• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

השקפה עקומה! היתר מכירה וחשמל בשבת יותר גרועים מפאה נכרית

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
אינו מוכרח כלל, שמא מגמתו להראות שעל אף שישנם שיטות האוסרות, מ"מ גם ישנם שיטות המתירות.
ולמען הגילוי הנאות לא ראיתי גוף ספר זה מעולם.
אני אנסה להסביר.
כמו שבגמ' יש אמורא שבא להסביר את שיטת בית הלל זה אומר שהוא שולל שיש את שיטת בית שמאי?
אני מופתע מהתמימות. באמת.
 
מדובר במזכירו של הרב שהיה אחראי על קבלת קהל, העביר שאלות ותשובות וכתב את השאלה ואת התשובה בדייקנות מופלגת. בנוסף לכך, גם רואים מספרו את הסלידה האישית שלו מפאה נכרית, דהיינו - הוא האחרון שישקר בכך.

לכן, אי אפשר לדחות את דבריו בקש רק מפני שלא מתאימים לנו (וכפי שכתבתי, יש שם כמה וכמה היתרים, ואי אפשר לטעון שהכל לא מדוייק).
 
ועם כל זה מרן זיע"א כתב בהסכמתו שא"א לסמוך על ספר זה!!!
ואם תסמוך על ספר זה, יש שם היתר שלא יעלה על הדעת.
וכבר מרן הראש"ל שליט"א בשו"ת הראש"ל העיר ע"ז.

כי כן דרכם של ספרים מעין אלו, ולפעמים לא כל מה שהשיב בע"פ באופן פרטי מתאים לכולם (בדיוק כמו הענין של פאה נכרית, שהרי לכולם הוא אסר בתוקף), ולכן רגילים להקדים שאין לסמוך אלא רק לעיין, אבל כל בר דעת עיניו בראשו שספרים אלו לא נדפסו ליופי אלא ללמוד מהם (ואם היה אסור ללמוד מהם, אזי הגר"ע היה אוסר עליו לגמרי להדפיס).

ומה שיש היתר שלא יעלה על הדעת, שהתיר לאיזה מקובל להסתכל על אשה דרך חור, גם אני נפלאתי לקרוא זאת, אבל יתכן שסבר הגר"ע שכך לא יקבל את מבוקשו וירד מזה, או שהיתה לו כוונה אחרת ואכמ"ל, וגם אם תאמר שמעשה זה הוא משובש, כבר הקדמתי לעיל תרופה למכה, וכתבתי שמילא פסק אחד אפשר לומר שהוא משובש, אבל איך יתכנו כל כך הרבה שיבושים (שחוזרים על עצמם להפליא).
 
חן וכבוד מצהיר בשער שלו את המטרה של הספר שלו.
ילקוט יוסף לא מצהיר את המטרה אלא רק שהוא הולך לברר את הדינים שהוא מציג בשער.
הבדל עצום לכל בר דעת. ומציג לך כמה חן וכבוד מגמתי לעומת הילקוט יוסף.

הוא כלל לא מתיימר להיות אובייקטיבי, הוא כבר בהקדמה מבאר שראה צורך לאסוף את דעת המתירים כיוון שדבריהם לא ידועים בציבור ונובעות מזה טעויות (כמו שרואים כאן באשכול זה לרוב) והוצאת שם רע על ציבור שלם וכו', או שמתייחסים לרבנים המתירים בזלזול כביכול אין להם על מי לסמוך.

אגב, גם ילקוט יוסף לא מתיימר להיות אובייקטיבי - הוא הולך אחר אביו הגר"ע באש ובמים, וכאשר יפסוק כן יפסוק, ואם תמוה ישתדל ליישב בכל מה שיעלה בידו ולא יחלוק. אבל אין שום קשר בין ילק"י לחו"כ - זה ספר הלכות פסוקות ככל אשר יעלה בידו, וזה ספר אסופת תשובות בנדון מסויים.
 
ואיך אפשר להוציא שהוא מתיר מהספר הנ״ל, כשכת״י שיצאו בשנות מאוחרות לחייו של מרן (ומפורסמות ביבי״א) חוזרות שוב ושוב על שעמד לאסור את הפאה?
מתוך אלפי שאלות שהגיעו לפתחו על פא״נ, כולי האי ואולי 20 מהם מרן התיר פאה, ומזה להוכיח על דעתו הרמה?
אין לך זילות גדולה מזו.
מרן בוכה בשמיים על מי שעושה כזאת.

אף אחד לא טען שהוא "חזר בו" בסוף ימיו (טענות כאלה אפשר למצוא רק אצל התעמולנים לאיסור).

ומה שכתבת "מתוך אלפי שאלות" אין זה אלא דמיון בעלמא, מי שמצוי בשו"ת שלו לאורך השנים יודע שהיתה אצלו אבחנה ברורה, בין אם הבחור היה רוצה (שראה בזה חוסר יר"ש) לבין הבחורה (שראה בזה טבע נשי להתייפות ככל חברותיה) וכן לגבי בעל ואשה, אם ראה שהבעל נוטה להחמיר כמותו והאשה במצוקה.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
אם כל מטרת הספר זה להעמיד את השיטות המתירים, ברור שלפי דעתו אין שיטה שאוסרת.

עד כמה שאני מתאמץ, אינני מוצא הגיון במשפט זה. וכי החי יכול להכחיש את החי? אין שיטה שאוסרת? הספר עצמו מביא עשרות פוסקים שאוסרים ודן בדבריהם. ובימינו יש כמה שאוסרים, ביניהם הגר"ע יוסף, הגר"מ מאזוז, הגר"מ אליהו, אבל מי שהתייחד מביניהם בכוחא דהיתרא היה הגר"ע יוסף וכנ"ל.
 
ואני מאמין אם הוא היה רוצה הוא היה יכול להתיר גם את זה. אלא שהוא סבר שצריך לאסור מכמה טעמים שעמו
 
ואני מאמין אם הוא היה רוצה הוא היה יכול להתיר גם את זה. אלא שהוא סבר שצריך לאסור מכמה טעמים שעמו
אם אתה מדבר על מרן, הרי מרן כתב תשובה ויפה בטוטו״ד באיסור הפאה. למה צריך שיהיה לו ״טעמים שעמו״ לאסור?
הוא כלל לא מתיימר להיות אובייקטיבי
כבר הסברתי לך שיש לך טעות מהותית, אבל המשפט הזה משעשע במיוחד. מדוע שהוא יראה צד לאסור, אם הוא למד היטב את הסוגיה ועלה בידו להתיר?
מעניין איך עלה בידך לסתור את עצמך. פעם אחת אתה קורא לחן וכבוד ״לא מתיימר להיות אובייקטיבי״, בתגובה אחרת אתה אומר שאין לו סיבה להיות מגמתי, שהרי יצא לו לאסור.
גם לי לפעמים יוצא מסוגיא אחת לאסור או להתיר, אך לא מחמת זה אכתוב ספר שלם על למה גם האוסרים צריכים להתיר. והלא זה מה שעשה מחבר הספר הנ״ל. ואל תכחיש זאת.
להיות אובייקטיבי בהלכה, זה כשיצא לך להתיר או לאסור, אף שאתה מכיר בכך שיש פנים לאסור. למחבר הספר הנ״ל אין שום צד כזה. וכל השיטות שלך ״להגן״ עליו, עולות בתוהו.
(לכל מי שהסתפק עד כה אם מחבר הספר הנ״ל מגמתי או לא, הנה המגן שלו @עובר ושב כותב בהדיא שהוא מגמתי)
אגב, גם ילקוט יוסף לא מתיימר להיות אובייקטיבי - הוא הולך אחר אביו הגר"ע
אני אחתוך אותך כאן. הילקו״י אולי לא ״אובייקטיבי״ במובן שהוא הולך בדעת מרן, אך הוא לא מגמתי בכך שיש לו ״שיטה״ ללכת לצד אחד, אם לאסור או להתיר. החכמה בתורה זה לא להיות ״תקוע״. גם כשמבורר לך להיתר, זה לא אומר שצריך להפוך את כל העולם.
כי כן דרכם של ספרים מעין אלו
אין זה דומה כלל ועיקר לספרי השאלות ותשובות שמייחסים לגר״ח קנייבסקי. במיוחד כשיוצא סתירות מובהקות בין הספרים שכתב בהם בהדיא נגד מה שלכאורה נשאל בהם.
חבל לעשות פלפולים בספר שלא נכתב על דעת מרן כלל ועיקר.
ומה שכתבת "מתוך אלפי שאלות" אין זה אלא דמיון בעלמא, מי שמצוי בשו"ת שלו לאורך השנים יודע שהיתה אצלו אבחנה ברורה, בין אם הבחור היה רוצה (שראה בזה חוסר יר"ש) לבין הבחורה (שראה בזה טבע נשי להתייפות ככל חברותיה) וכן לגבי בעל ואשה, אם ראה שהבעל נוטה להחמיר כמותו והאשה במצוקה.
זה חידוש שאתה מכריח כל פעם מחדש בשיטת מרן. ואין זה אלא מסברתך הבלעדית.
 
כי כן דרכם של ספרים מעין אלו, ולפעמים לא כל מה שהשיב בע"פ באופן פרטי מתאים לכולם (בדיוק כמו הענין של פאה נכרית, שהרי לכולם הוא אסר בתוקף), ולכן רגילים להקדים שאין לסמוך אלא רק לעיין, אבל כל בר דעת עיניו בראשו שספרים אלו לא נדפסו ליופי אלא ללמוד מהם (ואם היה אסור ללמוד מהם, אזי הגר"ע היה אוסר עליו לגמרי להדפיס).

ומה שיש היתר שלא יעלה על הדעת, שהתיר לאיזה מקובל להסתכל על אשה דרך חור, גם אני נפלאתי לקרוא זאת, אבל יתכן שסבר הגר"ע שכך לא יקבל את מבוקשו וירד מזה, או שהיתה לו כוונה אחרת ואכמ"ל, וגם אם תאמר שמעשה זה הוא משובש, כבר הקדמתי לעיל תרופה למכה, וכתבתי שמילא פסק אחד אפשר לומר שהוא משובש, אבל איך יתכנו כל כך הרבה שיבושים (שחוזרים על עצמם להפליא).
את החלקים האלה הוציא אחרי פטירתו.

קצני למילין, כת"ר לא מגמתי כמו שהרב בריזל לא היה מגמתי. ומכיון שהבנתי מי מסתתר מאחורי ה @עובר ושב אפרוש כאן בשלום מהדיון העקר הזה.
[נקודה למחשבה, אתם המתירים פשוט לכם שאין בעיה של ע"ז, כי הרי אם יש בעיה של ע"ז, כל פעולכם ירד לטמיון. (וחלק מכם אף מתפרנסים מזה, ופרנסה מה תהא עליה...). משא"כ מרן הראש"ל שליט"א, שאף שיכל מיד לומר שיש איסור גמור של ע"ז וכו', מ"מ היה מתון בזה, ובספרו כתב שיש בזה חשש, ולא הכריע. כי הוא לא מגמתי. ואף שבשיעור אמר שזה ברור, או שבאמת התברר לו אח"כ הדבר. או שהוא בכדי להפריש את הציבור. תחשוב ע"ז, וכמובן אל תשנו מאומה מכל מה שאתם סוברים...].
 
מעניין איך עלה בידך לסתור את עצמך. פעם אחת אתה קורא לחן וכבוד ״לא מתיימר להיות אובייקטיבי״, בתגובה אחרת אתה אומר שאין לו סיבה להיות מגמתי, שהרי יצא לו לאסור.

אין כאן שום סתירה. אין לו צד לאסור, כי עלה בידו להתיר וברור לו להתיר. והמחבר כמובן ניגש לענין הזה באובייקטיביות גמורה, ולמד את הנושא בספרי האוסרים והמתירים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

אבל בספרו הוא לא כתב פסק הלכה לרבים, אלא פשוט אסף את תשובות המתירים עבור המעיינים (ובדרך אגב העיר והאיר בדבריהם) ולכן הספר הוא מגמתי ולא אובייקטיבי כי מגמתו לאסוף את תשובות המתירים, זוהי מטרת הספר.
 
@עובר ושב
כשרואים את המגמתיות והאובססיה שלך, ניכר בבירור שאתה מדבר מהבטן ולא מהשכל, וזה מעורר סימן שאלה ענק.
אם הרבנים לבית "מורשת מרן" היו מספיק חיים את מרן, וזוכרים את הכאב והתוקף שדיבר על הנושא, לא היו משאירים אותך אפילו לרגע אחד.
מיותר להזכיר להם שלא באת "לשאול" או "להבין", ומעתה מה לך בבית מדרשנו.
 
מעניין איך עלה בידך לסתור את עצמך. פעם אחת אתה קורא לחן וכבוד ״לא מתיימר להיות אובייקטיבי״, בתגובה אחרת אתה אומר שאין לו סיבה להיות מגמתי, שהרי יצא לו לאסור.

אין כאן שום סתירה. אין לו צד לאסור, כי עלה בידו להתיר וברור לו להתיר. והמחבר כמובן ניגש לענין הזה באובייקטיביות גמורה, ולמד את הנושא בספרי האוסרים והמתירים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

אבל בספרו הוא לא כתב פסק הלכה לרבים, אלא פשוט אסף את תשובות המתירים עבור המעיינים (ובדרך אגב העיר והאיר בדבריהם) ולכן הספר הוא מגמתי ולא אובייקטיבי כי מגמתו לאסוף את תשובות המתירים, זוהי מטרת הספר.
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חזור
חלק עליון