר, ושם יהיה להם גם חלקה של אנשים שומרי שבת. ואז הם הבינו למפרע שאם הם היו קוברים במקום הקודם, אביהם היה נקבר ליד אנשים שלא שמרו שבת (ודבר זה יכול לגרום צער לנפטר, עד כדי כך שאם נקבר שם צריך לפנותו למקום אחר). למעשה השאלה לרב היתה לגבי קבורת קרקע, ולכאורה לפי התשובה הרב לא הבין נכון את השאלה, והתשובה לא היתה מתאימה, כי גם מה ששאלו נקרא קבורת קרקע. אבל כאשר יש אמונת חכמים- ושואלים חכם, הקב"ה שם בפיו דברים, וכך הם נצלו מלקבור את אביהם בחלקה של אנשים שאינם שומרי שבת. ישמע חכם ויוסף לקח.
תשובה: מבואר בחזון עובדיה אבלות (חלק א'): מותר לכתחילה לקבור בקומות, כאשר הדבר נעשה עפ"י ההלכה- שיש מרחק הנדרש, וכמות אדמה הנדרשת, בין נפטר לנפטר. וכך פסק מרן הראש"ל שליט"א במכתבים, וכן בילקוט יוסף ארבע תעניות (המהדורה החדשה- שיש בסוף הספר את הלכות אבלות בקיצור). יש כמה סוגים של קומות: א. קומות בתוך האדמה- ז"א למטה קוברים אחד ומעליו קוברים את השני. זה לא נחשב קומות, אלא נחשב קבורת קרקע. ב. יש קברות, עם מצבות, ויש עמודים מסביב, שעל גביהם בונים קומה נוספת של שטח, כמו מגרש חניה נוסף, שיש בו אדמה, וקוברים בו עוד נפטרים, כך יש בהר המנוחות ובעוד מקומות. וזה דומה לבנין שיש חניון למטה, ויש עמודים ומעליהם יש בנין. אז לכאורה הקומה השניה נחשבת קבורה בקומות, אבל זה לא נכון, בגלל שזה חלק מהקרקע לכן הוא נחשב בנין קרקע. ומותר עפ"י הלכה לכתחילה. ג. כוכים, בגלל שיש חוסר מקום, עושים קיר אחד ובתוכו לעומק יש אדמה ועושים בו חורים, ויש מרחק בין אחד לשני עפ"י ההלכה, ובתוך החורים מכניסים את הנפטר לאורך, ואז מכסים מהצד בעפר. גם זה נחשב קבורה בקומות אבל מותר לכתחילה.
כמובן אדם שרוצה להשקיע משהו יותר מהודר בשביל כבוד הנפטר, ויש לו ממון בשביל זה, יקנה קבורת קרקע ממש. המדינה נותנת מקום קבורה בלי הוצאה מרובה של ממון, אבל זה בכוכין וכדומה. אם יש לאדם אפשרות להוסיף ממון בשביל קבר מכובד יותר, יש בזה עדיפות. אבל מבחינה הלכתית קבורה בכל סוגי הקומות היא לכתחילה, והעיקר שיהיה את המרחק וכמות האדמה הנדרשים ע"פ ההלכה בין נפטר לנפטר[1].
למסקנה: כל הסוגים שהזכרנו- הם מותרים מלכתחילה, כאשר יש את המרחק הנדרש בין אחד לשני עפ"י ההלכה.
[1] לפני כמה שנים נשאלנו ע"י שני אחים שאביהם נפטר ביום שישי, והיו צריכים לקבור באותו יום. החברה קדישא שאלה אותם: האם הם רוצים לקבור אותו בקומות, זאת אומרת אותו לקבור למטה באדמה, ואחרי כמה שנים לאחר 120 יקברו את אמא שלהם מעליו. בגלל שהנושא הזה היה חדש מאוד באותו זמן, חיפשנו את הספר חזו"ע אבלות ח"א ולא מצאנו לא בבית ולא בבית הכנסת, נסינו להעביר את השאלה למרן הראש"ל שליט"א, אבל לא היה מענה, לאחר זמן התקשרנו לרב שלמה מחפוד שליט"א והוא ענה ואמר: צריך לקבור דווקא בקבורת קרקע.
בעקבות תשובה זו, בני המשפחה פנו לחברה קדישא ואמרו להם שהם רוצים לקבור דווקא בקבורת קרקע. החברה קדישא אמרו שאי אפשר, ושיפנו לבית עלמין אחר, ושם יהיה להם גם חלקה של אנשים שומרי שבת. ואז הם הבינו למפרע שאם הם היו קוברים במקום הקודם, אביהם היה נקבר ליד אנשים שלא שמרו שבת (ודבר זה יכול לגרום צער לנפטר, עד כדי כך שאם נקבר שם צריך לפנותו למקום אחר). למעשה השאלה לרב היתה לגבי קבורת קרקע, ולכאורה לפי התשובה הרב לא הבין נכון את השאלה, והתשובה לא היתה מתאימה, כי גם מה ששאלו נקרא קבורת קרקע. אבל כאשר יש אמונת חכמים- ושואלים חכם, הקב"ה שם בפיו דברים, וכך הם נצלו מלקבור את אביהם בחלקה של אנשים שאינם שומרי שבת. ישמע חכם ויוסף לקח.
