• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

האם מותר לנשק מת

אד יעלה

Well-known member
באדרא זוטא מובא שכשרבי שמעון נפטר רבי אלעזר בנו נשקו
ויש שהקשו ע''ז שהרוקח כתב שיש סכנה לנשק מת ויש בזה גם בספר חסידים
ואולי יש לומר שצדיק שאני
ואולי היה מקום לסייע זאת שיוסף נשק לאביו יעקב אבינו כיון שהוא היה צדיק
אבל יש לדחות שבן לאביו שאני.
אבל יש בזה דברים נוראים באוה''ח הקדוש שכתב לאסור מאד לנשק מת כיון שהחיצונים אוחזים בו, ומה שיוסף נשק לאביו כיון שיעקב אבינו לא מת ומשמע שבלי טעם זה היה אסור אע''פ שהיה צדיק וגם היה אביו
ויש מעשה בירושלמי כמדומני שר' יהשוע נישק את ר' אליעזר לאחר מותו ויש לפלפל
שמעתי בשיעור מ''מ אלו.
 
אור החיים על בראשית פרק נ פסוק א
(א) וישק לו פירוש לו נשק, אבל אין נכון לעשות כן למת אחר, כי המת גדוש בטומאה, וטומאתו בוקעת ועולה עד לרקיע, ותפגם הנפש הנושקת, אלא לו ליעקב כי חי הוא, אלא דורמיטא קראתו כישן ונרדם:
 
אור החיים על בראשית פרק נ פסוק א
(א) וישק לו פירוש לו נשק, אבל אין נכון לעשות כן למת אחר, כי המת גדוש בטומאה, וטומאתו בוקעת ועולה עד לרקיע, ותפגם הנפש הנושקת, אלא לו ליעקב כי חי הוא, אלא דורמיטא קראתו כישן ונרדם:
וה"ה לרשב"י.
 
אור החיים על בראשית פרק נ פסוק א
(א) וישק לו פירוש לו נשק, אבל אין נכון לעשות כן למת אחר, כי המת גדוש בטומאה, וטומאתו בוקעת ועולה עד לרקיע, ותפגם הנפש הנושקת, אלא לו ליעקב כי חי הוא, אלא דורמיטא קראתו כישן ונרדם:
הובא לעיל יישר כח על הציטוט
נראה שמפרש שיעקב אבינו לא מת ממש
וצריך לעיין האם אשתו עדיין אשת איש האם בניו ירשו אותו
לאיזה ענין נחשב מת ולמה לא
 
אם תוכל לצטט אשמח.
יג) צוואת רבי יהודה החסיד (אות ד), משום סכנה, שלא ישאר לו אפילו בן אחד. וכ"כ הרוקח (ס"ס שטז), והארחות חיים ח"ב (עמוד תר), ורבינו ירוחם (דף רלא ע"א). ע"ש. ולכאורה נראה שאין להחמיר בזה אלא כשהוא מנשק את בנו או בתו שמתו, אבל מת אחר, וכ"ש כשהוא צדיק ותלמיד חכם לית לן בה. כדאיתא בילקוט שמעוני (פרשת מסעי רמז תשפז), שאחר שמת אהרן בנשיקה, היו משה ואלעזר מנשקים את אהרן, משה על לחיו האחד ואלעזר על לחיו האחר. ע"ש. והכי איתא בירושלמי (ספ"ב דשבת), מעשה בר' אליעזר שהיה גוסס בערב שבת סמוך לחשכה, כשנסתלקה נשמתו, נכנס ר' יהושע והיה מגפפו ומנשקו ובוכה, והיה אומר רבי, רכב ישראל ופרשיו. ובזוהר הקדוש פר' האזינו (דף רצו ע"ב) איתא, שאחר פטירת ר' שמעון בר יוחאי קם ר' אלעזר בנו ונישק את ידיו. ע"ש. וכן משמע בספר צרור המור פרשת ויחי (פסוק ויפול יוסף על פני אביו וישק לו), מכאן אמרו זו נשיקת פרישות, מכאן שצריך האדם לנשק את מתו על פרישתו. [וכן הוא במדרש רבתי פרשת ויחי: "וישק לו, מלמד שצריך אדם לנשק את מתו על פרישתו"]. וכ"כ עוד בספר צרור המור פרשת חיי שרה, וז"ל: ויקם אברהם מעל פני מתו, ולא אמר מעל מתו, והיינו כמו שאמר ביוסף ויבך עליו וישק לו, זו נשיקת פרישות, מכאן שחייב אדם לנשק מתו. ע"כ. והביאו המעבר יבוק (שפת אמת פרק יא), וכתב, מכל מקום בנו או בתו שאני. ולכן אל יניח את אשתו לנשק אותם, כי מקצרים ימי בניהם. וכן כתב במדרש שכל טוב (שחיברו רבינו מנחם בר שלמה, ד' אלפים תתצט עמוד שכז), וז"ל: ויבך עליו וישק לו, מלמד שמותר לאדם לנשק את המת עד שלא נקבר, וזו היא נשיקה של פירוד גמור. וכן ראיתי בספר נחמד למראה על הירושלמי פ"ב דשבת (דף יא ע"ב) שכתב וז"ל: מכאן מבואר שיכול אדם לגפף ולנשק לצדיק במותו, דדוקא על מות לבן או בת, אין האב והאם יכולים לנשקם, משום שע"י כך מקצרים ימי בניהם ובנותיהם, כמ"ש בספר חסידים, משא"כ בשאר אינשי, מותר לחבק ולנשק, ובפרט לצדיק במותו. ופשוט. ע"כ. וכל זה שלא כמ"ש באור החיים (פרשת ויחי) וז"ל: וישק לו, פירוש לו נשק, אבל לא נכון לעשות כן למת אחר, כי המת גדוש בטומאה, והוא אבי אבות הטומאה, וטומאתו בוקעת ועולה עד לרקיע, ותפגם הנפש הנושקת, ולא הותר אלא רק ליעקב, כי חי הוא, כמ"ש חז"ל (תענית ה:), יעקב אבינו לא מת. ומשמע שלכל מת אחר אין לנשק. וכן כתב הרב יפה ללב חלק ה (יו"ד ס"ס שדמ). ומצאתי תנא דמסייע ליה לאסור בכל מת, והוא בפירוש רבינו אפרים על התורה (פרשת ויחי) וז"ל: קבלה מפי רבי אליעזר בן רבי יהודה זצ"ל, שסכנה היא לנשק את המת, לפי שכשהוא מנשקו, המת מחבבו ומוליכו לבית עולמו. וכל אדם הנושק בנו לאחר מותו בידוע שכל בניו ימותו לו בחייו. עכ"ל. והובא בספר דבש לפי (מע' נ אות כד). וכן בפירוש הרוקח (פרשת ויחי) איתא, וישק לו, כל המנשק מתים, מתים בניו. ע"כ. וצ"ע.
 
יג) צוואת רבי יהודה החסיד (אות ד), משום סכנה, שלא ישאר לו אפילו בן אחד. וכ"כ הרוקח (ס"ס שטז), והארחות חיים ח"ב (עמוד תר), ורבינו ירוחם (דף רלא ע"א). ע"ש. ולכאורה נראה שאין להחמיר בזה אלא כשהוא מנשק את בנו או בתו שמתו, אבל מת אחר, וכ"ש כשהוא צדיק ותלמיד חכם לית לן בה. כדאיתא בילקוט שמעוני (פרשת מסעי רמז תשפז), שאחר שמת אהרן בנשיקה, היו משה ואלעזר מנשקים את אהרן, משה על לחיו האחד ואלעזר על לחיו האחר. ע"ש. והכי איתא בירושלמי (ספ"ב דשבת), מעשה בר' אליעזר שהיה גוסס בערב שבת סמוך לחשכה, כשנסתלקה נשמתו, נכנס ר' יהושע והיה מגפפו ומנשקו ובוכה, והיה אומר רבי, רכב ישראל ופרשיו. ובזוהר הקדוש פר' האזינו (דף רצו ע"ב) איתא, שאחר פטירת ר' שמעון בר יוחאי קם ר' אלעזר בנו ונישק את ידיו. ע"ש. וכן משמע בספר צרור המור פרשת ויחי (פסוק ויפול יוסף על פני אביו וישק לו), מכאן אמרו זו נשיקת פרישות, מכאן שצריך האדם לנשק את מתו על פרישתו. [וכן הוא במדרש רבתי פרשת ויחי: "וישק לו, מלמד שצריך אדם לנשק את מתו על פרישתו"]. וכ"כ עוד בספר צרור המור פרשת חיי שרה, וז"ל: ויקם אברהם מעל פני מתו, ולא אמר מעל מתו, והיינו כמו שאמר ביוסף ויבך עליו וישק לו, זו נשיקת פרישות, מכאן שחייב אדם לנשק מתו. ע"כ. והביאו המעבר יבוק (שפת אמת פרק יא), וכתב, מכל מקום בנו או בתו שאני. ולכן אל יניח את אשתו לנשק אותם, כי מקצרים ימי בניהם. וכן כתב במדרש שכל טוב (שחיברו רבינו מנחם בר שלמה, ד' אלפים תתצט עמוד שכז), וז"ל: ויבך עליו וישק לו, מלמד שמותר לאדם לנשק את המת עד שלא נקבר, וזו היא נשיקה של פירוד גמור. וכן ראיתי בספר נחמד למראה על הירושלמי פ"ב דשבת (דף יא ע"ב) שכתב וז"ל: מכאן מבואר שיכול אדם לגפף ולנשק לצדיק במותו, דדוקא על מות לבן או בת, אין האב והאם יכולים לנשקם, משום שע"י כך מקצרים ימי בניהם ובנותיהם, כמ"ש בספר חסידים, משא"כ בשאר אינשי, מותר לחבק ולנשק, ובפרט לצדיק במותו. ופשוט. ע"כ. וכל זה שלא כמ"ש באור החיים (פרשת ויחי) וז"ל: וישק לו, פירוש לו נשק, אבל לא נכון לעשות כן למת אחר, כי המת גדוש בטומאה, והוא אבי אבות הטומאה, וטומאתו בוקעת ועולה עד לרקיע, ותפגם הנפש הנושקת, ולא הותר אלא רק ליעקב, כי חי הוא, כמ"ש חז"ל (תענית ה:), יעקב אבינו לא מת. ומשמע שלכל מת אחר אין לנשק. וכן כתב הרב יפה ללב חלק ה (יו"ד ס"ס שדמ). ומצאתי תנא דמסייע ליה לאסור בכל מת, והוא בפירוש רבינו אפרים על התורה (פרשת ויחי) וז"ל: קבלה מפי רבי אליעזר בן רבי יהודה זצ"ל, שסכנה היא לנשק את המת, לפי שכשהוא מנשקו, המת מחבבו ומוליכו לבית עולמו. וכל אדם הנושק בנו לאחר מותו בידוע שכל בניו ימותו לו בחייו. עכ"ל. והובא בספר דבש לפי (מע' נ אות כד). וכן בפירוש הרוקח (פרשת ויחי) איתא, וישק לו, כל המנשק מתים, מתים בניו. ע"כ. וצ"ע.
יישר כח
נראה שבסוף נשאר בספק האם אסור לכל אדם בגלל דברי רבינו אפרים.
ולא ברור לי האם הרוקח אסר דוקא על בן או על כל מת
 
שאלה-191672
שלום לכבוד הרב שאלני אחד המתפללים אין נישק יוסף הצדיק את יעקב אבינו לאחר פטירתו, הרי לימדתנו רבנו כי אסור לנשק את בנו שנפטר?

תשובה
הנה כתב בספר חסידים [צוואת רבי יהודה החסיד ז"ל אות ד] "לא ינשק אחד מבניו כשהוא מת". וכתב הרב מעבר יבוק [שפת אמת פרק מ"א], דדוקא לילדיהם אסורים, אבל בן לאביו שפיר דמי שכן מצינו שנשק יוסף ליעקב וכו' וכן הוא באור החיים שם. ובדבש לפי מהחיד"א [מערכת נו"ן אות כ"ד].
וכתב הרב עלי תמר שבת פרק ב, "ובבראשית רבתי לרבי משה הדרשן וישק לו מלמד שצריך אדם לנשק את מתו על פרישתו, ובהערות שם שכן כתב גם בספר צרור המור, ובפרשת חיי שרה בפסוק מעל פני מתו כתב, מכאן שחייב אדם לנשק מתו".
נמצא שיש חילוק גדול בין אב לבנו שאסור, לבין בן לאביו שמצווה, וזכורני ממור אבי ז"ל שבערב ראש השנה נפטרה זקנתי אמו עליה השלום, והוא נישק את מצחה קודם שהוציאוה לקבורה, זיע"א.
 
אבל בן לאביו שפיר דמי שכן מצינו שנשק יוסף ליעקב וכו' וכן הוא באור החיים שם
מחילה, באוה"ח המובא לעיל
אור החיים על בראשית פרק נ פסוק א
(א) וישק לו פירוש לו נשק, אבל אין נכון לעשות כן למת אחר, כי המת גדוש בטומאה, וטומאתו בוקעת ועולה עד לרקיע, ותפגם הנפש הנושקת, אלא לו ליעקב כי חי הוא, אלא דורמיטא קראתו כישן ונרדם:
מבואר שבן לא ישק לאביו המת, ויעקב אבינו שאני.
 
חזור
חלק עליון