יג) צוואת רבי יהודה החסיד (אות ד), משום סכנה, שלא ישאר לו אפילו בן אחד. וכ"כ הרוקח (ס"ס שטז), והארחות חיים ח"ב (עמוד תר), ורבינו ירוחם (דף רלא ע"א). ע"ש. ולכאורה נראה שאין להחמיר בזה אלא כשהוא מנשק את בנו או בתו שמתו, אבל מת אחר, וכ"ש כשהוא צדיק ותלמיד חכם לית לן בה. כדאיתא בילקוט שמעוני (פרשת מסעי רמז תשפז), שאחר שמת אהרן בנשיקה, היו משה ואלעזר מנשקים את אהרן, משה על לחיו האחד ואלעזר על לחיו האחר. ע"ש. והכי איתא בירושלמי (ספ"ב דשבת), מעשה בר' אליעזר שהיה גוסס בערב שבת סמוך לחשכה, כשנסתלקה נשמתו, נכנס ר' יהושע והיה מגפפו ומנשקו ובוכה, והיה אומר רבי, רכב ישראל ופרשיו. ובזוהר הקדוש פר' האזינו (דף רצו ע"ב) איתא, שאחר פטירת ר' שמעון בר יוחאי קם ר' אלעזר בנו ונישק את ידיו. ע"ש. וכן משמע בספר צרור המור פרשת ויחי (פסוק ויפול יוסף על פני אביו וישק לו), מכאן אמרו זו נשיקת פרישות, מכאן שצריך האדם לנשק את מתו על פרישתו. [וכן הוא במדרש רבתי פרשת ויחי: "וישק לו, מלמד שצריך אדם לנשק את מתו על פרישתו"]. וכ"כ עוד בספר צרור המור פרשת חיי שרה, וז"ל: ויקם אברהם מעל פני מתו, ולא אמר מעל מתו, והיינו כמו שאמר ביוסף ויבך עליו וישק לו, זו נשיקת פרישות, מכאן שחייב אדם לנשק מתו. ע"כ. והביאו המעבר יבוק (שפת אמת פרק יא), וכתב, מכל מקום בנו או בתו שאני. ולכן אל יניח את אשתו לנשק אותם, כי מקצרים ימי בניהם. וכן כתב במדרש שכל טוב (שחיברו רבינו מנחם בר שלמה, ד' אלפים תתצט עמוד שכז), וז"ל: ויבך עליו וישק לו, מלמד שמותר לאדם לנשק את המת עד שלא נקבר, וזו היא נשיקה של פירוד גמור. וכן ראיתי בספר נחמד למראה על הירושלמי פ"ב דשבת (דף יא ע"ב) שכתב וז"ל: מכאן מבואר שיכול אדם לגפף ולנשק לצדיק במותו, דדוקא על מות לבן או בת, אין האב והאם יכולים לנשקם, משום שע"י כך מקצרים ימי בניהם ובנותיהם, כמ"ש בספר חסידים, משא"כ בשאר אינשי, מותר לחבק ולנשק, ובפרט לצדיק במותו. ופשוט. ע"כ. וכל זה שלא כמ"ש באור החיים (פרשת ויחי) וז"ל: וישק לו, פירוש לו נשק, אבל לא נכון לעשות כן למת אחר, כי המת גדוש בטומאה, והוא אבי אבות הטומאה, וטומאתו בוקעת ועולה עד לרקיע, ותפגם הנפש הנושקת, ולא הותר אלא רק ליעקב, כי חי הוא, כמ"ש חז"ל (תענית ה:), יעקב אבינו לא מת. ומשמע שלכל מת אחר אין לנשק. וכן כתב הרב יפה ללב חלק ה (יו"ד ס"ס שדמ). ומצאתי תנא דמסייע ליה לאסור בכל מת, והוא בפירוש רבינו אפרים על התורה (פרשת ויחי) וז"ל: קבלה מפי רבי אליעזר בן רבי יהודה זצ"ל, שסכנה היא לנשק את המת, לפי שכשהוא מנשקו, המת מחבבו ומוליכו לבית עולמו. וכל אדם הנושק בנו לאחר מותו בידוע שכל בניו ימותו לו בחייו. עכ"ל. והובא בספר דבש לפי (מע' נ אות כד). וכן בפירוש הרוקח (פרשת ויחי) איתא, וישק לו, כל המנשק מתים, מתים בניו. ע"כ. וצ"ע.