שאלה: מרן זצ"ל ביביע אומר ח"ז (חאו"ח סי' טז בהערה) כותב, שמנהג קדום בירושלים ובשאר ערי הארץ, שגם בגמר הקריאה מחזירים את ספר התורה מן התיבה להיכל, כאשר הוא פתוח. ומנהג זה יסודתו בהררי קודש ואין לבטלו.
רציתי לשאול, הרי היום לא רואים שהמנהג כך, וכן הסתובבתי בהרבה בתי כנסיות שנוהגים ע"פ מרן זצ"ל ולא ראינו שעושים כך, אלא רק בהוצאת הספר תורה מן ההיכל, הם מוליכים אותו כאשר הוא פתוח.
כיצד הנכון לנהוג בזה[1]?
תשובה: ראשית צריך להתבונן, איך זה שהופסק המנהג הזה, הרי ביביע אומר הנזכר וכן בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח (סי' כד ס"ה א"ג), מבואר, שהמנהג הזה היה נהוג בירושלים וביתר ערי הארץ, ברו"כ הבתי כנסיות, אז איך השתנה המנהג? ובפרט בכמה מקומות שנוהגים בכל כמרן זצ"ל, כיצד גם שם יש כאלו שלא נוהגים להחזיר פתוח?
אלא נראה לומר, מפני שמרן זצ"ל בתוך הדברים, הביא את דברי הגאון בא"ח, שלמד מדברי רבינו האר"י, שאין טעם ע"פ הסוד לפתוח את ספר התורה לאחר קריאת התורה. וכיון שכן, אז אותם שהיו הולכים אחר הגאון בא"ח בכל דבריו[2], חשבו שמרן זצ"ל ביבי"א כתב זאת, רק כדי ליישב את המנהג, שאפשר להוציא פתוח, אבל אדם שהוא באמת מקובל ומתנהג עפ"י הקבלה, ומי שהולך בכל ע"פ בא"ח, יותר נכון עבורו שלא יוליך את ספר התורה להיכל כשהוא פתוח, ולכן אם אפשר להרוויח את הקבלה, אז עדיף להימנע, ומה בכך.
וכך כולם חשבו שזה עוד מחלוקת בין הגאון בא"ח לבין מרן זצ"ל, ושבלאו הכי מרן זצ"ל תמיד אומר שלא לעשות מחלוקת מדברים כאלו, ולכן ממילא גם תלמידי מרן זצ"ל נהגו בענווה, שותקים, כדי שלא לעשות מחלוקת, ולמעשה זה מה שקרא, שברוב המקומות המנהג הופסק כמעט לחלוטין.
כל שכן אותם מקובלים שאומרים שהם עושים הכל רק לפי האר"י, וכיון שהאר"י לא נהג להוליך את ספר התורה מההיכל כאשר הוא פתוח, גמרנו, גם הם לא מחזירים כשהוא פתוח.
אבל צריך לדעת, שבאמת, אם כבר הולכים לפי בא"ח, הבא"ח (ש"ב פר' תולדות אות טז) כתב מפורש בשם רבינו האר"י, שרבנו האר"י בהוצאת ס"ת, היה מנשק אותו, ומלווה אותו ללכת אחריו שמוליכים אותו מההיכל לתיבה, ואח"כ היה נשאר שם סמוך לתיבה, עד שהיו פותחים את ספר התורה והיו מראים אותו לקהל, ואז היה מסתכל וכו'.
זאת אומרת שאצל רבנו האר"י בכל משך ההליכה בכלל לא היו פותחים את ס"ת, ורק שמגיעים לתיבה פותחים. ואילו אצל הבא"ח כן נהגו לפתוח, כמ"ש מפורש (שם), שבבגדד נוהגים לפתוח את ס"ת, בעת שמוציא אותו מהארגז שבכותל בתוך ההיכל, ופתיחה זו לא נראית כ"כ לקהל, ואח"כ מוליכים את ס"ת לתיבה, ושם פותחים אותו בשביל כל הקהל.
זה מפורש דלא כמו שרבינו האר"י נהג, ולא ראה בזה הבא"ח סתירה, אלא מאי, העיקר של בא"ח היה לעשות מה שכן עושה רבנו האר"י, ולא לבטל דבר שהוא חשוב אצל רבנו האר"י. אז כיון שסו"ס מה שכן עושה האר"י שפותח אצל התיבה בשביל להראות לקהל, את זה כן עושים בבגדד, אז מצוין המנהג שלהם מתאים לרבנו האר"י.
ואח"כ מוסיף הבא"ח דלכאורה קשה על מנהגם, שאחרי הקריאה שסוגרים הספר, שוב אין פותחים אותו לאחר הקריאה, וכאן מרגיש הגאון בא"ח על מנהגם שהוא צריך התנצלות, יש קושיא, שהרי בפוסקים וברמ"א כתוב, שהמנהג שלהם לעשות הגבהה לספר תורה לאחר הקריאה, וכותב הכנסת הגדולה, שזה מנהג יותר טוב, ויש אומרים שלכן נכון לעשות פעמיים הגבהה, (אחד לפני הקריאה, ואחד לאחר הקריאה). אז הפוסקים מבינים שמנהג נכון יותר לפתוח את הס"ת לאחר הקריאה, אז הבא"ח מרגיש צורך להתנצל, למה בבגדד לא פותחים, ומסתכל ואומר דסו"ס בדברי רבנו האר"י מבואר שיש הארה מהאותיות של ספר התורה, וההארה קימת רק בהתחלה, ואחרי הקריאה מתעלמת ההארה, ולפ"ז יוצא שאין עניין שוב לפתוח לאחר הקריאה, ומיושב מנהגם. ז"א הוא בא ליישב את מנהגם שלא פותחים, לא להגיד שכך יותר נכון לעשות. אבל מי שמשאיר את ספר התורה פתוח גם לאחר הקריאה, אין בזה שום חשש, אדרבא, זה מוסיף מעלה כמבואר בפוסקים, וכמו שאצל הבא"ח עצמו נהגו לפתוח כבר בהליכה מההיכל לתיבה, אף שזה לא כמנהג רבנו האר"י, כי הבא"ח לא חשש לתוספת, הוא רק דיבר שאין גריעותא ע"פ הקבלה במה שהם לא פותחים אח"כ, והביא ראיה מהאריז"ל, הוא התנצל סך הכל. - זה דבר אחד.
דבר שני, מרן זצ"ל הביא בשם שו"ת ישכיל עבדי הנזכר, להגאון המקובל רבי עובדיה הדאיה זצוק"ל, וכן מרן הראש"ל שליט"א הביא זאת בספרו עין יצחק (חלק ג' עמוד תרכט), שגם עפ"י הקבלה יש עניין להשאיר את ספר התורה פתוח גם לאחר קריאת התורה. כי כל דבר שבקדושה משאיר רושם גם לאחר שנעלמו האורות, הרושם הזה משפיע על מי שמסתכל בספר תורה. כך כותב הגאון ישכיל עבדי, שהוא היה מקובל גדול, והיה הולך בכל ע"פ בא"ח, ע"פ רבנו האר"י, הוא לא ראה בזה שום סתירה, אדרבא הוא ראה בזה חיזוק לדברים, הוא ראה פה המשך למה שביאר רבנו האר"י, שהיו פה אורות שהתעלמו בתוך הס"ת, ולכן סו"ס נשאר רושם, אז עפ"ז הוא מסביר את המנהג שהוא לא רק ע"פ הפשט, אלא גם ע"פ הקבלה.
שכאילו עפ"י הבא"ח עדיף לסגור כשמחזירים ס"ת. זה טעות מוחלטת. ממילא ודאי כיון שיש לנו טעם לשבח ע"פ הפשט, וגם ע"פ הסוד, ואין בזה שום גריעותא הן ע"פ הפשט והן ע"פ הסוד, אין שום סיבה שלא לקיים, לכן ודאי וודאי שכן ראוי לעשות, וכן ראוי לנהוג, בפרט שיש רבים שכן המשיכו את המנהג. וגם בשאר בתי כנסיות כבר היה את המנהג הזה ונשתקע לחינם.
ומעתה לשאלת המאזין, במקום שלא מחזירים פתוח, כיצד הנכון להנהיג שם, התשובה היא:
הנכון הוא שיש לנו את מרן זצ"ל, שהוא מרא דארעא דישראל, במקומו של ר' אליעזר היו מכינים עצים דוקא בשבת בשביל המילה, היו אוכלים בשר עוף בחלב, כ"ז היו עושים, בשביל שזה רבם, רבותינו אמרו לנו כך, אנחנו עושים את זה לחזק את הדברים, לחזק את ההוראה, את ההנהגה של רבותינו, והם קבלו שכר על זה. ככה מבואר בילקוט יוסף שביעית מהדו"ב (עמ' תתפ והלאה), שם הוא כותב את היסוד הזה, לכן כך ראוי לעשות. בפרט שיש בזה תועלת גם ע"פ הפשט, וגם ע"פ הסוד. אין להימנע מהדבר, אדרבא ואדרבא.
כל מה שאמרו בענוה של תלמידי מרן זצ"ל לא לעשות מחלוקת וכו', זה נכון, אבל לא סתם להפסיד בשאט נפש, במחשבה שכאילו אין בזה כלום, וכאילו יש עדיפות לסגור את הס"ת, איפה ראינו עדיפות כזו, אף אחד מהפוסקים ומהמקובלים לא הביא כזו עדיפות, אדרבא אם כבר הביאו, זה הגאון ישכיל עבדי, שחוץ ממה שהביאו הפוסקים הפשטנים עדיפויות ע"פ הפשט, עוד הוסיף לנו הגאון ישכיל עבדי עדיפות ע"פ הסוד. לא ראה בזה שום סתירה, אז אנחנו לא יותר גדולים ממנו, בחכמת הקבלה, ולא יותר חסידי הבא"ח ממנו.
לכן בודאי שכך יש להנהיג, וכך יש לעשות, וגם מי שלא מתלמידי מרן זצ"ל, מה יש בזה, זה הדרך, דרכה של תורה, קבל האמת ממי שאמרה. ולשומעים ינעם, ועליהם תבא ברכת טוב.
[1] נראה לחדד את השאלה של המאזין, שהרי ביביע אומר כתב רק שמכיון שנוהגים כך אין לבטל המנהג, ולכן השאלה קיימת לגבי אותם קהילות רבות שכיום לא נוהגים כך, האם הנכון עבורם להישאר במנהגם להוליכו סגור, או להחזיר עטרה ליושנה ולהוליכו פתוח אף בחזרה, שבזה מרן זצ"ל לא דיבר.
[2] שהיו רבים כאלו בזמנו שהלכו באש ובמים אחרי קודש הקודשים רבנו יוסף חיים זצ"ל, וכך היה ראוי, שהוא היה גדול הדור, והנחיל לכל הדור כולו תורה שלימה עצומה ובהירה, בהלכה ובמוסר ובכל דבר שבקדושה, ולכן הלכו לאורו.
רציתי לשאול, הרי היום לא רואים שהמנהג כך, וכן הסתובבתי בהרבה בתי כנסיות שנוהגים ע"פ מרן זצ"ל ולא ראינו שעושים כך, אלא רק בהוצאת הספר תורה מן ההיכל, הם מוליכים אותו כאשר הוא פתוח.
כיצד הנכון לנהוג בזה[1]?
תשובה: ראשית צריך להתבונן, איך זה שהופסק המנהג הזה, הרי ביביע אומר הנזכר וכן בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח (סי' כד ס"ה א"ג), מבואר, שהמנהג הזה היה נהוג בירושלים וביתר ערי הארץ, ברו"כ הבתי כנסיות, אז איך השתנה המנהג? ובפרט בכמה מקומות שנוהגים בכל כמרן זצ"ל, כיצד גם שם יש כאלו שלא נוהגים להחזיר פתוח?
אלא נראה לומר, מפני שמרן זצ"ל בתוך הדברים, הביא את דברי הגאון בא"ח, שלמד מדברי רבינו האר"י, שאין טעם ע"פ הסוד לפתוח את ספר התורה לאחר קריאת התורה. וכיון שכן, אז אותם שהיו הולכים אחר הגאון בא"ח בכל דבריו[2], חשבו שמרן זצ"ל ביבי"א כתב זאת, רק כדי ליישב את המנהג, שאפשר להוציא פתוח, אבל אדם שהוא באמת מקובל ומתנהג עפ"י הקבלה, ומי שהולך בכל ע"פ בא"ח, יותר נכון עבורו שלא יוליך את ספר התורה להיכל כשהוא פתוח, ולכן אם אפשר להרוויח את הקבלה, אז עדיף להימנע, ומה בכך.
וכך כולם חשבו שזה עוד מחלוקת בין הגאון בא"ח לבין מרן זצ"ל, ושבלאו הכי מרן זצ"ל תמיד אומר שלא לעשות מחלוקת מדברים כאלו, ולכן ממילא גם תלמידי מרן זצ"ל נהגו בענווה, שותקים, כדי שלא לעשות מחלוקת, ולמעשה זה מה שקרא, שברוב המקומות המנהג הופסק כמעט לחלוטין.
כל שכן אותם מקובלים שאומרים שהם עושים הכל רק לפי האר"י, וכיון שהאר"י לא נהג להוליך את ספר התורה מההיכל כאשר הוא פתוח, גמרנו, גם הם לא מחזירים כשהוא פתוח.
אבל צריך לדעת, שבאמת, אם כבר הולכים לפי בא"ח, הבא"ח (ש"ב פר' תולדות אות טז) כתב מפורש בשם רבינו האר"י, שרבנו האר"י בהוצאת ס"ת, היה מנשק אותו, ומלווה אותו ללכת אחריו שמוליכים אותו מההיכל לתיבה, ואח"כ היה נשאר שם סמוך לתיבה, עד שהיו פותחים את ספר התורה והיו מראים אותו לקהל, ואז היה מסתכל וכו'.
זאת אומרת שאצל רבנו האר"י בכל משך ההליכה בכלל לא היו פותחים את ס"ת, ורק שמגיעים לתיבה פותחים. ואילו אצל הבא"ח כן נהגו לפתוח, כמ"ש מפורש (שם), שבבגדד נוהגים לפתוח את ס"ת, בעת שמוציא אותו מהארגז שבכותל בתוך ההיכל, ופתיחה זו לא נראית כ"כ לקהל, ואח"כ מוליכים את ס"ת לתיבה, ושם פותחים אותו בשביל כל הקהל.
זה מפורש דלא כמו שרבינו האר"י נהג, ולא ראה בזה הבא"ח סתירה, אלא מאי, העיקר של בא"ח היה לעשות מה שכן עושה רבנו האר"י, ולא לבטל דבר שהוא חשוב אצל רבנו האר"י. אז כיון שסו"ס מה שכן עושה האר"י שפותח אצל התיבה בשביל להראות לקהל, את זה כן עושים בבגדד, אז מצוין המנהג שלהם מתאים לרבנו האר"י.
ואח"כ מוסיף הבא"ח דלכאורה קשה על מנהגם, שאחרי הקריאה שסוגרים הספר, שוב אין פותחים אותו לאחר הקריאה, וכאן מרגיש הגאון בא"ח על מנהגם שהוא צריך התנצלות, יש קושיא, שהרי בפוסקים וברמ"א כתוב, שהמנהג שלהם לעשות הגבהה לספר תורה לאחר הקריאה, וכותב הכנסת הגדולה, שזה מנהג יותר טוב, ויש אומרים שלכן נכון לעשות פעמיים הגבהה, (אחד לפני הקריאה, ואחד לאחר הקריאה). אז הפוסקים מבינים שמנהג נכון יותר לפתוח את הס"ת לאחר הקריאה, אז הבא"ח מרגיש צורך להתנצל, למה בבגדד לא פותחים, ומסתכל ואומר דסו"ס בדברי רבנו האר"י מבואר שיש הארה מהאותיות של ספר התורה, וההארה קימת רק בהתחלה, ואחרי הקריאה מתעלמת ההארה, ולפ"ז יוצא שאין עניין שוב לפתוח לאחר הקריאה, ומיושב מנהגם. ז"א הוא בא ליישב את מנהגם שלא פותחים, לא להגיד שכך יותר נכון לעשות. אבל מי שמשאיר את ספר התורה פתוח גם לאחר הקריאה, אין בזה שום חשש, אדרבא, זה מוסיף מעלה כמבואר בפוסקים, וכמו שאצל הבא"ח עצמו נהגו לפתוח כבר בהליכה מההיכל לתיבה, אף שזה לא כמנהג רבנו האר"י, כי הבא"ח לא חשש לתוספת, הוא רק דיבר שאין גריעותא ע"פ הקבלה במה שהם לא פותחים אח"כ, והביא ראיה מהאריז"ל, הוא התנצל סך הכל. - זה דבר אחד.
דבר שני, מרן זצ"ל הביא בשם שו"ת ישכיל עבדי הנזכר, להגאון המקובל רבי עובדיה הדאיה זצוק"ל, וכן מרן הראש"ל שליט"א הביא זאת בספרו עין יצחק (חלק ג' עמוד תרכט), שגם עפ"י הקבלה יש עניין להשאיר את ספר התורה פתוח גם לאחר קריאת התורה. כי כל דבר שבקדושה משאיר רושם גם לאחר שנעלמו האורות, הרושם הזה משפיע על מי שמסתכל בספר תורה. כך כותב הגאון ישכיל עבדי, שהוא היה מקובל גדול, והיה הולך בכל ע"פ בא"ח, ע"פ רבנו האר"י, הוא לא ראה בזה שום סתירה, אדרבא הוא ראה בזה חיזוק לדברים, הוא ראה פה המשך למה שביאר רבנו האר"י, שהיו פה אורות שהתעלמו בתוך הס"ת, ולכן סו"ס נשאר רושם, אז עפ"ז הוא מסביר את המנהג שהוא לא רק ע"פ הפשט, אלא גם ע"פ הקבלה.
שכאילו עפ"י הבא"ח עדיף לסגור כשמחזירים ס"ת. זה טעות מוחלטת. ממילא ודאי כיון שיש לנו טעם לשבח ע"פ הפשט, וגם ע"פ הסוד, ואין בזה שום גריעותא הן ע"פ הפשט והן ע"פ הסוד, אין שום סיבה שלא לקיים, לכן ודאי וודאי שכן ראוי לעשות, וכן ראוי לנהוג, בפרט שיש רבים שכן המשיכו את המנהג. וגם בשאר בתי כנסיות כבר היה את המנהג הזה ונשתקע לחינם.
ומעתה לשאלת המאזין, במקום שלא מחזירים פתוח, כיצד הנכון להנהיג שם, התשובה היא:
הנכון הוא שיש לנו את מרן זצ"ל, שהוא מרא דארעא דישראל, במקומו של ר' אליעזר היו מכינים עצים דוקא בשבת בשביל המילה, היו אוכלים בשר עוף בחלב, כ"ז היו עושים, בשביל שזה רבם, רבותינו אמרו לנו כך, אנחנו עושים את זה לחזק את הדברים, לחזק את ההוראה, את ההנהגה של רבותינו, והם קבלו שכר על זה. ככה מבואר בילקוט יוסף שביעית מהדו"ב (עמ' תתפ והלאה), שם הוא כותב את היסוד הזה, לכן כך ראוי לעשות. בפרט שיש בזה תועלת גם ע"פ הפשט, וגם ע"פ הסוד. אין להימנע מהדבר, אדרבא ואדרבא.
כל מה שאמרו בענוה של תלמידי מרן זצ"ל לא לעשות מחלוקת וכו', זה נכון, אבל לא סתם להפסיד בשאט נפש, במחשבה שכאילו אין בזה כלום, וכאילו יש עדיפות לסגור את הס"ת, איפה ראינו עדיפות כזו, אף אחד מהפוסקים ומהמקובלים לא הביא כזו עדיפות, אדרבא אם כבר הביאו, זה הגאון ישכיל עבדי, שחוץ ממה שהביאו הפוסקים הפשטנים עדיפויות ע"פ הפשט, עוד הוסיף לנו הגאון ישכיל עבדי עדיפות ע"פ הסוד. לא ראה בזה שום סתירה, אז אנחנו לא יותר גדולים ממנו, בחכמת הקבלה, ולא יותר חסידי הבא"ח ממנו.
לכן בודאי שכך יש להנהיג, וכך יש לעשות, וגם מי שלא מתלמידי מרן זצ"ל, מה יש בזה, זה הדרך, דרכה של תורה, קבל האמת ממי שאמרה. ולשומעים ינעם, ועליהם תבא ברכת טוב.
[1] נראה לחדד את השאלה של המאזין, שהרי ביביע אומר כתב רק שמכיון שנוהגים כך אין לבטל המנהג, ולכן השאלה קיימת לגבי אותם קהילות רבות שכיום לא נוהגים כך, האם הנכון עבורם להישאר במנהגם להוליכו סגור, או להחזיר עטרה ליושנה ולהוליכו פתוח אף בחזרה, שבזה מרן זצ"ל לא דיבר.
[2] שהיו רבים כאלו בזמנו שהלכו באש ובמים אחרי קודש הקודשים רבנו יוסף חיים זצ"ל, וכך היה ראוי, שהוא היה גדול הדור, והנחיל לכל הדור כולו תורה שלימה עצומה ובהירה, בהלכה ובמוסר ובכל דבר שבקדושה, ולכן הלכו לאורו.
