הריני אוהב כל אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי

[amit26]

במעיין אומר מובא שהרב שאל את מרן זצל האם לומר את הנוסח הרגיל של הריני אוהב כל אחד מישראל כנפשי ומאודי,למרות שבאמת האדם לא ברמה כזו,ומרן אמר לו שכך כתוב וכך לומר, ובע"ה האדם יזכה להגיע לכך
אבל השבוע יצא לי לראות בספר משיעורי הראש"ל שבאמת דעת מרן לא לומר דברים שאינם אמיתיים
האם יש חילוק בין 2 המקרים או שיש הסבר אחר? לכאורה יש כאן סתירה לפה או לפה

 

[גלעד רובין]

לענ"ד יש חילוק והוא פשוט:
בעניין אוהב כל אחד וכו' יש לומר שבאמת כך הוא וכעין שאמרו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכו' ואין זה שקר
אבל בסליחות האדם מדבר עליו ספיציפית בשעה שנמצא בה ופשוט שזהו שקר גמור.
ובקרבנות שחרית דעת מרן זצ"ל לומר שאנחנו משכימים ואצ"ל כשאנחנו וטעמו משום שזהו על עם ישראל בכללות ולא רק על האומר וזה מסייע לדבריי שזולתי טעם זה אין הכי נמי היה צריך להוסיף כך. כנ"ל ק"ל.