איזה קטע בתפילה תיקנו לומר זכר למה שה' נשבע לנח?
תרתי דסתרי.המדרשים היסודיים.
ספר הישר
כל אדם אומר את זה בכל יום.איפה זה בתפילה? באצילות/ בריאה וכו'
למה? ספר הישר הוא לא יסודי?תרתי דסתרי.
מדרש מאוחר מאוד, בן כמה מאות שנים, לא בר סמכא.למה? ספר הישר הוא לא יסודי?
נראה לי שכתבי ידות של מדרשים אלו יותר קדמוניים.התכוונתי למדרשים המוכרים. לא "ילקוט מדרשי תימן" וכד'.
זה לא סותר.אבל זה היה עם פיתקא משמיא.
אבל אנחנו אומרים ׳אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב וגו׳, ודהיינו שההמשך כדאזיל ומפרש ליה.א. קצת קשור הוא מאבותינו..
ממה שיוצא לי באקראי מהסידור:זה לא סותר.
אתן אחדד כדי שיהיה ברור יותר.
יכול להיות גם שזה פסוק, רק שתיקנו לומר אותו כל יום בתפילה זכר לשבועת נח.
לא מחייב שזה נוסח שתיקנו אותו במיוחד בשביל זה.
ואוו , השקעת!ממה שיוצא לי באקראי מהסידור:
״ותשליך במצולות ים כל חטאותם״ - אולי יש כאן קשר למבול
״זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור״ - מעט דוחק, אך אולי רישא מיירי בברית אברהם, ו׳דבר׳ מיירי בשבועת ה׳ לנוח
״ישמחו השמים ותגל הארץ״ - זה זריקה באוויר, אבל אולי זה קשור לשבועת שהקב״ה לא יעשה כהמבול בו השמיים והארץ נפתחו
״והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו״ - בהודו. ״והרבה להשיב אפו״ קאי אמבול ״ולא יעיר כל חמתו״ שהבטיח שלא יעשה זאת יותר
״הנשא שפט הארץ השבל גמול על גאים״ - אולי יש כאן עניין שלמרות שה׳ נשבע שלא יביא את המבול, כן יביאנו רק על ה״גאים״ ו״הנשא שפט הארץ״ שהוא מגביה תמיד את המשפט שכשצריך להביא מבול לעולם אך בכ״ז לא מביא
מה שעלה לי עד עכשיו לפני ברוך שאמר
מהודו עד אחרי תחנון.אז רק תן רמז באיזה חלק זה נמצא בתפילה..
תחנון לא כי זה גם בשבת..מהודו עד אחרי תחנון.
סתם מסקרן. אפשר לדעת איך מצאת? חיפשת במדרשים על פרשת נח? חיפשת באוצר החכמה וכד'?והתקינו חכמים שיהו מזכירין שבועת נח בכל יום שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה.
פרקי דרבי אליעזר.
הוצרכתי לספר לענין אחר, וכשהחזקתי בו עלה בדעתי שמא הפתרון טמון בו, חיפשתי ומצאתי.סתם מסקרן. אפשר לדעת איך מצאת? חיפשת במדרשים על פרשת נח? חיפשת באוצר החכמה וכד'?
זה סיעתא דשמיא שיש לצדיקיםהוצרכתי לספר לענין אחר, וכשהחזקתי בו עלה בדעתי שמא הפתרון טמון בו, חיפשתי ומצאתי.