כמון בפסח

[גדי]

האם משהו יודע מה דעת מורנו הראשון לציון שליט"א
בענין אכילת כמון בפסח

 

[איש תם]

עי' בילקו"י פסח.

 

[גדי]

כוונתי על כמון שנמכר היום בשוק

 

[ראובן יוסף מיארה]

הרב ללוש באור השבת של השבוע ביאר את כל הצדדים וההכרעה בטוטו"ד

 

[גדי]

היכן ניתן לראות זאת והאם אפשרות לעלות את העלון לכאן

 

[ראובן יוסף מיארה]

ניתן לשמוע בקול התבונה את השיעור האחרון

 

[הלוי]

ברשות הת''ח אכתוב בקצרה מה שהעלנו בזה בעבר.

בכמון מצוי שבולת שועל שדומה מאד לגרגירי הכמון ולכן אי אפשר לברור כמויות גדולות ללא חשש שבולת שועל. אשר על כן עלה הספק אם מותר להשתמש בו בפסח דלכאורה הוא בטל לפני פסח וחמץ בפסח אינו חוזר וניעור [לדעת המקילים]. אלא שהרשל''צ הרב שלמה משה עמר שליט''א כתב לאסור מהטעם דלא דמי כלל לחמץ ששמו עליו לפני פסח והתבטל קודם פסח משא''כ השובלת שועל שהיא אינה חמץ ותחמיץ עתה בפסח כאשר יתנוה בתוך המרק, ומכיון דהוי היתר גמור לא מצינו בכה''ג שהיתר בהיתר בטל אלא א''כ יש בו צד איסור כמו חלב לגבי בשר וכדו'. והביא שם שכבר הסתפק בזה הנודע ביהודה [סי' עב].

אולם לאחר העיון מצאנו שמחלוקת זו תלויה במחלוקת הראשונים אם חמץ חו''נ דלדעת האוסרים חוזר וניעור ודאי אסור, דהנה רבינו יואל בתשובה שהובאה בראבי"ה [ח"ב פסחים סימן תכ] כתב גבי יין שנתנו בו שכר וז''ל: דקודם פסח תרווייהו שרי, ואינו שייך ביטול קודם זמן האיסור. וכ''כ תלמיד הרשב''א המהר"ם חלאווה [פסחים ל:] וז''ל: דמעולם לא נתבטל ועכשיו הוא תחילת איסורו וזה נראה לי מוכרח. עכ''ל. וכ''כ המהר''ח או''ז [סי' יז] וז''ל: אבל חמץ קודם זמנו שאין איסור חמץ חל עליו עדיין כלל, מה ביטול שייך בזה. [אלא שאח''כ כ' טעם אחר להתיר משום שהחמץ מתבטל משש שעות בס' וא''כ הו''ל איסור שנתבטל ואינו חו''נ]

אולם הראב''ד בשו''ת תמים דעים [סי' לו] כתב בחד תירוץ וז''ל: אין היתרין דומין לאיסורין כי איך איסור יבטל איסור ויחזור היתר, אבל היתר מבטל היתר להיות הכל היתר עכ''ל. וכ''כ האו''ז [ח''א בשו''ת סי' תשע''ט] ע''ש היטב. אך שאר הפוסקים שהקלו בחו''נ לא נזקקו כלל לזה כי ס''ל שחמץ משש שעות בשישים וא''כ הוא התבטל אחר שנעשה איסור והותר ואח''כ אינו חו''נ להאסר במשהו.

נמצא א''כ שנדון הכמון תלוי ועומד במחלוקת הפוסקים אם אמרינן חוזר וניעור או לא, ושורש מחלוקתם הוא אם היתר בהיתר בטל [מיהו אין זה סותר שגם יחלקו באיסור שנתבטל אם אמרינן בו חוזר וניעור]. אלא דהכא גרע טפי שהרי לא מצאנו שכל הפוסקים שמתירים חו''נ יקלו כי כבר כתבתי לעיל ששאר הפוסקים לא נזקקו לזה כי חמץ משש שעות נאסר בשישים, ונמצא שאין מי שמתיר הכא זולת האו''ז ותירוץ אחד בראב''ד והוי כדעת יחיד.

ועוד יש להוסיף שנראה מלשון הב''י שלדעתו ראוי לחוש לכחילה לדעת האוסרים חוזר וניעור. שכתב בסימן תמז [ס''ד] שדעת הרא''ש שחמץ אינו חו''נ ושכ''כ המרדכי והגה''מ בשם סמ''ק וכ''כ הסמ''ג ותה''ד. "אבל" מדברי הרמב''ם [פ''ד הי''ב] נראה שאוסר וכתב ה''ה שכ''ד הרבה מהגאונים והריצ''ג ושכדבריהם כן ראוי לנהוג, וכ''כ רבינו ירוחם בשם הרשב''א. עכת''ד. ומדנקט לשון "אבל" משמע שלזה דעתו נוטה כי כך גם דעת הרמב''ם והרשב''א והגאונים, ואף בשו''ע סתם כדעת האוסרים בשלש מקומות: סי' תמב ס''ד, סי' תמז סי''א, וסי' תסו ס''ד. וא''כ ק''ו בנדו''ד שאין להקל כי רוב הפוסקים אוסרים. ויש ללמוד כן ממש''כ בשו''ת בית יוסף [דיני גיטין וקידושין סי' יד] ומה שכתב כ"ת שלא הכרעתי בדבר בספר בית יוסף מה צורך היה להכריע בדבר שהוא מוכרע מעצמו שהרואה לפניו דרך סלולה ומסוקלת הספיקות דבר פשוט הוא שיבחר בה ולא יניחנה. עכ''ל, ומינה לנדו''ד.

גם ראיתי מש''כ הרב אברהם אבידר בשו''ת אדני פז [ח''ד סי' סג] להקל מכח ספק ספקא אך לפי האמור לעיל הספק ספקא כולו נופל.

ומ''מ לענין מעשה כמדומני ששמעתי מאחד מרבני הכשרויות שאמר שכבר התגברו כיום על הבעיה ולוקחים כמון משדות שאין שם חשש לשבולת שועל, ולכן יש לברר אצל נותני ההכשר שאכן כך הוא. והנלע''ד כתבתי והשי''ת יעב''א.

 

[יהודה בן דוד - משנת יוסף]

ברשות הת''ח אכתוב בקצרה מה שהעלנו בזה בעבר.

בכמון מצוי שבולת שועל שדומה מאד לגרגירי הכמון ולכן אי אפשר לברור כמויות גדולות ללא חשש שבולת שועל. אשר על כן עלה הספק אם מותר להשתמש בו בפסח דלכאורה הוא בטל לפני פסח וחמץ בפסח אינו חוזר וניעור [לדעת המקילים]. אלא שהרשל''צ הרב שלמה משה עמר שליט''א כתב לאסור מהטעם דלא דמי כלל לחמץ ששמו עליו לפני פסח והתבטל קודם פסח משא''כ השובלת שועל שהיא אינה חמץ ותחמיץ עתה בפסח כאשר יתנוה בתוך המרק, ומכיון דהוי היתר גמור לא מצינו בכה''ג שהיתר בהיתר בטל אלא א''כ יש בו צד איסור כמו חלב לגבי בשר וכדו'. והביא שם שכבר הסתפק בזה הנודע ביהודה [סי' עב].

אולם לאחר העיון מצאנו שמחלוקת זו תלויה במחלוקת הראשונים אם חמץ חו''נ דלדעת האוסרים חוזר וניעור ודאי אסור, דהנה רבינו יואל בתשובה שהובאה בראבי"ה [ח"ב פסחים סימן תכ] כתב גבי יין שנתנו בו שכר וז''ל: דקודם פסח תרווייהו שרי, ואינו שייך ביטול קודם זמן האיסור. וכ''כ תלמיד הרשב''א המהר"ם חלאווה [פסחים ל:] וז''ל: דמעולם לא נתבטל ועכשיו הוא תחילת איסורו וזה נראה לי מוכרח. עכ''ל. וכ''כ המהר''ח או''ז [סי' יז] וז''ל: אבל חמץ קודם זמנו שאין איסור חמץ חל עליו עדיין כלל, מה ביטול שייך בזה. [אלא שאח''כ כ' טעם אחר להתיר משום שהחמץ מתבטל משש שעות בס' וא''כ הו''ל איסור שנתבטל ואינו חו''נ]

אולם הראב''ד בשו''ת תמים דעים [סי' לו] כתב בחד תירוץ וז''ל: אין היתרין דומין לאיסורין כי איך איסור יבטל איסור ויחזור היתר, אבל היתר מבטל היתר להיות הכל היתר עכ''ל. וכ''כ האו''ז [ח''א בשו''ת סי' תשע''ט] ע''ש היטב. אך שאר הפוסקים שהקלו בחו''נ לא נזקקו כלל לזה כי ס''ל שחמץ משש שעות בשישים וא''כ הוא התבטל אחר שנעשה איסור והותר ואח''כ אינו חו''נ להאסר במשהו.

נמצא א''כ שנדון הכמון תלוי ועומד במחלוקת הפוסקים אם אמרינן חוזר וניעור או לא, ושורש מחלוקתם הוא אם היתר בהיתר בטל [מיהו אין זה סותר שגם יחלקו באיסור שנתבטל אם אמרינן בו חוזר וניעור]. אלא דהכא גרע טפי שהרי לא מצאנו שכל הפוסקים שמתירים חו''נ יקלו כי כבר כתבתי לעיל ששאר הפוסקים לא נזקקו לזה כי חמץ משש שעות נאסר בשישים, ונמצא שאין מי שמתיר הכא זולת האו''ז ותירוץ אחד בראב''ד והוי כדעת יחיד.

ועוד יש להוסיף שנראה מלשון הב''י שלדעתו ראוי לחוש לכחילה לדעת האוסרים חוזר וניעור. שכתב בסימן תמז [ס''ד] שדעת הרא''ש שחמץ אינו חו''נ ושכ''כ המרדכי והגה''מ בשם סמ''ק וכ''כ הסמ''ג ותה''ד. "אבל" מדברי הרמב''ם [פ''ד הי''ב] נראה שאוסר וכתב ה''ה שכ''ד הרבה מהגאונים והריצ''ג ושכדבריהם כן ראוי לנהוג, וכ''כ רבינו ירוחם בשם הרשב''א. עכת''ד. ומדנקט לשון "אבל" משמע שלזה דעתו נוטה כי כך גם דעת הרמב''ם והרשב''א והגאונים, ואף בשו''ע סתם כדעת האוסרים בשלש מקומות: סי' תמב ס''ד, סי' תמז סי''א, וסי' תסו ס''ד. וא''כ ק''ו בנדו''ד שאין להקל כי רוב הפוסקים אוסרים. ויש ללמוד כן ממש''כ בשו''ת בית יוסף [דיני גיטין וקידושין סי' יד] ומה שכתב כ"ת שלא הכרעתי בדבר בספר בית יוסף מה צורך היה להכריע בדבר שהוא מוכרע מעצמו שהרואה לפניו דרך סלולה ומסוקלת הספיקות דבר פשוט הוא שיבחר בה ולא יניחנה. עכ''ל, ומינה לנדו''ד.

גם ראיתי מש''כ הרב אברהם אבידר בשו''ת אדני פז [ח''ד סי' סג] להקל מכח ספק ספקא אך לפי האמור לעיל הספק ספקא כולו נופל.

ומ''מ לענין מעשה כמדומני ששמעתי מאחד מרבני הכשרויות שאמר שכבר התגברו כיום על הבעיה ולוקחים כמון משדות שאין שם חשש לשבולת שועל, ולכן יש לברר אצל נותני ההכשר שאכן כך הוא. והנלע''ד כתבתי והשי''ת יעב''א.

לא הבנתי דברי כת"ר כלל, מתחילה מביא שהטענה היא שכיון שלא התחמץ לפני פסח, לא שייך להתיר אף לפוס' שאינו חוזר וניעור, כי עדיין לא התחמץ, ושוב כותב שהוא תלוי במח' של חוזר וניעור.
לגוף הענין, יש לציין שיש ב' הכשרים שנותנים ע"ז כשרות לפסח, הרב מחפוד, ובית יוסף, לפי מה שביררתי בשנים קודמות שניהם משתמשים במכשיר ברירה חשמלי שמזהה את השיבולת שועל ומוציא אותה, לאחר בדיקות רבות שלהם נתברר שהמכשיר בורר במאה אחוז את כל השיבולת שועל, וכמדומה שאחר כל זאת עושים תהליך זה כמה פעמים לחומר איסור חמץ. [במכשיר זה משתמשים גם לבדיקת הקנולה ושאר דברים שיש בהם חשש תערובת מיני דגן].
בבית יוסף מוסיפים לחומרא להשרותו בערב פסח זמן מה במים בכדי שיתחמץ. אלא שאיני יודע לכמה זמן. (ועי' בספר אבני שיש חקת המועדים עמ' קצד ובס' חקת הפסח מהדו' תש"ע עמ' טז, מש"כ בזה). [וגם שמעתי ממשגיח כשרות בא' המפעלים שמקבל שקים של כמון בהכשר בית יוסף, ואמר לי שהם מגיעים כגרגירים, כלומר שאת ההשריה עושים כשהם גרגירים לפני טחינתם, ולכאו' לא הועילו בזה כלום, כי אז לא מתחמצים, ורק אחרי הטחינה מתחמץ].
(בעבר אצל הרב מחפוד היו עושים בדיקה ידנית ע"י אברכים שהוכשרו לזהות את ההבדל בין הכמון לשיבולת שועל).

אוסיף, שהרב אלחנן פרץ ס"ל להתיר, בצירוף כמה ספיקות, ומצויין אצלי ששמעתי ממנו שיעור והתיר בצירוף ו' צירופים: א. היתר בהיתר, ב. ספק משהו, ג. דבר שיש לו מתירים בתערובת, ד. שע"ת-מעט אבק קמח לא מחמיץ, ה. חליטה, ו. רוב מי פירות ושמן.
ועיין בספרו חקת הפסח (מהדו' תשס"ה עמ' כט והלא', ומהדו' תש"ע מאמר כג), ובספרו אבני שיש חקת המועדים (סי' כט), שהרחיב בזה.
ואמר שעדיף לקנות בהכשר "בית יוסף". (אולם מאז נשתנו דברים).
בזמנו הצגתי את דבריו בע"פ בפני מרן הראש"ל שליט"א, ודחה חלק מהדברים.

 

[יהודה בן דוד - משנת יוסף]

גם ראיתי מש''כ הרב אברהם אבידר בשו''ת אדני פז [ח''ד סי' סג] להקל מכח ספק ספקא אך לפי האמור לעיל הספק ספקא כולו נופל.

כעת פתחתי דבריו, וראיתי שג"כ לך במהלך של הרב אלחנן פרץ, וצירף בזה ד' ספיקות. ולא הבנתי איך הספק ספיקא כולו נופל?

 

[הלוי]

לא הבנתי דברי כת"ר כלל, מתחילה מביא שהטענה היא שכיון שלא התחמץ לפני פסח, לא שייך להתיר אף לפוס' שאינו חוזר וניעור, כי עדיין לא התחמץ, ושוב כותב שהוא תלוי במח' של חוזר וניעור.

אשתדל לבאר יותר.
הפוסקים שאסרו חו''נ אסרו מדין היתר בהיתר לא בטל. הפוסקים שהתירו נחלקו לשנים: יש שכתבו [לדוגמא המהר''ח או''ז] שמכיון שהגיעה שעה שישית הו''ל איסור והיתר ובטל לפני פסח, ויש שכתבו [או''ז וחד תירוץ בראב''ד] שגם אם חמץ אסור במשהו מיד בשש שעות מ''מ היתר בהיתר בטל. ומכיון שרוב הפוסקים סוברים כהדעה הראשונה שחמץ משש שעות אסור, נמצא א''כ שאם עדיין לא היה לו ביטול קודם פסח כבנדו''ד שהוא טרם חימוץ אין להתיר לשיטתם.

אוסיף, שהרב אלחנן פרץ ס"ל להתיר, בצירוף כמה ספיקות, ומצויין אצלי ששמעתי ממנו שיעור והתיר בצירוף ו' צירופים: א. היתר בהיתר, ב. ספק משהו, ג. דבר שיש לו מתירים בתערובת, ד. שע"ת-מעט אבק קמח לא מחמיץ, ה. חליטה, ו. רוב מי פירות ושמן.

נוסיף שהרב אברהם אבידר שליט''א כתב את הס''ס הבא, א. שמא אין כאן חמץ, ואת''ל שיש חמץ, שמא הלכה כהמקראי קודש שהיתר בהיתר בטל, ואת''ל שלא בטל, שמא הלכה כהשאילתות שחמץ בפסח אוסר בשישים, ומי שיעשה לזה חליטה דהיינו שיתן את הכמון בעוד המים רותחים הו''ל ג''כ ספק שמא לא החמיץ.

אולם אחר המחילה יש לדחות:

א. הספק שמא אין כאן חמץ אינו ספק כי התברר בזמנו [לפני שהיו משתמשים במכונות מזהות כמו שכתבת] דזה בגדר ודאי. ושם הביא הרב אבידר שכך אמר הרב ש.ז. רווח שליט''א, אלא שבכל זאת כתב לצרף זה הספק משום די''ל שאין בכמות זו שלפנינו שבולת שועל. אך במחילת כב' תורתו לענ''ד א''א לומר כן, כי ברגע שנפל משהו לתערובת הכל נאסר ואפילו נקח מעט מהתערובת היא כבר אסורה ולכן אין כאן שיטה הסוברת שזה מותר כמות שהוא, שנסמוך עליה. ואם כדברי האדני פז נמצא שבטלה חומרת התימנים בחו''נ בפסח כי גם הם מקילים ע''פ דעת מהרי''ץ בספק ספיקא בחו''נ, וא''כ בכל תערובת נאמר שמא מה שיש לפנינו אין בו חמץ, ואת''ל שיש, שמא הלכה כדעת הסוברים אינו חוזר וניעור.

ב. לגבי הספק שמא כדעת המקראי קודש שהיתר בהיתר בטל, כבר כתבנו שאין זו מחלוקת אחרונים גרידא אלא גם מחלוקת ראשונים, ובכת המתירים ליכא כי אם האו''ז וחד תירוץ בראב''ד.

ג. מכיון ששני הספקות הנ''ל נופלים בלהקל לכתחילה ממילא נופלים שאר הספיקות, כי השאילתות לא הקל לערב לכתחילה אלא רק בדיעבד שנתערב סגי בשישים והכא איירינן בלכתחילה שמחמיצו במועד, ולגבי חליטה נמי קיי''ל שאסור לחלוט לכתחילה שמא לא יגיעו המים לכל מקום ויחמיץ והוא דינא דגמרא, ונמצא שגם דין זה הוא רק דיעבד ולא לכתחילה.

ד. יש שאמרו פתרון להחמיצו לפני המועד אולם גם בזה א''א להקל כי יעויין בב''י [סי' תמז סעיף י''א ד"ה ולאחר הפסח] שכתב וז''ל: אלא בדבר שאין עוברין על תערובתו אתא ה"ר יונה למימר שאם בטלו במזיד אדעתא דלשהייה אחר הפסח אסור משום דאף על גב דשלא בזמן איסורו הוא מערבו כיון שעירבו על דעת להשהותו אחר הפסח הוי כמבטל איסור לכתחלה ואסור. עכ''ל. וכ''פ בשו''ע שם.

ה. לגבי הספקות של הרב אלחנן פרץ שליט''א הנה הספקות שהוזכרו באדני פז כבר דחינו לעיל. ולגבי הספק בדבר שיש לו מתירין בתערובת, נראה שהוא נסתר מסי' תמז סעיף יא הנ''ל שאסור לערב במזיד על מנת להשהות בפסח וזאת אע''פ שכשיכנס פסח הוא נאסר בתוך התערובת, ונמצא א''כ שלא מקילים מכח ס''ס, ועוד אמר לי חבר, שבחמץ החמירו חז''ל אפילו במין בשאינו מינו שאעפ''כ חשיב דבר שיש לו מתירין, וא''כ מאן לימא לן שגם בהחמיץ בתוך התערובת לא החמירו?

ו. ומש''כ שמעט אבק קמח לא מחמיץ לא ידעתי מנא לן לומר כן.

ז. ומש''כ שהרוב מי פירות לא הבנתי על איזה מי פירות מדובר.

 

[איש תם]

אשתדל לבאר יותר.
הפוסקים שאסרו חו''נ אסרו מדין היתר בהיתר לא בטל. הפוסקים שהתירו נחלקו לשנים: יש שכתבו [לדוגמא המהר''ח או''ז] שמכיון שהגיעה שעה שישית הו''ל איסור והיתר ובטל לפני פסח, ויש שכתבו [או''ז וחד תירוץ בראב''ד] שגם אם חמץ אסור במשהו מיד בשש שעות מ''מ היתר בהיתר בטל. ומכיון שרוב הפוסקים סוברים כהדעה הראשונה שחמץ משש שעות אסור, נמצא א''כ שאם עדיין לא היה לו ביטול קודם פסח כבנדו''ד שהוא טרם חימוץ אין להתיר לשיטתם.

ע"ז השבתי שדבריך שיש כאן בעיה שמתחמץ רק בפסח ולא שייך לומר בזה שאינו חוזר וניעור, ברורים גם למתירים, וכל נידונם הא רק משום זה, וע"ז כתבו מה שכתבו להשיב למה בכל זאת מותר.

נוסיף שהרב אברהם אבידר שליט''א כתב את הס''ס הבא, א. שמא אין כאן חמץ, ואת''ל שיש חמץ, שמא הלכה כהמקראי קודש שהיתר בהיתר בטל, ואת''ל שלא בטל, שמא הלכה כהשאילתות שחמץ בפסח אוסר בשישים, ומי שיעשה לזה חליטה דהיינו שיתן את הכמון בעוד המים רותחים הו''ל ג''כ ספק שמא לא החמיץ.

אולם אחר המחילה יש לדחות:

א. הספק שמא אין כאן חמץ אינו ספק כי התברר בזמנו [לפני שהיו משתמשים במכונות מזהות כמו שכתבת] דזה בגדר ודאי. ושם הביא הרב אבידר שכך אמר הרב ש.ז. רווח שליט''א, אלא שבכל זאת כתב לצרף זה הספק משום די''ל שאין בכמות זו שלפנינו שבולת שועל. אך במחילת כב' תורתו לענ''ד א''א לומר כן, כי ברגע שנפל משהו לתערובת הכל נאסר ואפילו נקח מעט מהתערובת היא כבר אסורה ולכן אין כאן שיטה הסוברת שזה מותר כמות שהוא, שנסמוך עליה. ואם כדברי האדני פז נמצא שבטלה חומרת התימנים בחו''נ בפסח כי גם הם מקילים ע''פ דעת מהרי''ץ בספק ספיקא בחו''נ, וא''כ בכל תערובת נאמר שמא מה שיש לפנינו אין בו חמץ, ואת''ל שיש, שמא הלכה כדעת הסוברים אינו חוזר וניעור.

במקום שהיה בתערובת ודאי חמץ, אמרי' חוזר וניעור. אבל כאן זה שודאי היה בכמון בחנות שיבולת שועל זה עדיין אינו חמץ, ואם בכמות שיש בביתו או אפי' בכמות ששם כעת בתבשיל אין שיבולת שועל אין בעיה במה שיש בחנות או בשאר הכמות שבביתו שיבולת שועל, כי אינה חמץ עד שתתחמץ ע"י משקין.

ואם אני מבין נכון אתה אומר את דבריך רק לגבי ימים עברו ש"בזמנו לפני שהיו משתמשי במכונות המזהות דזה בגדר ודאי", אבל היום שיש מכונות אתה מודה שאין בעיה?

ב. לגבי הספק שמא כדעת המקראי קודש שהיתר בהיתר בטל, כבר כתבנו שאין זו מחלוקת אחרונים גרידא אלא גם מחלוקת ראשונים, ובכת המתירים ליכא כי אם האו''ז וחד תירוץ בראב''ד.

ומה בכך שזה רק דעת האו"ז וחד תירוץ בראב"ד וכמה מהאח', וכי דבריהם אינם מצטרפים לס"ס?!

ולגבי חליטה נמי קיי''ל שאסור לחלוט לכתחילה שמא לא יגיעו המים לכל מקום ויחמיץ והוא דינא דגמרא, ונמצא שגם דין זה הוא רק דיעבד ולא לכתחילה.

לכאו' זה לא שייך בתבלין, כי בתבלין לרוב דקותו לא שייך שלא יגיע למקום כלשהו.

ד. יש שאמרו פתרון להחמיצו לפני המועד אולם גם בזה א''א להקל כי יעויין בב''י [סי' תמז סעיף י''א ד"ה ולאחר הפסח] שכתב וז''ל: אלא בדבר שאין עוברין על תערובתו אתא ה"ר יונה למימר שאם בטלו במזיד אדעתא דלשהייה אחר הפסח אסור משום דאף על גב דשלא בזמן איסורו הוא מערבו כיון שעירבו על דעת להשהותו אחר הפסח הוי כמבטל איסור לכתחלה ואסור. עכ''ל. וכ''פ בשו''ע שם.

זה לשון מרן בשו"ע שם "בין חמץ שנתערב קודם פסח ועבר עליו הפסח, בין שנתערב בפסח ועבר עליו כל הפסח, בין שעבר הפסח על החמץ ונתערב לאחר הפסח, בטל בס'. (ובפחות מששים סגי ליה בהשלכת הנאת האיסור לים המלח) (הגהות מיימוני פ"א)". ואיני רואה שהתייחס לנקודה זו כלל.
ובעצם דברי רבינו יונה, יש לחלק דהם מייר בחמץ שרוצה להתירו ע"י תערוב בחמץ, משא"כ הכא שהכמון מעורב ועומד עם השיבולת שועל ואינו חמץ עדיין, ורק רוצה להנצל מחמץ, ולכן מרטיבו, ובשעת ההרטבה כבר מתבטל, ומעולם לא היה עליו שם איסור. ויל"ע בזה עוד.
וע"ש שהטור פליג על רבינו יונה.

ובעיקר ביטול זה עי' להגר"א פרץ שם שביאר למה אינו ביטול איסור. מצו"ב.

ולגבי הספק בדבר שיש לו מתירין בתערובת, נראה שהוא נסתר מסי' תמז סעיף יא הנ''ל שאסור לערב במזיד על מנת להשהות בפסח וזאת אע''פ שכשיכנס פסח הוא נאסר בתוך התערובת, ונמצא א''כ שלא מקילים מכח ס''ס

לא הבנתי דבריך, אשמח שתבארם.

ו. ומש''כ שמעט אבק קמח לא מחמיץ לא ידעתי מנא לן לומר כן.

הביא כן מהשערי תשובה סי' תס ס"ה.

 

[הלוי]

אבל כאן זה שודאי היה בכמון בחנות שיבולת שועל זה עדיין אינו חמץ, ואם בכמות שיש בביתו או אפי' בכמות ששם כעת בתבשיל אין שיבולת שועל אין בעיה במה שיש בחנות או בשאר הכמות שבביתו שיבולת שועל, כי אינה חמץ עד שתתחמץ ע"י משקין.

מה ההבדל בין חמץ בתערובת, לדגן שלא החמיץ בתערובת, הרי זה אותו חשש שיהיה לנו משהו חמץ בתערובת. ומה גם שבאורז המנהג בזמנם היה לברור שלש פעמים אע''פ שהחיטה אם היתה שם אינה חמץ, ואעפ''כ החמירו מאד ולא אמרו היתרים שמא אין בתערובת זו חיטה. וא''כ לכל הפחות מכח המנהג א''א להקל.

 

[הלוי]

ואם אני מבין נכון אתה אומר את דבריך רק לגבי ימים עברו ש"בזמנו לפני שהיו משתמשי במכונות המזהות דזה בגדר ודאי", אבל היום שיש מכונות אתה מודה שאין בעיה?

אכן כן, כך אמר לי הרב טהרני לגבי בד''ץ יורה דעה שבכמון שלהם אין את החשש הנ''ל, ולגבי בד''ץ ב''י אמר לי חבר ששמע כן מהרב אהרן בוטבול.

מה בכך שזה רק דעת האו"ז וחד תירוץ בראב"ד וכמה מהאח', וכי דבריהם אינם מצטרפים לס"ס?!

מכיון שהראב''ד הביא עוד תירוץ מאן לימא לן שיסמוך על התירוץ שהיתר בהיתר בטל לענין מעשה, וגם אם היה סומך הו''ל כדעת יחיד כנגד שאר כל הפוסקים, שאין מצרפים לס''ס, וגם אם נצרף הרי שזה צירוף חלש מאד, ויש להוסיף ע''ז שכל זה למקילים באינו חו''נ אך דעת מרן שלכתחילה ראוי לחוש לרמב''ם.

לכאו' זה לא שייך בתבלין, כי בתבלין לרוב דקותו לא שייך שלא יגיע למקום כלשהו.

אולי כאן גרע טפי כי לא שמים בסיר פרור אחר פרור אלא מריקים מהכף בבת אחת וא''כ שייך שפיר הך חששא. ומה גם שגם אם היו דבריך נכונים אי אפשר להורות בזה הוראה לציבור כי קשה שכולם יעשו כהוגן. וכעין זה אמר אתמול הרשל''צ הרב יצחק יוסף שליט''א בסוף השיעור לגבי עליה להר הבית.

ואיני רואה שהתייחס לנקודה זו כלל.

ההתיחסות בבית יוסף.

ובעצם דברי רבינו יונה, יש לחלק דהם מייר בחמץ שרוצה להתירו ע"י תערוב בחמץ, משא"כ הכא שהכמון מעורב ועומד עם השיבולת שועל ואינו חמץ עדיין, ורק רוצה להנצל מחמץ, ולכן מרטיבו, ובשעת ההרטבה כבר מתבטל, ומעולם לא היה עליו שם איסור. ויל"ע בזה עוד.

זה אותו דבר, אין הבדל בין לערבב חמץ גמור בתערובת לבין החמצת חמץ בתוך התערובת. ובשניהם רבינו יונה אוסר כי הוא מכת הסוברים שחמץ חו''נ, וזה עוד מקום שמרן סתם כדעת האוסרים, ולכן כתבנו לעיל שדעת מרן לאסור לכתחילה.

לא הבנתי דבריך, אשמח שתבארם.

מכיון שהוא מערב קודם פסח הו''ל היתר, וכעת שנכנס פסח הוא נאסר במשהו אע''פ שהאיסור נתהוה בתערובת דבכה''ג בעלמא לא אמרינן דבר שיש לו מתירין.

 

[איש תם]

מכיון שהראב''ד הביא עוד תירוץ מאן לימא לן שיסמוך על התירוץ שהיתר בהיתר בטל לענין מעשה, וגם אם היה סומך הו''ל כדעת יחיד כנגד שאר כל הפוסקים, שאין מצרפים לס''ס, וגם אם נצרף הרי שזה צירוף חלש מאד, ויש להוסיף ע''ז שכל זה למקילים באינו חו''נ אך דעת מרן שלכתחילה ראוי לחוש לרמב''ם.

גם אם זה צירוף חלש אבל עדיין זה צירוף, ובפרט כאן שיש עוד כמה ספיקות ולא רק ב' ספיקות ככל ס"ס.
אף אם דעת מרן שלכתחילה ראוי לחוש לחו"נ, אבל בס"ס עושים גם נגד מרן.

אולי כאן גרע טפי כי לא שמים בסיר פרור אחר פרור אלא מריקים מהכף בבת אחת וא''כ שייך שפיר הך חששא. ומה גם שגם אם היו דבריך נכונים אי אפשר להורות בזה הוראה לציבור כי קשה שכולם יעשו כהוגן. וכעין זה אמר אתמול הרשל''צ הרב יצחק יוסף שליט''א בסוף השיעור לגבי עליה להר הבית.

גם כשמריק מהכף בבת אחת, הרי אינם גוש, וכל פירור שמגיע למים הרותחים מיד נחלט. וכמדומה שהוא דבר פשוט וברור.
ואין בזה שום בעיה להורות לציבור, כי א"א להכשל בזה, כיון שממילא יחלט כל שנותן זאת ע"ג הסיר כשהוא רותח.

ההתיחסות בבית יוסף.

אבל שאלתי היא על מה שכתבת שכן פסק בשו"ע, היכן התייחס לזה בשו"ע שאתה כותב שכך פסק?
מה שכתב בב"י זה בדעת רבינו יונה, אבל מנין שפוסק כמותו?

וזה עוד מקום שמרן סתם כדעת האוסרים, ולכן כתבנו לעיל שדעת מרן לאסור לכתחילה.

כאמור בשו"ע לא מבואר שפוסק בזה כרבינו יונה, ורק בב"י פירש דבריו.

מכיון שהוא מערב קודם פסח הו''ל היתר, וכעת שנכנס פסח הוא נאסר במשהו אע''פ שהאיסור נתהוה בתערובת דבכה''ג בעלמא לא אמרינן דבר שיש לו מתירין.

הרב אלחנן פרץ ביאר זאת, ע"ש.

 

[הלוי]

גם אם זה צירוף חלש אבל עדיין זה צירוף, ובפרט כאן שיש עוד כמה ספיקות ולא רק ב' ספיקות ככל ס"ס.

כל הספקות בנדו''ד הם חלשים מאד, וספק ספקא יש אומרים שהוא מדין רוב, דהיינו שכך הסכמת רוב הפוסקים מכמה מטעמים שונים, והכא קשה לומר כן וכפי שביארנו לעיל. ואמר לי פעם חכם אחד בענין זה שכמו שאפס ועוד אפס שוה אפס, כך להבדיל, לצרף ספק חלש עם עוד ספק חלש אינו מספיק כדי להתיר.

גם כשמריק מהכף בבת אחת, הרי אינם גוש, וכל פירור שמגיע למים הרותחים מיד נחלט.

לא ראינו שחז"ל חילקו בזה אלא אסרו בכל אופן מחמת הספק. אך אם אפשר לבדוק את זה בבדיקת מעבדה היום בימינו נראה שיהיה אפשר להתחשב עם זה לכל הפחות לספק חשוב.

אבל שאלתי היא על מה שכתבת שכן פסק בשו"ע, היכן התייחס לזה בשו"ע שאתה כותב שכך פסק?
מה שכתב בב"י זה בדעת רבינו יונה, אבל מנין שפוסק כמותו?

כאמור בשו"ע לא מבואר שפוסק בזה כרבינו יונה, ורק בב"י פירש דבריו.

ברור שפוסק כמותו דאל''כ מי זו אותה דעה שהביא בשו''ע? וכן מורה לשונו: "בין חמץ שנתערב קודם פסח ועבר עליו הפסח" ולכאורה למה לא התיר אפילו בפסח הלא ס''ל שחמץ אינו חו''נ? וע''כ לומר שהביא כאן את דעת רבינו יונה שאוסר חו''נ ואוסר אף לערב לכתחילה. ואין לצפות שהשו''ע יכתוב כן במפורש, כי דרכו בשו''ע להביא את הדעות בקיצור, וסמך על המעיין בב''י.

הרב אלחנן פרץ ביאר זאת, ע"ש.

לכאורה כונתך למה שהביא שם דמשמע בתוס' [ב''מ ו:] ד''ה קפץ, שהיתר בהיתר בטל ואף מקבל את הדינים של הרוב כיעו''ש. אולם אחר המחילה אין שמיה מתיא, כי שם איירי בדין מעשר בהמה והדין הוא לא כמש''כ התוס', אלא שהתוס' הקשו על הדין שבמשנה ולא תירצו, ואדרבה אפשר להפוך קושיתם לראיה שדבר שהתבטל אינו מקבל את דיני הרוב.

 

[איש תם]

כל הספקות בנדו''ד הם חלשים מאד, וספק ספקא יש אומרים שהוא מדין רוב, דהיינו שכך הסכמת רוב הפוסקים מכמה מטעמים שונים, והכא קשה לומר כן וכפי שביארנו לעיל. ואמר לי פעם חכם אחד בענין זה שכמו שאפס ועוד אפס שוה אפס, כך להבדיל, לצרף ספק חלש עם עוד ספק חלש אינו מספיק כדי להתיר.

האם כוונתך שהוא ספק שאינו שקול? הרי מרן זיע"א כתב שעבדינן ס"ס גם בספק שאינו שקול.

לא ראינו שחז"ל חילקו בזה אלא אסרו בכל אופן מחמת הספק. אך אם אפשר לבדוק את זה בבדיקת מעבדה היום בימינו נראה שיהיה אפשר להתחשב עם זה לכל הפחות לספק חשוב.

חז"ל אסרו רק במקום שיש חשש כאן אין חשש כלל.

ברור שפוסק כמותו דאל''כ מי זו אותה דעה שהביא בשו''ע? וכן מורה לשונו: "בין חמץ שנתערב קודם פסח ועבר עליו הפסח" ולכאורה למה לא התיר אפילו בפסח הלא ס''ל שחמץ אינו חו''נ? וע''כ לומר שהביא כאן את דעת רבינו יונה שאוסר חו''נ ואוסר אף לערב לכתחילה. ואין לצפות שהשו''ע יכתוב כן במפורש, כי דרכו בשו''ע להביא את הדעות בקיצור, וסמך על המעיין בב''י.

מה שכתב בשו"ע זה מוסכם לכו"ע. (עי' באר הגולה, ובשו"ע פרידמן).
את הנקודה שבמח' בין הראב"ד לטור לא הזכיר כלל. וודאי שאם פוסק כהראב"ד צריך להשמיענו זאת, כי לא הביא בשו"ע את דעת הראב"ד אפי' ברמז.
והדיוק שלך "למה לא התיר אפי' בפסח" הוא נגד המילים הבאות בשו"ע, דבאמת כתב כן בהדיא וז"ל "בין חמץ שנתערב קודם פסח ועבר עליו הפסח, בין שנתערב בפסח ועבר עליו כל הפסח, בין שעבר הפסח על החמץ ונתערב לאחר הפסח, בטל בס'". וא"כ לפי חשבונך מבואר שלא פוסק כהראב"ד.

לכאורה כונתך למה שהביא שם דמשמע בתוס' [ב''מ ו:] ד''ה קפץ, שהיתר בהיתר בטל ואף מקבל את הדינים של הרוב כיעו''ש. אולם אחר המחילה אין שמיה מתיא, כי שם איירי בדין מעשר בהמה והדין הוא לא כמש''כ התוס', אלא שהתוס' הקשו על הדין שבמשנה ולא תירצו, ואדרבה אפשר להפוך קושיתם לראיה שדבר שהתבטל אינו מקבל את דיני הרוב.

במחילתך, אחר שהביא ד' התוס' הביא מד' כמה מהפוס' שכתבו כן.

 

[הלוי]

האם כוונתך שהוא ספק שאינו שקול? הרי מרן זיע"א כתב שעבדינן ס"ס גם בספק שאינו שקול.

אבל גם מרן זיע''א מודה שדעת יחיד לא מצרפים לס''ס אם אני זוכר טוב.

חז"ל אסרו רק במקום שיש חשש כאן אין חשש כלל.

אם אין כאן חשש אז אין כאן שום דיון, דודאי שיהיה מותר, אבל הפוסקים שהקלו מחמת כן הקלו רק בצרוף כספק.

והדיוק שלך "למה לא התיר אפי' בפסח" הוא נגד המילים הבאות בשו"ע, דבאמת כתב כן בהדיא וז"ל "בין חמץ שנתערב קודם פסח ועבר עליו הפסח, בין שנתערב בפסח ועבר עליו כל הפסח,

המילים "בין שנתערב בפסח" מדברות על חמץ שנתערב בפסח, אבל אנחנו מדברים על דין חוזר וניעור שזה הדין הראשון שהוזכר שם ושם רואים שמרן הקל דוקא אחר הפסח.

במחילתך, אחר שהביא ד' התוס' הביא מד' כמה מהפוס' שכתבו כן.

הוא הביא שם מדברי האחרונים, אבל אנחנו הבאנו שהיא מחלוקת ראשונים בדין חוזר וניעור, אז ודאי שלא שייך לדחות דברי רוב ככל הראשונים שאוסרים מחמת דברי האחרונים.

 

[איש תם]

אבל גם מרן זיע''א מודה שדעת יחיד לא מצרפים לס''ס אם אני זוכר טוב.

השאלה האם ככאן זה דעת יחיד, או"ז ותי' אחד בראב"ד וכמה מהאח' זה דעת יחיד?

אם אין כאן חשש אז אין כאן שום דיון, דודאי שיהיה מותר, אבל הפוסקים שהקלו מחמת כן הקלו רק בצרוף כספק.

אני מדבר על החשש שלא יחלט.

המילים "בין שנתערב בפסח" מדברות על חמץ שנתערב בפסח, אבל אנחנו מדברים על דין חוזר וניעור שזה הדין הראשון שהוזכר שם ושם רואים שמרן הקל דוקא אחר הפסח.

עי' מג"א מחה"ש ופמ"ג שם שעמדו בזה כבר, וביארו דהיינו שבזה לכו"ע מותר.

הוא הביא שם מדברי האחרונים, אבל אנחנו הבאנו שהיא מחלוקת ראשונים בדין חוזר וניעור, אז ודאי שלא שייך לדחות דברי רוב ככל הראשונים שאוסרים מחמת דברי האחרונים.

לא אמרתי לדחות, אלא רק לצרף לס"ס.

 

[הלוי]

השאלה האם ככאן זה דעת יחיד, או"ז ותי' אחד בראב"ד וכמה מהאח' זה דעת יחיד?

לא אמרתי לדחות, אלא רק לצרף לס"ס.

אפשר לחלוק בזה בשיקול הדעת, אבל דבר אחד מוסכם שכל זה אליבא דמ''ד חמץ חוזר וניעור, וא''כ היתרו של הרב אבידר יהיה אסור לתימנים שמחמירים כמ''ד חוזר וניעור ואע''פ שבס''ס הם מקילים מ''מ כבר דחינו את שאר הספקות לעיל.

אני מדבר על החשש שלא יחלט.

הוא אשר אמרתי וזו היתה כונתי, דמכיון שודאי יחלט היה אפשר להתיר לכתחילה ע''י חליטה, ואעפ''כ חזינן שנחלקו בזה אחרוני זמנינו, האוסרים לא הסמכו על חליטה, והמתירים רק צרפו לסניף כי גם הם מבינים שזה לא ודאי חולט גם בכה''ג.

עי' מג"א מחה"ש ופמ"ג שם שעמדו בזה כבר, וביארו דהיינו שבזה לכו"ע מותר.

לא הבנתי כונתך, אם הכונה למג''א ס''ק מב הרי שהמחצית השקל כתב שלמ''ד אינו חו''נ שרי אף בפסח, והכא איירינן אליבא דמ''ד שחו''נ.

 

[איש תם]

לגוף הענין, יש לציין שיש ב' הכשרים שנותנים ע"ז כשרות לפסח, הרב מחפוד, ובית יוסף, לפי מה שביררתי בשנים קודמות שניהם משתמשים במכשיר ברירה חשמלי שמזהה את השיבולת שועל ומוציא אותה, לאחר בדיקות רבות שלהם נתברר שהמכשיר בורר במאה אחוז את כל השיבולת שועל, וכמדומה שאחר כל זאת עושים תהליך זה כמה פעמים לחומר איסור חמץ. [במכשיר זה משתמשים גם לבדיקת הקנולה ושאר דברים שיש בהם חשש תערובת מיני דגן].
בבית יוסף מוסיפים לחומרא להשרותו בערב פסח זמן מה במים בכדי שיתחמץ. אלא שאיני יודע לכמה זמן. (ועי' בספר אבני שיש חקת המועדים עמ' קצד ובס' חקת הפסח מהדו' תש"ע עמ' טז, מש"כ בזה). [וגם שמעתי ממשגיח כשרות בא' המפעלים שמקבל שקים של כמון בהכשר בית יוסף, ואמר לי שהם מגיעים כגרגירים, כלומר שאת ההשריה עושים כשהם גרגירים לפני טחינתם, ולכאו' לא הועילו בזה כלום, כי אז לא מתחמצים, ורק אחרי הטחינה מתחמץ].
(בעבר אצל הרב מחפוד היו עושים בדיקה ידנית ע"י אברכים שהוכשרו לזהות את ההבדל בין הכמון לשיבולת שועל).

כעת שמעתי את השיעור של הרב מחפוד ששלח לי @קורסיה ראו כאן, ואומר שם שהם מביאים כמון מהודו, שהוא כמון פחות משובח, אבל אין בו בעיה כלל של שיבולת שועל וכד', כי א"א לגדל אותה שם.
ובנוסף עושים לזה בדיקה ידנית ג' פעמים, והבדיקה אינה בצורה שמוציאים את מה שאינו כמון, אלא שמוציאים את הכמון.
ולא אמר שבודקים במכונה, אבל אולי כוונתו בתוספת, כי לפנ"ז דיבר על שאר התבלינים והזכיר מכונה.
עכ"פ מהרב טהרני שהוא מפקח שלו שמעתי שבוררים גם עם מכונה.
ואמר להדיא שלא משרים במים, כי לא מסתמך על ביטול מחמת חו"נ.