מה הטעם למנהגינו לומר יהי שם אחר ערבית?
ועוד בשחרית ומנחה כשאין תחנון ובמוסף, מהרב פעלים (ח"ד או"ח ד) ומהזבחי צדק החדשות לגבי ר"ה כשחל בשבת, מוכח שאומרים יהי שם במנחה.
ובנתיבי עם כתב שמנהג ירושלים לומר בשחרית ומנחה רק פסוק ה' אדונינו וכו'. ובערבית נוהגים לומר כל הג' פסוקים. וכן ראיתי בספר מנהגי הראש"ל שכך היה נוהג מרן הרב עובדיה.
הכה"ח ס' נד ס"ק יד כתב שיש נוהגים לומר בשחרית ובמנחה ג' פסוקים יהי שם וכו'. ומהקשר הדברים שם נראה תמוה שהרי הקדיש חוזר על החזרה, ומה טעם להוסיף הפסוקים?
אמרו לי שלפי הש"ע בס' נה שאם התחילו חזרה בעשרה גומר החזרה אך קדיש לא. ולפי הרמ"א גם קדיש יכול לומר כיוון שהוא חוזר על התפילה. א"כ יוצא שלדעת מרן אינו חוזר על התפילה, ולכן אומרים פסוקים כדי לומר קדיש.
מלבד שזה תמוה שא"כ מדוע אומרים תתקבל וכו'. עוד בה, שהטעם בהיתר לסיים מה שהתחילו לא כ"כ מבואר בפוסקים. אך מלשונות הפוסקים ומפרשי הירושלמי (מגילה ד, ד) נראה שכיון שאותו קטע בתפילה התחילו בעשרה וקרינן ביה ונתקדשתי בתוך בני ישראל, א"כ גם כשיצאו עדיין יש שכינה. אך דבר חדש שאין בו עשרה אין היתר, כיון שלא התחילו בו בעשרה.
לכן נשאר לנו לחקור מה טעם למנהגינו
ועוד בשחרית ומנחה כשאין תחנון ובמוסף, מהרב פעלים (ח"ד או"ח ד) ומהזבחי צדק החדשות לגבי ר"ה כשחל בשבת, מוכח שאומרים יהי שם במנחה.
ובנתיבי עם כתב שמנהג ירושלים לומר בשחרית ומנחה רק פסוק ה' אדונינו וכו'. ובערבית נוהגים לומר כל הג' פסוקים. וכן ראיתי בספר מנהגי הראש"ל שכך היה נוהג מרן הרב עובדיה.
הכה"ח ס' נד ס"ק יד כתב שיש נוהגים לומר בשחרית ובמנחה ג' פסוקים יהי שם וכו'. ומהקשר הדברים שם נראה תמוה שהרי הקדיש חוזר על החזרה, ומה טעם להוסיף הפסוקים?
אמרו לי שלפי הש"ע בס' נה שאם התחילו חזרה בעשרה גומר החזרה אך קדיש לא. ולפי הרמ"א גם קדיש יכול לומר כיוון שהוא חוזר על התפילה. א"כ יוצא שלדעת מרן אינו חוזר על התפילה, ולכן אומרים פסוקים כדי לומר קדיש.
מלבד שזה תמוה שא"כ מדוע אומרים תתקבל וכו'. עוד בה, שהטעם בהיתר לסיים מה שהתחילו לא כ"כ מבואר בפוסקים. אך מלשונות הפוסקים ומפרשי הירושלמי (מגילה ד, ד) נראה שכיון שאותו קטע בתפילה התחילו בעשרה וקרינן ביה ונתקדשתי בתוך בני ישראל, א"כ גם כשיצאו עדיין יש שכינה. אך דבר חדש שאין בו עשרה אין היתר, כיון שלא התחילו בו בעשרה.
לכן נשאר לנו לחקור מה טעם למנהגינו
