שאלה: א. במה שנוהגים שיש קבלת פנים לפני החופה, ויש בר של אוכל. אדם שהשתתף בחופה ואכל מהבר בקבלת הפנים, אבל לא השתתף בסעודת המצווה שלאחר החופה, האם הוא יכול להחשב כ"פנים חדשות"?
ב. בחו"ל נוהגים שיש בר גם אחרי החופה ויש קצת ריקודים עם בני המשפחה והחברים, ורק בערב לאחר כמה שעות יש סעודת מצווה. האם אדם שאכל מהבר שלאחר החופה, האם הוא יכול להחשב כ"פנים חדשות"?
ג. אדם שהשתתף רק בריקודים, ולא השתתף בסעודה, האם הוא יכול להחשב כ"פנים חדשות"?
ד. אדם שהשתתף בסעודה ואכל שם והלך, אבל החתן והכלה באותה שעה היו במקום צדדי או לפי האשכנזים בחדר יחוד, האם הוא יכול להחשב כ"פנים חדשות"?
תשובה: יש יסוד שמבאר תשובה לכל השאלות. הרמב"ם בהלכות אישות (פרק י' הלכה א' ו') כותב: "יביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו, ויחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה, והוא הנקרא נישואין בכל מקום. ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה, ובלבד שתהיה ראויה לביאה. וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואין".
נראה לומר: הקידושין נעשו י"ב חודש קודם לכן, ורק נשאר לישא אותה, ז"א להפריש אותה אליו. ולכן שהוא בא לכנוס אותה- אז הוא קובע זמן להכניס אותה לרשותו, ומכין בביתו מקום שיהיה מיועד לסעודת המצווה, ומזמין את הקרואים לביתו כדי להשתתף בשמחה, וגם היא באה עם הקרואים והמשפחה שלה. ונמצא שכבר הביאה לביתו אבל עדיין לא התייחד עמה, ולא נחשב שהפרישה אליו לגמרי. אבל בוודאי שזה נקרא התחלת הנישואין והכניסה לחופה, בגלל שהיא נכנסה למקום שהוא מיוחד בשביל שמחת הנישואין, ושם בביתו זה מקום הסעודה והשמחה ויש שם אפיריון, ונקרא מקום חופה, ויש שם שושבינים והקרואים, שהם נקראים בני חופה, כמבואר בגמ' כתובות וסוכה בכמה מקומות. ושם מברכים לאחר הסעודה ברכת חתנים, ועדיין לא היה ייחוד כלל. אלא אחרי שכולם הולכים לבתיהם, החתן והכלה נשארים לבד בבית ואז הוא מתייחד עמה, וזה "המכה בפטיש" של הכניסה לחופה, והוא מעשה הנישואין הסופי.
לפי זה בזמנינו, כל מה שעושים היום, מהרגע שמגיעים לאזור של אולם השמחות, בשביל המטרה של שמחת הנישואין, לפי הרמב"ם זה נקרא חופה, אפילו שרק אח"כ יכניסנה לרשותו ויתייחד עמה בסוף. לכן אפשר לומר, שכיוון שמדובר כאן על שמחת חופה, והגמרא אומרת "אין שמחה אלא בחופה", והרי החופה- זה הייחוד שיהיה אח"כ שהם לבד. אלא על כורחך, שהכל נקרא חופה, ובגלל שמתחילה ועד הסוף, אנשים השתתפו בבר ובחופה ובריקודים, זה שמחת חתן וכלה, לכן הם לא נחשבים פנים חדשות.
אבל אם היו לפני שהתחילה החופה בכלל, לפני שליוו הורי החתן והורי הכלה את החתן והכלה לתוך החופה, ועדיין לא התחיל הטקס, הם יכולים להחשב כפנים חדשות.
למסקנה: אם מישהו השתתף רק בחופה, או שרק אכל מהבר בשעת החופה או לאחריה, או שרק רקד בחתונה, וכדומה, אף שלאחר מכן לא השתתף בעיקר הסעודה, א"א להסתמך עליו כפנים חדשות, בשביל ברכות הנישואין בימי שבע ברכות, מכיון שכבר השתתף בשמחת החתן וכלה.
ב. בחו"ל נוהגים שיש בר גם אחרי החופה ויש קצת ריקודים עם בני המשפחה והחברים, ורק בערב לאחר כמה שעות יש סעודת מצווה. האם אדם שאכל מהבר שלאחר החופה, האם הוא יכול להחשב כ"פנים חדשות"?
ג. אדם שהשתתף רק בריקודים, ולא השתתף בסעודה, האם הוא יכול להחשב כ"פנים חדשות"?
ד. אדם שהשתתף בסעודה ואכל שם והלך, אבל החתן והכלה באותה שעה היו במקום צדדי או לפי האשכנזים בחדר יחוד, האם הוא יכול להחשב כ"פנים חדשות"?
תשובה: יש יסוד שמבאר תשובה לכל השאלות. הרמב"ם בהלכות אישות (פרק י' הלכה א' ו') כותב: "יביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו, ויחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה, והוא הנקרא נישואין בכל מקום. ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה, ובלבד שתהיה ראויה לביאה. וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואין".
נראה לומר: הקידושין נעשו י"ב חודש קודם לכן, ורק נשאר לישא אותה, ז"א להפריש אותה אליו. ולכן שהוא בא לכנוס אותה- אז הוא קובע זמן להכניס אותה לרשותו, ומכין בביתו מקום שיהיה מיועד לסעודת המצווה, ומזמין את הקרואים לביתו כדי להשתתף בשמחה, וגם היא באה עם הקרואים והמשפחה שלה. ונמצא שכבר הביאה לביתו אבל עדיין לא התייחד עמה, ולא נחשב שהפרישה אליו לגמרי. אבל בוודאי שזה נקרא התחלת הנישואין והכניסה לחופה, בגלל שהיא נכנסה למקום שהוא מיוחד בשביל שמחת הנישואין, ושם בביתו זה מקום הסעודה והשמחה ויש שם אפיריון, ונקרא מקום חופה, ויש שם שושבינים והקרואים, שהם נקראים בני חופה, כמבואר בגמ' כתובות וסוכה בכמה מקומות. ושם מברכים לאחר הסעודה ברכת חתנים, ועדיין לא היה ייחוד כלל. אלא אחרי שכולם הולכים לבתיהם, החתן והכלה נשארים לבד בבית ואז הוא מתייחד עמה, וזה "המכה בפטיש" של הכניסה לחופה, והוא מעשה הנישואין הסופי.
לפי זה בזמנינו, כל מה שעושים היום, מהרגע שמגיעים לאזור של אולם השמחות, בשביל המטרה של שמחת הנישואין, לפי הרמב"ם זה נקרא חופה, אפילו שרק אח"כ יכניסנה לרשותו ויתייחד עמה בסוף. לכן אפשר לומר, שכיוון שמדובר כאן על שמחת חופה, והגמרא אומרת "אין שמחה אלא בחופה", והרי החופה- זה הייחוד שיהיה אח"כ שהם לבד. אלא על כורחך, שהכל נקרא חופה, ובגלל שמתחילה ועד הסוף, אנשים השתתפו בבר ובחופה ובריקודים, זה שמחת חתן וכלה, לכן הם לא נחשבים פנים חדשות.
אבל אם היו לפני שהתחילה החופה בכלל, לפני שליוו הורי החתן והורי הכלה את החתן והכלה לתוך החופה, ועדיין לא התחיל הטקס, הם יכולים להחשב כפנים חדשות.
למסקנה: אם מישהו השתתף רק בחופה, או שרק אכל מהבר בשעת החופה או לאחריה, או שרק רקד בחתונה, וכדומה, אף שלאחר מכן לא השתתף בעיקר הסעודה, א"א להסתמך עליו כפנים חדשות, בשביל ברכות הנישואין בימי שבע ברכות, מכיון שכבר השתתף בשמחת החתן וכלה.
