שיטת רש"י לא ידענא, אבל כן יש דברים מפורשים במו"ק משיטת ר"י בסמ"ג, וזו תשובה נוספת לחידה!
מור וקציעה סימן רמג
מלאכת ישראל ע"י גוי בשבת נ"ל עיקר שאסורה דבר תורה, כר"י דמייתי בסמ"ג עיין לקמן [בב"י] סוף סי' רמ"ד.
והא דקשיא ליה לרמב"ן בפירושו עה"ת [שמות יב, טז] ולחזקוני [שם], א"כ איסור אמירה לגוי במלאכת שבת, אינו שבות אלא ד"ת הוא!
יראה לי שלא ירדו לעומק הענין במ"כ, שלא אמרו חז"ל [גיטין ח, ב] אמירה לגוי שבות, אלא או בדבר שאינו מלאכה, כגון הקונה בית שכותב עליו אונו כו' י"ל דמיירי דלא כתב גמור הוא, אלא כתיבה הדיוטית ולא מעשה אומן (כמש"ל סי' תקמ"ה. ועיין מ"ש לקמן בס"ד סי' ש"ו ועמ"ש בחדושי גמרא שבת (דף ק"נ, א) הוכחתי עוד קיום דבר זה).
א"נ משום דהסופר שלוחו של הגוי המוכר הוא, ולא של ישראל. ואף על גב דאמרינן עלה התם דאמירה לגוי שבות, היינו נמי משום דאמירה כי הא דשבות, שבות הוא דהויא. וכן כשאומר לו לעלות באילן וכיוצא.
אי נמי אמירה במלאכה גמורה להנאתו של גוי עצמו בלבד, כגון לומר לו בשל לך בשר זה לאכילתך, אסור משום שבות (כדקיי"ל בסי' ש"ז)
אבל "בשל [מאכל זה] לצרכי", אסור לומר ד"ת, ששלוחו של אדם כמותו בכ"מ.
