זה פירוש של הריטב"א ואינו נגד ההלכה.
זה כן נוגד את ההלכה
כי יסוד של הריטב"א הוא שבשברי כלים בעינן "מעין מלאכתו הראשונה"
אע"פ שטענתי לעיל שהרי להלכה קיי"ל דלא בעי מעין מלאכתו הראשונה
אך שוב לאחר העיון נראה לי, דכן יש היתר בעטיפות נייר, אך לא בכל מקרה, כאשר אבאר.
והוא- דגם הריטב"א מודה דלהלכה לא בעי בשברי כלים מעין מלאכתו הראשונה, וכדכתב גופיה שם.
רק מוסיף הריטב"א- דבמקרה שיש בו מעין מלאכתו הראשונה יש בו תוספת קולא, והוא- דאע"פ שאדם בפועל לא משתמש בו ודרכו לזורקה בין הגרוטאות, אעפ"כ אין בו תורת מוקצה כי סו"ס ראוי למלאכתו הראשונה.
ואינו דומה למחט- שאע"פ שראויה סו"ס לתשמיש ואנן הרי קיי"ל דסגי שראוי לתשמיש, וא"כ למה במחט שניטל חורה היא מוקצה מטעם זורקה בין הגרוטאות?.
אלא החילוק- כי במחט כיון שהיא רק מעין מלאכה ותשמיש אחר , ולא מעין מלאכתו הראשונה, ממילא כאן צריך שיהיה תשמיש בפועל ולא רק "ראוי" וכיון שבפועל אדם זורקה לכן היא מוקצה.
ולפי"ז יש לחלק בעטיפות- תלוי במצב העטיפה, אם נפתחה רק מלמעלה וכולה נשארה שלימה ממילא היא בגדר מעין מלאכתו הראשונה דאז יש בה את הקולא שאע"פ שאדם זורקה ולא משתמש בה שרי.
אך אם היא במצב שהרבה פעמים קורה שפותחים אותה מהאמצע כלפי מטה דכאן כבר אינו מעין מלאכתו הראשונה , דאז כבר לא יעזור שיש בה תשמיש אחר, מפני שהדרך לזורקה בין הגרוטאות.
כמובן - שכל מה שכתבתי כאן - לא באתי להתיר, מפני שצריך לעיין האם להלכה קיי"ל כחילוק הריטב"א הנ"ל - מ"מ כתבתי בדרך לימוד ובגדר לעורר לב המעיין את מה שיוצא מהריטב"א הנ"ל.