שני נידונים שונים.
טבק הוא עפר שטפטפו עליו חומר נוזלי וספג את הריח, וממילא הוא נחשב לריח שאין לו עיקר, כי העיקר היה ונעלם, זה כמו שאתה שם בושם על היד ונעלם הלחלוחית. אף שיש ריח א"א לברך.
בושם הוא חומר שבאיזה אופנים הוא עצמו מקור הריח ע"י פעולות כימיות, והוא העיקר. רק שמתחילה סבר מרן שלא לברך כי זה סינטטי, אך שוב פסק לברך כראיה שהביא ממוסק ועוד שלא משנה מהיכן מגיע הריח אם הוא העיקר מברכים עליו.