בחזון עובדיה (שבת ח"ד עמ' תכ ז) ושו"ת יביע אומר (ח" י ס י' כ"ה) כתב דחיילי צה"ל שעומדים על משמרתם גם בשבת והובא להם במכונית מן הבסיס אל מקום המצאם תבשיל שנתבשל כ ל צרכו מער בשבת והונח על פלאטה של שבת שישאר חם מותר להם לאכול מן התבשיל החם בשבת אע"פ שיש כאן הוצאה מן התורה [על פי הרשב"א (שבת קל:) והריטב"א (עירובין מא:) בשם רבנו יונה שלא אסרו חכמים במעשה שבת אלא דבר שנעשה תיקון בגופו הא לאו הכי כגון הבאה מרשות לרשות שרי. והקשה בהלכה ברורה סי' שיח אוצרות יוסף סי' ב' מדברי מרן השלחן ערוך סי' ת"ה סע' ט' דלא סמך על הטעם הנ"ל אלא לענין שוגג אבל לענין מזיד לא.
והראש"ל ר' יצחק יוסף שליט"א בקובץ בית יוסף תשפ"ד גל' מט עמ' רנג תירץ על פי המגיד משנה דטעמא דהחמירו במזיד לאו משום הוצאה דאורייתא אלא משום תחומין דרבנן שעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וזה לא שייך לעשות חיזוק בנידוננו שעוברים גם על איסור תורה בנהיגה במכונית [עד כאן תוכן דבריו].
וצ"ע לכאורה דהא בנידון הש"ע נמי דעת רוב האחרונים בביאור דברי מרן שעבר גם על הוצאה דאורייתא ואפילו הכי עשו חיזוק על איסור התחומין דרבנן (שם בחמד משה, אליה רבה, מאמר מרדכי, גר"ז, נתיב חיים, חי י אדם, כף החיים וכ"כ בביאור הלכה בהדיא דאיירי בדאורייתא דלא כמגן אברהם) ועוד בסברא מנין לומר כך שאדרבא יש לומר לא פלוג ובפרט בזה דאם כן מצינו חוטא נשכר [דבעבר רק אתחומין קנסינן ובעבר על תרתי דהיינו תחומין והוצאה לא קנסינן] ועוד והוא לכאורה קושיא גדולה מכולם דהא בחזון עובדיה ושו"ת יביע אומר כתב בהדיא דלפי דברי המגיד משנה יהא מותר בנידון דידיה דהיינו בחיילי צה"ל "כל שהחייל נמצא בתוך התחום" ואם כן מבואר דלא כסברת הראש"ל אלא גם בקעבר אדאורייתא העמידו דבריהם וצ"ע.
ואכן עצם דברי החזון עובדיה האלה מיושבים בלא זה דאין הכי נמי מבואר דלא התיר אלא בדלא קעבר אאיסור תחומין דרבנן [ואם תאמר דשמא במציאות היה המקרה במלחמת יום כיפורים שעברו על איסור תחומין אפילו הכי יש ליישב דאולי התם עברו על איסור תחומין די"ב מיל דהוה תחומין דאורייתא לשיטת רבים מן הפוסקים ואם כן לא שייך טעמא דחיזוק לדבריהם בכה"ג והיה מותר כסברת הרשב"א וריטב"א דאי אפשר לאסור הנאה ממעשה שבת באיסור העברה והוצאה כנ"ל. ועוד בלאו הכי צירף התם שמא אומר מותר שוגג הוא והגר"א פסק כר' מאיר דשוגג מותר בו ביום אף בבישול.
והראש"ל ר' יצחק יוסף שליט"א בקובץ בית יוסף תשפ"ד גל' מט עמ' רנג תירץ על פי המגיד משנה דטעמא דהחמירו במזיד לאו משום הוצאה דאורייתא אלא משום תחומין דרבנן שעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וזה לא שייך לעשות חיזוק בנידוננו שעוברים גם על איסור תורה בנהיגה במכונית [עד כאן תוכן דבריו].
וצ"ע לכאורה דהא בנידון הש"ע נמי דעת רוב האחרונים בביאור דברי מרן שעבר גם על הוצאה דאורייתא ואפילו הכי עשו חיזוק על איסור התחומין דרבנן (שם בחמד משה, אליה רבה, מאמר מרדכי, גר"ז, נתיב חיים, חי י אדם, כף החיים וכ"כ בביאור הלכה בהדיא דאיירי בדאורייתא דלא כמגן אברהם) ועוד בסברא מנין לומר כך שאדרבא יש לומר לא פלוג ובפרט בזה דאם כן מצינו חוטא נשכר [דבעבר רק אתחומין קנסינן ובעבר על תרתי דהיינו תחומין והוצאה לא קנסינן] ועוד והוא לכאורה קושיא גדולה מכולם דהא בחזון עובדיה ושו"ת יביע אומר כתב בהדיא דלפי דברי המגיד משנה יהא מותר בנידון דידיה דהיינו בחיילי צה"ל "כל שהחייל נמצא בתוך התחום" ואם כן מבואר דלא כסברת הראש"ל אלא גם בקעבר אדאורייתא העמידו דבריהם וצ"ע.
ואכן עצם דברי החזון עובדיה האלה מיושבים בלא זה דאין הכי נמי מבואר דלא התיר אלא בדלא קעבר אאיסור תחומין דרבנן [ואם תאמר דשמא במציאות היה המקרה במלחמת יום כיפורים שעברו על איסור תחומין אפילו הכי יש ליישב דאולי התם עברו על איסור תחומין די"ב מיל דהוה תחומין דאורייתא לשיטת רבים מן הפוסקים ואם כן לא שייך טעמא דחיזוק לדבריהם בכה"ג והיה מותר כסברת הרשב"א וריטב"א דאי אפשר לאסור הנאה ממעשה שבת באיסור העברה והוצאה כנ"ל. ועוד בלאו הכי צירף התם שמא אומר מותר שוגג הוא והגר"א פסק כר' מאיר דשוגג מותר בו ביום אף בבישול.
