• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ו. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

חידה: היכן מצינו שהתורה אוסרת אמירה לגוי בענין חילול שבת?

פִּתָרוֹן
אכן, תשובה נכונה! [לדעת התוספות, וכפי שאפרט]

הגמ' במסכת יבמות דף מח עמוד ב
דתניא: וינפש בן אמתך... והגר - זה גר תושב, אתה אומר: זה גר תושב, או אינו אלא גר צדק? כשהוא אומר: וגרך אשר בשעריך - הרי גר צדק אמור, הא מה אני מקיים והגר? זה גר תושב. [מסקנה - גר תושב חייב ב'וינפש' - דהיינו בשמירת שבת, לאיזה ענין? ע"ש ברש"י]
כתבו התוספות שם - לגבי מה מחויב הגוי בשמירת שבת?
ונראה דהכא בעושה מלאכה לצורך ישראל דומיא דוינפש בן אמתך. עכ"ל.

נמצא כאן חידוש גדול - שאסור לומר לגוי שהוא גר תושב לעשות מלאכה לצורך הישראל שבזה עובר הישראל באיסור מהתורה!
ובתוס' ישנים הדברים יותר מבוארים שיש כאן לישראל איסור באמירה [ואין האיסור על הגר תושב בעשיית המלאכה] וז"ל:
"דאף כי אינו מצווה שלא...
שיטת רש"י לא ידענא, אבל כן יש דברים מפורשים במו"ק משיטת ר"י בסמ"ג, וזו תשובה נוספת לחידה!

מור וקציעה סימן רמג
מלאכת ישראל ע"י גוי בשבת נ"ל עיקר שאסורה דבר תורה, כר"י דמייתי בסמ"ג
עיין לקמן [בב"י] סוף סי' רמ"ד.
והא דקשיא ליה לרמב"ן בפירושו עה"ת [שמות יב, טז] ולחזקוני [שם], א"כ איסור אמירה לגוי במלאכת שבת, אינו שבות אלא ד"ת הוא!
יראה לי שלא ירדו לעומק הענין במ"כ, שלא אמרו חז"ל [גיטין ח, ב] אמירה לגוי שבות, אלא או בדבר שאינו מלאכה, כגון הקונה בית שכותב עליו אונו כו' י"ל דמיירי דלא כתב גמור הוא, אלא כתיבה הדיוטית ולא מעשה אומן (כמש"ל סי' תקמ"ה. ועיין מ"ש לקמן בס"ד סי' ש"ו ועמ"ש בחדושי גמרא שבת (דף ק"נ, א) הוכחתי עוד קיום דבר זה).
א"נ משום דהסופר שלוחו של הגוי המוכר הוא, ולא של ישראל. ואף על גב דאמרינן עלה התם דאמירה לגוי שבות, היינו נמי משום דאמירה כי הא דשבות, שבות הוא דהויא. וכן כשאומר לו לעלות באילן וכיוצא.
אי נמי אמירה במלאכה גמורה להנאתו של גוי עצמו בלבד, כגון לומר לו בשל לך בשר זה לאכילתך, אסור משום שבות (כדקיי"ל בסי' ש"ז)
אבל "בשל [מאכל זה] לצרכי", אסור לומר ד"ת, ששלוחו של אדם כמותו בכ"מ.
רש"י ע"ז (ו, א) ד"ה ולפני
 
חזור
חלק עליון