הנה בשו"ת רב פעלים (ח"ג סי' כ"ט) נשאל מה שנהגו אנשי עמארה בכלי זכוכית להשתמש בהם בפסח על ידי שטיפה בלבד והשאלה היתה על כלים של זכוכית שמשתמשין בהם חמץ על ידי כבישה כגון בטול"א וכיוצא שמביאין בהם מאירופא שכר שעורים או יין של נכרים והשיב תשובה שהמנהג פשוט וברור וידוע פה עירינו בגדאד יע"א מאבותינו ואבות אבותינו דכלים אלו הבלועים חמץ או יין נכרים על ידי כבישה דצריכים הכשר על ידי עירוי ג' פעמים שממלאם מים ויחליף המים ג' פעמים אחר מעת לעת כסברת כמה גדולים מהאחרונים דמצריכין להם הכשר זה ואנשי עמארה יע"א כולם הם מאנשי עירינו בגדאד שהלכו ונתיישבו שם כי היא עיר שנתיישבה מחדש והרי הם חייבין לעשות כמנהג אבותם ואבות אבותם שלא ישתמשו בכלים אלו כי אם על ידי הכשר של עירוי הנזכר ואין יכולים לנהוג היתר הפך מנהג אבותם וכן פסק בבן איש חי (ש"א צו י"ד).
והקשה בחזון עובדיה (פסח ח"א עמ' קנג) בקושיא בתרא על פי הש"ך (יו"ד סי' קל"ה ס"ק ל"ג) שכתב שאם ידוע שנכבש היין בתוך הכלי מעת לעת הוה ליה כבוש וקיימא לן כבוש הרי הוא כמבושל והוה ליה כאילו נשתמש בו בחמין דלא מהני ליה מילוי ועירוי אלא הגעלה גמורה ואם כן מה יועיל עירוי לכלי זכוכית שהכניסו בהם בירה של שעורים וכיוצא בזה ושהו שם יותר מיום שלם שהוא מעת לעת ואם כן חומרא הבאה לידי קולא היא והיה טוב יותר לעשות להם התרה על ידי עוברים ושבים שבעיר ולסמוך על מרן שקיבלנו הוראותיו (יורה דעה סי' רי"ד) שיש התרה למנהג שנהגו לגזר וסייג [עד כאן לשון החזון עובדיה].
ולא הבנתי הקושיא כי בש"ך שם החמיר בשאר איסורים דכבוש כמבושל הוה כמבושל ממש ולא מהני מילוי ועירוי אלא הגעלה ממש ועל זה הקשה הש"ך מדברי הטור ומרן השלחן ערוך כאן דמשמע דמהני עירוי ומילוי להכשיר כבוש כמבושל ועל זה השיב הש"ך שתי תשובות חדא משום דאיירי כאן באינו בן יומו דקיל טפי ועוד חמץ התירא בלע וממילא אין דנים אותו בחומרת מבושל ממש ויש לו היתר על ידי עירוי משא"כ באיסורא בלע לא אמרינן הכי ומשמע מדברי הש"ך דהיתר מילוי ועירוי בחמץ איירי אף שידוע שעמד השכר בו מעת לעת וכן כתבו מרן הבית יוסף והאחרונים כאן (לבוש, ט"ז, עולת שבת, גר"ז, משנה ברורה, כף החיים) וכן פסק בחזון עובדיה בעצמו (פסח ח"א עמ' קמט) ואם כן שפיר קאמר שו"ת רב פעלים להתיר על ידי עירוי ומילוי בנידונו דאיירי לענין שכר של שעורים בדיוק כדברי מרן השלחן ערוך כאן ואין נראה כלל לחלק דדוקא בחרס התירו מילוי ועירוי דהא אדרבה בעלמא מחמירים בחרס יותר משאר כלים ואם כן כל שכן דיועיל הכשר מילוי ועירוי בכלי זכוכית [ואין הכי נמי להלכה דעת החזון עובדיה שאין צריך הכשר כלל כדעת מרן מכל מקום צריך ביאור מאי קא מתמה על הבן איש חי במה שהצריך מילוי ועירוי דודאי נתכשר בהכי בבקבוקי בירה אף להמחמירים לחשבו כחרס וגם מה שהעיר החזון עובדיה בקושיא ראשונה דפעמים משתמש בהם חמין זה לא שייך בנידון הבן איש חי גבי בקבוקי בירה ואין הכי נמי בשאר כלי זכוכית כגון כוסות תה וכיוצ"ב כיון שהוא בחמין לא מהני מילוי ועירוי להמחמירים לחשב זכוכית כחרס] וצ"ע.
והקשה בחזון עובדיה (פסח ח"א עמ' קנג) בקושיא בתרא על פי הש"ך (יו"ד סי' קל"ה ס"ק ל"ג) שכתב שאם ידוע שנכבש היין בתוך הכלי מעת לעת הוה ליה כבוש וקיימא לן כבוש הרי הוא כמבושל והוה ליה כאילו נשתמש בו בחמין דלא מהני ליה מילוי ועירוי אלא הגעלה גמורה ואם כן מה יועיל עירוי לכלי זכוכית שהכניסו בהם בירה של שעורים וכיוצא בזה ושהו שם יותר מיום שלם שהוא מעת לעת ואם כן חומרא הבאה לידי קולא היא והיה טוב יותר לעשות להם התרה על ידי עוברים ושבים שבעיר ולסמוך על מרן שקיבלנו הוראותיו (יורה דעה סי' רי"ד) שיש התרה למנהג שנהגו לגזר וסייג [עד כאן לשון החזון עובדיה].
ולא הבנתי הקושיא כי בש"ך שם החמיר בשאר איסורים דכבוש כמבושל הוה כמבושל ממש ולא מהני מילוי ועירוי אלא הגעלה ממש ועל זה הקשה הש"ך מדברי הטור ומרן השלחן ערוך כאן דמשמע דמהני עירוי ומילוי להכשיר כבוש כמבושל ועל זה השיב הש"ך שתי תשובות חדא משום דאיירי כאן באינו בן יומו דקיל טפי ועוד חמץ התירא בלע וממילא אין דנים אותו בחומרת מבושל ממש ויש לו היתר על ידי עירוי משא"כ באיסורא בלע לא אמרינן הכי ומשמע מדברי הש"ך דהיתר מילוי ועירוי בחמץ איירי אף שידוע שעמד השכר בו מעת לעת וכן כתבו מרן הבית יוסף והאחרונים כאן (לבוש, ט"ז, עולת שבת, גר"ז, משנה ברורה, כף החיים) וכן פסק בחזון עובדיה בעצמו (פסח ח"א עמ' קמט) ואם כן שפיר קאמר שו"ת רב פעלים להתיר על ידי עירוי ומילוי בנידונו דאיירי לענין שכר של שעורים בדיוק כדברי מרן השלחן ערוך כאן ואין נראה כלל לחלק דדוקא בחרס התירו מילוי ועירוי דהא אדרבה בעלמא מחמירים בחרס יותר משאר כלים ואם כן כל שכן דיועיל הכשר מילוי ועירוי בכלי זכוכית [ואין הכי נמי להלכה דעת החזון עובדיה שאין צריך הכשר כלל כדעת מרן מכל מקום צריך ביאור מאי קא מתמה על הבן איש חי במה שהצריך מילוי ועירוי דודאי נתכשר בהכי בבקבוקי בירה אף להמחמירים לחשבו כחרס וגם מה שהעיר החזון עובדיה בקושיא ראשונה דפעמים משתמש בהם חמין זה לא שייך בנידון הבן איש חי גבי בקבוקי בירה ואין הכי נמי בשאר כלי זכוכית כגון כוסות תה וכיוצ"ב כיון שהוא בחמין לא מהני מילוי ועירוי להמחמירים לחשב זכוכית כחרס] וצ"ע.
